פורום הורות (עמוד 28)

לי מאוד עזר להבין שזה הזדמנות ומתנה גדולה בשבילה אח.ות קטנים והיא תגדל מזה ותתעצם. כי לפעמים זה נראה כאילו הקשינו עליה מדי.. והיה פה כמה שרשורים שמאודדד נעזרתי בהם בתקופה ההיא.. ממליצה לך לחפש או אם מישהי יכולה לנעוץ..
והעיקר להתרכז בזה שהכי חשוב שיהיה בבריאות לך ולנולד.ת..
שיהיה בבריאות ובקלות!!

לשתף אותה בטיפול

לתת לה מקום כ"האחות הגדולה"

את התינוק/ת החדש/ה. שתרגיש שהיא "בצד שלכם" מקבלת אותה, יחד איתכם.

 

ב. לשים לב, לזמנים עבורה, בפני עצמה, כמו שהיתה רגילה.

 

עיקר הבעיה היא, אם חשה שמרכז תשומת הלב עבר ממנה למישהו אחר..

 

בהצלחה רבה ובמז"ט.

היה לה גל קטן של נדודי שינה שחלף כמו שבא וזהו..

מבחינת היחס נצנו חה לעשות לה טובה וכאלה, לא הפרדתי, אבי זה רק כשאפשר להשגיח צמוד

אולי זה יושב לה על משו אפילו בתור ילדה ממש קטנה זה שהן נולדו צפוף אחת אחרי השניה ..
בעינים של ילד קטן שההורים שלו הן רק בשבילו . ופתאום בלי לשאול אותו מגיע אורח ותופס לו ת'מקום..
אני במצב כזה ההיתי הולכת לטיפול ב'מח אחד' זה נכנס לתת מודע של הבן אדם והיא יכולה דרך השריר להגיד אם זה קשור ולשחרר את זה ..

ממש כך. ללכת לטיפול מהסוג הזה. לרוב זו חויה מגיל מאד צעיר
לא ממש מודעת, וממש לא בשליטה.

ההדרכה של גלית גלבוע בנושא מריבות אחים.
יש לה פעם בכמה זמן הדרכה בחינם בנושא, רק צריך להרשם מראש.
חפשי בפייסבוק
חוץ מזה חשוב לא לנקוט צד במריבות, לא להיות בעד ונגד אחד מהילדים. ברגע שאת מעורבת המריבות רק יחריפו. את צריכה לשדר שאת בעד שתיהן ושזה מעציב אותך שהן רבות.

אני חושבת שצריך להבחין כאן בין שני דברים - האהבה בניהן, והיחס בניהן בפועל.

הגדולה אומרת שהיא לא מצליחה לאהוב את אחותה. בסדר, אבל זו לא סיבה מספיקה בשביל שיהיו בניהן פיצוצים ומריבות.
אני הייתי מתחילה קודם כל מניסוח כללים של יחס ראוי בין האחים, להגדיר מה לא מקובל בבית, להסביר לה שגם אם היא 'לא אוהבת' את אחותה או 'משהו בה מפריע לה', זה לא יכול לאפשר יחס של פגיעה אחת בשניה. אם יש משהו שהאחות עשתה שמפריע אפשר לפתור את זה בדרכים מקובלות או לבקש מההורים עזרה בפתרון העניין, אבל בשום פנים ואופן אין לה סיבה לפגוע באחותה.

ולגבי יחס חיובי בניהן - זה עצוב לשמוע שאחות לא מסוגלת לאהוב את אחותה. וזה בוודאי משהו שלהורים קשה לקבל.
בעיקרון זה לא משהו שאפשר כל כך לשלוט עליו, יש אנשים שבאמת לא כל כך מסתדרים אחד עם השני, ואי אפשר להכריח אותם להסתדר ביחד ועוד לאהוב אחד את השני.
ומצד שני, אני חושבת שבתוך משפחה יש מקום להשקיע ולכוון שכן יהיה קשר חיובי בין אחים. עם חלק מהאחים שלי יש לי קשר מאוד טוב, למרות שאם הם לא היו אחים שלי לא נראה לי שהייתי מתחברת אליהם (גם מבחינת סגנון חיים וגם מבחינת אופי), ואני חושבת שזה הרבה בזכות שההורים שלי השקיעו מאוד בקשרים באווירה בתוך המשפחה.
ואני גם חושבת שזה כן משהו שיכול להשתנות. רגשות מושפעים מאוד ממה שקורה במציאות - אם כרגע הן כל הזמן רבות, אז ברור שיהיה לה קשה לאהוב אותה. זה מעגל שמזין את עצמו. אבל אם תצליחו להפחית את המריבות בפועל, ויהיו יותר מצבים של קרבה, של נתינה בניהן, אני חושבת שזה כן יכול לשנות הרבה מהרגש השלילי.
אז מה אפשר לעשות כדי לשנות את היחס?
אם האחות הגדולה רוצה לעשות שינוי (אם כבר דיברתם על זה), אז אפשר ממש לעשות איתה מבצע שהיא כותבת דברים טובים על אחותה, מפנקת אותה בדברים, או כל דבר אחר מקרב.
אם היא לא במקום שהיא מעוניינת לשנות באופן מודע, אז הייתי מנסה לגרום לדברים כאלו בעקיפין, לעשות משחק משפחתי שכל אחד אומר משהו טוב על כל אחד, לבקש מהאחות לעזור בהכנת יום הולדת או הפתעה אחרת לאחות השניה (וכן השניה לראשונה), או בכלל כל מיני פעילויות משפחתיות של כיף ביחד עם כולם וכו'.
ובאותה מידה גם להקפיד בדיבור- פחות להנכיח את היריבות בניהן, ויותר לתת דגש לזמנים של קרבה. אם את רוצה לדבר איתה על הנושא, פחות לשאול מה מפריע ולמה זה לא הולך, אלא לחשוב מה יכול לשנות, מתי כן כיף להן ביחד, איך אפשר ליצור את זה יותר, וגם להתייחס לזה כשזה קורה.
בהצלחה!

שבו אחים מספרים על דברים טובים שאחיהם/ הורים עשו השבוע ומי שמונה כמה שיותר דברים מקבל צ׳ופר. לא יודעת בנות כמה הבנות אם זה מתאים..

ימין מקרבת שמאל דוחה. תני לה פרגון על כל מחווה לאחות הקטנה.
וכמובן שההפך

שלום לך
אני בחורה בת 20 וזוכרת היטב (ולא לטובה) את היחס שלי לאחותי הקטנה שצעירה ממני בשנתיים.
אני לא בטוחה שאעזור לך, אבל גם לי היה מאד קשה לקבל אותה ואת החסרונות שלה שפשוט לא רציתי שיהיה להם קשר אלי, אני הייתי ילדה בוגרת, תלמידה חרוצה, ולא יכולתי להבין למה היא לא, ולא ידעתי להעריך את המעלות שבה.
לא הייתי נחמדה אליה, ומצד שני לא היתה שום לגיטימציה שאפגע בה. פשוט היה להורים שלי חבל שאנחנו לא ממש חברות..
יש סוף מעודד-
באיזור גיל העשרה המצב השתפר מאד, התפיסה שלי התבגרה והפכה מורכבת יותר, והיום למרות שאנחנו עדיין שונות בתכלית, אני מסוגלת ומעריכה אותה מאד על האדם שהיא, ואנחנו חברות מאד טובות.
(אציין שבשנים בהן לא למדנו באותו בית ספר יחד (כשאני עברתי לתיכון, ואז כשעזבתי את התיכון, תמיד היה יותר טוב. הריחוק עשה לנו טוב)
בהצלחה לך.
אולי באמת לשקף לה ולהעריך את האחות הקטנה על הדברים הטובים שבה. אני חושבת שכשאצלך התודעה לא תהיה שהקטנה היא "פחות" (פחות יפה, פחות מסודרת) זה ישדר לגדולה. שהן כנראה שונות אבל חוץ מהגיל אין היררכיה. כל אחד מוצלח בתחומו.

ולקרב בין האח לאחות הקטנה. לעודד זאת.

בתור הקטן במשפחה האחים הגדולים היו אומרים לי מה לעשות ומציקים לי חוץ מהאחות הבכורה מה שמאוד גרם לי להתחבר אליה. קניתי לה לאחרונה ספר ילדים במתנה, היא היתה עם הגיס וכל האחיינים אצלי בבית שלוש פעמים, קניתי לה מתנות כל לידה וכדורגל שולחן לילדים שלה. גם היא כששמעה שאני מתעניין וקורא ספרים על מלחמת העולם השניה היא נתנה לי ספר במתנה על ימים ששינו את ההיסטוריה.

יש לציין שאני זוכר הכי לטובה את המחוות שלי אליה שנעשו בתור ילד קטן. בגיל 9 היא הסתרקה לבית ספר (היתה שבעיסטית) וניסיתי לקלוע לה צמה (הלך גרוע מאוד...) ואני זוכר שהיא היתה אמורה להגיש עבודה לבית ספר והקלידה משהו מתוך דף למחשב, אז התנדבתי לעזור לה והקראתי את החומר בשביל שתקליד יותר מהר (ילד בן 8)

אבל מה שמנצח זה התמונה הישנה ששלחתי לה בווצאפ, יום הולדת שלה 12 (אני 4 וחצי) ואחיה התאום, בתמונה רואים אותו עם החברים שלו, אותה עם החברות שלה, האחות השניה ואותי וכתבתי בשליחת התמונה:

"תראי איך אני שם יד על הכתף שלך" ושלוש סמיילים מנשקים

במקרה כהז טיפול אנרגטי עןזר
פגישה 1 או 2. שווה כל שקל
חנה לןק מעולה

זה לתת להן זמן איכות *לבד* איזושהי תעסוקה שהן אוהבות ורק לשתיהן, בלי להתערב.

וגם לקחת את הגדולה נגיד לקניות, ולהגיד לה בואי נקנה לקטנה וכן ההיפך.

ואז להזכיר להן כמה אחותך אוהבת אותך, וכשהלכנו למקום x היא נורא דאגה לך, חשבה עלייך ורצתה לקנות לך משהו שתאהבי, כי היא ממש אוהבת אותך .

בהצלחה וכל הכבוד על הרגישות! זה מהמם

מחוות אמיתיות של האחות הקטנה לגדולה לא עוזרות, ומחוות בכאילו של הגדולה כלפי הקטנה לא ישפרו את היחס האמיתי של הגדולה אל הקטנה 

אופי כ''כ שונה שהן לא מצליחות להבין בכלל אחת את השניה, מערכת יחסים עם הרבה מתח, קנאה, וביקורת.
ה' יעזור

אבל נראה לי שזה מתחיל אצל הגדולה.
אני אישית רואה את ה''דגם'' הזה בלא מעט משפחות.
אפילו בסדרה ''בית קטן בערבה'' רואים את זה, הגדולה יפה, מוכשרת וכו' והשניה יותר נוטה לפנימיות, לחוסר סדר וכו'.
אני לא אומרת שאין שום דבר לעשות לגבי זה.
רק אומרת שזה מאוד נפוץ

הקטנה היתה אוסרת על הגדולה לחטט באף (למרות שאחותי הגדולה יותר היתה יותר טובה בלימודים מצד שני...)

עקרונית, אני חושבת שקודם כל הייתי מפסיקה להזין את המידה הלא לגיטימית הזאת.
כלומר, מלכתחילה לא הייתי משתמשת במשפט "מה מפריע לך בקטנה" כי משפט כזה בטעות עשוי לעודד לגיטימציה לשנאת חינם.
כן הייתי שואלת, למה את רבה איתה כל כך הרבה?

את זה שהיא לא אוהבת בגלל נתונים חיצוניים, הייתי לוקחת כפרוייקט.
בסוף זה יוצר אווירה לא נעימה בבית, אבל זה החלק הקל,
הבעיה המהותית צריכה להיות מתוקנת.
קיבלת הזדמנות לחנך אותה לאהבת חינם.

ללמד אותה שיש אנשים שונים בעלי אופי שונה, אבל הם לא פחות טובים מאיתנו.
תתני לה דוגמאות ביחס לדברים טובים שיש בעצמה ומאידך בדברים שאין בה אבל יש באחותה (בצורה שלא תעורר קנאה וצרות עין).
תחנכי אותה שיופי זאת לא סיבה לאהבה. יופי זו מתנה, והמידות שזה מה שחשוב.
וכחלק מזה, צריך לעבוד על עין טובה ולב טוב ולאהוב חינם כל יהודי וכל שכן את אח שלך, בלי תנאים.
תאמרי את זה באופן חיובי מתוך ההיכרות שלך איתה.

אבל אני חושבת שהבעיה היא לא הבלאגן והרעש בבית, אלא המהות שבאמת צריכה תיקון.
ילדים נולדים טובים, אבל גם הם באים עם מידות לא מתוקנות לפעמים, כהורים וכמחנכים התפקיד שלנו לעזור להם

יש סיכוי שגם אתם לא מעריכים כל כך את הקטנה?
הרבה פעמים השדר שלנו הוא זה שמשפיע...
שימי לב איך הצגת את הגדולה ביחס לאיך שהצגת את הקטנה...
אני בטוחה שיש לך הסברים, אבל באמת, כשאצלך זה ישתנה, תצליחי להעביר את זה גם אליה...

❤

מגיל מאוד צעיר (אני בת הכי מאוחר 4) אחותי שקטנה ממני בשנה וחצי היתה מציקה לי, רבה איתי ומרביצה לי.
ההורים שלי העדיפו לא להפריד גם הם חשבו שזה הדדי.
אבל תמיד זה היה חד צדדי. נכון שמבחוץ זה נראה ששתינו היינו רבות אבל באמת היא היתה מרביצה לי ואני הייתי רק מתגוננת. אף פעם לא תקפתי אותה סתם.
והחוסר התערבות עזר? ממש לא! זה רק החמיר והחמיר לרמה שהיא כל היום מאחלת שאני ימות. ואני מדברת על גילים גדולים (כמו 15)
ובנוסף היא גם ממש לא היתה מסתדרת עם המורות והחברות עד שהיא אובחנה עם odd ..
כיום, היא לוקחת רטלין רק שהיא בלימודים/בחברת חברות. הוא ממש שינה אותה והפך אותה לאהודה, אבל בבית היא בלי רטלין.
אז מה העצות שלי?
1. להתערב ולהתערב!!
אי אפשר לראות מבחוץ אם זה הדדי או חד צדדי. אי אפשר לדעת כמה הצד השני סובל.
2. לבדוק מה שורש הבעיה. אם את רואה שהבעיה היא הבת הגדולה, קחי אותה לטיפול. לפני שיהיה מאוחר.

באופן אישי, אני ואחותי כבר שנתיים לא מדברות (חוץ מקללות מכיוונה של 'שתשרף בגיהנום) להורים שלי אין שליטה עליה.
בבקשה שזה לא יגיע למקום הזה

אין טעם לבקש את הילדה לאהוב את אחותה. אפשר לדרוש שלא תציק לה - אבל זה משהו שיגזול ממך אנרגיות וסביר להניח שלא יועיל - כי יהיו לה עוד רווחים/תשומת לב מהעניין. 

חסר המון מידע בפרטים שכתבת - החל מהגיל של הילדות, כמה אחים יש, התקשורת בין האחים ועם המשפחה המורחבת, ועוד ועוד ועוד. 

כיוונים אפשריים לפתרון: לעבוד עם הקטנה בטכניקות של NLP ( בת כמה היא? ) לפתח בטחון עצמי, שלא יהייה לה צורך להתחנף לגדולה ולהנחיל לה התנהגות ותגובות שהגדולה לא תרוויח שום דבר מהמשך ההצקות. ואז - ההצקות יפסקו. עד שההצקות יפסקו - יהייה יותר שקט בבית ואוירה טובה יותר. תהליך של כחודשיים אמור להספיק.

אפשרות נוספת - לעבוד עם הגדולה בטכניקות של NLP (רק אם היא מעוניינת בכך!!!!) לקחת אחריות על המעשים שלה. לא על הרגשות! בשום שלב היא לא תתבקש לאהוב את אחותה (עם זאת - סביר להניח שבתהליך הזה - האהבה תגיע מאליה). 

אם הכיוון הזה מעניין אותך ותכתבי לי מאיזה איזור את בארץ - אוכל להפנות אותך למטפלת באיזור שלך.

בהצלחה!

הורים צריכים לשלם יקר לפסיכולוג כדי לתת חסינות לבת הקטנה מהאחות הגדולה שמתנכלת אליה בכפיות טובה על שהיא מעיזה לא להיות מספיק יפה וגם בגלל הקול שלה במקום לחנך אותה, בצורה שאולי תכאיב לה קצת בהתחלה, שלא צריך להתנכל לאחות נחמדה בגלל הקול והמראה שלה...

מה מפריע כל כך לאחות הגדולה הקול והמראה של האחות הקטנה??
אף אחד כאן כמעט לא אוהב מוזיקה יפנית או הודית, אבל המקומים אוהבים...
בן אדם אפריקאי ממוצע אוהב מראה אנושי שחור ואף ושפתיים גדולות כי זה מה שהוא מכיר...
בחורה חרידיה מבני ברק תצא עם בחור עם חליפה שנראית לנו משונה ושטריימל וגם תתחתן איתו כי ככה המקום שממנו היא באה
לכן איך יכול להיות שכל כך מפריע לילדה איך שנראית ונשמעת אחותה שקטנה ממנה רק בשנתיים??? היא רגילה אליה מגיל ממש קטן!
משהו פה מצריך בדיקה מעמיקה...

אגב שאלתי הרגע את אבא שלי והוא מסכים

שמעבר לאי הסבירות שכל כך מפריע החיצוניות בין הגדולה לקטנה, יש מתח בין אח גדול לקטן על שלקח ממנו תשומת לב. וזה תמיד בין האח לבין האח שבא מיד אחריו (יש לה נסיון, אמא לחמישה). וזה מתאים לסיפור כי יש ביניהם שנתיים.
לכן היא כנראה משקרת לעצמה או לכם וצריכה טיפול עמוק כי זה עובר בהרבה גבול בסיסי.
וגם האחות הקטנה צריכה ללמוד לא להיות פראיירית.

אם את "לא מצליחה לאהוב אותה", זו כבר הרגשה לא נעימה בשבילה, נכון?... תחשבי אם מישהו לא היה מצליח לאהוב אותך (תוסיפי מחמאה, כמו "למרות שקל לאהוב אותך".. שיהיה לה יותר קל לקבל)..

 

אז לפחות ממש תשתדלי, לא לפגוע בה. גם אם "לא מצליחים לאהוב", לפחות חייבים להשתדל לא להעליב, לא לפגוע.

 

ותוסיפי שעם הזמן, הא כבר תמצא בה דברים טובים שעוזרים לאהוב..

שלא חסר לה ויטמינים או ברזל ?
בדקתם שהיא יושבת נכון ? (בתור ילדה גם עברתי את זה .באמת טיפלו עם פיזוטרפיסטית )

באמת היא בררנית באוכל חבל על הזמן.
אבל כן אוכלת פירות וירקות.
לגבי ישיבה- לא רואה משהו חריג

גמישות יתר בידיים? בודקים אצל אורטופד
תגגלי על זה קצת ותיראי אם יש סימנים שאת מזהה אצלה

יש לי ילדה אחרת עם גמישות יתר, אני מכירה את זה.
אני אבדוק...

היה לה קושי עם ציור גזירה, הדבקה, או פעולות אחרות?

אולי צריך ריפוי בעיסוק.

 

כיוון אחר - עם הקריאה היא מסתדרת היטב?

היא תולעת ספרים, קוראת נהדר.
אף פעם לא ראיתי שום הבדל בינה לבין אחיות שלה מבחינת התפקוד במוטוריקה העדינה.
היא שמאלית, אבל יכול להיות קשר???

יכול להיות שצריך ריפוי בעיסוק, אבל עכשיו עם הקורונה, ובכלל עד שיהיה אבחון וטיפול יכולים לעבור חודשים שלמים, לכן הייתי שמחה לקבל עיצות לדברים שאפשר לעשות בבית.

[לגבי שמאלית  - אין לי מושג האם זה יכול להיות קשור].

אני יודעת שאחת ההשלכות של דילוג על שלב הזחילה זה חולשה בחגורת הכתפיים שמתבטאת בקושי בכתיבה, בין השאר.
כדי לחזק את חגורת הכתפיים אפשר לשחק בבית משחקים שכוללים זחילה (היא כבר קצת גדולה, אבל אפשר אולי להיות יצירתיים ולהמציא דברים שיתאימו), או דברים שמצריכים להרים את היד לגובה הכתפיים (למשל לתלות על הקיר דף בגובה הכתפיים ולצייר עליו/להדביק עליו מדבקות וכו').
אבל אם היא זחלה כרגיל אז אולי אין טעם כי לא זה הגורם לקושי.
(אולי יש איזה שכנה מרפאה בעיסוק שתוכל להסתכל ולזהות ממה נובע הקושי? ולתת כיוונים לעבודה בבית?)
אני לא מקצועית בתחום, וגם לא עם ניסיון אישי בנושא. אפילו לא זוכרת איפה למדתי את מה שכתבתי, אז קחי בעירבון מוגבל...

לפעמים חגורת הכתפיים חלשה, לפעמים שרירי הבטן. זה גורם לישיבה לא נכונה. ולכן התעייפות. עין לא מקצועית לא תזהה. אבל פיזיוטריפסטית תגלה.
מניסיון של בנותי.
חצי שנה של תרגילים שקיבלנו מהפיזיוטרפיסטית. יום יום בבית. חיזקו אותה ופתרו את הקושי.
או משהו אחר- לא חושבת שבבית, מעצמכם, תדעו מה לחזק.

בגלל הבררנות באוכל והכתיבה ביחד.

כמו שאמרו אפשר להשיג מפגש או שניים אפילו במחיר פרטי ולבקש המלצות לבית.

איך היא עם צביעה? יצירה?
לה זה מפריע?
בעידן הטכנולוגי של היום הייתי מלמדת הקלדה ולא החזקת עיפרון, אלא אם זה משפיע בעוד תחומים.

דרך אגב,
אני בגיל יסודי הייתי מתחרפנת חירפונים מכתיבה פשוט כי המחשבה הייתה הרבה הרבה יותר מהירה.
מאז שעברתי בכיתה ז לכתיבה בעט פיילוט היה שיפור בכמות הכתיבה
ועדיין לא משתווה לנוחות של מהירות הקלדה.

ואני לא רוצה ללמד הקלדה. את זה ממילא היא תדע...

אני סבלתי קשות בכתיבה וגם הבת שלי מתקשה, לכן נכנסתי לשרשור

עט כדורי לא מצריך מאמץ ולחץ בכתיבה , זה יכול לעזור...

אני הייתי מתייעצת עם מרפאה בעיסוק, זה מתאים גם במקרה של חגורת כתפיים חלשה וכד' וגם קושי במוטוריקה עדינה

איך היא בהידוק במהדק ? אם קשה לה זה גם קשור לכתיבה

שחיה ממש מחזקת את חגורת הכתפיים.

1. יש חוברת מצויינת לשיפור בנושא שנקראת "משטרת הכתב" של חיה קושניר. היא מדריכה את הילד עצמו לחזק את הכתיבה שלו - דגש על כללי הכתיבה ועיצוב נכון של האותיות.

2. תנסי להפוך את הכתיבה לפעילות מהנה או משחק: לכתוב איתה ביחד סיפור בהמשכים, להכין איתה חוברת מתכונים, לשחק "חפש את המטמון" כשהיא כותבת את הפתקים, להכין רשימת קניות, רשימת משימות, פתקים של מחמאות ומכתבים אישיים וכן הלאה.. - זה עוזר להפנים דעתי זה היא לא יכול אלא צורך שימושי וכדאי..

היא מאוד אוהבת לספר ולשתף חוויות...
היא כותבת לה מכתבים, אפילו קצרים

ושיתפתי גם את המורה בזה גם לה היא כותבת מכתבים

עזר מאוד ל3 מילדי שהיה להם קושי בכתיבה, דומה למה שאת מתארת.
את לא צריכה ללכת לפרטי, תנסי דרך קופת חולים
גם אצל הילדים שלי זה היה רק כתיבה.

כמובן לא במקום לטפל בשורש, אבל ככה בשביל הכיף
אצלנו ממש עובד
קניתי לוח טושים מחיק וטושים מחיקים צבעוניים (עולה במקס סטוק בזול) הטושים יחסית דקים וההחזקה שלהם די מדמה החזקה אמיתית
רק שהרבה יותר מהיר וכיף לכתוב ככה.

סתם בשביל החוויה והכיף שלא תצבור הרגשות שליליות ממשימת הכתיבה אלא גם חוויה חיובית ותחושת הצלחה

היא פחות משתמשת, אבל אולי באמת אכוון אותה לזה. תודה רבה!!

משחקים מונטסוריים אם זה יכול להיות הכיוון..

יש לך קישור למשהו?

מונטסורי ישראל

בכללי לצייר עם צבעים היא מציירת טוב ומדיוק?

יכול להיות שיש לה קושי  במרחב

אני לא יודעת איך קוראים לזה

 

אפשר לבדוק את האחיזה שלה שעיפרון וללמד אותה אם צריך

היא אוהבת לצייר?

 

בשאר הדברים היא מתפקדת טוב עם הידיים?

 

 

אפשר אולי ללמד אותה ממש בצורה הדרגתית לא להעמיס כל פעם שלב שלב ולראות איפה היא נתקעת

 

לפרגן ולעודד ולהאמין  שהיא מסוגלת עם עבודה היא תצליח

 

 

ממליצה לך לעשות את זה ממש בהקדם כי רק עד גיל 9 יש זכאות לטיפולים דרך הקופה, אחכ זה רק פרטי..

ראיתי כמה הודעות קודמות שלך - בשתיים מהן אתה אומר שאתה מחפש מטפל בתחום (רצוי דתי).

 

אח"כ כותב שמטפל מציע לקחת תרופות - ואתה מתלבט.

 

כעת דווקא "מטפלת" באו.סי.די?

 

 

מה הענין?

 

זה עבור מישי מהמשפחה שמתמודדת גם עם ocd.
היא הייתה תקופה מוסיימת מטופלת אצל גבר, הטיפול עזר והיה טוב,אבל היא ראתה שבטיפול הם לפעמיים הגיעו למצב של צחוק ושיחרור יתר,והיא הרגישה שזה פחות מתאים,אז היא שאלה רב והוא המליץ לעבור למטפלת אישה.
היא כרגע עצרה את הטיפול בכדי לחפש מטפלת חדשה ,אבל רצוי שהיא תיהיה טובה ומקצועית.
תודה רבה!

ב. אני יודע על מישהו מאד מקצועי, שאין מצב שזה יגיע איתו לדברים כאלה - 

 

והוא עובד גם עם "מתַרגלים" (שזה יותר מבחינה כמותית) ולגביהם אפשר לבחור אם רוצים איש או אשה.

 

אבל זו השקעה יקרה, לטווח של כמה חודשים. תלוי עד כמה המצב שלה מציק, ומה היכולת מבחינה כספית

 

אח"כ כבר יותר תיחזוק.

 

וכולל גם שילוב תרופתי לרוב.

היא לא רוצה גבר.
היא שאלה רב ואמרו לה לחפש אישה שמתמחה בזה.

פריון האישה.

כל מידע שילדים בין כה וכה נחשפים אליו בטלויזיה, ושואלים מה זה -עונים.

בת בגיל 9, יכולה לקבל מענה נכון לשאלות שלה על דברים בגוף האדם ותהליכים בגוף האדם שהיא לא מכירה ומתעניינת.

כנראה שאני קצת מפחד מההתבגרות שלהן. אני עצמי עדיין ילד.

 

פשוט הגדולה שומרת הכל לעצמה כזה. היא נורא חכמה אז דברים נקלטים לה מהר אפילו בלי שהיא תשאל.

האמצעית יותר פלפלית כזה ומסתקרנת מכל דבר אז פשוט לא התרגלתי לסוג כזה של שאלות. בא לי בהפתעה.

 

תודה לך בכל אופן.

הכל בסדר.

 

לא בגלל מה שנכתב בתגובה אחרת פה, שילדה בת 9 אמורה לשמוע בנושא של "פריון האשה"...

 

אלא מפני שהיא תיקח את זה בתמימות, דווקא כי זה לא שייך אליה.

 

מה סה"כ אמרת. שאפשר להקפיא "ביציות" כדי לשמור לעוד כמה שנים. מבחינת ההיגיון שלה, זה כמו עוד דברים שמקפיאים כדי לשמור. מכירה את המושג.

 

והיא כנראה גם מבינה באופן כלשהו, ש"מהביציות" מתפתח תינוק עם הזמן. הגיוני. יודעת שגם מביצים של תרנגולת להבדיל זה ככה.

 

בקיצור, נראה לי שבראש שלה זה מסתדר בסדר גמור.

ומאיפה לעזאזל היא יודעת מה זה???
🤭

וגם לא לדעת כלום עד לחתונה זה לא מומלץ...

לי כלום הבנת

אם בע''ה כשיהיו לך ילדים גדולים,
את תתעלמי מהשאלות שמביכות אותך,
הם יחפשו תשובות במקומות אחרים.
חבל.
את צריכה להיות זו שפונים אליה בכל שאלה.

ספציפית, הקפאת ביציות זה משהו שלא עשולפני 25 שנה כ"כ או שהיה ממש ממש בחיתוליו.
היום הילדים שומעים את זה יותר כי התהליך עצמו נפוץ.
את האמת שגם לא הייתי נמנעת מלהגיד את המושג הזה ליד ילדי בגיל 7 (בת), ו-9.5 (בן).

הייתי מעבירה לה נושא

תמיד כדאי להשאיר ערוץ תקשורת פתוח עם ההורים. גם על נושאים שפחות נעימים לנו.
הדור של היום הוא פתוח יותר ויודע יותר ואין מה לעשות מלבד לדעת להתמודד.

לענות בפשטות ובצורה אמיתית על שאלות שילדים שואלים.
לא לנסות להתחמק או להעביר נושא, כי הם חכמים מידי מכדי שזה באמת יעזור...
ואם היא לא היתה מקבלת תשובה ממך, היתה מחפשת אותה במקום אחר, או שהיתה מדמיינת לה איזה דמיון מופרך בראש.

אפשר כמובן לשאול אותה איפה היא שמעה על זה, אבל קודם כל לענות בצורה פשוטה וברורה.

תשמרו טוב על המעמד הזה.

מחשבה שעשוי להיות כאן משהו שמביך לשאול.

וכשעונים בלי להתבלבל, בלי לגמגם במבוכה - את מה שהאבא ענה, התגובה של ההורים מתקבלת בטבעיות והילדה לא מרגישה שיש כאן משהו בעייתי לשאול עליו את אבא.

הוא היה קצת מאבד את המקום הזה של השיח הפתוח..
ולכן חיזקתי שזה מעולה.

אגב, בגיל 9 זה כבר יכול לבוא ממקום תמים ובאותה מידה גם ממקום לא תמים, תלוי סיטואציה וילד

של שיחה בנושא רווקות מאוחרת, שימור פוריות מסיבות שונות וכד'.... שנחשפה אליה.
זה ביטוי שפחות נאמר בשיחות מין רדודות....

גישה מצויינת.
לא נבהלת, לא עשית מזה עניין.
שאלה שאלה מדעית, ענית לעניין, הכל טוב.

הדבר היחיד שאולי היה כדאי לענות אחרת זה לא לדבר על "לשמור במקרר" שלא תעשה הקשר למקרר מטבח
אלא להסביר שזה הקפאה עמוקה, קירור מאוד חזק שנעשה במעבדה ושומרים במקום מיוחד במעבדה.

שלא תחשוב שהיא עלולה לפתוח מקרר ולגלות שם ביציות...

- אז מה הבעיה?

יש לי ילד בן 9.5 וזה באמת מצחיק לראות את הפער בין בנים לבנות.

בעקרון אצל בנות בממוצע בגיל 10 מתחילה ההתפתחות המינית ומופיעים סימני מין משניים כך שלדבר על דברים כאלה בגיל 9 זה לגמרי מתאים ואפילו עם פירוט הרבה יותר גדול.
בנים בגיל 9 זה לגמרי ילדים.
ונראה מוזר לדבר איתם כמו מתבגרים- מתחילים.
בכל מקרה גם לבן הייתי עונה ככה.

אצל בנות 😭😭😭😭

שווה לבדוק..
אם יש אפשרות אפשר גם לנסות סל קל אחר מחברים/שכנים/משפחה ולנסות, אולי פשוט לא נוח לו

לא חושבת שזה תלוי יותר מדי בסוג הסלקל
כנראה שיש כאלה שתנוחת הישיבה הזאת לא עושה להם טוב

אם את לא הנהגת תשתדלי לשבת לידו. (אפשר גם עם קצת אקרובטיקה להניק קצת עד שירדם)
ואם את הנהגת, הייתי קושרת את הסלקל מקדימה, למרות שזה פחות מומלץ
 

אם ח"ו יש תאונה כל המשקל של הפלג גוף עליון של האם כפול מהירות הנסיעה בריבוע נכנס לפרצוף של התינוק. זה יוצא כמה טונות.
למדתי את זה בקורס של ה5 שנים רישיון.
חוץ מזה גם עלול לגרום לינק, ולשחרר מהסלקל לוקח כמה שניות קריטיות

שקשה להם עם נסיעות.

ליתר בטחון תנסו לשול סלקל אחר ולראות אם זה יועיל...

ב לא עוצרים במקום מסוכן!

כל נסיעה עד גיל שנה בערך- צרחות. עבר לו מתישהו.
נסענו איתו כמה שפחות וגם עזר לפעמים לשים לו מוזיקה מרגיעה לתינוקות. לא תמיד.
בהצלחה רבה

להמעיט בנסיעות
אפשר לנסות רעש לבן.
אחד ההורים יושב לידו ומנסה להרגיע.

עכשיו הגיע לגיל שמותר עם כיוון הנסיעה והנסיעות השתפרו פלאים

עדיף שהתינוק יצרח עוד כמה דק' מאשר שלא יהיה לא תינוק ולא אתכם.
יש כל כך הרבה סיפורים על אנשים שיצאו במקום מסוכן ורכב אחר נכנס בהם..

אני שואבת ונותנת בקבוק כשצריך..

בדרך
אפשר לנסות גם עכשיו בקבוק חלב שאוב

וזה גם לא גורם לשפעת במשך חודש - לפעמים יש תופעות לוואי מסוימות ליום או יומיים אבל לרוב גם את זה אין. 

מה שכן, חיסון השפעת ניתן נגד זנים מסוימים בהתאם לצפי לגבי הזנים שיגיעו לארץ השנה כך שיש שנים שבהתאם לנכונות החיזוי, החיסון יכול להיות יעיל יותר או פחות. 

ובכל מקרה, זה מקצר את תקופת המחלה וממתן את התסמינים. 

בשנת 2020 נפטרו 17 חולים משפעת. רק אחד מהם היה מחוסן ומתוך 167 אנשים שאושפזו במצב קשה, רק 12 היו מחוסנים. (ובד"כ מי שנוטה להתחסן הם אוכלוסיות בסיכון כמו מבוגרים ותינוקות). 

 

יש אנשים שמאמינים בלי סיבה אמיתית ומבוססת שיותר מדי חיסונים זה רע או שחיסונים באופן כללי זה רע - אבל זה בעיקר בגלל שקל מאוד להפחיד אנשים בנגע לבריאות שלהם ושל ילדיהם ויש גורמים שעושים מההפחדות הללו כסף אז הם מפיצים אותן. 

הם נהרסים מאוד מהר לילדים בגיל הזה.
יש קורקינטים טובים יותר אני לא זוכרת כרגע איך קוראים לזה אבל בכל חנות לצעצועי ילדים יגידו לכם..
יד את הדגם הפשוט ויש את היקר יותר,
לדעתי שווה להשקיע ביקר.

לפי התיאור שלך לא נשמע שיש קושי תקשורתי.
אולי כדאי לבדוק בדיקת עיניים מקיפה אצל רופא מומחה לפזילה?

היום הוא בן 6
ילד רגיל ומקסים
לא יודעת אם זה קשור- אנחנו חושבים שיש לו בעיית קשב וריכוז

אם הבנתי נכון את התיאור, כל הילדים שלי ככה. בנתיים לא נרשמו חריגות. אם את בכל זאת מודאגת - דברי על רופא ילדים או רופא התפתחות בטיפת חלב.

כי בלי הניילון הייתי צריכה שלוש מפות כל שבת...
ולנקות את הניילון זה חיש קל..עם הספוגית של הכלים- קצת מים וסבון ולנגב במגבת.

לכבס מפה זה הרבה יותר טרחה.

לפעמים נשפך מזון ואז צריך להתעסק עם ניקוי מקדים של שומנים, יין, רטבים.


משתמשת במפה יפה, עם דוגמאות בבד.

מפת ניילון מרגיש לי מוסדי

וזה לא חד פעמי כמובן

במקום שולחן שבת.

מצד שני, אני חסיד של אכילה בצלחות חד''פ יפות, אם במקרה נגמר הכוח להתעסק עם הכלים.

כלומר ברור לי שזה סובייקטיבי...

ב"ה

...

ככה הכי קל לנקת, אוספים מפה וזהו. ב"ה יש ילדים קטנים וגדולים, ולאסוף את כל הלכלוך מהמפה נראה לי עבודה מיותרת.

אלא גם הכלים... (רובם)
חוסך הרבה - גם הדחת כלים במוצ"ש וגם חששות מפני כלים שבורים. (לא חוסך כסף ולא חוסך באקולוגיה, אבל לנו עדיף כך...)
כמובן, משתמשים בכלים חד"פ יפים (בצבעי זהב בד"כ), ומתחת למפת החד-פעמית יש מפת שבת יפה (שאיכשהו כמעט תמיד בכל-זאת מצליחה קצת להתלכלך...)

זה רק שעם אמא היא היתה עד עכשיו, ואת אבא לא ראתה . זה נורמלי לחלוטין שתרצה ותקרא אבא אבא .
הילדים שלי מאוד אוהבים את בעלי . ואני הכי מאושרת בעולם שזה ככה .
זה לא מוריד מהערך ואהבה שלהם אלי .
אני גדלתי בצורה כזאת של קנאה או אין לי מושג איך לקרוא לזה . אולי ויכוח בין ההורים .
תכלס זה הדבר הכי נורא שהורים לא מפרגנים שהילדים יואבו את הבן זוג שלהם
ומה שגם חשוב שתהיה אהבה לכבוד בין ההורים .

שילדה לומדת "להתחנחנן" בעיני גברים.
זה טבעי והגיוני שהיא תרצה את קרבתו של הגבר היחיד שהיא מכירה.

זה עובר עם הגיל.

המטפלות אמרו שפעם ראשונה שהם רואים ילד/ה שבוכה אבא אבא במקום אמא



קורה.
לא צריך להפגע ולא צריך להראות שזה אישו

כן האמת אולי פשוט האמא נפגעה קצת יתר על המידה, וזה מה שהכניס אותי לחדשות קצת שאולי משהו באמת לא טוב.
השתדלתי גם טיפה יותר לשים גבולות עכשיו ובאמת רואים שינוי

שפשוט כל היום היא עם אבא ולאמא היא צריכה להתגעגע שתחזור מהעבודה..
ברגע שאבא יצא מהבית ויחזור אחרי כמה שעות זה יקרה גם אצלו,
כרגע קורונה אז המצב שאבא שומר בבוקר..

הילדה אוהבת מאוד את אמא  אולם מדובר בילדה פיקחית שמחזרת אחר אב איתכן כדי'' לחנך'' את אמא כי יכול להיות שאמא קצת לא הייתה באיזה תגובה מספיק סבלנית לילדה 

 

לכן כדי שאמא תהיה יותר סבלנית ונחמדה לילדה 

זה ממש דומה למה שקורה..כאילו אני עם הילדה לא הרבה זמן ביום ולכן כנראה יש לי יותר סבלנות אליה.. תגובה מדויקת.

שום רווח כי אמא לא "מתחנכת"  והיא תנטוש את ה"שיטה". כמובן זה לאו דווקא במודע

לקחתי קצת זמן להתבונן מהצד אחרי שקראתי והחכמתי מאוד מכל תגובה! המצב באמת השתפר ממש תודה !!

לא בטוח שזה בגלל פלטפוס, אבל בכל מקרה פלטפוס זה מבנה של כף הרגל שנוצר כבר מילדות.
יכולות להיות עוד סיבות- לפעמים יש דלקת בעקב שמכאיבה לילד אחרי פעילות גופנית,
ואולי יש עוד סיבות

בד"כ אפשר לראות פלטפוס...
יכול להיות גם משהו אחר

לא מצאו כלום אבל אם בדקו אני מניח שהיו סיבות (לא ממש זוכר)

אצל הבן שלי זה בדר"כ בשוקיים.
זה גם מאד אופייני לגיל.

שהוא יחבר- על הפרשה

סרטון ברכות ממשפחה וחברים

שיש לו "קושי רגשי"..

 

אם הוא באמת אימפוליסיבי, עם קשיי ריכוז וקשב, זה יכול להסביר גם בלי קושי רגשי.

 

ב. הכי חשוב - יחס חם וסבלנות. לעודד את הטוב שיש בו. נניח הוא מקשקש ומצייר, תשאלי אותו מה ציייר, תציעי אולי משהו שיציר, תתפעלי מהתוצאה.. אז בינתיים יפתח כישרון כזה...

כמו כן, את יכולה להכין איתו מה שאפשר משיעורי הבית "בעל פה". מה שאינו ממש מטלות כתיבה (לימוד כתיבה), אפשר לשאול בע"פ ולהציע לו שהוא יכתוב קצת - ואת השאר את תכתבי מה שאומר לך.

 

ג. אפשר לעשות איבחון דידקטי משולב עם רגשי. יש מכונים פרטיים ("אות ועוד", ועוד), אולי גם כאלה שעובדים עם קופ"ח. 

תשאלי בקופ"ח אם יש איבחונים כאלה שעובדים איתם ובהשתתפותם. תעשו איבחון - ואח"כ תראו מה הלאה.

 

בהצלחה.

תודה על התשובה
האמת שגם אני חשבתי שהכל נובע מהקשב וריכוז ולא ממשהו רגשי, אבל הרופאה מתעקשת שדבר ראשון אני חייבת לטפל בפן הרגשי.

לא פסיכולוגית.

 

ממילא אין "טיפול בפן הרגשי" ללא איבחון אם בכלל יש משהו רגשי ומהו.

 

על כן, הסדר הוא קודם כל איבחון - וממילא גם השאלה הזו עתידה להתברר.

 

אבל צריך לעשות את האיבחון עם מישהו מנוסה ממש. לא שיעשו עליכם סטאז'..

יש קשר והשפעה של מצב רגשי על מצב הקשב והריכוז, בנוסף לנתונים הגנטיים שגם יכולים להשפיע.
גם מאבחנת פסיכודידקטית יכולה לשלוח ותשלח לא פעם לטיפול רגשי,
כיוון שזה גורם שצריך טיפול בכל מקרה, וגם אם יתנו תרופות יהיה קשה
לבחון את יעילותן.

מציעה באמת לקחת את הילד לטיפול רגשי.
צריך לזכור שללא מעט ילדים המעבר לכיתה א' דורש הסתגלות למיומנויות שלא בהכרח הכירו, וילד צריך בשלות גם לזה.
כדאי לשבת איתו כל יום, לעודד אותו ולנסות להאריך את הזמן בנדרגה.
מניחה שהבלבול בו התחילה השנה הזו מבחינת הקורונה לא ממש תורם...

כאשר אנחנו בתקופה כל כך משוגעת מבחינת סדר יום, מי לומד בבית הספר ומתי...
בקיצור - לא להזניח, אבל גם לא להילחץ... כלומר לבקש אבחון פסיכודידקטי מקופת חולים, ולשחרר את הלחץ שלכם...
ואני מצטרפת להמלצות של דן..

אני האמת לא חושבת שזה שיניים. יש לו כבר 7 שיניים וזה אף פעם לא היה ככה. לדעתי זו עייפות. מסתבר שבגן הוא לא ישן צהריים(לא נרדם) וגם אצל ההורים שלי הוא לא נרדם. בבית הוא ישן טוב מאוד. לא יודעת איך להרגיל אותו לישון במשך היום, אחרת הוא מגיע לשעת הלילה מותש ועצבני וזה נגרר לבכי. אשמח לעצות איך לגרום לו להירדם ולישון יותר מחוץ לבית(אגב הוא לא לוקח מוצץ)

אפשר לנסות (לפי היכולת) לעשות איתו כמה ימים כייפיים בבית. שמוציאים אותו מוקדם וכדומה.

להנות, לראות איך הוא מגיב וגם אולי תראי אם משהו מפריע לו ואיך הוא מרגיש כשחוזרים למעון.

שמסעיר אותו וגורם לו לחוש חוסר בטחון.
תחבקי אותו הרבה, תרגיעי, תשירי
תלטפי ותספרי שאמא פה ושומרת עליו.

אם זה נטו שינה אצל המטפלת חשוב לברר ולחפש יחד איתה דרך להררדים אותו.

נשמעת לי עייפה.
מה הקשר גרועה?
הכל בסדר!!

מחר יום חדש תשחקי איתו.

הכל בסדר!
רק צריך לשים לב במה משקיעים את הכוחות והמאמץ.
ברור לך שתינוק בין שנה לא מבין ולא ישמח מיום הולדת שנה, כן?
זה חמוד לתמונות וזה מעולה בשבילך לחגוג שנה ליום שהפכת לאמא!!
אירוע מרגש שאכן ראוי לציון.
אבל, אין בזה תועלת לילד לעומת פשוט להיות איתו.

אז זה בסדר גמור לתת עדיפות למשהו בשבילך על פני לשחק איתו, רק בואי נקרא לסיטואציה בשמה כי לפעמים זה מבלבל...

מזל טוב!

לאיזה אמא לא קרה שהיא עייפה...

 

וכדאי מאד שתרגילי את עצמך לא לחשוב על כל דבר שאת שמה לב גם לעצמך - כאילו את "אמא גרועה". מלבד שזה לא נכון, זה גם עלול לתת לילד תחושה בלתי מודעת של אפשרות לנדנד באופן עודף גם כשלא צריך, על סמך ה"מצפון" העודף שלך....

מתי שהיה לבן שלי יומולדת תכננו לעשות תמונות שיהיה למזכרת מרוב ההכנות הייתי שפוכה ככה שלא יצא להצטלם רק שרנו והכנו לו דברים וקניתי מתנה ואני פוחדת שיהיה לי עוד ילד ואז אתלבט אם לצלם או לא שלא יווצר קיפוח

אל תדאגי, ביום הולדת שנה של הילד השני,
תצלמי את הבכור זולל לבד את כל העוגה ותופס בעלות על כל המתנות 🤭

אצלנו ביום הולדת שנה של השלישית היא נרדמה מוקדם ולא נשארה לארוחת ערב שבת
אז אמרנו לילדים שנדחה את החגיגה לשבת בבוקר,
הם נורא התאכזבו אז חגגנו בלעדיה 🤣

אל דאגה, ביום הולדת שלוש שלה הם כרכרו סביבה ולא הפסיקו לפנק אותה..

את מכניסה לעצמך לראש "דאגות" שאין להן שמץ מקום...

 

כמו שכבר מישהי כתבה לך כאן - התינוק כמובן אינו מבין כלום מה זה יום הולדת ומה הענין.. נהנה מתשומת הלב סביבו. יש להניח שאם במקום "מתנה" היה מקבל את הניילון של העטיפה והייתם עושים מזה ביחד רעש - היה נהנה אותו דבר..

 

תצלמו אותו ביום ההולדת הבא (אז גם יש סיכוי שפחות יציק לו...). וכשתזכו בעז"ה ללד נוסף, תצלמו גם ביום הולד שנה ומתי שתרצו... אל דאגה, לא יהיה שום קיפוח. 

 

ותרגיעי את עצמך. קחי פרופורציות. העיקר בגידול ילדים אינו הענין של האירוע עם כל דקדוקיו - אלא היחס החם והנינוח הקבוע. ובהמשך גם הגבולות הנכונים.

צריך לראות איך זה יושב על הרגל

אם במקום שיורם נעליים מגיע, אז הוא עובד עכשיו כרגיל. ויש לו במידות האלה.

+0523359768

אבל יקר לדעתי לילדים

בעיקרון אני רוצה אותם בעיקר לשבת אבל בנתיים אין לי נעליים אחרות בשבילו והוא כבר שבועיים בערך הולך איתם למעון כל יום ונוח לו ממש.

יקר.
יש דמוי בלנדסטון שהוא אחלה.
קניתי לבן שלי ב150.

זה לא מחזיק מספיק טוב את הרגל. עדיף שלא מבוגרים- וקל-וחומר לפעוטות.

אגב, זה משפיע ישירות על הגב..

(יצא לי חרוז..)

יש נעליים כ"כ חמודות ורודות ומתוקות עם סקוטש
שמחזיקות מעולה ונראות הרבה יותר מתאימות לגיל מבחינת נוחות.
יש עכשיו מבצעים בנמרוד.

כל ערב אמא שלי מורחת לה משחה, שממש משפרת לה את המצב. למרות שהיא הולכת בבית עם הרגליים המשומנות זה עושה את הריצפה חליקית, אבל העיקר שלא יגרד לה, שלא תקום בלילה

אברר לך בהקדם.

 

אוקיי אז כבר נראלי יותר משנה אני רואה אותה משתמשת גם בדרמליבור פלוס. אחד הרופאים הביא לה אם אני זוכרת נכון

ועכשיו ראיתי קרם לחות חדש שנקרא סטלטופיה (לעור יבש) שמכיל אבוקדו ושמן חמניות

 

היה תקופה שהיו לה גם פצעים עם דם, ובגלל היובש בחורף אנחנו מקווים שזה לא יחזור.

בעיקרון היא אמרה שהמוצרים של 'אדרמה' מעולים. אם לבת שלך רק מגרת אז זה יכול להועיל

 

ולגבי המשחה, כמו שציינתי- לאחותי זה ממש החמיר. היא הולכת כל כמה חודשים לד"ר כץ אילן (חיפה) והוא רוקח לה משחה מיוחדת.

של הורים לילדים עם אטופיק-
לכל ילד יש את המשחה שעוזרת לו, זה הרבה ניסוי וטעיה.

אין לי המלצה למשהו ספציפי. אנחנו עם סטלוטופיה כרגע. אבל בגדול משתדלת לשמן את העור כמה פעמים ביום.

אם מחמיר הולכים לרופאה ורושמת מדחה עם מעט סטרואידים שאני לא זוכרת את שמה כרגע

ומקלחים בסבון מתאים.
ואבקות כביסה + מרכך של תינוקות בלבד

אחת הבנות שלי הגיבה ממש לא טוב לשמן אמבטיה של אמול (והשני שאני לא זוכרת את שמו כרגע)

יקר מאד עלה לנו. 40 שקל לחצי ליטר.
את כל השמנים למינהם אני ממש לא אוהבת. אולי רק כשהם פיצים.
עכשיו החלפתי לו לד"ר פישר.

לילדי אטופיק דרמטיטיס

לא הכי בריא, אבל גם לא לישון בלילה מהגירוד זה לא בריא.

תםנו לרופא משפחה, נסו כמה משחות עד שמצאו את המשחה המתאימה


אצל אחותי לפחות, הרופא אמר לשים משחה סטרואידית כל יום אבל היא צורחת רק כשיש צורך וכשמגרד. זה משפיע גם לכמה ימים אחרי שמפסיקים עם המשחה

לי עוזר. התוודעתי לזה רק לאחרונה. בנוסף רקחו לי משחה על בסיס אצות

תלוי עד כמה חמור המצב. אצלי היה חמור מאוד. בשוטף אני משתמשת בקרם צטומג ודומיו. קרם שנספג מהר. לשיאה לוקח יותר זמן להספג

רק תזונה. סבלתי מזה כ20 שנה ושינוי בתזונה שיפר את המצב בצורה משמעותית (שיטת הרב אשרוב, מאמין שתזונה של נטורופתים גם תתן אפקט דומה)