לא הכול אהבה. אדם נולד למלא תפקיד בעולםפועה
יש מקום לבטא בצורה ברורה אם יש אכזבה מהתפקוד שלו. לא למרוח, לא לטשטש. היום זה במודה העיקר האהבה. לא ראיתי שהשיטה הזו הביאה עימה הצלחות.
כמה שאת צודקתאנונימי (פותח)
לא מזמן היה לנו מקרה שבן של חברים דחף את הבן שלנו ובמקום להעיר לו הם חיבקו אותו ויותר מאוחר {באותו יום} הוא פתח לבבנו את הראש ולא היתה שום תגובה של ההורים אפילו לא בקשת סליחה הבן שלהם אמר שזה לא הוא וכולם אמרו שזה הוא אנשים אמרו להם שזה הבן שלהם והם התעלמו והחליטו שהבן שלנו השתולל.
וזה בעיה כשרק נותנים אהבה ללא הצבת גבולות והחוסר לקיחת אחריות על מעשי הילד .
וזה בעיה כשרק נותנים אהבה ללא הצבת גבולות והחוסר לקיחת אחריות על מעשי הילד .
גם אכזבה וגם אהבהאנונימי (פותח)אחרונה
שלום פועה,
ברצוני להגיב על דברייך:
אין ספק כי חשוב מאוד להיות ישירים כלפי ילדנו,לא לטשטש ולא למרוח,להציב בפניהם גבולות ברורים.חשוב שהילד יבין וידע כי גם אם ההורה כועס עליו או מאוכזב ממנו - הוא עדיין אוהב אותו.
יש לשלב בין האהבה שלנו לילדנו לבין הצבת הגבולות והחינוך,שני הדברים אינם סותרים זה את זה.
גלבוע יפעת
מטפלת ומנחת הורים.
ברצוני להגיב על דברייך:
אין ספק כי חשוב מאוד להיות ישירים כלפי ילדנו,לא לטשטש ולא למרוח,להציב בפניהם גבולות ברורים.חשוב שהילד יבין וידע כי גם אם ההורה כועס עליו או מאוכזב ממנו - הוא עדיין אוהב אותו.
יש לשלב בין האהבה שלנו לילדנו לבין הצבת הגבולות והחינוך,שני הדברים אינם סותרים זה את זה.
גלבוע יפעת
מטפלת ומנחת הורים.
קטע מתוך מאמר-להתיחסותכםאנונימי (פותח)
שלום לכלום
בגלישתי ברשת, מצאתי קטע מאמר שחשבתי לשתף אתכם בו ( מצ"ב). מה דעתכם? האם אכן לנשים קשה יותר לצאת לעבוד גם בגלל ציפיות החברה שאינן מעודדות יציאת נשים לעבודה? וכן, האם ליציאת נשים לעבודה יש השפעה על חוסנה של המשפחה?
"תהליך החברות מחנך את הנשים להזדהות ,בראש ובראשונה, עם משפחתן. זהו אחד המחסומים
הפנימיים שאתם חייבות נשים עובדות להתמודד. הוא משקף מציאות חברתית, הכוללת מערכת
הנחות על נשים, ועל התפקיד שהעבודה אמורה למלא בחייהן. השפעת החיים המודרניים על דפוס
המשפחה הוא נושא שנוי במחלוקת בין החוקרים במדעי החברה. יש הטוענים שהנישואין והמשפחה
החלו להתפורר בהשפעת התפתחויות רבות עוצמה כגון נטישת הדת, ניידות חברתית,
אינדיבידואליזם, מתירנות ויציאת נשים לעבודה."
נשים ומשפחתןאנונימי (פותח)
עבר עריכה על ידי פועה בתאריך י"א שבט תשס"ז 19:23
האשה היא מרכז הבית עפ"י היהדות ומאחר ואנו עוסקים בערוץ 7 איני מבינה בכלל כיצד הנושא הוא לדיון?? בודאי שהנישואין והמשפחה כמוסד מתפוררים כאשר נכנסים שיקולים זרים לניהול המשפחה כגון קריירה שבאה על חשבון המשפחה. כפי שכבר ציינתי לדעתי אין בעיה שלאם יהיה עניין נוסף בחייה אולם תמיד המשפחה קודמת! האשה לא צריכה "להתגבר על מחסומים פנימיים" היא צריכה לזרום עם הטבעיות של תפקידה כאשה, כרעיה, כאם לילדים ולא לתת לעבודה מחוץ לבית להשתלט על חייה. אנו רוצים בית יהודי חם ואוהב - יש להשקיע בו (דרך אגב גם לאבא תפקידים חשובים...לא להתחמק מאחריות).אשת חיל מי ימצא ...
לא סתם אנו אומרים מזמור זה כל ערב שבת - כדאי גם להקשיב...
זה חלק מהכשרון הטבעי של האשה - לדאוג לחינוך הילדים, לבעל, להביא אוכל וכו' אבל בודאי שלא לתת לפרנסה לבוא על חשבון המשפחה.
כשלאמא טוב, לכולם טובאנונימי (פותח)אחרונה
אמא שלי (אמא לעשרה בלי עין הרע, אשת קריירה קלאסית -תשע עד חמש+, ומתעסקת בעוד מליון ענינים)אומרת:
אני מראה לילדים שלי שזה טוב להיות גדולה,וגם הם ישמחו לגדול.
אני לא ויתרתי על מה שאני אוהבת לעשות- ואני לא משדרת לילדי תחושת מסכנות והקרבה למענם. הם רואים שאני מאושרת, ובטוחה בדרכי וזה מה שהכי טוב לילדים ולמשפחה כולה.
מנסיון- היא צודקת.
אני מראה לילדים שלי שזה טוב להיות גדולה,וגם הם ישמחו לגדול.
אני לא ויתרתי על מה שאני אוהבת לעשות- ואני לא משדרת לילדי תחושת מסכנות והקרבה למענם. הם רואים שאני מאושרת, ובטוחה בדרכי וזה מה שהכי טוב לילדים ולמשפחה כולה.
מנסיון- היא צודקת.
שכיר או עצמאי? מה עדיף?אנונימי (פותח)
לחברי הפורום השלום והברכה
בהמשך לנושא שהועלה פה בפורום בהקשר עקיף, מענין לבדוק מה חושב הרוב. האם למשפחה עדיפה עבודה בה הבעל הינו שכיר ובעל שעות עבודה מסודרות וקבועות או שמא עדיף לבעל להיות עצמאי שאז לפחות בפוטנציה, ישנה אפשרות לגמישות רבה יותר בחלוקת הזמן שלו בין הבית לעבודה?
מה דעתכם?
שאלה מוזרהאנונימי (פותח)אחרונה
איזה מן שאלה מוזרה זו - עדיף שהבעל יעבוד בעבודה שטובה לו והוא מרגיש מימוש וטוב לו איתה ויש ממנה פרנסה מתאימה למשפחה. מה שבטוח זה שלמשפחה ולילדים עדיף שאמא לא תהיה עצמאית אבל גם זה בערבון מוגבל כי אם האמא מספיק אינטליגנטית לשים לעצמה גבולות ברורים ולא לתת ל"עצמאות" הזאת להשתלט על החיים אז זה אפשרי בהחלט.
יש אחת שתהיה עצמאית ותדע מתי לעבוד יותר ומתי להוריד רגל מהגז ולהשקיע בילדים ויש אחת שלא יודעת גבולות ונסחפת אחרי העצמאות שלה ושוכחת לשים את המשפחה בראש סדר העדיפויות.
יש אחת שתהיה עצמאית ותדע מתי לעבוד יותר ומתי להוריד רגל מהגז ולהשקיע בילדים ויש אחת שלא יודעת גבולות ונסחפת אחרי העצמאות שלה ושוכחת לשים את המשפחה בראש סדר העדיפויות.
הרחבת אגן כליהיעל ל'
מישהו יודע ונתקל בנושא של הרחבת כליה לתינוק?
אני צריכה יעוץ בנושא זה
אף אחד לא שמע על זה?יעל ל'
הרחבת אגן כליהאנונימי (פותח)
ועוד איך שמענו. כבר בסקירת מערכות של בננו הראשון (..) למדנו זאת על בשרנו. לא נרחיב רק מהידע המועט שאספנו, גילינו שזו תופעה נפוצה בקרב בנים. הטיפול (אם בכלל יהיה צורך) תלוי ברמת ההרחבה של אגני הכליות. במקרה שלנו, הרופאים המליצו על מעקב באולטראסאונד בגיל חודשים ספורים ובזה הסתיים הסיפור, ברוך ה'. מומלץ לעקוב ולא להזניח. אם יש עוד שאלות נשמח לענות, אך לצערנו, איננו גולשים בתדירות גבוהה מפאת חוסר זמן. בהצלחה.
שאלותיעל ל'
האם המעקב היה רק באולטרסאונד?
האם התופעה נעלמה מעצמה?
מתי יש צורך בניתוח?
האם התופעה נעלמה מעצמה?
מתי יש צורך בניתוח?
דוד -צחקן
ב"ה
יש מסר אישי. אנשים פה יכולים לנצל לרעה את המספר שלך.
יצחק
יש מסר אישי. אנשים פה יכולים לנצל לרעה את המספר שלך.
יצחק
אמנם זה לא קשור אבלארץ ישראל לנצחאחרונה
יצחק תודה על ההערה שלך. אני אישית נתקלתי פעמיים בכאלו שפרסמו מספר נייד בפורום ולא במסר אישי, והתפלאתי. כל הכבוד לך על תשומת הלב.
עבור יעלאנונימי (פותח)
יעל שלום!
לבני בן השנתיים + גילו במהלך ההריון הרחבת אגן כליה הייתי במעקב במשך ההריון ולא יותר מזה אחרי הלידה עשו לו אולטרסנד {כיוון שההרחבה הייתה גדולה מהרגיל} והוחלט שייבדקו זאת שוב כשהוא יהיה בן חודש ימים לאחר האולטרסנד השני הוחלט שהוא יעבור ניתוח מכוון שזה לא משתפר מאליו {יש כאלה שזה מסתדר אחרי הלידה או עד גיל שנה}ויש סכנה שיהיה זיהום מכיוון שהצטברו נוזלים בכלייה אז הוחלט לנתח { הניתוח לא נחשב למסובך אבל ההחלמה לוקחת זמן .
{לפני הברית בבנו קיבל אנטיביוטיקה ע"מ למנוע זיהומים}
לפי מה שאני יודעת יש מספר סיבות להרחבת אגן כליה אני יודעת על 2 סיבות והם : שיש היצרות במעבר שבין הכליה לשופכן {שזה מה שהיה לבני} ויש רופלקס {זה שהשתן חוזר ועולה } ואז הניתוח יותר פשוט וההחלמה מהירה.
בכלל אופן אני מאחלת לכם שזה יעבור מאליו ובהצלחה .
לבני בן השנתיים + גילו במהלך ההריון הרחבת אגן כליה הייתי במעקב במשך ההריון ולא יותר מזה אחרי הלידה עשו לו אולטרסנד {כיוון שההרחבה הייתה גדולה מהרגיל} והוחלט שייבדקו זאת שוב כשהוא יהיה בן חודש ימים לאחר האולטרסנד השני הוחלט שהוא יעבור ניתוח מכוון שזה לא משתפר מאליו {יש כאלה שזה מסתדר אחרי הלידה או עד גיל שנה}ויש סכנה שיהיה זיהום מכיוון שהצטברו נוזלים בכלייה אז הוחלט לנתח { הניתוח לא נחשב למסובך אבל ההחלמה לוקחת זמן .
{לפני הברית בבנו קיבל אנטיביוטיקה ע"מ למנוע זיהומים}
לפי מה שאני יודעת יש מספר סיבות להרחבת אגן כליה אני יודעת על 2 סיבות והם : שיש היצרות במעבר שבין הכליה לשופכן {שזה מה שהיה לבני} ויש רופלקס {זה שהשתן חוזר ועולה } ואז הניתוח יותר פשוט וההחלמה מהירה.
בכלל אופן אני מאחלת לכם שזה יעבור מאליו ובהצלחה .
אשמח אם תשלחי לי במסר אישי מספר טלפון,יעל ל'
כדי שאוכל להתייעץ
המון תודה...
המון תודה...
אולי נקודת האיזוןיונהאחרונה
נמצאת קצת בהקצנה לכיוון השני ?
כלומר, תשקיע קצת בלהגיע גם לדברים שנראים לך מיותרים,ומצד שני תבקש מאשתך קצת לסנן את ההתחיבויות המשפחתיות...
הרבה הצלחה!
כלומר, תשקיע קצת בלהגיע גם לדברים שנראים לך מיותרים,ומצד שני תבקש מאשתך קצת לסנן את ההתחיבויות המשפחתיות...
הרבה הצלחה!
כלל ברזל שנתון כמובן להתגמשויות על פי צורךאנונימי (פותח)
מסכימה איתך שהכוונה בכלל ברזל אינה לברזל ממש...יחד עם זאת, ישנן משפחות שבסדר יומן השבועי קיים סידור כזה לפיו על בסיס קבוע ( כשכמובן כל תוכנית הינה בסיס לשינויים ולהתגמשות כפי שציינת את) האבא יום בשבוע מופקד על הילדים מתוך מטרה לקרב ביניהם ומתוך מטרה לאפשר לאמא מעט איוורור. מה דעתך?
אוורור לאמאאנונימי (פותח)
לדעתי שוב צריך להזהר מלאכזב את הילדים כמו המקרה שבו אמא קבעה סרט ובסופו של דבר לא יכלה להגיע. הילדים מתרגלים לשגרה ואז האכזבה כשאינה מתקיימת היא גדולה. דרך אגב אני לא רואה שום מצב (חוץ מסכנת חיים) בעולם שיסביר אי הגעה של אמא לפגישה שנקבעה עם ילדיה...
אני חושבת שמצב עדיף הוא קביעה כל שבוע מחדש את סדר השבוע עפ"י תוכניות כל המשפחה היא עדיפה.ולא להחליט על יום קבוע שבו אף צד לא יוכל לעמוד בהתחייבות שלו.
ולא ברור לי איזה מן איוורור אמא צריכה מילדיה אם גם ככה היא יוצאת לעבוד - זה אוורור מספיק מבחינת הילדים. לעתים יש סידורים שיותר נוח לעשות בלי הילדים ואז נקודתית מוצאים פתרון.
אני חוזרת שוב - הולדת ילדים הינה ההתחייבות הכי גדולה שאנו לוקחים בחיינו (כמו משכנתא) אי אפשר להפטר ממנה - יש להשקיע בהם ואם לא - אין מה להתפלא על מה שנקבל מהם אח"כ בחיים!
מי שצריכה אוורור - תקבל אוורור מהילדים כשתצטרך אותם.
אני חושבת שמצב עדיף הוא קביעה כל שבוע מחדש את סדר השבוע עפ"י תוכניות כל המשפחה היא עדיפה.ולא להחליט על יום קבוע שבו אף צד לא יוכל לעמוד בהתחייבות שלו.
ולא ברור לי איזה מן איוורור אמא צריכה מילדיה אם גם ככה היא יוצאת לעבוד - זה אוורור מספיק מבחינת הילדים. לעתים יש סידורים שיותר נוח לעשות בלי הילדים ואז נקודתית מוצאים פתרון.
אני חוזרת שוב - הולדת ילדים הינה ההתחייבות הכי גדולה שאנו לוקחים בחיינו (כמו משכנתא) אי אפשר להפטר ממנה - יש להשקיע בהם ואם לא - אין מה להתפלא על מה שנקבל מהם אח"כ בחיים!
מי שצריכה אוורור - תקבל אוורור מהילדים כשתצטרך אותם.
חיזוק לשושיונהאחרונה
בנקודה למחשבה, כאן:
התינוק שלי רוצה רק הנקהאנונימי (פותח)
הבן שלי בן 7 חודשים מאז הלידה ניסיתי להרגיל אותו מלבד ההנקה גם לבקבוק וגם למוצץ אולם הוא מסרב להכל הוא רוצה רק הנקה וגם בלילה הוא קם כל הזמן ולא יירדם אם לא יינק . התחלתי לתת לן גם פירות וירקות הוא אוכל יפה אולם במיוחד בלילה הוא רוצה אותי כל הזמן כמו מוצץ. אני לוקחת אותו אלי ואז אני נרדמת והוא יושן, מתעורר, יונק, נרדם וחוזר חלילה. כל זה ממש עושה לי חיים קשים: אני לא ישנה טוב בלילה, אני קמה עם כאבי גב ואני לא יכולה להשאיר אותו עם בייבי סיטר. יש לי 5 ילדים ב"ה ואת כולם הנקתי ובמקביל קיבלו גם בקבוק ולא הייתה לי שום בעייה, ניסיתי גם לשאוב חלב ולשים בבקבוק אבל לא יוצא כלום.
אולי למישהי יש עיצה מפני שאני באמת לא רוצה כרגע להפסיק להניק .
תודה מראש: רויטל
בקבוקאנונימי (פותח)
בגיל הזה קשה להרגיל לבקבוק
אבל כבר ניתן לנסות ללמד לשתות מכוס, או לתת שתיה בעזרת כפית אולי זה יעזור?.
יש כוס הנקרא כוס פטנט עם מכסה מיוחד, אולי משם יקח מים,
כרגע בגלל הפירות וירקות ניתן יותר לעזוב אותו.
האמת, מה לעשות? יש כל מיני ילדים יש כאלה שיותר זקוקוים לאמא, אבל אומרים שאחר כך הם נהיים יותר עצמאים. תנסי אולי שאדם אחר יקום בלילה אבל ממש לכל תינוק יש צרכים אחרים, גם אם יש תקופה של צמיחת שיניים הם כואבות במיוחד בלילה ובתוך החלב אם יש חומר שמרגיע כאבים. אולי ממש יש לו צורך. אל תדאגי תקופת ההתעוררות עוברת בסוף אם את לא מתליחה להתגבר צריך לקבל את המצב כמו שהיא.
התקופה הזו עוברת כל כך מהר, כידוע לך כבר בגיל הגן את לא תעניני אותם והם רוצים רק חברים
יש אומרים לנסות לתת לאדם אחר לתת בקבוק לתינוק, אולי זה יעזור
תני בקבקוק לתינוק בתור משחק ואז שימי בו קצת מים. אולי זה גם יועיל
ראיתי שברגע שהילד שלי קיבל ארוחות טובות של מוצקים בלילה הוא ישן הרבה יותר טוב
אבל כבר ניתן לנסות ללמד לשתות מכוס, או לתת שתיה בעזרת כפית אולי זה יעזור?.
יש כוס הנקרא כוס פטנט עם מכסה מיוחד, אולי משם יקח מים,
כרגע בגלל הפירות וירקות ניתן יותר לעזוב אותו.
האמת, מה לעשות? יש כל מיני ילדים יש כאלה שיותר זקוקוים לאמא, אבל אומרים שאחר כך הם נהיים יותר עצמאים. תנסי אולי שאדם אחר יקום בלילה אבל ממש לכל תינוק יש צרכים אחרים, גם אם יש תקופה של צמיחת שיניים הם כואבות במיוחד בלילה ובתוך החלב אם יש חומר שמרגיע כאבים. אולי ממש יש לו צורך. אל תדאגי תקופת ההתעוררות עוברת בסוף אם את לא מתליחה להתגבר צריך לקבל את המצב כמו שהיא.
התקופה הזו עוברת כל כך מהר, כידוע לך כבר בגיל הגן את לא תעניני אותם והם רוצים רק חברים
יש אומרים לנסות לתת לאדם אחר לתת בקבוק לתינוק, אולי זה יעזור
תני בקבקוק לתינוק בתור משחק ואז שימי בו קצת מים. אולי זה גם יועיל
ראיתי שברגע שהילד שלי קיבל ארוחות טובות של מוצקים בלילה הוא ישן הרבה יותר טוב
יישר כח, ציפיק.יונה
יעוץ מקצועיאנונימי (פותח)
רויטל שלום
כדאי לפנות ליעוץ מקצועי ע"י יועצת הנקה מוסמכת.
אם את תושבת ירושלים בדקי עם בתיה דייויס - 02-5325383
באזור המרכז תוכלי לפנות לדיאדה יש להם רשימת יועצות הנקה 03-5244484
אלו בתשלום
או בהתנדבות בטלפון לפנות לליגת לה לצ'ה
עצות מנשים מנוסות הן חשובות אך ככלל הריון לידה הנקה כוללים בתוכם מרכיבים רבים שלא כל אשה מודעת אליהם. לכן חשוב וכדאי לפנות לגורם מקצועי זה חוסך זמן ובלבול
בהצלחה
כנרת
כדאי לפנות ליעוץ מקצועי ע"י יועצת הנקה מוסמכת.
אם את תושבת ירושלים בדקי עם בתיה דייויס - 02-5325383
באזור המרכז תוכלי לפנות לדיאדה יש להם רשימת יועצות הנקה 03-5244484
אלו בתשלום
או בהתנדבות בטלפון לפנות לליגת לה לצ'ה
עצות מנשים מנוסות הן חשובות אך ככלל הריון לידה הנקה כוללים בתוכם מרכיבים רבים שלא כל אשה מודעת אליהם. לכן חשוב וכדאי לפנות לגורם מקצועי זה חוסך זמן ובלבול
בהצלחה
כנרת
חזרי הביתה,כנרת !יונה
את ומשפחתך חסרים לנו כאן מאד !
אנחנו מתגעגעים ומצפים לכם !
אנחנו מתגעגעים ומצפים לכם !
מיועד לרויטל, סליחה.יונה
אמהותיונהאחרונה
ובענין ההנקה:
אני ברוך ה', הנקתי 4 בנות.
בסוף הן יוצאות מהמיטה של אמא.
אבל גיל 7 חודשים הוא עדיין מוקדם מדי ,לדעתי , לגרש אותה מהמיטה של אמא.
(אני יודעת שהרבה אמהות לא מסכימות איתי).
לעומת זאת, בגיל הזה אפשר כבר להתחיל לתת לה לשתות מכוס.אין צורך בבקבוק ובהחלט אפשר לדלג עליו.
זה מה שאני עשיתי עם כולן.
הן גדלו אצלי,ב"ה,בלי בקבוק ובלי מוצץ.
והכי חשוב, קחי את זה בקלות, זה עובר כל כל מהר ! הקטנה שלי בת שלוש וחצי ואני מתגעגעת לשלב הזה של הינקות, זה כבר חסר לי.
ושוב, אמא שלנו-ארץ ישראל, מחכה לכם, בואו הביתה !
כולנו מתגעגעים...
שבת שלום,רויטל, חודש טוב!
הריון...אנונימי (פותח)
רציתי לשאול מה דעתכם לגבי סטודיו c לתקופת ההריון?? זה מכון כושר לנשים ברמה ארצית. יומיים בשבוע 45 דק'? הם טוענים שם שככל שאתאמן יותר בהריון יהיה לי יותר קל בלידה. זה גם עם ליווי מקצועי ומותאם להריון. אבל עדיין מקננות חששות בליבי.
ועוד שאלה, כמעט בכל התרופות כתוב לא להשתמש אם הינך בהריון או מניקה. לאחרונה אני סובלת מפטריות ברגלים וקניתי משחה בשם דקטרין שמרגיעה את הגירודים העזים אבל גם שם אסור בהריון. מה הקשר בין המשחה שזה דבר חיצוני להריון? האם הייתם סומכים על זה ובכ"ז משתמשים ללא ייעוץ רופאה?
תודה מראש...
מהמם ומדהים-שומר על עיצוב הגיזרה!סירת עץ
תרופות בהריוןאנונימי (פותח)אחרונה
קורין שלום
גם על הויטמינים שלוקחים בזמן ההריון ההערה הזו רשומה.
ישנן תרופות שאסור לקחת בהריון כי הן מזיקות או לחילופין מחממות(מאיצות את זרם הדם וכד').
לגבי פעילות ספורטיבית בהריון:
אם ההדרכה היא מקצועית שומרת על רצפת האגן ונכונה פיסיולוגית להריון היא מומלצת.היא תסייע לחיוניות הגוף ואף ללידה.
עליך לבדוק את ההכשרה של מדריכת הספורט באותו מקום אליו את מעונינת להצטרף.
המטרה צריכה להיות תנועה תוך נשימה והרפיה תוך חיזוק השרירים אך לא במאמץ רב אלא מתוך תנועה רכה ומודעות לגוף ולהריון וכמובן לעובר שברחם
שבוע ההריון הוא לא פחות חשוב במערכת השיקולים.
בהצלחה לידה קלה בידיים מלאות
כנרת דולה ומדריכת הכנה ללידה
גם על הויטמינים שלוקחים בזמן ההריון ההערה הזו רשומה.
ישנן תרופות שאסור לקחת בהריון כי הן מזיקות או לחילופין מחממות(מאיצות את זרם הדם וכד').
לגבי פעילות ספורטיבית בהריון:
אם ההדרכה היא מקצועית שומרת על רצפת האגן ונכונה פיסיולוגית להריון היא מומלצת.היא תסייע לחיוניות הגוף ואף ללידה.
עליך לבדוק את ההכשרה של מדריכת הספורט באותו מקום אליו את מעונינת להצטרף.
המטרה צריכה להיות תנועה תוך נשימה והרפיה תוך חיזוק השרירים אך לא במאמץ רב אלא מתוך תנועה רכה ומודעות לגוף ולהריון וכמובן לעובר שברחם
שבוע ההריון הוא לא פחות חשוב במערכת השיקולים.
בהצלחה לידה קלה בידיים מלאות
כנרת דולה ומדריכת הכנה ללידה
הילדה שלי בת 5וחצי ויש לה עדיין מוצץ...אנונימי (פותח)
הילדה שלי בת 5וחצי ויש לה עדיין מוצץ ת כבר כמעת שנה הגבלנו לה את שימושה רק לשעות הערב אבל לפעמים היא גם לוקחת אותה אם היא נחה במשך היום . לפני יומיים החלטנו שאנחנו (ביחד איתה) זורקים את המוצץ , היא היסכימה , הלילה היה לה קצת קשה אבל שרדנו . אבל היום מאז שחזרה מהגן היא לא הפסיקהלבכות ללא ובערב עשתה פשוט קריזה רצינית , של מכורה (נשמע קצת מוגזם אבל אמיתי) ובסוף נתנו לה , היא הסכימה אפילו לוותר על המתנה הענקית שהבטחנו לה . מה כדאי לי לעשות , לתת לה להגמל לבד???? להוכיח אותה???? אנחנו כברלא יודעים...
בכל גיל של הגמלות ממוצץ- יש קושייעל ל'
תמיד יש את הימים הראשונים שהם קשים,
ומנסים לעבור אותם איך שהוא,
ואח"כ זה נשכח,
היתה לי את אותה בעיה עם הפסקת הנקה, יחסית בגיל גבוה,
הימים הראשונים היו מ-א-ו-ד קשים ואח"כ זה עובר
צריך פשוט להתאפק קצת...
אחרי שהיא נגמלה , הבת שלי אף הפכה להיות רגועה הרבה יותר...
ומנסים לעבור אותם איך שהוא,
ואח"כ זה נשכח,
היתה לי את אותה בעיה עם הפסקת הנקה, יחסית בגיל גבוה,
הימים הראשונים היו מ-א-ו-ד קשים ואח"כ זה עובר
צריך פשוט להתאפק קצת...
אחרי שהיא נגמלה , הבת שלי אף הפכה להיות רגועה הרבה יותר...
למה להוכיח? פשוט החלטתם!!אנונימי (פותח)
זה כל העניין , להיות נחושים בהחלטה, ויהי מה!
היא בחנה אותכם , ונפלתם בפח, לא נורא , אבל למדתם .
לקטנטנים האלה , לזהות חולשה אצל המבוגרים , זה כמו לקרא א' ב' מנוקד בשבילך...
והיא השיגה את מבוקשה ( ולדעתי זו התמכרות , קלה וטבעית אבל זאת התמכרות) ולכן יש חשיבות גבוהה בעמידה בהחלטה , חד משמעית , עם כל הקושי...
התבגרות של ילד כרוכה לעיתים בדברים שהוא צריך להפרד מהם , אז שכשאתה גדול , אתה יודע שזה קורה לטובתך ואתה מוותר , למרות הקושי,
אבל בילד זה כבר סיפור אחר , הוא לא מודע לוויתר ולערך שלו , ולמרות הכל זה לטובתו, הרי לא נשאיר אותו ילד לכל החיים ...
אז להבין את הערך - אתם תבינו כרגע בשבילה .
ולהראות שהוויתור נעשה , בדרך של אל חזור , ורק נשאר לקטנה להבין את המצב, לקבל אותו , להצטער , לרצות לחזור להיות תינוקת , רק עוד קצת , אבל בהבנה שלהיות תינוקת זה יקרה בדברים אחרים ..... שגם עליהם היא תצטרך לוותר בעתיד ...
וכן הלאה , גם בדבר הבא , יכול להיות שהיא תלמד לבד לוותר,אחרי הצעדים שלכם, מעצמה, ויכול להיות שתהיו שם שוב בשבילה , בכל מקרה הרבה הצלחה לכם ....
היא בחנה אותכם , ונפלתם בפח, לא נורא , אבל למדתם .
לקטנטנים האלה , לזהות חולשה אצל המבוגרים , זה כמו לקרא א' ב' מנוקד בשבילך...
והיא השיגה את מבוקשה ( ולדעתי זו התמכרות , קלה וטבעית אבל זאת התמכרות) ולכן יש חשיבות גבוהה בעמידה בהחלטה , חד משמעית , עם כל הקושי...
התבגרות של ילד כרוכה לעיתים בדברים שהוא צריך להפרד מהם , אז שכשאתה גדול , אתה יודע שזה קורה לטובתך ואתה מוותר , למרות הקושי,
אבל בילד זה כבר סיפור אחר , הוא לא מודע לוויתר ולערך שלו , ולמרות הכל זה לטובתו, הרי לא נשאיר אותו ילד לכל החיים ...
אז להבין את הערך - אתם תבינו כרגע בשבילה .
ולהראות שהוויתור נעשה , בדרך של אל חזור , ורק נשאר לקטנה להבין את המצב, לקבל אותו , להצטער , לרצות לחזור להיות תינוקת , רק עוד קצת , אבל בהבנה שלהיות תינוקת זה יקרה בדברים אחרים ..... שגם עליהם היא תצטרך לוותר בעתיד ...
וכן הלאה , גם בדבר הבא , יכול להיות שהיא תלמד לבד לוותר,אחרי הצעדים שלכם, מעצמה, ויכול להיות שתהיו שם שוב בשבילה , בכל מקרה הרבה הצלחה לכם ....
תחילת הגמילה היא שלכםשוקו
עיקר הבעיה מתחילה כשאנחנו ההורים לא בטוחים בצדקת דרכנו. אם תהיו משוכנעים לג-מ-ר-י שאתם מאמינים בצעד הזה והולכים אתו עד הסוף, אז המסר יהיה גם כן ברור לילדה. גם מבלי לומר לה זאת במפורש, היא תבין מההחלטיות והביטחון של דבריכם שכך הדבר (ודרך אגב מספיק שתאמרו לה פעם אחת את המסר... גג פעמיים, והיא תפנים דרך כך שמילה של אמא או אבא זו מילה)
כך שעיקר העבודה עכשיו היא אצלכם... בהצלחה!
טיפ קטן- תנו לה תשומת לב יתרה בתקופה זו, לאו דוקא מתנה, ובלי לקשר את זה לגמילה- זה יכול למלא חלל אצלה.
כך שעיקר העבודה עכשיו היא אצלכם... בהצלחה!
טיפ קטן- תנו לה תשומת לב יתרה בתקופה זו, לאו דוקא מתנה, ובלי לקשר את זה לגמילה- זה יכול למלא חלל אצלה.
הילדה ניצחה!אנונימי (פותח)
אתם צריכים להיות עקביים מאוד מאוד מאוד!!!
הילדה שבאמת היה לה קשה הראתה לכם את הקושי שלה בצעקות ובבכי הסטרי אבל אני חושבת שעליכם לשבת איתה, לחבק אותה ולומר לה מותק מה לעשות? זרקנו יחד...
הילדה כבר גדולה להבין ולזכור לאן המוצץ שלה נעלם, לא?
אפילו שזה יהיה שעה, שעתיים וכו' אבל ברגע שהיא תבין שממש אין מה לעשות ואין מוצץ השקט ישוב לשכון בבית והמוצץ ב...פח!
אז...
תחזיקו מעמד והרבה הרבה הצלחה!!!
הילדה שבאמת היה לה קשה הראתה לכם את הקושי שלה בצעקות ובבכי הסטרי אבל אני חושבת שעליכם לשבת איתה, לחבק אותה ולומר לה מותק מה לעשות? זרקנו יחד...
הילדה כבר גדולה להבין ולזכור לאן המוצץ שלה נעלם, לא?
אפילו שזה יהיה שעה, שעתיים וכו' אבל ברגע שהיא תבין שממש אין מה לעשות ואין מוצץ השקט ישוב לשכון בבית והמוצץ ב...פח!
אז...
תחזיקו מעמד והרבה הרבה הצלחה!!!
ילדה בת חמש עם מוצץאנונימי (פותח)אחרונה
עבר עריכה על ידי shulamit בתאריך כ"ו טבת תשס"ז 19:46
את כותבת שויתור על המוצץ היה מקובל עליכם ועל הילדה. נראה לי שהיא לא כל כך התכוונה לעניין מן הסתם רצתה מתנה, אך בהגיע רגע האמת היא ראתה שקשה לה.ברור שלא כדאי לנקוט צעדים ,בזה או בכל ענין אחר כאשר לא בטוחים שאפשר יהיה להיות עקביים.
ולעצם העניין, כיוון ש"נכנעתם" אז תמתינו עד שהיא תפסיק לבד.
עוד לא ראיתי שום מבוגר שמשתמש במוצץ, וכן יהיה גם איתה
יש לי ילדה בת תשע וחצי.. ;זמן אם
| כ' טבת 22:27 | |
שהדבר העיקרי שמניע אותה הוא הרצון למצוא חן בעיני. אני מרגישיה שהרבה מהאישיות שלה לא באה לידי ביטוי כי היא כל הזמן חושבת מה היא תעשה כדי שאני אהיה מרוצה. למשל היא בוחרת בגדים שהיא יודעת שאני אוהב, כנ"ל נעליים, כנ"ל עיסוק בשעות הפנאי וכן דעותיה בנושאים שונים , היא תמיד תאמר דברים שהיא חושבת שאהיה מרוצה מהם. נראה לי שהיא אפילו לא מנסה לחשוב באופן אחר. מה לעשות?  | |
בטחון עצמיאנונימי (פותח)
נשמע שיש לה בעיה בבטחון עצמי ולא בטוחה בעצמה
וגם מנסה למצוא את מקומה בין האחים.
אני לא יודעת את כל התשובה אבל נקודה 1 היא למצוא בכל דבר שהיא עושה הזדמנות לשבח נקודות חזקות אצלה. למשל אם החדר מסודר להגיד שהיא ילדה מסודרת
את היא מביאה מבחן טוב לא להגיד שאת שמיחה אלא להפנות אליה ולהגיד שאת בטוחה שהיא גאה בעצמה.
לשאול אותה בכל הזדמנות את דעתה, למשל מה לבשל לשבת, איזה עוגה כדאי להכין, דברים שהיא חייבת להחליט
כל הזמן לחפש דברים לחזק אצלה לגבי האופי שלה
ממליצה על הספר "איך לדבר שילדים יקשיבו...."
וגם מנסה למצוא את מקומה בין האחים.
אני לא יודעת את כל התשובה אבל נקודה 1 היא למצוא בכל דבר שהיא עושה הזדמנות לשבח נקודות חזקות אצלה. למשל אם החדר מסודר להגיד שהיא ילדה מסודרת
את היא מביאה מבחן טוב לא להגיד שאת שמיחה אלא להפנות אליה ולהגיד שאת בטוחה שהיא גאה בעצמה.
לשאול אותה בכל הזדמנות את דעתה, למשל מה לבשל לשבת, איזה עוגה כדאי להכין, דברים שהיא חייבת להחליט
כל הזמן לחפש דברים לחזק אצלה לגבי האופי שלה
ממליצה על הספר "איך לדבר שילדים יקשיבו...."
ילדה ; ; בת תשע וחציאנונימי (פותח)אחרונה
עבר עריכה על ידי shulamit בתאריך כ"ו טבת תשס"ז 19:45
שלום לך,כפי שאני מבינה מה שמפריע לך הוא, לאו דווקא הרצון למצוא חן בעיניך אלא שאין לה כאילו דעה של עצמה
יתכן מאד שבבית שלכם יש אווירה של "נכון" או "לא נכון" מאד ברורים והיא רוצה להתאים את עצמה ולהיות בצד ה"נכון" .קשה לתת עצה מסומכת על סמך הידע המועט שיש כאן, אך מה שיכול לעזור הוא שבמקום כל הזמן "לדעת" גם לשתף אותה ולשאול לעצתה. מה היא חושבת מה דעתה וכו,
באם יהיו לי יותר פרטים אוכל להתיחס בצורה מפורטת יותר,כמו מקומה במשפחה האם היא הקטנה? בת יחידה בין בנים או אחר?
אשמח לעזור יותר
בהצלחה
,
שלום לפוניםאנונימי (פותח)
עבר עריכה על ידי shulamit בתאריך כ"ו טבת תשס"ז 19:47
הפורום פועל מזה זמן מה אך בשל בעיות טכניות לא פניתי אליכם ישירות עד כה והנה אני עושה זאת עכשיו.
אם שמתם לב, היו פניות שאליהן התיחסתי, וכאלה שלא היה בסמכותי או בידע שלי להתיחס אליהן בצורה אחראית ומקצועית, ולכן הסתפקתי בתגובות של אנשים שדיברו מתוך הנסיון האישי שלהם . ברצוני להדגיש שהמקצעיות שלי היא בתחום יחסי הורים וילדים, ואי לכך אשמח אם השאלות תהינה בתחום זה , ובכך תוכלו לנצל את הידע המקצועי שלי. להשתמע
נחמה
שאלה ראשונה לפורום :אנונימי (פותח)
יש לנו בן קטן, שלא מוכן להפרד מאמ שלו.. אבל ממש ,
הצוציק בן 7 חודשים , ומכור - לאמא.. .
זה לא כמו שהיה לנו עם הגדולים , אצלם זה היה הרבה יותר קל , פשוט כמה לילות בכי עם אבא , והם התחילו לישון מצוין במיטה שלהם ,
אבל כאן הסיפור אחר לגמרי .. זה ממש קשה, הבכי לא נפסק וממש בכי חזק , שכבר התיאשנו , אשתי לוקחת אותו אחתה לכל מקום והוא לא מוכן להפרד ממנה ,
אני עושה ניסיונות כבר כמה ערבים , להיות איתו , לנסות להרדים אותו , וזה לא ממש הולך ..
תודה .
מה עושים?
תינוק קשור לאמואנונימי (פותח)
שלום לך,
לפני שאוכל לתת תשובה אחראית היה כדאי שאדע כמה פרטים על המשפחה ועל התינוק. למשל,האם הוא נבדק אצל רופא והכל אצלו תקין.
שנית כמה אחים יש לו ומה הבדל הגילים ביניהם.
ועוד, כדאי לבדוק כמה לאמא קשה להפרד מהילד הקטן שלה.מה היא מרוויחה מהיצמדות התינוק אליה, למרות שכאמור יש בזה גם קושי לא קטן.
אוכל לעזור יותר אם אדע יותר פרטים
בהצלחה
נחמה טייכטל
לפני שאוכל לתת תשובה אחראית היה כדאי שאדע כמה פרטים על המשפחה ועל התינוק. למשל,האם הוא נבדק אצל רופא והכל אצלו תקין.
שנית כמה אחים יש לו ומה הבדל הגילים ביניהם.
ועוד, כדאי לבדוק כמה לאמא קשה להפרד מהילד הקטן שלה.מה היא מרוויחה מהיצמדות התינוק אליה, למרות שכאמור יש בזה גם קושי לא קטן.
אוכל לעזור יותר אם אדע יותר פרטים
בהצלחה
נחמה טייכטל
ב"ה הכל תקין .אנונימי (פותח)
יש לו עוד שלושה אחים ,
הגדול ממנו בן 3.3 ,
לגבי האם - זה דבר שרק היא יכולה להגיד ...
ובכל זאת - למרות שכבר עברנו את זה שלוש פעמים - ובכולם היו צרחות וצעקות, עדיין כאן זה אחרת, ממש מהלב , וממש בעיקשות .
מה לעשות? להתעלם מכל זה? ללכת על כל הקופה? ( ז"א - לתת לו לצרוח על שיתרגל? )
הגדול ממנו בן 3.3 ,
לגבי האם - זה דבר שרק היא יכולה להגיד ...
ובכל זאת - למרות שכבר עברנו את זה שלוש פעמים - ובכולם היו צרחות וצעקות, עדיין כאן זה אחרת, ממש מהלב , וממש בעיקשות .
מה לעשות? להתעלם מכל זה? ללכת על כל הקופה? ( ז"א - לתת לו לצרוח על שיתרגל? )
הכל תקיןאנונימי (פותח)
מהכותרת הכל תקין אני מבינה שתינוק נבדק והכל תקין אצלו מבחינה ביראותית.
זה אומר שלבכי יש סיבות אחרות.
כדאי לדעת שתינוקות משקפים את מצב הרוח של ההורים או רצונות, במיוחד של האם שהיא לא מבטאת או אפילו מסתירה מעצמה. כדאי לראות ממה האם נמנעת כאשר היא מטפלת בתינוק. האם במקום זה היא פטורה מעבודת הבית,או הליכה לעבודה?
אפשרות נוספת היא שהתינוק מרגיז ,דבר שקשה להודות בו, ואז נכנסים למעין מאבק כוח שאומר אתה לא תכריח אותי להתיחס לבכי שלך.
שאז לתת לו לצרוח זה בהחלט לא מומלץ.מה שכן, לבדוק מה בדיוק מרגיז אותנו ולסלוח לעצמנו על רגשות שנחשבים לא חיוביים במיוחד. ולקבל את זה שלגדל ארבע ילדים קטנים זו משימה לא פשוטה בכלל
בהצלחה
נחמה
זה אומר שלבכי יש סיבות אחרות.
כדאי לדעת שתינוקות משקפים את מצב הרוח של ההורים או רצונות, במיוחד של האם שהיא לא מבטאת או אפילו מסתירה מעצמה. כדאי לראות ממה האם נמנעת כאשר היא מטפלת בתינוק. האם במקום זה היא פטורה מעבודת הבית,או הליכה לעבודה?
אפשרות נוספת היא שהתינוק מרגיז ,דבר שקשה להודות בו, ואז נכנסים למעין מאבק כוח שאומר אתה לא תכריח אותי להתיחס לבכי שלך.
שאז לתת לו לצרוח זה בהחלט לא מומלץ.מה שכן, לבדוק מה בדיוק מרגיז אותנו ולסלוח לעצמנו על רגשות שנחשבים לא חיוביים במיוחד. ולקבל את זה שלגדל ארבע ילדים קטנים זו משימה לא פשוטה בכלל
בהצלחה
נחמה
מנסיון....אנונימי (פותח)
מנסיון שלי אני חייבת לשתף אתכם ולהצביע על משהו שאולי שמתם לב והעדפתם להדחיק ... שכל ילד חדש שמגיע למשפחה פותח יותר את הלב של אמא ... ככה השם עשה בחסדיו שההתקדמות הרוחנית של האמא היא לא מלימוד תורה אלא מגידול ילדים...
וכל ילד שבא דורש מאמא כוחות יותר גדולים , ולכן אבא יקר...
תעודד את אמא יקרה לרבדים עמוקים יותר ותראה שהתינוק רוצה את הלב של אמא במקומות שעדיין אולי היא לא מודעת אליהם.
תינוק כזה זה ברכה בבית .
וכנראה שאתם ממש משפחה מיוחדת אם הגיע לכם מתוק כזה!
רציתי לשתף בניסיון שלי...
בהצלחה
וכל ילד שבא דורש מאמא כוחות יותר גדולים , ולכן אבא יקר...
תעודד את אמא יקרה לרבדים עמוקים יותר ותראה שהתינוק רוצה את הלב של אמא במקומות שעדיין אולי היא לא מודעת אליהם.
תינוק כזה זה ברכה בבית .
וכנראה שאתם ממש משפחה מיוחדת אם הגיע לכם מתוק כזה!
רציתי לשתף בניסיון שלי...
בהצלחה
תינוק נורמלי ב"האנונימי (פותח)
הוא בסך הכל בן 7 חודשים ורוצה להרגיש את החום והביטחון שנותנת לו אמא
הם גדלים כ"כ מהר כך שגם אם לנו זה קשה כדאי לזכור זאת.
עוד מעט יגדל וירצה לזחול וללכת אל תשכח שעכשיו גם חורף וקר איזה כיף להיות קרוב לאמא.
בכלל ילד שמרחיקים אותו בגיל צעיר בוא לא נתפלא אח"כ כשמתבגר שמעצמו מתרחק.
ילד זקוק לקירבה וחום ואהבה, אלה דברים שבונים אצלו את הבטחון העצמי ויכולת ההיקשרות האינטימית בעתיד
הם גדלים כ"כ מהר כך שגם אם לנו זה קשה כדאי לזכור זאת.
עוד מעט יגדל וירצה לזחול וללכת אל תשכח שעכשיו גם חורף וקר איזה כיף להיות קרוב לאמא.
בכלל ילד שמרחיקים אותו בגיל צעיר בוא לא נתפלא אח"כ כשמתבגר שמעצמו מתרחק.
ילד זקוק לקירבה וחום ואהבה, אלה דברים שבונים אצלו את הבטחון העצמי ויכולת ההיקשרות האינטימית בעתיד
מצטרפת,מסכימה בהחלט,יונהאחרונה
וחוץ מזה,
גם אני ב"ה אם ל-4
ויש לי חברה טובה שקוראת לי "ציפיק".
בקיצור- הזדהות מוחלטת....
גם אני ב"ה אם ל-4
ויש לי חברה טובה שקוראת לי "ציפיק".
בקיצור- הזדהות מוחלטת....
הנקהאנונימי (פותח)
שלום,
בענין הזה יכולות להיות שתי בעיות ,האחת קשורה לתזונה ואז יש לשאול רופא ילדים אם מספיק שהיא רק יונקת. השניה התנהגותית והשאלה מה עושה אותה דבוקה אלייך, כפי שאת כותבת, וגם שהיא מסרבת לאכול משהו אחר. יכול להיות שיש כאן סוג של התעקשות הדדית,היא מרגישה כאילו שרוצים להכריח אותה ואז היא דווקא לא רוצה. תנסי לא להיות לחוצה בקשר לאוכל, ואל תנסי לעשות אותה פחות דבוקה אליך ואז יש סיכוי שהיא בעצמה תחליט להתרחק ממך ולאכול. בנוסף תתני לה לבחור בין שני סוגי מאכלים, שתהיה לה כאילו בחירה.זה מועיל לגבי ילדים מתעקשים
שיהיה לך בהצלחה
בענין הזה יכולות להיות שתי בעיות ,האחת קשורה לתזונה ואז יש לשאול רופא ילדים אם מספיק שהיא רק יונקת. השניה התנהגותית והשאלה מה עושה אותה דבוקה אלייך, כפי שאת כותבת, וגם שהיא מסרבת לאכול משהו אחר. יכול להיות שיש כאן סוג של התעקשות הדדית,היא מרגישה כאילו שרוצים להכריח אותה ואז היא דווקא לא רוצה. תנסי לא להיות לחוצה בקשר לאוכל, ואל תנסי לעשות אותה פחות דבוקה אליך ואז יש סיכוי שהיא בעצמה תחליט להתרחק ממך ולאכול. בנוסף תתני לה לבחור בין שני סוגי מאכלים, שתהיה לה כאילו בחירה.זה מועיל לגבי ילדים מתעקשים
שיהיה לך בהצלחה
קודם כל הנקה זה בריא ומולץ גם עד גיל שנתייםאנונימי (פותח)
ואכן קשה מאוד לגמול ככל שהם יותר גדולים ראה אני.
שלי כבר בת שנה וחצי.
השאלה האם באמת ובתמים את רוצה לגמול , אם כן אז תוכלי לעמוד בבכי העומד להגיע אם לא כ"כ עקרוני לך
אז תזרמי איתה ונסי כשהיא לא כ"כ רעבה להציע לה מאכלים שונים
להושיב אותה ליד השולחן איתכם בארוחות ורק להציע לה
לתת לה דברים שהיא יכולה להחזיק ביד ולאכול לבד הם מאוד אוהבים את הרגשת העצמאות הזו: כמו טבעות עוף קציצה, צ'יפס ביגלה.
בהצלחה.
שלי כבר בת שנה וחצי.
השאלה האם באמת ובתמים את רוצה לגמול , אם כן אז תוכלי לעמוד בבכי העומד להגיע אם לא כ"כ עקרוני לך
אז תזרמי איתה ונסי כשהיא לא כ"כ רעבה להציע לה מאכלים שונים
להושיב אותה ליד השולחן איתכם בארוחות ורק להציע לה
לתת לה דברים שהיא יכולה להחזיק ביד ולאכול לבד הם מאוד אוהבים את הרגשת העצמאות הזו: כמו טבעות עוף קציצה, צ'יפס ביגלה.
בהצלחה.
מקיאהאנונימי (פותח)אחרונה
את אמרת שהיא מקיאה
האם ממש מכל מה שהיא אוכלת, מבחינה גופנית?
או מעקשנות
האם היא אי פעם אכלה פירות וירקות כמו שצריך?
אם התינוקת מקיאה ממש, כדאי ללכת לרופא ולבדוק טוב מה קורה
ייתכן שיש אלרגיה למשהוא, או בעיה בלעיסה או בליעה שבאופן פיזי מונעים אכילה תקינה (מרפאים בעיסוק אמורים לעזור פה)
בשלב הזה אם יש בעיה אמיתית באכילת מוצקים יתכן שההנקה חשובה מאוד ומה שמצילה.
צריך לבדוק טוב אצל רופא ולא להפסיק להניק עד שיש חלופה טובה
האם ממש מכל מה שהיא אוכלת, מבחינה גופנית?
או מעקשנות
האם היא אי פעם אכלה פירות וירקות כמו שצריך?
אם התינוקת מקיאה ממש, כדאי ללכת לרופא ולבדוק טוב מה קורה
ייתכן שיש אלרגיה למשהוא, או בעיה בלעיסה או בליעה שבאופן פיזי מונעים אכילה תקינה (מרפאים בעיסוק אמורים לעזור פה)
בשלב הזה אם יש בעיה אמיתית באכילת מוצקים יתכן שההנקה חשובה מאוד ומה שמצילה.
צריך לבדוק טוב אצל רופא ולא להפסיק להניק עד שיש חלופה טובה
אני רוצה לישון לילה שלם רצוף......אנונימי (פותח)
אבל זה לא כל כך הולך.
שלום, שמי אוריאל ואני רוצה לשאול שאלה קטנה-גדולה.
יש לנו 3 ילדים, הגדולה בת 3, האמצעית בת שנתיים וחצי, והקטן בן חצי שנה.
האמצעית מתעוררת מידי לילה כפעמיים שלוש בלילה בבכי לא מוסבר, קוראת לי או לאמא שלה, ונרדמת רק כשאנחנו לידה, עם מוצץ/בקבוק. אם היא תגלה שיצאנו אחרי שהיא עצמה עיניים היא תבכה שוב.
זה סיפור שנמשך כמעט שנה. היא עברה מעריסת התינוק למיטת תינוק, ישנה כמה שבועות רצופים בסדר ואז זה התחיל בלי שום התראה/אירוע מיוחד. לפני כחודש העברנו אותה למיטת נוער, כשכמה ימים לפני המעבר היא סרבה לישון במיטת תינוק שלה והעדיפה את העגלה. היא שמחה מאוד על המעבר ואוהבת את המיטה שלה, ובכ"ז, לא השתנה דבר, רק שהיא יכולה לרדת לבד מהמיטה ולהצטרף אלינו...
???????????????
אודה על תשובה
אני רוצה לישון לילה שלםאנונימי (פותח)
שלום אוריאל,
אני בחלט מבינה את הרצון שלך לישון לילה שלם, עוד כשיש תינוק קטן בבית.
קצת קשה לענות על השאלה שלך מבלי לדעת פרטים על התנהלות המשפחה, ואיך הילדה שמדובר בה מתנהגת במשך היום, כיוון שאין להפריד את זה מההתנהגות בלילה.
ולעניין, יש הורים שמאפשרים לילד להכנס למיטה שלהם ואז יש להם שקט יחסי, ואם זה לא מקובל יש להראות לילדה שבלילה ישנים, ואם אפשר היה שמישהו ,שאיננו ההורה, כמו בן משפחה צעיר היה ישן אתה באותו החדר ולהראות לה שבלילה ישנים.ברור שזה תופס אם לא נכנסים עם הילדה למאבק, גם אם הוא סמוי. כאשר היא מרגישה לחץ מצד ההורים שעליה לישון והיא מראה להם שהיא שולטת בהם בזה שהיא לא נותנת להם לישון בלילה והם חייבים להיות לידה ולהתנהג בהתאם לרצונה. מה שאומר שכעס לא יפתור את העניין. וגם כדאי לבדוק עד כמה לידתו של אח קטן משפיע על התנהגותה
יש בדעתי להקדיש ,במשך השבוע הקרוב דברים הקשורים ללידת תינוק במשפחה ועל ההתיחסות ההורים לזה
בברכה
נחמה טייכטל
אני בחלט מבינה את הרצון שלך לישון לילה שלם, עוד כשיש תינוק קטן בבית.
קצת קשה לענות על השאלה שלך מבלי לדעת פרטים על התנהלות המשפחה, ואיך הילדה שמדובר בה מתנהגת במשך היום, כיוון שאין להפריד את זה מההתנהגות בלילה.
ולעניין, יש הורים שמאפשרים לילד להכנס למיטה שלהם ואז יש להם שקט יחסי, ואם זה לא מקובל יש להראות לילדה שבלילה ישנים, ואם אפשר היה שמישהו ,שאיננו ההורה, כמו בן משפחה צעיר היה ישן אתה באותו החדר ולהראות לה שבלילה ישנים.ברור שזה תופס אם לא נכנסים עם הילדה למאבק, גם אם הוא סמוי. כאשר היא מרגישה לחץ מצד ההורים שעליה לישון והיא מראה להם שהיא שולטת בהם בזה שהיא לא נותנת להם לישון בלילה והם חייבים להיות לידה ולהתנהג בהתאם לרצונה. מה שאומר שכעס לא יפתור את העניין. וגם כדאי לבדוק עד כמה לידתו של אח קטן משפיע על התנהגותה
יש בדעתי להקדיש ,במשך השבוע הקרוב דברים הקשורים ללידת תינוק במשפחה ועל ההתיחסות ההורים לזה
בברכה
נחמה טייכטל
מבינה אותך מאוד אוריאל!!אנונימי (פותח)
יש לי את אותה בעיה עם שינוי קטן
הגדולה שלי בת 4 וחצי אחריה בן שנתיים וחצי והקטן בן 9 חודשים.
מה שרציתי לומר לך שכשהגדולה היתה בת שנתיים וחצי היא היתה קמה ממש כמו שאתה מתאר ובדרך כלל בעלי הוא זה שהיה לוקח אותה עד... הבוקר.
זה היה מאוד מאוד קשה...
התייענו הרבה מאוד ועם הרבה מבינים שאמרו לנו לראות שהילדה אוכלת טוב בערב ולומר לה במשך כל היום אבל ממש לטפטף כל היום את המשפט הבא: היום את ישנה כל הלילה במיטה שלך, נכון? ולא קמים לאמא, ולא קמים לאבא וכו'..."
אני לא אגיד שזה עזר מיד אבל לאט לאט מספר הפעמים הצטמצם.
מה שכן מאוד השתדלנו להגיע עליה לחדר ולהיות איתה עד שהיא נרדמת חזרה, ולא לקחת אותה למיטתנו.
והיו ימים שזה היה כמו 5 פעמים ללילה אבל בסוף...
אז... בהצלחה! ותחזיקו מעמד, ב"ה שיש ילדים...
אגב, היום היא ישנה בלי עין הרע...
הגדולה שלי בת 4 וחצי אחריה בן שנתיים וחצי והקטן בן 9 חודשים.
מה שרציתי לומר לך שכשהגדולה היתה בת שנתיים וחצי היא היתה קמה ממש כמו שאתה מתאר ובדרך כלל בעלי הוא זה שהיה לוקח אותה עד... הבוקר.
זה היה מאוד מאוד קשה...
התייענו הרבה מאוד ועם הרבה מבינים שאמרו לנו לראות שהילדה אוכלת טוב בערב ולומר לה במשך כל היום אבל ממש לטפטף כל היום את המשפט הבא: היום את ישנה כל הלילה במיטה שלך, נכון? ולא קמים לאמא, ולא קמים לאבא וכו'..."
אני לא אגיד שזה עזר מיד אבל לאט לאט מספר הפעמים הצטמצם.
מה שכן מאוד השתדלנו להגיע עליה לחדר ולהיות איתה עד שהיא נרדמת חזרה, ולא לקחת אותה למיטתנו.
והיו ימים שזה היה כמו 5 פעמים ללילה אבל בסוף...
אז... בהצלחה! ותחזיקו מעמד, ב"ה שיש ילדים...
אגב, היום היא ישנה בלי עין הרע...
תנו לה לבכותשוקו
אני מודעת לכך ששיטת החינוך שלי מאוד נוקשה, א-ב-ל, ברגע שבדקתם ולא מצאתם בעיה פיזית חלילה שמטרידה את שנת הילדה (חום גבוה, רעב, וכד') ברור שהענין הוא נפשי-ריגשי. בדרך כלל, זה התנהגות שנובעת מצורך למשיכת תשומת לב. זו התנהגות שלילית שאתם מעונינים לגרום לה להיפסק. תנו לה לבכות! בפעמים הראשונות תיגשו אליה ותסבירו לה ... אבל אחר כך באופן החלטי וברור, תנו לה לבכות. זו השיטה הכי קשה! אבל הכי לטובת הילד, גם היא רוצה לישון לילה שלם... בהצלחה!
אני רוצה לישון לילה שלם....אנונימי (פותח)
לפי דעתי כדאי לבדוק את הילדה גם אצל רופא ולוודא שהיא לא סובלת חס ושלום מנוזלים באוזן יש לי 5 ילדים ן-2 מהם התנהגו כמו שאת מתארת בסוף גילינו שיש מים באוזן ןזה ממש משגע אותם במיוחד בלילה.
כמו כן במידה וב"ה הכל בסדר עלייך ממש להלחם על כך שהיא לא תישן איתכם בחדר זה הכי גרוע עדיף שאחד ממכם ילך לישון איתה ןלא שהיא תבוא אליכם.
כמו כן במידה וב"ה הכל בסדר עלייך ממש להלחם על כך שהיא לא תישן איתכם בחדר זה הכי גרוע עדיף שאחד ממכם ילך לישון איתה ןלא שהיא תבוא אליכם.
תולעים + טקסאנונימי (פותח)אחרונה
ממש צריך לבדוק כל ענין בריאותי
גם תולעים מעירים ילדים בלילה
לגבי לתת לבכות
אתם צריכים לבדוק עם זה שיטה חינוכית שאתם יכולים לעמוד בה ושמתאים למשפחה שלכם (לא מתאים לכל משפחה).
אם אתם מחליטים על זה חייבים להיות עקביים עד הסוף ולא לוותר.
אישית אני לא דוגלת בשיטה (אישית לא פתרנו את הבעיה של הילד בן ה 5 שקם בלילה)
עוד ענין, טקס לפני השינה מאוד מאוד עוזר
שהילדה קמה בלילה יש לחזור על הטקס של ההירדמות
גם תולעים מעירים ילדים בלילה
לגבי לתת לבכות
אתם צריכים לבדוק עם זה שיטה חינוכית שאתם יכולים לעמוד בה ושמתאים למשפחה שלכם (לא מתאים לכל משפחה).
אם אתם מחליטים על זה חייבים להיות עקביים עד הסוף ולא לוותר.
אישית אני לא דוגלת בשיטה (אישית לא פתרנו את הבעיה של הילד בן ה 5 שקם בלילה)
עוד ענין, טקס לפני השינה מאוד מאוד עוזר
שהילדה קמה בלילה יש לחזור על הטקס של ההירדמות
הרחבת אגן כליהאנונימי (פותח)
יעל שלום!
לבני בן השנתיים + גילו במהלך ההריון הרחבת אגן כליה הייתי במעקב במשך ההריון ולא יותר מזה אחרי הלידה עשו לו אולטרסנד {כיוון שההרחבה הייתה גדולה מהרגיל} והוחלט שייבדקו זאת שוב כשהוא יהיה בן חודש ימים לאחר האולטרסנד השני הוחלט שהוא יעבור ניתוח מכוון שזה לא משתפר מאליו {יש כאלה שזה מסתדר אחרי הלידה או עד גיל שנה}ויש סכנה שיהיה זיהום מכיוון שהצטברו נוזלים בכלייה אז הוחלט לנתח { הניתוח לא נחשב למסובך אבל ההחלמה לוקחת זמן .
{לפני הברית בבנו קיבל אנטיביוטיקה ע"מ למנוע זיהומים}
לפי מה שאני יודעת יש מספר סיבות להרחבת אגן כליה אני יודעת על 2 סיבות והם : שיש היצרות במעבר שבין הכליה לשופכן {שזה מה שהיה לבני} ויש רופלקס {זה שהשתן חוזר ועולה } ואז הניתוח יותר פשוט וההחלמה מהירה.
בכלל אופן אני מאחלת לכם שזה יעבור מאליו ובהצלחה .
כדאי לחלק , למרות שזה יעורר את הפמיניסטיות...אנונימי (פותח)
חלוקה בין אמא עובדת לאב עובד ,
משפחתינו היתה גם שם וגם שם .
בתקופות מסוימות של חיינו - אשתי עבדה ואני לא , ובתקופות אחרות אני עבדתי והיא לא .
המסקנה שלי מכל זה היא , שבריא יותר היה כשאני עבדתי את המשרה המלאה ואשתי עבדה את החצי משרה ,
כנראה שלאמהות יש את הגישה היותר נכונה ל"בית" , ולא היה פשוט כשהיא עבדה עד 4 כל יום והילדים היו בצהרנים , היה לה קשה , הילדים צריכים את הנוכחות העוטפת והאימהית , ולמרות שאני אב אוהב ונותן ועוטף , זה עדין לא זה .
ועכשיו כשאני עובד עד מאוחר - הילדים יותר מקבלים את זה ,
וטוב להם להגיע הביתה למסגרת חמה של אמא...
זה לגבי החלוקה .
לגבי פגיעה באושר , לצערי , גם אני מגיע לפעמים אחרי שהקטנים ישנים - וזה פוגע באושר שלהם , נקודה .
אחד הכללים בחיינו הוא - ארוחת ערב משותפת - חובה!!
וב"ה תקופה ארוכה מאד הצלחנו בזה , אבל המציאות היא לא תמיד ככה , היום ישנן ימים רבים שאני לא מספיק להגיע לזה - ואני רואה איך הילדים מתבעסים מזה . ולכן התשובה היא כן,
אם אין גבול, הילדים נפגעים .
ולא מספיק - סופי שבוע...
משפחתינו היתה גם שם וגם שם .
בתקופות מסוימות של חיינו - אשתי עבדה ואני לא , ובתקופות אחרות אני עבדתי והיא לא .
המסקנה שלי מכל זה היא , שבריא יותר היה כשאני עבדתי את המשרה המלאה ואשתי עבדה את החצי משרה ,
כנראה שלאמהות יש את הגישה היותר נכונה ל"בית" , ולא היה פשוט כשהיא עבדה עד 4 כל יום והילדים היו בצהרנים , היה לה קשה , הילדים צריכים את הנוכחות העוטפת והאימהית , ולמרות שאני אב אוהב ונותן ועוטף , זה עדין לא זה .
ועכשיו כשאני עובד עד מאוחר - הילדים יותר מקבלים את זה ,
וטוב להם להגיע הביתה למסגרת חמה של אמא...
זה לגבי החלוקה .
לגבי פגיעה באושר , לצערי , גם אני מגיע לפעמים אחרי שהקטנים ישנים - וזה פוגע באושר שלהם , נקודה .
אחד הכללים בחיינו הוא - ארוחת ערב משותפת - חובה!!
וב"ה תקופה ארוכה מאד הצלחנו בזה , אבל המציאות היא לא תמיד ככה , היום ישנן ימים רבים שאני לא מספיק להגיע לזה - ואני רואה איך הילדים מתבעסים מזה . ולכן התשובה היא כן,
אם אין גבול, הילדים נפגעים .
ולא מספיק - סופי שבוע...
אין אין אין כמו אמאאנונימי (פותח)
בתחילת הנישואין למדתי כאברך ואשתי עבדה כגננת. זה היה קשה מאוד לאשתי להשקיע גם בעבודה דורשנית וגם להעניק לילדים. היא מסורה מאוד מאוד לילדים ונתנה את הנשמה בשבילם. אין כמו החום ואהבה של אמא. אבא הוא דמות חשובה לילדים גם, אבל העיקר זו האמא.
לדעתי חשוב מאוד לדעת שאין עניין של "קריירה". זו מושג נכרי. אצלנו ביהדות יש משפחה ויש צורך לעבוד כדי לפרנס את המשפחה. קריירה זה משמעה איזה מימוש עצמי, דהיינו אגו, כבוד והנאה עצמית. זה בניגוד לכל המידות הטובות שאנו מנסים להנחיל לעצמנו ולילדינו.
לסכם, המטרה בעבודה צריך להיות לשם שמים, כדי לפרנס את המשפחה ולעזור לאחרים (אם האשה ליכולה להיות רופאה כדו'). אבל המרכז זו המשפחה ואמא היא האשת חיל!
לדעתי חשוב מאוד לדעת שאין עניין של "קריירה". זו מושג נכרי. אצלנו ביהדות יש משפחה ויש צורך לעבוד כדי לפרנס את המשפחה. קריירה זה משמעה איזה מימוש עצמי, דהיינו אגו, כבוד והנאה עצמית. זה בניגוד לכל המידות הטובות שאנו מנסים להנחיל לעצמנו ולילדינו.
לסכם, המטרה בעבודה צריך להיות לשם שמים, כדי לפרנס את המשפחה ולעזור לאחרים (אם האשה ליכולה להיות רופאה כדו'). אבל המרכז זו המשפחה ואמא היא האשת חיל!
אני חושבת-יעל ל'
שכאשר האמא מאושרת- גם הילדים מאושרים.
אמא שלא עובדת והיא מתוסכלת משועממת, עצבנית וחסרת סבלנות- ילדיה לא יהיו מאושרים.היא לא תהיה פנויה רגשית כדי להעניק להם.
ואילו אמא שעובדת, והיא מאושרת ,שמחה, מסופקת וכו'- גם ילדיה יהיו רגועים. היא תהיה פנויה רגשית להעניק להם.
וכן ההפך- אמא עובדת עצבנית,
או אמא שהיא בבית והיא רגועה ושמחה.
תלוי מה משדרים לילדים ומה האוירה בבית
אמא שלא עובדת והיא מתוסכלת משועממת, עצבנית וחסרת סבלנות- ילדיה לא יהיו מאושרים.היא לא תהיה פנויה רגשית כדי להעניק להם.
ואילו אמא שעובדת, והיא מאושרת ,שמחה, מסופקת וכו'- גם ילדיה יהיו רגועים. היא תהיה פנויה רגשית להעניק להם.
וכן ההפך- אמא עובדת עצבנית,
או אמא שהיא בבית והיא רגועה ושמחה.
תלוי מה משדרים לילדים ומה האוירה בבית
אני מאוד מסכימה עם יעל ל'אנונימי (פותח)אחרונה
מניסיון אישי אני טיפוס של לצאת לעבוד ואחרי שילדתי את בני לפני כשנתיים וחצי לא חזרתי לעבודה.
הייתי ממורמרת, מתוסכלת ומשועממת ותמיד מלאה בעצבים. אני חושבת שילדי שמו לב והרגישו את המתח שהיה בבית.
לפני כחודשיים מצאתי עבודה ברוך ה' והמצב השתנה מאוד לרווחת הילדים ובעלי.
לכן אני מסכימה מאוד איתך יעל, תלוי מה השדר בבית!!!
הייתי ממורמרת, מתוסכלת ומשועממת ותמיד מלאה בעצבים. אני חושבת שילדי שמו לב והרגישו את המתח שהיה בבית.
לפני כחודשיים מצאתי עבודה ברוך ה' והמצב השתנה מאוד לרווחת הילדים ובעלי.
לכן אני מסכימה מאוד איתך יעל, תלוי מה השדר בבית!!!
סולם הערכים שלי הוא התורהאנונימי (פותח)
איזו עשיר - השמח בחלקו. האושר בא מעשיית רצונו של ה': "אשרי יושבי ביתך וכו'"
אושר לא בא ממקור חיצוני. למרות שיש דברים חיצוני המסייעים.
אבל בכל מקרה ע"פ התורה, הקריירה זו לא דבר שיש לו ערך עצמי בתור "כבוד" או "מימוש עצמי" כי אז האדם עובד את עצמו במקום את הבורא.
שני בני הזוג צריכים לכלכל את מעשיהם לשם שמים, זאת אומרת לעשות מה שנדרש כדי לקדם את המשפחה הכי טוב.
אושר לא בא ממקור חיצוני. למרות שיש דברים חיצוני המסייעים.
אבל בכל מקרה ע"פ התורה, הקריירה זו לא דבר שיש לו ערך עצמי בתור "כבוד" או "מימוש עצמי" כי אז האדם עובד את עצמו במקום את הבורא.
שני בני הזוג צריכים לכלכל את מעשיהם לשם שמים, זאת אומרת לעשות מה שנדרש כדי לקדם את המשפחה הכי טוב.
חינוך כמקצועאנונימי (פותח)
מה יותר חשוב? לחנך כיתה -עם כל מה שזה דורש, ראש, לב זמן, ערבים וכולי, ועם הסיפוק והתחושה הטובה שזה נותן, או להיות מורה מקצועית- שזה לוקח הרבה פחות זמן וכח?
אני מחנכת ממלאת מקום וזה ממש גומר לי את הכח והזמן בבית (עם הבעל, לאו דוקא עם הילדים),ומצד שני יש הרבה דחיפה מסביב (באולפנא ומהבנות) להמשיך בזה.
מה אומרים היודעים?
המשך - דעי את מקומךאנונימי (פותח)
אם הדבר שעושה לך טוב ונותן לך סיפוק זה להיות מחנכת באולפנה (ויש בזה הרבה סיפוק) אז את צריכה לעשות זאת כי זה הופך להיות המקור שממנו את שואבת אנרגיות וכוחות לפעול בשאר תחומי החיים, אבל כמובן אסור שכל הכוחות כולם ילכו לשם כי לפני הכל את רעיה ואם.זה אפשרי בהחלט, מניסיון - בהצלחה!! (אם את מעוניינת בעצות נוספות כתבי לי).
תודה על התגובה ;וסליחה על האיחוראנונימי (פותח)
פשוט הייתי בטוחה שהשאלה שלי לא עלתה...
קודם כל חשוב לי להבהיר שאני ממלאת מקום- עכשיו אני במילוי מקום שני- גם הוא בחינוך (חינכתי י', עכשיו י"א, ואח"כ אני הולכת להחליף מורה מקצועית) אז אולי ההחלפות האלה- של הכיתה והחומר גם מקשות על החיים, אני כל ערב (חוץ מהזמן שאני מבזבזת באינטרנט...)צריכה לשבת הרבה זמן כדי להכין את החומר למחר, ויוצא שאין לי כמעט זמן חפשי להיות עם בעלי (הוא אברך ונמצא רק בערב, ועל השעות עם הילדים (בערך 3-4 שעות בצהרים) אני לא מוותרת, בקיצור- בעיה! אולי אם הייתי מחנכת קבועה, חלק מהשעות היו במקצוע המקורי שלי (מדעים) ואז לא הייתי צריכה להשקיע כל כך הרבה זמן בהכנה.
אבל מה שיותר בעייתי זה שהבנות בראש שלי כל הזמן! על זה אני מדברת איתו, ועל זה אני חושבתכשאני בוהה.
הילדה שלי בוכה .בי
קודם כל חשוב לי להבהיר שאני ממלאת מקום- עכשיו אני במילוי מקום שני- גם הוא בחינוך (חינכתי י', עכשיו י"א, ואח"כ אני הולכת להחליף מורה מקצועית) אז אולי ההחלפות האלה- של הכיתה והחומר גם מקשות על החיים, אני כל ערב (חוץ מהזמן שאני מבזבזת באינטרנט...)צריכה לשבת הרבה זמן כדי להכין את החומר למחר, ויוצא שאין לי כמעט זמן חפשי להיות עם בעלי (הוא אברך ונמצא רק בערב, ועל השעות עם הילדים (בערך 3-4 שעות בצהרים) אני לא מוותרת, בקיצור- בעיה! אולי אם הייתי מחנכת קבועה, חלק מהשעות היו במקצוע המקורי שלי (מדעים) ואז לא הייתי צריכה להשקיע כל כך הרבה זמן בהכנה.
אבל מה שיותר בעייתי זה שהבנות בראש שלי כל הזמן! על זה אני מדברת איתו, ועל זה אני חושבתכשאני בוהה.
הילדה שלי בוכה .בי
מאישתו של מחנךתמרי
בעלי מחנך ואני רוצה להאיר עיניים מהצד השני.
אני רואה את הסיפוק שנותן חינוך של כיתה לבעלי וזה נותן סיפוק גם לי. אנחנו אומנם מדברים הרבה על עבודתו החינוכית והוא המון בטלפונים בעניני עבודה ועם הורים וכו.. אבל זה שווה הכל. עם הכיתות המקצועיות שלו הוא מרגיש "לא בסדר" שזה לא מה שגורם לו לרצות ללכת לעבודה.
חוץ מזה כמו שכתבת בעצמך - חומר הלימוד המוכר והמסגרת המוכרת... זה הולך ונהיה קל יותר עם השנים.
הצלחה רבה בכל אשר תפני.
אני רואה את הסיפוק שנותן חינוך של כיתה לבעלי וזה נותן סיפוק גם לי. אנחנו אומנם מדברים הרבה על עבודתו החינוכית והוא המון בטלפונים בעניני עבודה ועם הורים וכו.. אבל זה שווה הכל. עם הכיתות המקצועיות שלו הוא מרגיש "לא בסדר" שזה לא מה שגורם לו לרצות ללכת לעבודה.
חוץ מזה כמו שכתבת בעצמך - חומר הלימוד המוכר והמסגרת המוכרת... זה הולך ונהיה קל יותר עם השנים.
הצלחה רבה בכל אשר תפני.
קריירה או פרנסהאנונימי (פותח)
עם כל הכבוד יש הבדל גדול בין בניית קריירה לבין פרנסת הבית. לצערנו בכדי להיות הורים לא צריך להוציא רישיון ואנשים מרשים לעצמם להביא ילדים לעולם ואח"כ להשקיע בבניית קריירה משל עצמם ומזניחים את ילדיהם. יש צורך לפרנס אך לזכור שההשקעה האמיתית צריכה להיות בילדים! לכשיגדלו ניתן לפתח גם תחביבים וכדומה.
פיתוח אישי לטובת הביתתמרי
תאר לעצמך שאתה נמצא בבית עם אמא שעובדת לפרנסת הבית בעבודה שלא מתאימה לכישוריה, אין לה אתגר אינטלקטואלי בעבודה, היא חושבת רק על הכסף שתכניס למאגר המשפחתי. היא באה הביתה עייפה ומותשת גם נפשית וממשיכה בעבודה הנוספת כעקרת בית, מתוך אותו הכרח. גם בהנחה הבסיסית שהיא מאוד אוהבת את ילדיה, היא מגיעה הביתה עצבנית ובבלתי מודע היא קצת מאשימה את בני הבית בעבודה הכפולה וחוסר הסיפוק.סופו של דבר הוא שקיעה נפשית. דעיכה איטית ומתמשכת.
לעומת זאת תאר לעצמך אישה בעלת קרירה, שחוזרת הביתה בחמש וחצי, ולעיתים אפילו בשש אבל עם סיפוק ושמחה. היא תלבש את הסינר בשמחה ותודה לקב"ה ולבני הבית שנותנים לה את האפשרות לפיתוח עצמה. גם כל פעולות הבית שלה יהיו יעילות יותר, מהירות יותר. יחסה לילדים יהיה כאל זכות ולא כאל חובה נוספת. והשעות המצומצמות איתם יהיו שוות הרבה יותר.
חשוב מאוד שכל אישה תמצא את עצמה ואת המקום המתאים לה בשילוב הזה של עבודה הנותת סיפוק אמיתי ובית שהוא אושר אמיתי.
לעומת זאת תאר לעצמך אישה בעלת קרירה, שחוזרת הביתה בחמש וחצי, ולעיתים אפילו בשש אבל עם סיפוק ושמחה. היא תלבש את הסינר בשמחה ותודה לקב"ה ולבני הבית שנותנים לה את האפשרות לפיתוח עצמה. גם כל פעולות הבית שלה יהיו יעילות יותר, מהירות יותר. יחסה לילדים יהיה כאל זכות ולא כאל חובה נוספת. והשעות המצומצמות איתם יהיו שוות הרבה יותר.
חשוב מאוד שכל אישה תמצא את עצמה ואת המקום המתאים לה בשילוב הזה של עבודה הנותת סיפוק אמיתי ובית שהוא אושר אמיתי.
התנצלות בפני הילדיםאנונימי (פותח)
קבעתי עם ילדי לצאת איתם לסרט אחה"צ
בגלל לחץ פתאומי בעבודה נאלצתי להשאר לעבוד עד 9:00 בערב וביטלתי את הסרט עם הילדים.
אחרי שחזרתי מהעבודה מוטשת ,בעלי חייב אותי להתנצל בפני הילדים על האירוע.
אני סירבתי, ואמרתי לו שהוא צריך לתמוך בי ולהסביר לילדים שלפעמים לאמא יש עבודה בלתי צפויה והיא צריכה להישאר עד מאוחר(בקיצור שיבינו שזה לא אשמתי).
בעלי סירב בתוקף(כמובן שעשה זאת מול הילדים) ואילץ אותי להתנצל מול הילדים.
הרגשתי מושפלת מאוד,מה דעתך בענין???
נועה יקרה,רות22
בואי נסביר את העיניין.
מצד אחד- את אישה עובדת. שילדייך לא מספיק נהנים לראות אותך. ואני בטוחה שזה עצוב להם. עד שסופסוף הבטחת לילדייך לצאת לסרט. בשבילהם כאילו הלכת והבאת להם את הירח. כי איתך לא יוצא להם לצאת הרבה. (בשבילהם זאת הזדמנות נהדרת לבלות איתך.)
מצד שני- גם הפרנסה לבית חשובה לך,ולבני ביתך.. וגם לך היה חשוב להישאר בעבודה עד שעה מאוחרת.
אבל אמא יקרה, ילדייך לא מבינים שהעבודה כ"כ חשובה לך.. כי בזה שאת מעדיפה את העבודה עליהם הם מרגישים נחותים ועצובים כי הם מרגישים שאת פחות מתיחסת אליהם.
ילדים לא יודעים מה זה הורה מבוגר שהוא גם צריך לגלות אחריות בפרנסה ובגידול ילדים.. הם חושבים שיש אבא ואמא והם רק לצידם צריך להסביר שאבא ואמא הם גם לצידם וגם יוצאים לעבודה בשביל להביא להם אוכל. שיהיו מודעים למצב הזה.
ולפי דעתי, את כן היית צריכה לבקש מהם סליחה ולהתנצל לפחות שירגישו שהם חשובים לך, ושאת לא מראה להם שאת דוחה אותם ח"ו. ותסבירי להם: שבמקרה של היום זה היה חד פעמי ותשתדלי לצאת איתם בפעם אחרת. וכמובן תנסי לא לדפוק להם ברז.
שיהיה לך בהצלחה!
מצד אחד- את אישה עובדת. שילדייך לא מספיק נהנים לראות אותך. ואני בטוחה שזה עצוב להם. עד שסופסוף הבטחת לילדייך לצאת לסרט. בשבילהם כאילו הלכת והבאת להם את הירח. כי איתך לא יוצא להם לצאת הרבה. (בשבילהם זאת הזדמנות נהדרת לבלות איתך.)
מצד שני- גם הפרנסה לבית חשובה לך,ולבני ביתך.. וגם לך היה חשוב להישאר בעבודה עד שעה מאוחרת.
אבל אמא יקרה, ילדייך לא מבינים שהעבודה כ"כ חשובה לך.. כי בזה שאת מעדיפה את העבודה עליהם הם מרגישים נחותים ועצובים כי הם מרגישים שאת פחות מתיחסת אליהם.
ילדים לא יודעים מה זה הורה מבוגר שהוא גם צריך לגלות אחריות בפרנסה ובגידול ילדים.. הם חושבים שיש אבא ואמא והם רק לצידם צריך להסביר שאבא ואמא הם גם לצידם וגם יוצאים לעבודה בשביל להביא להם אוכל. שיהיו מודעים למצב הזה.
ולפי דעתי, את כן היית צריכה לבקש מהם סליחה ולהתנצל לפחות שירגישו שהם חשובים לך, ושאת לא מראה להם שאת דוחה אותם ח"ו. ותסבירי להם: שבמקרה של היום זה היה חד פעמי ותשתדלי לצאת איתם בפעם אחרת. וכמובן תנסי לא לדפוק להם ברז.
שיהיה לך בהצלחה!
נראה ליארץ ישראל לנצח
שעיקר הבעיה היתה בכך שבעלך אמר לך לפני הילדים שתתנצלי.
השאלה אם להתנצל או לא קצת מיותרת כי יש את הצדדים שאת כתבת ויש את הצדדים שרות כתבה.
אבל הבעיה פה לא ההתנצלות או לא התנצלות אלא שדיונים כיצד לנהוג עם הילדים נעשים מול עינהם הראות של הילדים
השאלה אם להתנצל או לא קצת מיותרת כי יש את הצדדים שאת כתבת ויש את הצדדים שרות כתבה.
אבל הבעיה פה לא ההתנצלות או לא התנצלות אלא שדיונים כיצד לנהוג עם הילדים נעשים מול עינהם הראות של הילדים
תשובה לנועה א.אנונימי (פותח)
נועה שלום, מה שלומך. בכוונה לא עניתי לך מיידית, חשבתי שיהיה נכון לתת לגולשים אחרים להתיחס גם כן. את מתארת תמונת מצב מורכבת וכלל לא נעימה, כשבעיקר כאב לי לקרוא את תאור הרגשתך כמושפלת. אין ספק שהחויה שלך לעמוד מול ילדייך ולהתנצל תחת אילוץ של בעלך הינה קשה ומתסכלת. אני מניחה שהסיבות שהביאו אותו לדרוש זאת ממך והסיבות שבגללן נאלצת להסכים לסיטואציה, אינן בחלל ריק אלא יש היסטוריה וכעסים משני הצדדים שקשורים בכך. דבר אחד ברור, טובת הילדים קריטית ואם הם חוו דרכך את תחושת ההשפלה ודרך בעלת את תחושת הכעס, הרי שנראה שעדיף היה לוותר על מעמד זה. בפעם הבאה שאתם נתקלים במצב דומה אני מציעה לכם ללבן את הנושא ביניכם לפני שמועברת תגובה כלפי הילדים. עדיין קיימת האפשרות להתנצל במידה ושניכם תמצאו זאת לנכון , אלא שאז תבוא ההתנצלות כמוסכמת על שניכם וללא הרגשות השליליים הבוערים המתלווים לארוע שתארת. (התנצלות גם אינה חייבת להיות בהכרח בו ביום). בכל מקרה, התעודדי, כולנו לעתים טועים או עוברים חוויות קשות, גם בתוך משפחתנו שלנו. אינך לבד.
בקשר לעובדה שהבילוי נאלץ להתבטל בעקבות העבודהשובל אור
בתור בת להורים שלי- אני שונאת שעושים לי את זה!! מכל סיבה שהיא. (ולצערי עושים הרבה..) לכן אני כן מצדדת בגישה של לבוא ולהתנצל בפני הילדים, אבל אני ממש לא מצדדת בהתנהגותו של בעלך. לאף אדם לא נעים שמשפילים אותו בפני קהל, בייחוד לא לאמא בפני ילדיה, ובייחוד לא כשהבעל עושה זאת! (לא צריך לפרט הרבה, אבל גם לילדים זה קשה, לראות את האבא והאמא שהם המשענת שלהם עולבים אחד בשני).
תסבירי לבעלך, שלפעם הבאה לא ינהג כך..
תסבירי לבעלך, שלפעם הבאה לא ינהג כך..
התנצלותאנונימי (פותח)
נועה אין זה בושה להתנצל בפני הילדים היית צריכה לחשוב לעשות זאת לבד ובלי דרישתו של בעלך בצורה כה מכוערת.
ילד לומד להתנהג ע"י חיקוי המבוגר
בענין בעלך ברור שהמעשה היה לא חכם בכלל ואולי כדאי לכם יחד לחשוב על השתתפות בחוג אדלר או בכל חוג שנותן לנו כלים איך להיות הורים טועים פחות.
אני מניחה שבעלך לא חשב שהוא מעליב אותך הוא פשוט לא חשב.
שיהיה בהצלחה.
ילד לומד להתנהג ע"י חיקוי המבוגר
בענין בעלך ברור שהמעשה היה לא חכם בכלל ואולי כדאי לכם יחד לחשוב על השתתפות בחוג אדלר או בכל חוג שנותן לנו כלים איך להיות הורים טועים פחות.
אני מניחה שבעלך לא חשב שהוא מעליב אותך הוא פשוט לא חשב.
שיהיה בהצלחה.
מסכימה עם נניאנונימי (פותח)
אני חושבת שההתנצלות היא ברורה מאליה. אם היית חושבת בעצמך להתנצל זה היה מראה שאת מזדהה עם הכאב של ילדייך, ולא גורע כהוא זה מחשיבות עבודתך. יחד עם ההתנצלות, אפשר להסביר לילדים בצורה שמתאימה לגילם שכשאמא עובדת דברים כאלה עלולים לקרות, ואין זה גורע מאהבתך להם, אלא להיפך- עצם העובדה שאת עובדת הוא מתוך דאגה לשלומם ולטובתם.
מסכים עם עלי ונני אבל..מיסטר דום
בעלך התנהג ממש בצורה לא בוגרת ..
אני בתור ילד לא מסוגל לראו את ההורים שלירביםם או מעליבים אחד את השני
לומרות שמריבות בן בני זוג הם לגטימיות ..
וחוצמזה שזה ממש מלמד את הילדים בעוד כמה שנים להתנהג לנשים שלהם וגם הם יחייבו את הנשים שלהם להתנצל בפניי הילדים!?
אני בתור ילד לא מסוגל לראו את ההורים שלירביםם או מעליבים אחד את השני
לומרות שמריבות בן בני זוג הם לגטימיות ..
וחוצמזה שזה ממש מלמד את הילדים בעוד כמה שנים להתנהג לנשים שלהם וגם הם יחייבו את הנשים שלהם להתנצל בפניי הילדים!?
בין הורים להורים ובין הורים לילדיםתמריאחרונה
נועה שלום,
אני רוצה לחלק את סיפורך לשני חלקים ולהתייחס לכל אחד מהם בנפרד.
החלק הראשון הוא בינך לבין בעלך.
כפי שגם את מרגישה, וניכר הדבר מדברייך; את מצפה לעמידה אחת שלך ושל בעלך אל מול הילדים; ואת צודקת להפליא. נראה כי כרגע אין זה ברור לבעלך וכשיש בליבו תרעומת עליך הוא מעלה אותה גם בפני הילדים. שווה לשבת פעם בארוחה זוגית "רומנטית". ועדיף אפילו לעשות זאת בשעת בוקר, על חשבון שעת עבודה. להקדיש לזוגיות זמן של עירנות מלאה ותשומת לב מיוחדת ולהעלות נושאים שונים כגון איך ומתי מעבירים ביקורת (בונה כמובן)ואיך עומדים בחזית אחידה מול הילדים גם כשלא לגמרי מסכימים זה עם זו.
החלק השני של הבעיה הוא עמידתך מול הילדים.
ההתנצלות כשלעצמה היא לא דבר משפיל, להפך, היא מרוממת את המתנצל לדרגה של ענוה, של הבנת הצד השני והשתתפות בצערו.
גם אם התנצלת זה לא אומר שלא הית חייבת להשאר בעבודתך. זה לא אומר שטעית או שאת אשמה. זה אומר שכואב לך עם ילדיך על כך שלא יכולת לממש את ההבטחה. ואם לא כואב לך איתם, אולי אז, את אשמה. אולי אז לא ניסית מספיק לקיים את הבטחתך. אני משערת שלא זה המצב, ועל כן ראוי לעניות דעתי להתנצל ולהסביר בזמן של שלווה ורוגע על המצב בנוגע לעבודתך, מהי מחייבת ואיך קורא לפעמים שאת נתקעת עד מאוחר. תני לילדיך את הזכות להשתתף איתך בצערך על כך שאת לא נמצאת איתם הרבה כפי שהיית רוצה.
ועוד דבר אהבי אותם וכשאת איתם היי כולך שלהם ואל תביאי איתך את העבודה או העול הנפשי הנובע ממנה עד לילדיך.
עלי והצליחי!!!
אני רוצה לחלק את סיפורך לשני חלקים ולהתייחס לכל אחד מהם בנפרד.
החלק הראשון הוא בינך לבין בעלך.
כפי שגם את מרגישה, וניכר הדבר מדברייך; את מצפה לעמידה אחת שלך ושל בעלך אל מול הילדים; ואת צודקת להפליא. נראה כי כרגע אין זה ברור לבעלך וכשיש בליבו תרעומת עליך הוא מעלה אותה גם בפני הילדים. שווה לשבת פעם בארוחה זוגית "רומנטית". ועדיף אפילו לעשות זאת בשעת בוקר, על חשבון שעת עבודה. להקדיש לזוגיות זמן של עירנות מלאה ותשומת לב מיוחדת ולהעלות נושאים שונים כגון איך ומתי מעבירים ביקורת (בונה כמובן)ואיך עומדים בחזית אחידה מול הילדים גם כשלא לגמרי מסכימים זה עם זו.
החלק השני של הבעיה הוא עמידתך מול הילדים.
ההתנצלות כשלעצמה היא לא דבר משפיל, להפך, היא מרוממת את המתנצל לדרגה של ענוה, של הבנת הצד השני והשתתפות בצערו.
גם אם התנצלת זה לא אומר שלא הית חייבת להשאר בעבודתך. זה לא אומר שטעית או שאת אשמה. זה אומר שכואב לך עם ילדיך על כך שלא יכולת לממש את ההבטחה. ואם לא כואב לך איתם, אולי אז, את אשמה. אולי אז לא ניסית מספיק לקיים את הבטחתך. אני משערת שלא זה המצב, ועל כן ראוי לעניות דעתי להתנצל ולהסביר בזמן של שלווה ורוגע על המצב בנוגע לעבודתך, מהי מחייבת ואיך קורא לפעמים שאת נתקעת עד מאוחר. תני לילדיך את הזכות להשתתף איתך בצערך על כך שאת לא נמצאת איתם הרבה כפי שהיית רוצה.
ועוד דבר אהבי אותם וכשאת איתם היי כולך שלהם ואל תביאי איתך את העבודה או העול הנפשי הנובע ממנה עד לילדיך.
עלי והצליחי!!!
דילמה להתיחסותכםאנונימי (פותח)
לכולם שלום
בהמשך לתגובות שהתקבלו לאחרונה, מה דעתכם: במצב בו אין ברירה האם עדיף ששני ההורים יעבדו כדי לאפשר לילדים לקבל דברים להם הם זקוקים ( אינני מתכוונת למותרות אלא לרמה הבסיסית המקובלת בסביבה בה אתם חיים אך אנני מתכוונת כמובן גם למצב של מחסור במזון וביגוד) ) או שמא עדיף גם במצב זה שרק האב יעבוד ואילו האם תישאר עם הילדים בבית ?