אני רוצה להתייעץ לגבי תחושה מסויימת שיש לי בזמן האחרון,

אני נשואה 6 שנים+3 ילדים. שהגדול בן 5.

עד לא מזמן ההורים שלי היו עוזרים לי המון עם הילדים, ובכיף.

עד עכשיו אני לא יודעת מה זה בייבי סיטר.

בתקופה האחרונה הורדתי מינון כי הרגשתי שקצת קשה להם....

ועשיו אני מרגישה ממש חסומה, אני לא יכולה לצאת לשום מקום ( בבוקר הילדים במסגרת, אך אני עובדת),

אפילו בשביל לצאת לקניות אני צריכה לעשות שמיניות באוויר או לוותר על כך...

על כל יציאה אני צריכה לחשוב פעמיים...

כל המצב הזה גורם לי להרגיש חנוקה,

מה אתן עושות שאתן צריכות לצאת?

יש לציין שבעלי עובד הרבה שעות, והוא עצמאי , כך שכל מצב שהוא שומר על הילדים , זה פחות פרנסה, לכן זה פתרון רק שממש אין ברירה ( כמו אירועים, לימודים וכו')

הבעיה היא לא שאני מרגישה שאני לא יכולה להתאוורר,

 אלא בעיה טכנית של מצבים שאני צריכה לצאת למשל לקניות,

או מבצעים מיוחדים שאני מרגישה שאני מפסידה בגלל זה. וכו'

אשמח לקבל פתרונות

לחברי הפורום שלום

מזמן לא ראיתי את פעילותכם בפורום, אני מקווה ששלומכם טוב. אם יש מישהו /מישהי מכם שמעונין לשתף אותנו בהתלבטות לגבי לימודים בשנה הבאה, החלפת עבודה, שילוב עבודה עם מסגרת לילדים וכו'-נשמח לשמוע.

חודש טוב ושמח

לקראת חג הפורים הממשמש ובא

מספר נקודות למחשבה....

 להלן מספר עצות להפעלת סמכות:

1- הפעלת סמכות אינה רודנות או תוקפנות ,אלא משדרת חוזק,הכוונה והדרכה אסרטיבית כלפי הילד.

2-חשוב שההורה יהיה משוכנע בחשיבות בקשתו כלפי הילד,הורה אמביוולנטי משדר מסר של חוסר החלטיות ולעיתים ילדים עושים בכך שימוש לרעה...

3-יש לערוך סדר עדיפויות לגבי התנהגויות של הילדים:יש התנהגות שמבחינת ההורה היא " יהרג ובל יעבור..",יש התנהגויות שניתן לדון עליהן עם הילד ולהשיג הסכמות משותפות ע"י מו"מ... ויש התנהגויות שבהחלט ניתן לחכות   ש " עד החתונה זה יעבור..."

4-מתן אפשרות בחירה לילד היא דרך טובה להתמודדות, לדוגמה: האם אתה מעדיף  שאספר לך סיפור לפני השינה או שאתה מעדיף ללכת לישון מבלי לשמוע סיפור?

5-חשוב שהילד יבין  שהאיסור אינו שרירותי ויש סיבה הגיונית לדרישות ההורה.

אשמח לתגובות,הבהרות,עצות טובות וכל העולה בדעתכם...

                                                                     שלכם:גלבוע יפעת

                                                                   מטפלת ומנחת הורים

מה  עושים עם ילדה בת ארבע וחצי

שמרטיבה בלילה באופן קבוע, ואין באופק שום סימן שזה יגמר מתי שהוא...

בנתיים אני שמה לה בלילה את התחתונים המיוחדים לכך, כדי לחסוך את אי הנעימות בבוקר

 וחוץ מזה מה אפשר לעשות?

בקר טוב לחברי הפורום

אנו מצויים כעת כשבוע לאחר ט"ו בשבט שהוא גם במרבית מוסדות החינוך יום חלוקת תעודות המחצית. אני מקווה שההורים שבינינו עברו יום זה בצורה מוצלחת. אשמח אם תשתפו אותנו בהתנהלות הפרטית שלכם בביתכם בנושא . מי אצלכם אחראי ללוות את הילדים בהתמודדות שלהם עם שיעורי בית ,עבודות ומבחנים? האם מי שיותר בבית? האם בתחומים מסוימים את ובתחומים אחרים אתה? האם נושא משמעותי זה של השגי הילדים בבית הספר קשור במשפחה שלכם לנושא של משפחה וקריירה? אלה מביניכם שהנושא עדיין אינו רלבנטי עבורם, אשמח לשמוע מכם איך היה נהוג בבית הוריכם וכיצד אתם מוצאים לנכון שיש לנהל תחום זה, בהתחשב גם בעיסוקיהם של ההורים בבית ומחוצה לו.

שבוע נעים

שלום וברכה

אחינית שלי בוכה הרבה בעיקבות כאבי בטן וגזים

איך אפשר להקל עליה???

שלום לדליה ולמייעצים השונים.

קראתי את שרשרת ההודעות, ואני חייבת לומר שקצת הופתעתי. ראשית, לא ברור לי מי קשר ומדוע להיות בעל עסק עצמאי הולך עם קמצנות? קמצנות היא תופעה נפשית, שאיננה מאפיינת דווקא עצמאיים. כמי שמגיעה ממשפחה שכמעט כולם בה עצמאיים בעלי עסקים שונים- ובמקביל: מאד רחבי לב, לא אהבתי, ואינני מסכימה עם ההנחה המוטעית הזאת.

גם אני בעלת עסק עצמאי, ואני רוצה לשתף אתכם במחשבות שלי על כסף ואמונה. להיות עצמאי ואדם מאמין זה אתגר יומיומי. אין שום דרך לדעת מה תהיה המשכורת שלי בסוף החודש, מה צופן לי המחר, או השעה הבאה. יכולה להגיע לי שיחת טלפון שמשמעותה עסקה חדשה, ובאותו הנף טלפון: אני יכולה גם לאבד הכנסה חודשית. מאז שהפכתי לעצמאית התחזקה האמונה שלי בקב"ה, כיון שאין לי במה להאחז חוץ ממנו. לא מחכה לי משכורת קבועה בסוף כל חודש, אין לי ימי מחלה, ימי מחלת ילדים, חופשות וכד'. רק הקב"ה יודע מה צפוי לי. למעשה- הרי זאת האמת גם אצל שכירים, רק שאצלם קיימת מעין אשליה שהם כן יודעים מה צפוי להם בסוף החודש.

כעצמאית, למדתי בייתר שאת שכל הכסף בא ממנו, כל השפע הוא שלו, לכן, אני מקפידה יותר על מתן צדקה, משתדלת לעמוד במעשר כספים, כי זה לא שלי, אני רק מקבלת ומעבירה הלאה.

נכון, אני חרדה יותר, אבל בה בעת גם רגועה יותר. אני לא יכולה להרשות לעצמי לחשוב באיזה מצב אהיה בעוד חודשיים, כי אין לי שום דרך לשלוט על זה. אז אני מרגיעה את עצמי ואומרת: הכל ממנו, אני אעשה את המאמץ שלי, אבל רק הוא יחליט מה יהיה גורלי.

דליה, לגבי בעלך. סביר להניח שגם אם היה שכיר שמרוויח יפה היה מגיע לאותה הבעיה. הפתרון לדעתי הוא לדבר איתו על זה, להחדיר בו בטחון, לגרום לו להרבות בצדקה. וגם- לתת לו הרגשה שאת בוטחת ביכולת שלו לפרנס את משפחתכם בכבוד ועוד להעניק לאחרים.

רציתי להגיד לכם שתפסיקו לחשוב רק על עצמכם1!

תתחילו לחשוב לפניכם על הילדים שלכם שאתם החלטתם להביא לעולם!!

רוב ההורים הם אגואיסטים מגעילים!! ואני רוצה על זה תגובה!

אני רוצה להציג בשינוי מסויים בכדי שאישי היקר לא יקרא כאן ויפגע חלילה מציאות די מיאשת שאני סבורה שהיא קשורה קשר בל ינתק ללקות מסוימת בשילוב משפחה ומקצוע .

בעלי האהוב אוהב מאוד את עבודתיו השונות כשכיר וכעצמאי וגאה מאוד על תרומתו הרבה לפרנסת המשפחה ולדעתי בצדק רב הוא רכש מקצוע בעמל של שנים וברוב כישרון . ( כמובן שזה בא על חשבון המשפחה בבעיות רבות ושכיחות כאן בפורום אך לא זו הנקודה ) . אני חשה שהאובססיה לעבודה הפכה את בעלי לקמצן מסוג מיוחד במינו . הוא כל כך מעריך את העמל על הכסף ( דבר שאני שומעת מפיו רבות ) עד כדי כך שהוא מחפש דרכים יצירתיות במיוחד להמנע מתשלום עבור מוצרים ושרותים באורח מביך מאוד שלא היה קים כאשר היינו זוג צעיר ולא אמיד במיוחד ... כך למשל הוא לווה ולא משלם , גורם לאבי הקשיש לרכוש עבורנו ועבור הילדים מוצרים שונים מעיתון ועד חבילות נופש  , נענה להזמנות ארוח בכדי לחסוך אוכל לשבת וכדומה .

כך יוצא ממכל הקריירה שלו יש לי רק בושות ועוגמת נפש . אין לי ספק שאם היה שכיר זוטר והיה פחות גאה בכספו מצבנו הנפשי , החברתי והמשפחתי במובן הצר והרחב היה טוב יותר .

אגב , אני שכירה במקצוע יוקרתי והמשכורת שאני מביאה הביתה די בה לבדה בכדי לפרנס ברווח משפחה בגודל שלנו ברמת החיים המקובלת בציבור הדתי לאומי . בדרך כלל אני משלמת בחשאי על "הפדיחות " של בעלי בעיקר בתחום ההלואות ללא כיסוי , "תעשו לי טובה תביאו מהסופר " וכדומה .

אני רואה ששפכתי את נפשי על המקלדת שאלתי ובקשתי איך אני מחזירה לאישי היקר פרופרציה נכונה בין פרנסה

לערכים אחרים ולמנוע מה"בנפשו יביא לחמו " שלו להשתלט לנו על החיים ולפגוע בסופו של דבר בכבודו .

בע"ה

שלום!

רציתי לדעת (לפי שיטת אדלר, או רעיונות טובים אחרים...) מה להגיב לילד בן שנתיים ועשר ח' שמתחצף....

ברור לי שהוא לא עושה את זה בכוונה והוא לא מבין שהוא מתחצף אבל זה מה שקורה בפועל. לדוגמא: "אמא אמרתי אל תעשי את זה, את חוצפנית!"   "די, אני מחליט!"

מדובר בילד חכם מאוד עם יכולת ורבלית מאוד גדולה. לפחות בחצי מהזמן הוא ילד מדהים,  מעסיק את עצמו, מתנהג יפה, ובבגרות. אבל בחצי השני הוא גם יכול להיות עצבני ומתבכיין וכו... דבר נוסף, חשוב לא פחות: הוא בכור ויש עוד אח קטן ממנו.

תודה רבה.

שלום לכולם. הבן שלי בן שמונה וחצי חודשים, מאז שחזרתי לעבודה (לפני 4 חודשים), הוא אכל יפה חלב שאוב מבקבוק כשאני לא נמצאת. בשבועיים האחרונים הוא ממש לא רוצה לאכול את החלב השאוב. אבל כשניסו לתת לו סימילאק הוא אכל יפה מאוד. כל פעם כשמנסים להביא את החלב השאוב, אפילו ששני הבקבוקים חמים באותה מידה, הוא מסרב ולסימילק הוא נענה.

כשאני מניקה אותו בבית הכל בסדר. יש למישהו פיתרון או הסבר לתופעה? מה אפשר לעשות?

בתודה מראש