ואני מפחדת להקיא.
ומפחדת מהכל.
אני בטראומות של כאב.
לא באלי שוב כואב.בחייאת.לא באלי.
שונאת שאני מרגישה את הכאב הזה.
כאילו,תתפוצצי,תהיי עם בחילה,מקסימום תרדי למיון וגם שם תקיאי ותצרחי ארבעה ימים עד שיחליטו מה לעשות איתך.
באלי להיות מסוממת ולא להרגיש שום דבר.
ואבא היום לא חזר אלי.
וזה כואב לי ועומדות לי דמעות בגרון.
רציתי להתקשר אליו כשאני בזמן טוב,שיראה שאני לא רק ילדה שעצוב לה בחיים אבל הוא אמר שיתקשר בחזרה והוא לא התקשר בכלל.
באלי להקיא את הכל ופשוט לבכות.
אני כבר לא עומדת בזה.ודורשים מימני להכיל.וואט דה פאק.