פורום רחובות המלך! (עמוד 24)

זה לחוץ לי..לחוץ כל כך.
אין לי כוחות.
רוצה שמישהו ייקח את זה מימני

אמא היא אישה טובה.
היה לי יום טוב ברוך השם.

פירוק טוב.
של עשייה.

הבטן הבטן הבטןןן.
שונאת.

לעזאזל אני מידי שקופה

(תן לי רק כוחות לסיים את השבוע הזה..זהו..אני מתחננת..יש לי כל כך הרבה דברים להספיק לפני שאני נשברת סופית,בבקשה מימך.
.)

העיניים שלי שורפות.תישני כבר ודי.

זה מצחיק שהן זוכרות את היומולדת שלי.


"אוהבים אותך נווו!!מה,את ילד בן ארבע שכל הזמן מוודא שעדיין אוהבים אותו??חחחח"

חח.

מזל שיש אוטובוסים

לא מסוגלת עוד

אַל תִּבְכִּי יַלְדָּה,
אַל תִּבְכִּי.
הָעוֹלָם יָפֶה וְגַם אַתְּ.

תודעהתודעהתודעהתודעהההה.בעעע.

זה היה נכון לעשות את זה.כן.
והלב שלי מלא.לא חסר לי את זה..ורוצה רישיון ורוצה להצליח לעשות את זה..איפה אתה שתבטיח לי שאני עושה נכון?
לתת מקום לאמון ולאמונה..זה היפך גאווה.
אמונה זה לדעת שלא הכל בשליטה שלך אבל להאמין שיש פה שליטה.
אמון..כמה זה קשה..ואמונה..בי ובך ובכולם..זה קשה.
ומזל שניגונים של שבת זה גם משהו

זה לא שאני מנוסה בזה יותר נו..
זה בכלל יצא לי מהראש.שכחתי מיזה.
ושבת היום,וואו.

חדרי מדרגות בקניון,מפילים לי את הלב.

היא רוצה שאצייר לה את ההזמנה לחתונה שלה.
המ מה?!.

(לספר שהייתה לי תקופה של חרם מחצי בית ספר?
לספר שגימגמתי במשך תקופה מאוד ארוכה ופחדתי לדבר וכל מילה הייתה יוצאת לי מהפה אחרי שממש התאמנתי עליה וזה היה כשהייתי בערך בכיתה ו' כי,כי המ?
לספר שהיו ימים שאני הייתי האמא של עצמי ואכשהו הצלחתי לכבס אז את החצאית ופחדתי שיגלו שאני כזאת מטומטמת?
לספר שבחיים לא הרגשתי ילדה כי..וחתכתי סלט לארוחת ערב כל אחרי הצהריים בשעות מדוייקות כמו שיפחה?וכי המ?
לספר שתמיד ברחתי לשירותים כי אבא צחק עלי והייתי כל כך תמימה אז ובטוחה שהם מאמינים שאני לא בוכה ושאני סתם הולכת לשירותים ומקלפת את הקיר מרוב תסכול ועלבון ומורידה את המים כשניגמרות לי הדמעות ויוצאת עם חיוך מאוזן לאוזן?
לספר שהאיום עלי היה באופן תמידי ותמיד שתקתי?
לספר על מערבולות עצומות של קירות הבית וספריות הקודש שככה,נופלות לי על הגוף ושוברות אותו לחלקים ואני נקברת?
לספר על כמות המכתבים שכתבתי לאמא ועל אינספור הפעמים שלחשתי לה שמחר אהיה ילדה עוד יותר טובה ואסדר שוב את החדר ואז אבא לא יתעצבן?
לספר את השבירות?את ההסתרות?את החושך והתקווה שאדם יגיע וככה ההצגה תימשך עוד קצת?
לספר?לספר ככה?ככה פשוט?
להתמוטט ולא לספר.
ככה בדיוק.)

.

אני בלחץ

(אתה יודע?לפעמים צריך להיכנס קצת לשטות טובה כזאת כדי להצליח להתנער מהבוץ הזה שלא עוזב.
אני מרגישה שכל המחסומים שיש בי עכשיו,הם רק מחסומים דימיוניים שאין כלום מעבר למחר ושאני לא אצליח בחיים ושאני מועד לכישלון באופן רציף ובילתי משתנה.
יצר מתיש אבל יצר..וכדרכו של יצר,הוא נשאר ותמיד מנסה להפריע.
אומרים שכשקשה,סימן שטוב.
אם היה לי קל להתנהל עם הקשיים שלי עכשיו,אז זה טוב,אבל לא מספיק כי דברים פשוטים באים בקלות..
בגלל שקשה ושהיצר כל הזמן מנסה,זה מראה כמה חשוב לעבור את זה וכמה אפשר אכשהו לגבור על היצר הדפוק הזה וכמה כן יהיה פה טוב בסוף.
עמוק בפנים אני יודעת שאתחתן ושיהיה לי בעל ושאהבה הזאת לא תהייה תלוייה בדבר כלשהו ושהבסיס שלנו יהיה אמון.
אני יודעת שיהיו לי ילדים,מלא.ושהם כל כך יעשו רק נחת ויאהבו את עצמם ואת כל העולם.
ואני יודעת שזה יהיה בית קדוש ויהיה ביטוי לכל הכשרונות ויהיו לנו שירים משפחתיים שנקליט יחד וכל הבית יהיה מלא בציורים ממוסגרים,של כל ילד ונעשה מלא הצגות וחיקויים
ותהייה גינה מלאה בצמחים וכל ילד יהיה לו את הירק שהוא יבחר לגדל וחיי הצמח הזה,יהיו באחריותו.
אוךך אני כל כך יודעת שבסוף הטוב הזה יקרה לי.וגם עכשיו טוב.כן.וגם עכשיו קשה.לגמריי.
אבל טוב.טוב הרבה יותר מאז.
הטוב שלי מתגלה בשלבים.
עכשיו צריכים לא להיכנע ליצר העצבות הזה ולאזן כמה שיותר את החיים ולקום מחדש.
תכלית הירידה היא העלייה.הלוואי.
תן לי כוחות לזה.תשמור עלי מעצמי שלא אשקע.די די לא רוצה כואב עוד.
רוצה לאהוב אותי.)

אני צריכה ללמוד לא לפגוע..שהחוסר איזון והמצבי רוח המשתנים,לא ישפיעו על אחרים ויפגעו בהם.הם לא אשמים.


ורגוע לי.תודה מאוד.

בין חושך לאור אני חי.
בין אור לאור אני חי.
רק באור אני חי ובחושך אני קצת נושם.
בלילה יש עוד נשימות.זה מרגיע.

זה עשה לי טוב.טאטע זה עשה לי טוב!!
וואי.
נקי לי בלב עכשיו.


(התחושה הזאת טובה.מאוד מאוד.
כאילו פתאום אתה שייך לעולם הרגיל ויוצא בכזאת פשטות מהבוץ הדביק של עצמך)