וואי.
נקי לי בלב עכשיו.
(התחושה הזאת טובה.מאוד מאוד.
כאילו פתאום אתה שייך לעולם)
(זאת לא בעיה, זה תהליך והוא לא בעייתי. אנחנו רוצים לשמור על עצמנו ועל הלב שלנו.
אי אפשר לשמור הכל בבטן, נכון. תעשי את זה לאט, תוציאי. אני פה לשמוע..
את יכולה. זוכרת את פעם? פעם גם היה ככה ואז היו רגעים שהצלחת.. זה כי את באמת יכולה.
אני יודעת שיכול להיות אחרת, ויהיה ריפוי. יהיה.)
לב
כמה שדברים מעוותים.. כמה טעויות שנעשו פעם נהיו חזקות היום.
הם לא שונים ממנו, הם כמונו רק שלהם נשבר הלב.
וכשהלב שלהם נשבר זה היה הדבר הכי הגיוני שהוא יכל לעשות באותו רגע, להשבר.
זה כאילו מדבר על קבוצה מסויימת של אנשים אבל בעצם זה על כולם, על כל אחד. אז די להגביה חומות שלא קיימות, די להעמיק את הסדק שלא קיים.
טוב לנו שלדברים שאנחנו מרגישים קוראים בשמות, טוב לנו שמוכח לנו שמה שאנחנו מרגישים זה בסדר, יש לזה שם.
זה טוב לנו, זה בטוח לנו, גם אם זה כובל אותנו באינסוף אימרות שווא, גם אם זה מנפח את מה שאנחנו מרגישים יותר ויותר, גם אם זה חונק אותנו. זה חונק אבל נותן לנו לנשום בעזרת הידיעה שאנחנו בסדר. אבל בעצם אנחנו נחנקים.
אי אפשר לקבוע עובדות על נפשות, זה כל נפש ודרך העבודה וההרגשה שלה, אין קביעה שהיא כוללת את כולם.
אבל זה נותן לנו ביטחון.
אף פעם לא נגיע לבטחון ואף פעם לא נגיע לאהבה אם לא נחבר את זה לשורש הנקודה, לנקודה הזאת שלא תזוז לעולם.
אנחנו יהודים, וזה זכות, בואו נתפוס את זה כבר. הנקודה שלא זזה אצלנו נמצאת אצל ה'. לשם היא קשורה, משם היא לא תזוז לעולם.
כמו שהוא אוהב אותנו. איך הוא מצליח לאהוב אותנו ככה כל הזמן ולא משנה מה אנחנו עושים לו? הוא מחובר לנקודה הזאת שלא משתנה לעולם, הוא אוהבת את הנקודה הזאת שלא זזה ולא תזוז. לכן האהבה שלו אלינו היא נצחית.
לגויים אין את זה. כשיש להם איזה משהו בנפש הם צריכים להיות גויים ברמה מאד גבוהה כדי לחבר את זה לה'. אנחנו יהודים.
כל מה שהלב שלנו מרגיש זה בסדר. זה לא סתם, זאת אמת. אולי לא טובים כל הדברים שהלב מרגיש אבל זה לא הופך אותם ללא במקום, זה לא הופך אותם ללא בסדר. מה שהלב מרגיש זה תמיד הגיוני. תמיד. הלב מגיב לסיטואציות בצורה הכי הגיונית שהוא יכול להגיב.
וצריך לדעת לעשות הפרדה בין לב לשכל, לדעת מה מגיע מכל דבר.
יש דברים שנראים לנו שהם באים מהלב והם לא במקום, כמו פחד. אבל זה לא ככה. הפחד מגיע מהשכל. השכל יוצר לנו מציאות עתידית והלב רואה את המציאות שהשכל בנה והוא מגיב בהתאם למציאות שנבנתה. הוא בסדר.
הרגע הזה שאתה מבין שאתה נורא מצחיק..
הרגע הזה שאתה מבין שאנשים מסתובבים פה בעולם בידיעה שהם מוזרים, שהם מיוחדים, שהם שונים ושאין אף אחד בעולם הזה שיכול להבין אותם.
כשהענווה זזה טיפה ומאבדת את הנקודה..
זה נראה שבאיזה שהוא מקום זה נוח לנו. נוח לנו להיות מיוחדים, נוח לנו להיות אנשים שאף אחד לא מבין אותם, נוח לנו להיות מוזרים. אולי גם זה מגניב בעיננו..
אם נשמע אנשים אחרים, ממש נקשיב, נגלה שלכולנו הדברים קורים ומגיעים מאותה נקודה. יותר נכון מאותה חוסר נקודה.
אנחנו לא מוזרים. ואנחנו לא מיוחדים.
יעני אנחנו כן מיוחדים אבל מיוחד אחר.
המחשבות שלנו הם כמו ילדים. אי אפשר להרגיע אותם בלהגיד להם כמה הם דפוקים.
לכולם יש את המחשבות שלהם שלא רוצים שידעו.. המחשבות רצות לנו בראש בלי שאנחנו שמים לב בכלל אז לפחות שנחיה איתם בשלום
.
והי, מותר לחשוב מחשבות דפוקות
אנחנו בני אדם ה'. לא מלאכים.
כן צריך לעבוד עליהם אבל גם לחיות איתם בשלום, עם האלה שהיו ועם האלה שאנחנו לא מצליחים לעצור אותם
ואפשר להבין אחרים. אפשר.
כשאתה מקשיב לאדם ואתה מוציא את עצמך ורק מקשיב לו אתה יכול באמת להבין. לא לחלוטין וכמובן שלא עד הסוף אבל אפשר להבין.
וזה שיודעים שלא יכולים להבין לגמרי זה מביא להבנה שיש בה בחינה גבוהה.
וגם, אנחנו יכולים למצוא את הנקודות בתוכנו פשוט בצורה שהיא אחרת ובמינונים אחרים וככה לשלב את המפגש שלנו עם הדברים בתוכנו עם ההקשבה לאחר.
אני כל כך אוהבת את פורים. זה חג אמיתי כ"כ ושמח אבל מפנים.
ויש לו מלא מסרים טובים ושמחים
אבל במיוחד, כי זה פורים!!
השירים של אהרון רזאל- בדיסק משלוח מנגינות לפורים תשע"ה,
הם הכי עושים לי את זה.
