פורום נוער וגיל ההתבגרות (עמוד 1488)

אודי דוידי במסע בעקבות הרב מרדכי אליהו זצ"ל

http://orot.tv/Article.aspx?Id=25

ערוץ אינטרנטי חדש ערוץ 'אורות'(מבית "ראש יהודי") - משיק היום את פתיחת הערוץ {הם עדיין בשלבי בנייה}

לנו נשאר רק להחל בהצלחה רבה! ושיצליחו להיכנס אפילו לטלויזיה!

אחיותיי היקרות..
אני כותבת אליכן ברגעי האחרונים, בשארית הכוחות שנותרו בי, אני כותבת בדמעות ובדם ליבי השבור והמיוסר..
כן, אני, רויטל אברהם בת 19 עומדת לפני הסוף, צעירה אבל השערים בפני נסגרים.. אני מרגישה כמו פרח יפה שסוגר את עלו.. גם אני כמותכן חלמתי רבות על הילדים שייוולדו לי, הבעל שאחיה איתו, המקצוע שאעסוק ועודד..
אבל..אלוקים גזר אחרת, והיום אני יודעת שאם הייתי חיה את חיי אחרת זה לא היה קורה.
נולדתי למשפחה דתית במרכז הארץ.. מיום שעמדתי על דעתי ידעתי שאני ילדה יפה.. מאז שהייתי ילדה בגן הייתי מאוד מושכת תשומת לב בתווי פני המיוחדים, גדלתי בידיעה שנתברכתי ביופי נדיר, ואני לא מגזימה, מנת היופי שקיבלתי היא משהו יוצא דופן במיוחד. הוריי החכמים ניסו תמיד לגמד בעיניי את עצם היותי יפה והשתדלו להמשיך בסדר חיים תקינים ובלי התייחסות מיוחדת, אבל אני שהייתי ילדה חכמה מאוד גדלתי וטיפחתי את היופי הזה יותר ויותר, העידוד מצד החברה גרם לי להבין שביופי אפשר לקנות-חברות, מעמד וכבוד.. עשיתי את זה בכל דרך,
למדתי להבין שיופי כמו שלי צריך לנצל.. דאגתי להיראות טוב, יותר מידי טוב. אהבתי ללבוש בגדים צמודים שיבליטו את גופי. שערי הארוך, המיוחד היה תמיד גורם להתפלאות רבה וכך כל פרט במראי החיצוני נמדד בתשומת לב רבה, איך אפשר לבלוט יותר, להיראות יותר. במיוחד אהבתי לצאת בחצאית צרה וקמרה כשלרגלי מגף ארוך. נהניתי לחוש איך מבטי האנשים נדבקים בי לרגעים ארוכים.. בעוונותיי זה עשה לי טוב!

כשמורותיי לתיכון קלטו את המצב וניסו לשנות היה כבר מאוחר, נמשכתי בחבלי קסם למעגל הזה שנקרא-להראות, להתבלט.
זכרוני מילותיה של מורתי-
"רויטל, קיבלת מתנה נדירה, יופי מיוחד, זה הניסיון שלך.
שמרי עליו מכל משמר יבוא יום וכל היופי הזה יינתן לאדם המתאים".

הייתי מראה שהדברים חודרים לליבי אבל בעצם הם כלל לא נכנסו דרך אוזניי.. הייתי שיכורה מרדיפה אחרי עוד בגד בולט,
ועוד מראה שחצן שיסובב את כולם.. היום אני יודעת בוודאות שהכשלתי מאות ואולי אלפי אנשים בלבוש שלי..עשיתי זאת בהנאה אמיתית. האיתות הראשון היה בערב אחד..עמדתי במטבח וטיגנתי חביתה, שערי הארוך היה אסוף וקצבותיו נגעו באש שמתחת למחבת. בתוך שניות הפך שערי ללהבה של אש גדולה ואדמונית. שערי היפה נשרף, אבל אני ניצלתי.
זכורני איך שכבתי בבית החולים בוכה בהיסטריה מרוב צער על שערי השרוף ואבי יושב לצידי מנחם ומרגיע- "רויטל, ה' עשה לנו נס יכולת כולך להישרף.. אנא,תביני זה לטובתך, תשתני והכול מאחורינו".

אבל אני לא שמעתי, היית אז בת 16 ותוך שנתיים גדל שערי והתייפה.. והמעשה, האיתות נשכח מליבי לגמרי. תמיד הייתי אהובה בכיתה אף פעם לא סבלתי מבדידות או כאב.. כל מה שביקשתי ניתן לי מיד, כך עברתי את חיי. בגיל 16 מטבע הדברים גדלתי והתייפיתי, לא יכולתי שלא להתאפר זה כבר הפך להיות חלק מימני באותה התקופה הסתבכתי קצת יותר לעומק, אני לא יכולה לפרט על זה קשה לי מאוד אבל תבינו...

שכחתי לספר, הייתה לי סבתא צדיקה שהייתי קשורה אליה מאוד.. היא מאוד כאבה את המצב הרוחני שלי והייתה מנסה בכל דרך לחזק אותי, היא הייתה נותנת לי כסף לקנות בגדים יותר צנועים אבל גם זה לא עזר..תקופה קצרה אח"כ כשהייתי בת 16 וחציי היא נפטרה. בכיתי עליה נורא..היא הייתה חלק מהעולם שלי ולא הבנתי איך העולם יכול להמשיך להתקיים בלעדיה.. לאחר תקופה התאוששתי.

אני חייבת לציין שהמוות שלה גרם לי להתחזקות קלה אבל תוך כמה חודשים חזרתי למעשיי ואף הגברתי אותם.
ככל שהגיל התבגר כך נעשיתי יותר שחצנית ובולטת.

ובסוף הגיעה ההתראה השנייה.. באחד הלילות חלמתי על סבתא שלי היא ישבה על אבן ובכתה..
עמדתי לידה ושאלתי אותה-"סבתא, למה את בוכה?!" היא הצביעה על ראשה ולא אמרה מילה. התעוררתי מזועזעת, ניסיתי להירגע והצלחתי. מעשה זה פרח מזיכרוני עד מהרה וכך גם האיתות השני עבר בלי התייחסות

ואז זה הגיע..אמנם בהדרגה אבל בעקביות. בהתחלה אלו היו כאבי ראש סטנדרטיים. אמא שלי אמרה שאני עייפה ולומדת קשה ושאקח לי מנוחה, אבל הלב שלי הרגיש אחרת. כעבור חודש לא יכולתי לעמוד מרוב כאבי ראש, היה ניראה לי שמשהו שם עומד להתפוצץ לרסיסים. הדרך למרפאה הייתה מלאת חששות וכך גם הציפייה לתוצאות של הבדיקות המקיפות. כשישבנו אמא ואני בחדרו של הרופא, הפנים שלו אמרו הכול.. "כזו בחורה יפה וכ"כ חולה"- פרצתי בבכי וביקשתי הסברים.
גם אמא בכתה היינו חסרות אונים המציאות עלתה על כל דמיון... אני נושאת גידול ממאיר בראש, המוות הוא עניין של זמן.. אני לא זוכרת איך הגענו הביתה באותו יום, אני זוכרת רק הרבה דמעות, כאב וחוסר אונים מוחלט. לפתע נזכרתי בחלום, בסבתא הבוכה ומצביעה על ראשה. אך, אולי אם הייתי מתייחסת לאיתותים הכול היה ניראה היום אחרת.. אבל אני המשכתי במעשיי בלי שום התייחסות.. ביום המחרת הלכנו לבית החולים, בחלומות השחורים ביותר לא האמנתי שהטיפולים האלו כ"כ כואבים זה פשוט מוות הרגשתי ששורפים לי את העצמות את הדם את כל מה שיש לי מבפנים..

אלוקים הטוב..אתה טוב ואני לא שמעתי לך, אבא איך התעלמתי מרחמייך הרבים?! ההמשך עצוב וכואב נורא, קשה לי לכתוב אותו.. שערי היפה, המדהים נשר. תוך מס' חודשים אני נותרתי קירחת, חיוורת וחלשה. כל רופא שטיפל בי ציין באוזניי שיש לי יופי נדיר וזה צבט לי את הלב, ה' נתן לי פיקדון יקר, יופי מיוחד, ואני השתמשתי בו הפוך, במקום לשמור עליו הפקרתי אותו...אלוקים!

אני היום בת 19 מיוסרת מהחיים, מלאה כאבים ימיי ספורים המחלה גוברת עליי אני רואה את המוות קרוב, אני רוצה שכל מה שהתייסרתי יהיה כפרה על העוונות שלי. אתן, אחיות שלי אנא מכן הלב שלי שבור וקרוע תשמעו לדברי האחרונים שמרו על צניעותכן מכל משמר, מה יישאר לנו אח"כ, מה, יש דין ויש דיין הוא רואה הכול ויודע הכול..והכול יבוא במשפט.
אנא מכן, תתחזקנה בצניעות בכל ניסיונות וזה שווה אל תחכו לאיתותים. אנא מכן, בשבילי.

הכרית ספוגה בדמעותיי אני כותבת בשארית הכוח שיש בי אלוקים, אני מבקשת, תאמרנה שההתחזקות הזאת תהיה לרפואתי אני מתחננת, אני רוצה לחיות.

רויטל אברהם.

זה הכוח שלנו בנות ישראל.. הצניעות..!!
כמהה חשובה הצניעות..

רויטל נפטרה כמה זמן אחרי שכתבה את המכתב והצוואה שהשאירה הייתה לפרסם את המכתב שלה ברבים... יהי זכרה ברוך...

דוד שלי מב"ש הוא סוהר  והוא היה צריך לעלות לאוטובוס שנסע לעזור לפנות בית כלא (בגלל השרפה) ......

בסוף הוא לא עלה כי הוא העכתב והאוטובוס נסע בלעדיו .....

בחסדי שמיים !!  הוא לא עלה ולא נשרף בלהבות !!!

זה נס עצום .... שקרה בחג הניסים......

אבל .... חברים טובים שלנו הם גם סוהרים נשרפו חיים ...

 ברוך דיין האמת ..

אולי אני עוד פעם יתפרסם...אז יאללה עוד דיון:

אם אתם (לא.לא את\ה סנוב.)מאוהבים במישו\הי .מה אתם עושים עם זה??

אני צריך ת'כבוד הכיתתי הזה!סבבה?סבבה..זוכרים את התחרות של פולארד?עשינו סרטון וכולם אומרים שאו אנחנו או כיתה אחרת נזכה..ווזה יהיה קרב צמוד..מעוד יומיים כנראה הקטעים יהיו באתר וכנראה יצטרכו להצביע ל2 כיתות..אז תזכרו בבקשה בבקשה להצביע לי' 2 ולעוד כיתה לא יא' 2 אם אפשר..כי התחרות היא בינינותודה..אעדכן כתהתחרות תתחיל

ממש הזוי וכואב!אבל שמעו משהו חזק:אתם קולטים שבחנוכה יוון עוזרים לנו(!)עם המטוסי כיבוי.זה אומר משו אולי... המשיח כבר בארץ אני אומרת לכם!

משהו בעולם הזה צריך להשתנות . .

אנחנו צריכים להתנהג אחרת . אם זה נוגע בנו , בסביבתינו כל הזמן ..
לא צריך לחשוב על הפחד - צריך לחשוב על השינוי .

חבר'ה!

השריפה הזאת...אפחד לא צפה אותה מראש...

ואפחד לא חלם על נזק כזה חמור שלא היה כדוגמתו בארץ ישראל!!

אבל מה אתם חושבים זה בא סתם?

אז לא זה לא בא סתם..

זה בא להזהיר אותנו!

להראות לנו שאנחנו לא על קרקע יציבה!

ולגרום לנו לחזור בתשובה שלימה!!!

שנזכה כולנו...

שנשמע בשורות טובות לעמ"י..

שנזכה לביאת הגואל במהרה בימינו אמן!!!

בברכת חג חנוכה שמח!!!

הבת של אבא=)

כמה תרומות כמה עזרה איזה לב רחב יש לאנשים זה פשוט מחמם את הלב

אנשי שב"ס

להבות אש.

ושם בין להבות יגיחו נשמות אל הכפור המעורפל.

האש שוטפת בקרני המוות כל עץ בדם אדם נמהל.

בכי רחוק נישא על אוושות רחוקות,

ובתים שחרבו בחום הטבע הזועם משמיעים זעקות.

והם נופלים דומם בין מתכות חרוכות על אספלט חם.

קול זעקת ילד קם, עולה ואז נעלם.

צפון פורח נובל וזועק זעקת אדמה ואדם.

חרון אפו של בורא העולם מחריב אושר שנדם.

לאור נרות החנוכה, לאור ניסים של עבר.

הגופות נספרות, ומספרם גדל עם כל חיוך שנקבר.

הלב נקרע וקורא, והשקט מהסה כל ציוץ ציפור.

משתוללת בשדות, קוצרת אנשים, אמונה מצליחה לשבור.

פרקי תהילים שנכתבו לצלילי המיתרים,

יוצאים ממעמקי לבבות, ובכל פה נאמרים.

העם הקטן מתאחד שוב ברגעי הכאב ושבר,

נפשות תועות מתחברות שוב ועפות מעל ומעבר.

ותפילה אחרונה, חרישית, כך נלחשת,

ומבקשת.

שתשוב ותרחם על עמך ישראל ברחמים.

לעילוי נשמת ההרוגים ולרפואת הפצועים בשריפה הקשה והנוראית..

התערבתי אם חבר אם אני מוריד 15 קילו עד פסח

אני עשיתי!!

ועוד פוזה..(:

בס"ד

למישו/מישי יש איזה עצה ככה..?

יש לי שבוע הבא יומולדת ורציתי עצות מה לעשות ביום הולדת, איך לנצל אותו ליום מספק מקדם וכו.

תודה רבה

בס"ד

עמ"י צריך מלא מלא מלא תפילות כל מי שיכול שיכנס לקישור הזה וה' ישלם שכרו

חג שמח.

ובשורות טובות

http://www.haravpinto.com/tehilim.php

בס"ד

חבר'ה,

לבנתיים זה רק 40 הרוגים בשרפה הנוראית שבצפון.

כל הכוחות של מדינת ישראל עדיין לא מצליחים להשתלט על האש.

ת-ת-פ-ל-ל-ו!!!!

שבו 5-10 דקות ופשוט תקראו תהילים.

זה רק מה שיכול לעזור עכשיו.

חנוכה זה זמן מיוחד לניסים. בואו נדרוש אותם, עכשיו.

אמנם לעזור באפן פיזי אנו לא יכולים, אבל אין לנו לעמוד מנגד לנוכח אסון נורא זה של שריפה אדירת מימדים בכרמל, תוך פגיעה אנושה בחיי אדם, עשרות הרוגים ומספר פצועים, ביניהם גם מפקדת משטרת חיפה, אהובה תומר, שנלכדה באש בעת שניסתה לסייע ללכודים עצמם. לכן, אנא, הקדישו שתי דקות לקריאת שתי פרקי התהילים המצורפים מטה לרפואת אהובה תומר שפצועה באופן קשה מאוד, ועוד 2 פצועים באופן אנוש. ו3 פצועים באופן קל-בינוני, שאת שמותיהם עדיין איננו יודעים.

הפרק הראשון, כל כך אקטואלי וכואב:

א.שִׁיר לַמַּעֲלוֹת אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי.
ב. עֶזְרִי מֵעִם יְהוָה עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ.
ג. אַל יִתֵּן לַמּוֹט רַגְלֶךָ אַל יָנוּם שֹׁמְרֶךָ.
ד. הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל.
ה. יְהוָה שֹׁמְרֶךָ  יְהוָה צִלְּךָ עַל יַד יְמִינֶךָ.
ו. יוֹמָם הַשֶּׁמֶשׁ לֹא יַכֶּכָּה וְיָרֵחַ בַּלָּיְלָה.
ז. יְהוָה יִשְׁמָרְךָ מִכָּל רָע יִשְׁמֹר אֶת נַפְשֶׁךָ.
ח. יְהוָה יִשְׁמָר צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם.

והפרק השני, גם הוא פניה לה' בבקשה שהוא, השומר, ישמור עלינו, הן בבוקר והן בליל - במיוחד בלילה זה בו משתוללת שריפה קשה כל כך, שסלילה קשה פ כמה וכמה לנסות להשתלט עליה, פרק זה כה חשוב:

א. שִׁיר הַמַּעֲלוֹת מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ יְהוָה.
ב. אֲדֹנָי שִׁמְעָה בְקוֹלִי תִּהְיֶינָה אָזְנֶיךָ קַשֻּׁבוֹת לְקוֹל תַּחֲנוּנָי.
ג. אִם עֲו‍ֹנוֹת תִּשְׁמָר יָהּ אֲדֹנָי מִי יַעֲמֹד.
ד. כִּי עִמְּךָ הַסְּלִיחָה לְמַעַן תִּוָּרֵא.
ה. קִוִּיתִי יְהוָה קִוְּתָה נַפְשִׁי וְלִדְבָרוֹ הוֹחָלְתִּי.
ו. נַפְשִׁי לַאדֹנָי מִשֹּׁמְרִים לַבֹּקֶר שֹׁמְרִים לַבֹּקֶר.
ז. יַחֵל יִשְׂרָאֵל אֶל יְהוָה כִּי עִם יְהוָה הַחֶסֶד וְהַרְבֵּה עִמּוֹ פְדוּת.
ח. וְהוּא יִפְדֶּה אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל עֲו‍ֹנֹתָיו.

סיפורים ששמעתי בהתוועדות מהרב שבתאי סלבציסקי,בי''ט כסלו השנה. מומלץ לאילו שיש להם ספקות באמונה,למשל אני...(:

בזמן השואה היו להרבה אנשים ספקות באמונה,והיה יהודי שעבר את כל מחנות ההשמדה וב''ה שרד את השואה.

אותו יהודי נכנס לרבי מלובביץ ליחידות אחרי כמה שנים,והוא אמר לרבי שהוא עבר את השואה,עברתי את מחנות ההשמדה,ואני לא מבין את הקב''ה..הוא אמר לרבי שזה לא צדק וזה לא יושר שהקב''ה יתנהג כמו שהוא יתנהג(בשואה) איך אפשר הוא אומר לרבי להאמין בקב''ה אחרי שהוא עשה מה שהוא עשה?

אמר לו הרבי תשובה מאוד עמוקה. וכך אמר הרבי : באותו הקב''ה שאתה לא מאמין,אז באותו הקב''ה אני גם כן לא מאמין..

אם אתה מביט על הקב''ה בתור דבר שאתה רוצה לבחון אותו בשכל,אתה רוצה לבחון אותו ברגש שלך,בראש שלך,במציאות שלך,אין הקב''ה כזה!!!

זאת אומרת האמונה האמיתית זה ברגע שבן אדם יוצא מההבחנות של השכל שלו,מהמידות שלו,וכמובן מהשכל שלו,רק אז הוא מגיע לאמונה אמיתית..

כלומר אם יהודי מאמין בקב''ה בגלל שהוא מבין אותו בשכל שלו..אז זו לא אמונה! זו ידיעה!! יהודי הוא מאמין אע''פ שהוא לא תמיד מבין את הקב''ה.

עוד סיפור קטן.

היה יהודי ניצול שואה שסיפר לרב שלי מכלי ראשון את מה שעבר עליו בשואה,וכך הוא מספר:

הוא סיפר את הצרות שהוא עבר,את ההשמדות שהוא עבר,את הילדים הקטנים שנהרגו ממש על ידו ובמסירות נפש,

אחרי שהוא סיפר את מה שעבר עליו הרב שלי שאל אותו,האם אני יכול לשאול אותך שאלה אישית?

הוא אמר לו כן. שאל אותו הרב האם בשואה,באושוויץ,אתה האמנת בקב''ה או ח''ו לא האמנת..?

ואז הוא ענה לו תשובה שניראת פשוטה אך ממש קשה להשגה ולקליטה.

הוא אמר לו כך: אתה שואל אותי אם האמנתי בקב''ה באושוויץ?

אני יכול לומר לך אומר הניצול שואה לרב,שבגלל אושוויץ האמנתי בקב''ה!!! רק אחרי אושוויץ התחלתי להבין שיש הקב''ה.

לכאורה זה נראה מוזר,הרי אושוויץ היא ממש היפך האמונה,ופה הוא אומר שמשם התחילה האמונה אצלו?!

אחרי כמה זמן הרב הבין את התשובה..

וכך סיפר הרב..לפעמים אנחנו יכולים להיות יהודים שומרי תורה ומצוות ומתפללים כל יום,אבל הדמות של הקב''ה נשארה לנו כמו ילדים קטנים!

הדמות של הקב''ה נשארה לנו כל זמן שזה נכנס במסגרת שלנו,בראש שלנו,בהבנה שלנו וברגש שלנו,אותו יהודי התחיל להבין שרה לו השואה והראש לא הסכים והרגש והלב לא היה מסוגל לקלוט את הזוועות,ואז יש לך שתי ברירות,או ח''ו לרדת באמונה,או לעלות למעלה.

והיהודי הזה בחר להבין שזה הקב''ה באמת!!! כמה שאני לא מבין אותו,כמה שהוא לא משכיל אותו ,כמה שהראש לא מסכים איך יש הסבר לזה שילדים נעלמו מהעולם במיתה אכזרית,עכשיו הוא מתחיל להבין מה זה אמונה! זה הקב''ה האמיתי! לא הקב''ה שאתה מקבל אותו לפי הראש שלך לפי ההשגה שלך ולפי ההבנה שלך.!

חג שמח.