פורום נוער וגיל ההתבגרות (עמוד 1689)

 

תרומה, תצוה, כי תשא, ויקהל פקודי (השבת הבאה) - רוב רוב התוכן שבפרשיות האלה - עוסק בדבר אחד: במשכן.

עכשיו זה מזה מרגיז! אתה כזה שואל את עצמך, איפה אקשן? משהו? מלחמה? סיפור? מצוה מגניבה? מכות? התחדשות? 

אבל...לא. מספרים לנו על המשכן, ו...שוב, על המשכן. ו...שוב על המשכן.

ו - וואו! תעצרו רגע על המשכן הזה, מה יש לכם?!

 

                                                                   

 

קצת נתונים:         

בנושא בריאת העולם, נכתב בתורה 34 פסוקים. על המשכן, נכתב בסביבות 450 (!!) פסוקים.

בואנה, הזוי מאוד! על בריאת בעולם, 'שיא השיאים', כותבת התורה כולה עשרות פסוקים - בעוד שעל איזה צריף קטן - שאם
לא היו מעבדים ת'עורות שם זה היה בין המקומות הכי מסריחים בעולם, על זה כותבים מאות פסוקים?! אה?!

 

יודעים ת'תשובה? התשובה היא, שכל דבר בעולם, אם הוא בלי השראת שכינה - הוא חסר משמעות. העולם - מדהים ככל שיהיה - בבריאתו, לא הייתה בו השארת שכינה. לכן התורה לא סיפרה לנו עליו הרבה.

אבל המשכן - למרות שהוא איזה אוהל מוזר שתקוע באיזה חור מרוחק במדבר - הואיל והוא מקום להשארת השכינה, אז הוא בעל משמעות. ולכן התורה גם מרחיבה עליו ומספרת לנו עליו הרבה מאוד ואפילו יותר מאשר בריאת העולם...

 

 

 

1) כדאי שנחזור ונשנן לנו שוב פעם בלב, שעולם בלי משכן - זה בעצם עולם חוסר. וכן - אנחנו באמת רוצים מקדש! מפחדים מה יהיה מהלא נודע? אז קודם כן, אם ה' אמר שיהיה אז שיא הכיף וההנאה - מותר לנו לעצום ת'עיינים ולומר: אבאל'ה, אמרת? סומכים עליך. דבר שני, בדיוק זה הזמן לשבת וללמוד על עניין המשכן, מה כל כך מיוחד בתוכו...

2) אמרנו השראת שכינה? אז זה לאו דוקא צריך להיות שנלך עם ציציות בחוץ או עם חצאית ארוכה עד הריצפה. זה מתחיל דוקא מהדברים הקטנים. כן - מהאוכל הטעים. מהמשחק עם החבר'ה בשכונה. שחנ"ש עם החברה. לכוון אז - גם אם אנחנו לא תמיד באמת עושים את זה רק בגלל זה, אבל הכוונה משפיעה הרבה - לכוון בשקט בשקט שאף אחד לא ישמע, שאנחנו אוכלים - בכדי שיהיה לנו יותר כח לעבוד את ה'. שאנחנו נחים, כי אנחנו צריכים את זה שנוכל אח"כ להתחבר יותר טוב לה'. שאנחנו עוזרים לחבר - כי זה מה שה' רוצה שנעשה. להכניס בכל מעשה - ואפילו הקטן ביותר - את השכינה. זה יהפוך את המעשים שלנו מכמעט כלום, להרבה מאוד...

 

 

 

 

נו, אז זה לא אומר שלא נישן בקריאת התורה (הבנים, אני מדבר אלינו . למה נראה לי הבנות או ישנות בין כה וכה בבית - ואם הן כבר באות לבית הכנסת, זה (רק?) נראה שהם מזה מתפללות בדבקות...) אם נהייה עייפים, אבל לפחות שנדע - השידור חוזר, הוא בעצם שידור חי. עם עומקים אחרים...

 

 

 

 

 

 

א-מ-ן!