[מחשבות שיצאו לי מכאב ומאהבה. אני מאמין שזה יחדור חזק ללבבות. פנימה.]
מסכן. הגיע היום לישיבה.
"אני עוזב. מחר" - הוא נחנק בתוכו.
"די. אני לא מסוגל , כמה גמרא ביום" - הוא זועק.
"אין. אני לא אחזיק מעמד. כולם כאן יותר טובים" - המחשבות רצות לו בראש.
"אני לא אעמוד בבגרויות. אני מפחד מה יהיה" - הוא משנן לעצמו.
"עזבתי. בעוד כמה שעות. לתמיד".
-----
אם זה נשמע לכם תסריט הזוי , אז --- לא.
זו מחשבה של חמשוש מצוי. מהרגילים.
ו...הוא נחנק בתכו. המים כבר הגיעו לפה.
ו - הוא מפרפר בתוכם , בלי שום יד מושטת לעברו...
אז , נכון. אני , את ו - הוא , כבר שמינסטים.
ו - אפילו בשביעית , זה כבר דפק בנו - הענין של "זה כלום".
בשישית , התחלנו כבר להבין ש - אנחנו נעבור כאן 3 שנים בקלות.
זה נבע מהמחשבות של אמצע - סוף החמישית.
אבל...בנתיים --
מה עם הנער הצעירהזה?!
הא?! מה עם המחשבות שחונקות אותו כעת?!
אפשר לתת לו להמשיך לנוצח על ידם?!
אז , כאן - אנחנו נכנסים.
במיוחד בישיבות/אולפנות שהם פנימיות.
האמינו לי - החמשוש ח-נ-ו-ק.
הוא לא מסוגל. הוא עוזב. הוא...
ו , אז , מגיע השמינסט. הנשמה הטובה ש -
מ-ר-י-ם את החמשוש.
נותן לו חייך - לחייך. נותן לו להרגיש ש - הנה , "יש מישהו איתך".
נותן לו להבין ש - "בגמרא אחי , אתה תותח" - "אתה תהיה כאן אחד הטובים".
שם לו על השולחן את הדברים ש - "חופשי אחי , דבר. אני כאן , לשמוע".
ו - פתאום , כאילו משום מקום -
הנער הקטן והמיואש - מחייך.
וואו.
זה , שווה מליון דולר.
אז...מה בעצם?
דבר אחד.
חבר'ה - בואו נרים אותם. בואו לא ניתן להם להחנק. בואו נראה להם ש - "אחי , אל תדאג".
ו - "לא רק זה , תשמח". "כל מה שאתה צריך. אני כאן. באמת. בשמחה" - באמת.
בואו נלמד איתם חברותא. בואו נעזור להם. בואו נאהב אותם.
בואו נכניס אותם לאוירה הזו...
בואו נכנס לנפש ו - נרים אותה.
שמינסיטים/שמינסטיות -
אתם זה המרכז של מקום הלימודים.
תקשיבו - מילה אחת (!) שלכם , נחרטת במחשבה של הקטן - עד עולם.
יש בכן המון כוח. ו - חוץ מזה שאתם "הכי גדולים" - אתם זה דבר שונה מכולם. אתם המרכז.
יאלה , תקפיצו את אותו. מדרגות קדימה...
שביעיסטים/שביעסטיות -
נכנסתם לקטע של ה - "גדולים". בואו. אל תפחדו לעשות דברים שאתם רוצים לעשות אותם
בתור ה - "הכי גדולים". גם בתור הגדולים - אתם יכולים לתת מעצמכם. המון. לטובת ה - "קטנים"...
שישסטים/שישסטית -
זוכרים את ההרגשה של הכניסה פנימה? זוכרים איך לא היה כ"כ איף שהייתם לבד?
בחייאת , קחו את הכח שלכם - ואתם מסוגלים - לתת לאדם דבר שאתם כל כך רציתם...
קיצור - אנחנו גדולים , ו -
גדולים - בואו נשמח (ממש. ממש.) את הקטנים.
ו...כן , הם קטנים. הנפש שלהם ממשיכה להתקטן. להתכווץ.
בואו נפתח אותה. בואו נגש אליו עם חיוך ו -
"אחי , מה נשמע?" - ו...
מכאן , החיוך על הפנים שלו כבר יראה לנו את הדרך להמשיך...
ו - נמשיך. אל הנפש פנימה.
יאלה , בואו. ביחד. כולנו. עם עוצמה.
אין , אין יותר דבר יפה מלראות חיוך של כזה ילד...
נעלה. נרים. את כולם - איתנו. נתרומם.
באהבה! באהבת ישראל בנשמה!
נצליח בעז"ה. אני מאמין בזאת.
איתכם באהבת ישראל. שנזכה בעז"ה לקיים את -
"ואהבת לרעך כמוך" - בכל האהבה.
שבוע מבורך! בשורות טובות.
)...