ולא, לא את הבעיה.

א. נסי להסביר לה (והביני גם את בעצמך) שאת לא ילדה נוראית, זה הגיוני וקביל שילדה לא מבצעת או ממהרת לבצע עבודות בית, זה לא שאת חצופה או מופרעת.
שאלי אותה האם אין בך שום טוב, האם את תמיד "ילדה רעה", האם את לא משתדלת (ואולי היא לא מודעת) וכו'

ב. היא לא שונאת אותך והיא לא רעה - היא סובלת מבעיה כלשהי (לא ממך! חשוב להדגיש). כתוצאה מכך היא נעשית קצרת רוח וממורמרת וממהרת לשחרר עלייך את תסכוליה ולחציה.
(יכול להיות מאוד שלא כך היא השתלשלות הדברים, אך אין זה משנה)

ג. אני לא יודע בת כמה את וגם לא יודע עד כמה זה משנה ומהן ה"מכות" המדוברות - אבל בכל מקרה - מכות הן לא פתרון חינוכי (עובדה שזה לא "הופך" אותך ל"ילדה טובה") וזהו מעשה אסור, לפחות מבחינת החוק (למען הצדקנים). כדאי שתדעי.

ד. למרות שיש לה בעיה, זה לא אומר שאת לא צריכה לכבד אותה, אבל יש הבדל עצום בין לכבד לבין לקבל התנהגות בלתי-מתקבלת.

הייתי ממליץ לך לשוחח עם מבוגר שקשור למשפחה ושיש ביכולתו לדבר עם אמא/אתך.

מקווה ששכחתי רק דברים לא קריטיים...
בהצלחה לך!

הם לא רעים. רוע זה לא להכיר בבעיה שיש לה פיתרון כי מפחדים מהמילה.

אולי היא לא חולה, אף אחד כאן לא מאבחן אני חושבת,

אבל  מה שבטוח זה שזה לא שיגרתי ונורמלי..

כמו שאמרתי אני אשמח לדבר איתך!

זה לא טבעי שאמא אומרת לילד שלה כאלו דברים לא משנה מה הוא עושה!

אמא אמורה לאהוב את הילד שלה בכל מחיר ובכל מצב וזו לא קלישאה. לא משנה אם היא אומרת את זה סתם. זה דבר נוראי להגיד לילד, אז לא, אני לא מאמינה שזה עניין שיכול להיפטר בכמה מילים, אבל בהצלחה בכל מקרה.

וכמו שאמרתי, אני אשמח לדבר איתך אם תרצי, בינתיים תקבלי חיבוק ותמיכה וירטואלית.

את לא יכולה להגיד כולכם מקשקשים. שום מקרה לא דומה למשנהו לא בנסיבות, לא בדרך ולא בתוצאות.

ויש הבדל בין מטומטמת לבין אני שונאת אותך ושאר הדברים שאמא שלה אמרה לה. הרבה יותר כואב לשמוע אני שונאת אותך מאשר את מטומטמת. לא מחייב שאמא שלה חולה, אבל זה גם לא אומר שהבעיה היחידה היא מידת הכעס. אין הרבה שנוער יוכל לעזור לך (בעצם לשתייכן) בזה, את צריכה לפנות ליועצת או אם עם נסיון שאת סומכת עליו.

כאן תוכלי לקבל תמיכה בעיקר.


ודיאמנטה- מחלת נפש לא הופכת אותך ל"מוגזמת כזאת"

כשהורים אומריםלך שבחיים לא עשית טוב בעולם ושהם לא מבינים למה נוצרה להם כזאת בת..

אין שום בעיה בלהגיד אתה לא מבין מה אתה עושה.. אומרים את זה גם לי. ומטומטמת זה עוד נסבל. אבל אני שונאת אותך זה דבר שאמא לא יכולה להגיד.. אני יודעת שאם מישהו שאני אוהבת מאד אומר לי אני שונא אותך זה מערער אותי קצת ק''ו שאם אמא אומרת כזה דבר.

נכון שילד יכול לומר ברגע של התחצפות להורים שלו אני שונא אתכם, אבל הורים לא אומרים את זה לילדים שלהם.

'אני עצובה' אני מצטערת אם את נפגעת ממני ח''ו לא התכוונתי. אמא את אומרת שאמא שלך בריאה ברור שאת צודקת אני לא חיה איתה ולא מכירה אותה. אל תדאגי;)

ו-אחת ללא שם את צודקת לגמרי,

ו-~~אני~~- תודה לך=]

אז נכון, יש כזו תכונה לבני התמותה החיים עלי אדמות ששמה כעס.
אז דעו לכם שיש אדם שרצח שתי נשים וביתר את גופותיהן, והכל בגלל כעס עליהן.
והיה אדם שרצח את ביתו בת ה-3 בגלל כעס עצום לאישתו לשעבר.

כמובן כמובן שאני לא משווה בין הרשעים הנ"ל ובין אימך, אך דעו לכם שאין שום הצדקה לשום מעשה בטוענה ''כעסתי''.

אדם נורמלי צריך להתגבר על הכעס שלו, אין שום הצדקה לקלל, לרצוח, לתת מכות בטוענה של כעס.


אני באמת באמת מצטערת שפגעתי בך, באמת לא התכוונתי. ואני מבקשת כן, בנוכחות כולם. אבל אני גם ממש לא מסכימה עם אלו שאמרו ש''הכל בגלל מידת הכעס שבה''. אין שום הצדקה לקלל אותך ולהגיד לך מילים שוברות שכאלו רק בגלל שהיא כועסת.

נכון, זכותה המלאה של אימך לכעוס ולהתעצבן, גם היא בנאדם וגם לה קשים דברים בחיים.
אני גם ממש לא חושבת שהורים צריכים להסתיר את זה שהם כועסים, גם הם בני אדם.
להורים מותר לכעוס, להתעצבן.
אך לא יאה ולא נאה בכלל מצידם שבגלל הכעס שלהם הם צריכים להגיד לילדים שלהם שהם שונאים אותם. זו לא התנהגות רגילה, צריך להסביר לה שזה לא אמור להיות ככה. עם כל הכבוד לאמא ולכעסים שלה ולקשיים שלה בחיים, הילדים שלה לא צריכים להיות הקורבנות.

אני גם ממש מסכימה עם ''אחת ללא שם''. בכל משפחה זה ממש שונה. אם יש משפחה שצעקות זה השיא, יש משפחה אחרת שצעקות יש כל הזמן ומכות זה כלום בשבילם, בעוד שלמשפחה אחרת מכות מההורים זה יהיה הטרגדיה של החיים. אין מה לעשות, כל אחד עם חינוך שונה מהבית. אבל זה שלהורים מסוייימים קיבלו חינוך כזה שלהגיד לילדים שלהם שונאים אותם, לא אומר שהם צריכים להתנהג ככה. יש דברים שהם בגדר הרגיל ומדרך החינוך והטבע ויש דברים בעייתיים הצריכים טיפול.

ושוב עצובה, לא התכוונתי לפגוע בך. סליחה מקרב החור שבגרב

 ליבי ליבי איתך, תחזיקי מעמד!
גם לי יצא לשמוע מהורי הרבה דברים פוגעים, ובניגוד אליך לא יכולתי להבין ולסלוח.
 היום אני  אמא בעצמי ומבינה אותם הרבה יותר טוב. כל אחד מאיתנו לפעמים מתפרץ, צועק ומתנהג בצורה לא ראויה. הורים פשוט שוכחים איך זה משפיע על הילדים שלהם, איך זה מדכא ומיאש אותם.
  ברור שאמא שלך לא שונאת אותך! כל המילים האלה זה פשוט התפרצות רגשית, למעשה היא אומרת משהו אחר לגמרי: "כואב לי, רע לי". אל תאשימי את עצמך בזה, כנראה אמא שלך עוברת תקופה קשה. אל תנסי "לחנך" אותה, על תביאי לה שום קלטות (כמו שכתבו כאן), זה רק יחמיר את המצב. שום אמא לא רוצה שהילדים שלה יחנכו אותה.
  אולי תגשי לאמא בזמן שהיא במצב רוח טוב ותגידי בצורה עיניינית, בלי כעס, משהו כמו: "את פוגעת בי מאוד בדיבורים שלך, אני באמת אוהבת אותך וזה לא מגיע לי, אני לא רוצה לשמוע את זה יותר".
 אפשר לעשות עוד משהו (זה נורא קשה רגשית, אבל התוצאות לפעמים מדהימות): בזמן שהיא צועקת עליך, אל תגיבי. תחייכי אליה ואחר כך תני לה חיבוק ונשיקה. בהצלחה!

והפעילות בפורומים ירדה משמעותית 

כדי לעשות טוב לעולם ולאנשים ואני מאמינה שכל אחד יכול להפוך את העולם למקום יותר טוב ושמח ואוהב ♥️ וגם לעבוד את ה' שזה הכל בסוף

מהחיים, לחיות טוב, באושר, בשמחה, בסיפוק, ולדאוג לעתיד שלנו כאן