פורום נוער וגיל ההתבגרות (עמוד 1809)

באמת לא היית פה הרבה זמן...

 

איזה כיף לך!

אסור להכנס לים.

ואם כבר נכנסתם - תסחטו את הבגדים טוב-טוב.

 

;)

וכן, מודעות לגוף... אח.

בעיה של דוסים.

 

איזה כיף לשמוע את קול נקישות המקלדת שלך!

[חבל שאבא שלי לא פה, הוא היה אומר לי איפה זה בדיוק]

 

אני לא מוצאת.

משהו על אהבה, שיכולה לשנות אבל במוח... או שהאהבה זה העיקר...

בטוח יש משהו על זה. כל הארי פוטר שטוף במסרים כאלה.

או בשלישי או בחמישי.

אני מתלהבת מזה שיש לי אבא ד"ר להארי פוטר - למרות שהוא רב.

תינוקי?!

בכלל לא.

 

לא התכוונתי לדקור אותך.

בס"ד

 

תהנה המון..

 

תפיק את המירב..

 

שהיה לך פשוט כייף..!!!

להתעצבן עליו לא כ"כ יעזור, עדיף לנסות להראות שלא מזיז לך יותר מדי.

 

התגובה שלי ממש משתנה לפי המצב רוח, יש לי תחושה שאם לי היו עושים את זה ברגעים אלא הייתי מציע לו חסם עורקים לגרון.

להתעצבן  עליו זה סתם יעכיר תאוירה...

לפעמים אחרי שהוא אמר משו כזה הסתכלתי עליו במבט בוחן כזה....שמביע- "מה אתה רוצה??"...

סתם מעיק ומרגיז...

צריך לשדר רתיעה ודחיה.

 

אנשים יודעים עם מי להתחיל ואת מי לשגע... הם רואים על הפנים ולפי התגובות של האדם, אם זה כדאי להם.

אם מתייחסים בקרירות ובענייניות, או קצת עוקצים ("אני לא צריכה שתדאג לי, אני דואגת לעצמי מצוין") - הם תופסים את מקומם.

 

ככה אני רואה את זה לפחות...

פשוט לא אני!!!!

למרות שאני יודעת לשים גבול...כילו יצא לי פעם שמישו הגזים..וישר סתמתי לו  תפה ב"תרגיע ומהר"....

ומאז הוא מתייחס אליי בכבוד ממש...

לע"ד גם מבטים נוקבים יכולים לעזור...מקווה שכך..

אלא אם כן הוא היה ממש עקשן..

זה הכי נורא.. שזה "בטעות" חשבונות שמיים מי ידע??

בס"ד

 

זה כ"כ עצוב!..

בע"ה

 

(אם בכלל),

אבל יש לציין שהודעה כזאת מעניינת (סליחה, לא מצאתי מילה אחרת... ) לא קראתי כבר הרבה זמן.

 

ולמי שכתבה את זה :

 

אני תוהה לעצמי אם זה אמיתי או שאת סתם ילדה בת 10 שיושבת בבית מתה משיעמום.

בשני המקרים, לדעתי הכי טוב יהיה לך אם תפני לטיפול.

(כי

אם זה אכן אמיתי, אז- מה למען השם את עושה פה??? (הגיל שלך, והרקע שלך.)

ואם זה לא אמיתי, טוב, אני מאמינה שאת כבר תביני לבד למה...

כבר אמרתי פעמים רבות, אולי לא בפורום זה - אין זה משנה אם האדם דובר אמת או לא. אם הוא שואל, משמעו שהוא רוצה תשובה. שזה מעניין אותו מה נגיד. וגם אם לא, אנשים אחרים קוראים ואותם זה מעניין...

ובכלל, מה לנו להתחיל לפקפק באנשים.

 

מה דעתי? למען האמת, אני עייפה ואין לי כח להתנסח... מי יתן ותצליחי להבין את הכיוון.

יש לך חוסר עצום עכשיו בלב, וזה גורם לך לחשוב עליו כל הזמן.

אז מה עושים? ממלאים את החוסר.

עושים דברים. ממלאים את הזמן. מעסיקים את המוח והנפש בדברים אחרים.

היית בחופש באילת, והיה לך הרבה מה לעשות - ובכלל, כל האוירה השונה והחום שלא נותן לחשוב... מילא אותך בדברים אחרים. לא היה לך זמן יותר מדי להרגיש את החסר.

ומה עושים עכשיו?

התנדבות, עשיה, או לימוד.

ללמוד, להעמיק, לגלות תחומים נוספים - זאת אחלה דרך להתמלא.

ובלי קשר לצורך הזה להתנתק מהחבר, אני חושבת שזה חשוב. ביחוד לפני צבא...

 

אם את רוצה לימודים "רגילים" - לכי לתחום שאת אוהבת. יש בספריות חדרי עיון עם המון חומר.

אם לימוד תורני - תמיד אפשר למצוא אנשים שיעזרו, מרכזי לימוד, ואתרי אינטרנט נפלאים...

זאת הבריחה האידיאלית לדעתי. בריחה אל עצמך.

אם תחזרי לאילת, כבר יתחיל לשעמם אותך, ושוב יחזרו המחשבות...

 

לילה טוב.

ואולי אני כן אסכם קצת, כי לא בטוח שסידרתי טוב -

א. את צריכה להעסיק את עצמך.

ב. תנסי ע"י לימוד תורני.

ג. כל הכבוד לך על ההפרדות מהחבר.

 כמה יעזרו לך פה...

אבל יש פה אנשים יותר נחמדים ממני

בכולופן-

שיהייה לך בהצלחה ובס"ד בכל אשר תפני!

ואת-

בגלל שביקשת עצות איך ליברוח ולא איך לא ליברוח,

אז..

אינלי עצות בשבילך.. אולי תיסעי לטיול של כמה ימים..

להיות קצת לבד.. אולי תיסעי לדודים שאת אוהבת..

אנערף.. בחיים לא ניסיתי דבר כזה..

תגידי..אולי אני לא בת שמונה עשרה ואני יותר קטנה אבל שאלה לי אלייייך..אם החייים קשים אז צריך לברוח מהם? והתשובה -לא!!! צריך להתמודד איתם..זה שהחבר שלך עזב אותך או שאתם לא ביחד ולא טויייב לך איתו אז זה בסדר גמור..לכי תמצאי לך.גבר שיאהב אותך..ויכבד אותך ובעז"ה תתחתנו...מה את חושבת שהפיתרון זה לברוח?ממש לא!תקחי את עצמך בידייים!תמצאי עבודה!!!!!!!!ותתחילי לחיות את החייים......שמעי גם לי היו משברים ולקחתי חופשה ונרגעתי אבל הפיתרון היחיד הוא להתמודד ולהיות בוגר ולא לברוח.....קיצור נשמה אני מקוווה......שתביני ותפנימי!!!!אז כל עזרה אני פה!!

זה ניראה שיותר משאת רוצה לברוח מהבית, את רוצה לברוח מהמחשבות.

זה מזכיר לי את הסיפור של יונה שברח לננוה. הקטע הוא שלא משנה עד כמה הוא ירוץ רחוק וינסה לברוח, הקב''ה נמצא איתו תמיד! ויכול למצוא אותו בכל מצב, ועל כן אין בזה שום בריחה מהמקור שממנו הוא בורח. אלא רק מא''י. לזכותו יאמר שהוא חשב שאי אפשר להתנבא בחו''ל.

בכל מקרה, השכל שלך הוא כמו הקב''ה, הוא תמיד איתנו! אי אפשר להשאיר יד אחת בבית וללכת עם שאר הגוף לחופשה. את מחוברת לשכל שלך, למחשבות שלך ולזכרונות שלך.

מה שאת יכולה לעשות זה לצאת לחופשה קצרה, ללכת למקום שבו את יודעת שתהיי מאוד עסוקה. אולי תלכי ותתנדבי איפשהו שמאוד זקוקים לעזרה, למקום שבו תהיי עסוקה 24 שעות ביממה.

אבל.. אני חושבת שהבריחה האמיתית שאת רוצה לעשות, הבריחה מעצמך- לא יכולה להיות. כי את, והנשמה שלך תמיד יהיו חלק ממך ולא משנה כמה תרוצי, הם יישארו איתך.

נשמע פסימי קצת, אבל אם תסתכלי על זה בצורה אחרת.. אולי תראי שזה לא כזה נורא.

ברור שלהיפרד מחבר זה דבר קשה, במיוחד שהניתוק איתו היה אגרסיבי ואחרי תקופה ארוכה של המון מריבות והיתקלויות איתו. אז מה שאת יכולה לעשות זה לנסות לעבוד עם עצמך על איך להתגבר על מה שאירע.

לשבת, לכתוב, לחשוב קצת. לזכור את כל הזמנים הטובים. אבל גם לזכור למה נפרדת, להבין שהוא פשוט לא מתאים לך בכדי להיות אישך, ועל כן במוקדם ובמאוחר הניתוק הזה לצערך היה צריך להיעשות.

תחשבי, שבעז''ה טמון לך בחור נפלא ומדהים שהולך להיות בעלך, ושהכאב הזה רק יעשה אותך יותר מוכנה לאותו בחור.

אולי תלכי ותסיימי את ההכנות בשביל הגיוס, קניות, פרידות מחברות, מסיבות גיוס כהנה וכהנה. לדעתי יהיה לך טוב למלא את הימים שלך בהרבה דברים. אבל גם אל תפחדי מהמחשבות, המחשבות יבואו ואת תקבלי אותן באהבה. תצחקי על הזמנים הטובים, ותהני מהמחשבות על הצחוקים שהיו ביניכם.

שיהיה לך המון ב''הצלחה! שבעז''ה תזכי לראות את האור בקרוב ממש.

חוות יישוב הדעת! אלא אם כן את לא יכולה לסבול אורח חיים בריא,צמחוני ואקולוגי.

בס"ד

 

התחברתי מאוד לתגובה של להבת-כוח יפיפיה!

 

לענ"ד-מהמחשבות אי אפשר לברוח אבל יש בידנו הכוח לנווט אותם לכיוון החיובי..

בדיוק כמו שאמרה להבה-תנסי להזכר ברגעים טובים שהיו לכם..-כדי שאפיק המחשבה היה קליל ונוח יותר..

 

לאט לאט תנסי למלא את הראש במחשבות טוהרות ונקיות..

אולי תנסי לספק לנפש שלך דברים רוחניים זה יעזור לך להתגבר..ממקום נכון ובריא -ולא לברוח לפה ואז לשם -זה אולי יגרום לך טיפה להתנתק אבל זה ניתוק גשמי-רגעי...הוא לא ישיג את המטרה ורק יגרום לך להסתבך בתוך עצמך..

הבריחה הכי נכונה ויעילה שאת יכולה לעשות במצבך -זה בריחה לעצמך לתוך "האני" שלך..

הרי לא תוכלי לברוח לכל החיים יגיע יום ותצתרכי לעמוד מול האמת!

לנסות להתגבר..

עובדה-היה לך באילת טוב-התנתקת=אבל לא התנקת לגמרי- כך שמהר מאוד חזרת למחשבות שמטריפות את הדעת!

 

כחי יום יומיים-תנסי להגיע לבריחה מהרגשות מתוך עצמך-שיגיע מהעומק מבפנים..שיספק את הנשמה את הנפש שלך!-כך באמת תתגברי על זה בצורה יעילה ואמיתית!

 

מהמציאות אי אפשר לברוח צריך לדעת להתמודד איתה!

 

המוון בהצלחה אחותי!

 

גיוס נעים..

נראה לי שאנשים לא הבינו את הבעיה שלה, היא נפרדה מחבר שלה והיא רוצה להפסיק לחשוב עליו!! (או אולי לחזור אליו)

 

אני חושב שכדאי לך לדבר איתו, לבקש סליחה ולסגור את כל מה שאולי נשאר פתוח. ואם את רוצה שתחזרו להיות חברים תגידי לו שאת רוצה שתחזירו להיות חברים, יכול להיות שזה לא יזיק לך הוא ישמור עלייך שלא תעשי שטויות בצבא. את צריכה בשביל זה הרבה אומץ אבל נראה לי שזה עדיף מהמצב שאת נמצאת בו עכשיו.

ברור שאפשר לחפור לך על שלא צריך ליברוח וזה..אבלל.

 

1.אם יש לך כסףף טוסי לחול..להודו..

 

2.אבל אם כבר הית באילת לכיי לצפון לכינרתת היא מדהימהה!!ולכול מיני מעינות..ותישני  או באוהל או בכול מיני זולות שם..

 

אני מקווה שיעבור בקלות.

נכון?!בחיים לא שמעתי על ניתוח שקדים...אמרו כאן בפורום שזה שטויות!!

קודם כל שיכאב כמה שפחות.

וגם, הכל יכול לקרות.

בס"ד

 

ואי אחותי שימחת!!!..

 

באמת....

 

ממש עשית לי כייף...

 

ו..מגיע לך כל הכבוד שזכרת לבשר על סיום הפרשה..

כי רוב האנשים שוכחים לספר כשמסתדר..

רק התחלתם, הוא אוהב אותך אתם מדריכים ביחד היה לכם שחנ"ש ארוך ואת חושבת שהוא חמודי (לא במובן הזה אבל יש לך פחות רתיעה ממנו).

 

הורדת מחיצה אחת בדרך למטה, תשתדלי לשמור על הגדרות.

 

ולסיום..

 

חזקה וברוכה! צריך המון אומץ, שמח שעשית את הדבר הנכון.

 

שלום ורעות, הרועה.

אבל צריך לשים לב למה שהרועה אמר....

הבושה בלדבר על הנושא ירדה, אם הבנתי מה הסגנון שלו עכשיו זה יחמיר כי את לא רק חמודה ומצחיקה את גם צדיקה (כן בנות, בנים לא באמת כ"כ שטוחים), טיילתם ודיברתם ברצינות שזה מאוד מקרב, את הולכת לדבר איתו לפחות פעם בשבוע, ואתם מרגישים טוב עם עצמכם כי החלטתם להיזהר.

 

לענ"ד היה עדיף לחתוך יותר מהר (לא בצורה מגעילה, אבל לחתוך) תזהרי תזהרי ועוד קצת תזהרי.

היה שווה להיכנס לפורום רק בשביל לגלות את זה

חחחחח תהיו בראים כולכם

 

להקפיד שבכל שיחה רלוונטית, יהיה נוכח גורם שלישי מקשיב (חבר/ה, אחים/ות). יכול להועיל לענ"ד לצמצום אפשרויות הגלישה מחשש אוזנא בישא..

ברכה והצלחה..

 

ואם תשמרי על כל סייגייך

ברכה והצלחה יהיו במעשה ידייך

 

 

                                                   בכבוד רב, החונה כאן לעת עתה

                                                            okey

שלום לכם מה שלומכם?:]

 

אני רוצה לנחש משו קטן לגבי הסיפור הזה (גם בכללי)

בהתחלה כשפתאום בא לי איזה דבר שעד עכשיו לא ממש

נפגשתי איתו, דבר שמעבר למעגל שהכרתי ולגדרות שהיו לי

אני נכנס לחוסר ידיעה ובטחון ותחושה שאין במי להאחז.....

יש כאלה שאולי ינסו להתחזק יותר לדבר עם ה', וירגישו קרובים אליו

יותר דוווקא בגלל החוסר יציבות.....אך אם פתאום בתוך כל המעגל הזה

ימצא לי פיתרון או שאראה שזה לא כל-כך נורא כמו שחשבתי אלא שזה משהו

שפשוט לא הכרתי...בחלק מהמקרים ואחד מהם הוא מה שנקרא 'בינו לבינה'

נשכח את הקרבה שחשנו לקב"ה יתברך , נשכח את הגדרים שהחלטנו להציב

ונראה שזה בסדר ואפילו נחמד.....וזה חבל...כי היינו ממש קרובים לה' עם שאיפות וקבלות והנה הוא עזר לדברים להסתדר ואנחנו כבר שוכחים אותו.

אני חושבת שהאדם צריך להיות תמיד במגמה של עבודת ה' בהתבוננות

מה הוא רוצה ממני כעת ומה עלי לעשות ולנהוג?!

וכמו שכתוב במשנה לפעמים עלינו גם לבטל את רצוננו מפני רצונו- ואל תדאגו בסופו של דבר גם הוא יבטל רצון אחרים מפני רצונכם.:]

 

טוב אם קראתם סחטיין עליכם(אני באופן אישי לא קוראת ארווכים)

כן זה ארוך מידי:]

 

יהיה טוב א חים יקרים רק לשמוח:]

תחייכו עכשיו טוב=)

וד"א בנים באמת לא כ"כ שטוחים ואם הבת צדיקה זה מוסיף המוון:]

אל תתפרעי יותר מדי..............

בס"ד

 

מחשבה יפה ועמוקה..

 

בהחלט נער נבון..

בס"ד

 

שני טעיות..

 

גם שאת בת וגם שזה נודדים ..

 

טוב אז אם את בת....

 

מה הפלא שאת חכמה..

בס"ד

עכשיו אולי זה מבלבל אותך, זה מלהיב אותך.. הקשר עלול להתהדק עוד יותר בלי שתשימי לב.

תשמרי על עצמך.

בס"ד

 

לא ירדתי לשורש דעתך..!

 

למה להתבגר לפני הזמן?!- שלב הבגרות הוא הארוך בחיי האדם הוא בעצם נמשך לנו מהשניה שהוא מתחיל עד 120..

 

כל עוד אנחנו ילדים..-ניהיה ילדים,שיגע הרגע להתבגר לתפוס את החיים ברצינות חשוב ומוכרח לעשות את זה!

הרי כל החיים נצתרך להיות בוגרים..לא פספוס..

 

ועומר-לא התכוונתי שאתה ילד!..אלא שאתה עדיין בגיל שמותר לך להתלהב משטויות..שנה הבאה כבר לא..;)

 

ו..אחרי הכול-הפורום נועד לבטוי -זכותו הדמוקרטית של כל אחד להתלהב ממה שהוא חושב..! גם משטיות לפעמים זה כייף-משחרר..מומלץ..

 

ו..אחרי הכול- ד"א-החתימה שלך ממש יפה וחכמה!..תתחדש!

 

סליחה על הנצל"וש..

 

לילה טוב!

 

יחדשהו הקב"ה עלינו... תתחדש!

בס"ד

 

 

לי בן דוד ו..שכן..

 

 

בהצלחה לכולם!

הוא היה אמור להתגייס לכפיר אבל בסוף הוא התגייס לצנחנים

בס"ד

 

אבל ישלי בנדוד שהתגייס לפני שבוע, נקרא?
[תכל'ס- לא ידעתי בכלל שהוא התגייס.. אז ישמצב שאני גם לא יודעת על מישו שהתגייס היום ]

 

יש לי דוד שגמר לפני שבוע...

לי אין...(אולי יש מישו ואני לא מודעת לזה...)

איזה מגניב!! אני מכירה משהו שהתגייס אתמול.

ב"ה אותי הרוב מכירים בתור אותי אבל בד"כ אנשים שומעים עליך ממישהו שהם מכירם שהוא כמעט תמיד אח שלך בן דוד שלך וכו'

זה עובר אחרי זמן מסויים שמכירים אותך אני למשל הייתי אומר לאנשים שהיו קוראים לי אח של... - יש לי שם!

וזה עבד

אין לי מושג מי המשפחה שלך,

ואין לי מושג אם מה שאני מכירה אותך עושה לך טוב... ;)

 

אולי ההערכה שמעריכים אותך, היא בעקבות המשפחה - אבל היא גדולה יותר בגלל מה שאת?

וחוץ מזה, יש מקום להערכה בגלל משפחה. משפחה מאוד משפיעה ואומרת עליך. היא חלק ממה שאת.

 

לכי ללמוד.

 

כי אין לי ממש אישיות בתור א נ י

רק שאת לא מעריכה את זה...

 

אני גם נהנית מלהיות הבת של.

[לא מוכרים מאוד, אבל מוכרים במקומות מסוימים]

אין כזה דבר מישהו שאין לו אישיות... היא אולי לא מספיק מוערכת, קצת פגומה, אבל זו אישיות על הבעיות שיש בה!

 

אה, ובקשר לשירשור עצמו- אז כן, מכירים את זה... ובד"כ אם זה לפגישות קצרות שפתאום פוגשים מישהו שהוא מוכר ואז בשבילו אני אחות של או הבת של, אז זה סבבה, גם ככה הוא נעלם אחרי שניה...

 

אם זה מישהו שמכירים הרבה זמן-זה מעצבן! הקומונרית הכירה אותי חצי שנה בגלל אח שלי שהוא המדריך אחד הטובים בסניף, וחצי שנה אח"כ כי הכנתי כל שבת משו כמו עיתון לסניף, והלווו!!! מה איתי הרגיל? הרגלתי אותה אליו, והיא התרגלה  

הינה סיפורון..

 

גם את אחשלי זה עיצבן שתמיד הוא היה אח של -א'. וזה היה הרבה היא היתה קומונרית באותו סניף שהוא הדריך (באותה שנה) אז בכל המסעות מחנות וכאלה של בנ"ע הכירו אותה קודם, ואז הוא גם הלך ללמוד באותו ישוב שהיא עשתה שרות כמה שנים לפני כן.. וקיצור, היו לא מעט אנשים שניפגשו עם שניהם..

קיצור, פעם אחת הוא אמר לה "עוד יבוא יום שיגידו לך אההה.. אחות של א'" (השמות של שתים מתחילים ב-א'...)

ואכן! הם (א' הבת ומישפחתה..) והמשפחה של הועדת קליטה אמרו לה "אההה, אחות של א'!" וקיבלו אותם..

 

אז זה שווה לך.. זה חוזר מתישו'..

לי זה בעיקר הבן של.. והאח של..

אבל ככה זה כשאתה לא ראשון.. או יותר נכון אחרון במשפחה וכולם עושים את אותו מסלול.. (אותה ישיבה..)

 

אבל עוברים את זה.. זה גם יוצר לך סוג של גאווה במשפחה שלך.

רק שאצלי זה לא אחות של או בת של או נכדה של אלא ה-כ-ל... לונורא..

לא שאנחנו משפחה הכי גדולה (חחח..)

אבל כל אחד מוכר ממקום אחר..

וזה מעצבן..

היום גיליתי שאני גם..

חברה של.. אוףףףף

מתי שאני יהיה אני?????

את המדריכה של... איזה צחוקים!

חחחח..

סתם.. לוידעת מה להגיד לך..

אולי פשוט כל מי שאומר לך שהוא מכיר אותך בתור..

תסבירי לו בתקיפות שאת זאת את!

בתקיפות זה תמיד עוזר..

בהצלחה!

לך תמצא לך משו מעניין יותר לעשות חוץ מהפורומים...

 

עוד רעיונות?

אח"כ כבר תראה שיש בטח כלים בכיור, כביסה לקפל, חדר לסדר אחים קטנים להרדים ועוד כהנא וכהנא...

 

סתם... זה מה שאמא שלי הייתה אומרת...

 

לך לראות סרט... תיפגש עם חברים... תצייר, תכתוב, תשיר, תרקוד, תצעק, תרוץ-זה הכי טוב-לעשות ספורט. מוציא אנרגיות בצורה חיובית ומהירה

 

יש לי עוד רעינות אם אתה צריך...

שירים בעיברית אם אפשר...

ישלי מחר אלף אסמסים חינם ואינלי כ''כ למי לישלוח..

מי מוכן להתנדב שאני יפציץ אותו מחר?

שיבוא באישי..

מה אני? עז?

אני לא זקוקה לאהבה וירטואלית..

 

רוצה שההורים שלי יחבקו אותי יגדו לי מילה טובה

 

שאחים שלי ישתפו אותי אני גם אחותם!

 

אני צריכה צומי באמת!!

 

אבל לא

 

ו-י-ר-ט-ו-א-ל-י-ת!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

תתחילי עם זה את. באמת..!!

תאהבי את. תשתפי את אחים שלך.

 

תחבקי את ההורים שלך.

 

תאהבי את העולם. תראי לו שאת אוהבת אותו.

 

ובעז"ה זה יהיה הדדי.

באמת.

 

 

גם אם נדמה לך שלא, להרבה אנשים יהייה אכפת אם תמותי. סמכי עלי.

עכשיו את יודעת שאת סתם מדמיינת? יופי.

"כולם שונאים אותי.."

אני מכירה גם הרבה אנשים טיפשים שחיים יפה מאוד.

חוץ מזה, יש לי כבר הוכחות שאת לא הכי טפשה בעולם.

חוץ מזה, את יכולה לשנות את זה.

אוקי, עכשיו יש פה שני סוגים של אנשים:

* אנשים שהם כאלו.

 

*אנשים שמדמיינים שהם כאלו.

אם את מהסוג הראשון-

תקחי לצד מישהי\מישהו שאת לא מתביישת ממנו\ה וסומכת עליו\ה, ותבררי למה את מרגישה ככה.

תקחי את הדברים שלו כהערות בונות, ותתחילי לעבוד על עצמך לפיהם.

אם את מהסוג הראשון,

תקחי את זה כאתגר לשבועיים הקרובים, נגיד,

ותשני את החשיבה שלך על עצמך.

תנסי להבין למה את לא כזאת.

אה, ותזכרי שכל המחשבות האלו באות לך,

כי היום ישבת כל הזמן על הספה,

לא ממשת את עצמך,

לא אתגרת את עצמך 

ורבת עם אחים שלך. (סתם אני מקריאה מה שאני עשיתי היום, אל תעלבי לי)

ניחשתי נכון?

הו, זהו, ידידי, התופעות שגורם החופש. שיבוש סדר היום הנורמלי שהבנאדם הנורמלי זקוק לו.

זה יעבור. בטוח.

בהצלחה מתוקה, ואם לא הבנת משהו תפני אלי באישי.

בי!

בס"ד

 

הי קוגל..

 

שיחקת אותה!..

 

אתה ממש נערה נבונה!

קוגל ירושלמי וכולם, יש מצב שזה באמת המצב.

זה לא כזה דבר מופרך.

אבל,

גם כשהכי ג'יפה לי אני משתדלת לזכור כמה הכל פה חסר חשיבות, ושזה כנראה באמת מה שהנשמה שלי צריכה. אפילו שקשה. כל אחד והטוב שלו.

וכמה שמזדהה עכשיו היו בחיים מצבים יותר קשים.

ולמי שחוזר בשאלה רק יותר קשה, כי גם את האיכשהו נחמה הזאת אינלו.

דברי איתי..

אחד הדיסקים שלו...

זה יכניס לך מזה אהבה לכולם...

מניסיון..

נ.ב. אפשר להוריד את זה מאינטרנט..

יש כאלה שמבחינתם זה נורמלי לגמרי להתחצף לאבא ואמא, ויש כאלה ש- אוי, רחמנא לצלאן, חס וחלילה.

לפי דעתי זה דבר פסול מעיקרו,

אבל בהחלט אין לי זכות דיבור, כי גם אני לפעמים כועסת על ההורים שלי,

ומתאמצת מאאאד לא לפלוט שום מילה...

מבינה אותך,

בהצלחה.

לדבר איתה על זה..!!

 

אבל, זה לא טוב ואח"כ את מזה תתבאסי שהיית כל היום במחשב... אז תקומי תעשי קצת נחת רוח להורים במשך חצי שעה ואז תחזרי לפה לכל היום בלי שאמא שלך תשגע אותך ...

 

זה נורמלי להתחצף להורים כל עוד זה בגבול הטעם הטוב...  

 

בע"ה

 

לפי הנורמה של העולם? לצערנו כן..
לפי מה שנכון וישר? לא נראלי..

ודוגרי, למה לא לעזור קצת?
תחשבי שאמא שלך מסכנה, היא עובדת בעבודה שלה, ואח"כ צריכה לחזור הביתה לבית מבולגן, ולעבוד גם בו..
היא צריכה לכבס, לנקות, לבשל, לאפות ומה לא...

ועכשיו הבת שלה כל היום בבית , אז למה שלא תעזור לה קצת..?
אפילו לא כל יום, פעם בשבוע נגיד, תעשי לאמא שלך הפתעה ותנקי את הבית, זה יכול מזה לשמח אותה..
את צודקת שחופש זה זמן לנוח, אבל דווקא בגלל שאת עכשיו יכולה לנוח ואמא שלך לא, כדאי לעזור לה..

תה עם דבש.

גלידה.

והכי עוזר - מרק עוף עם הרבה טעם של עוף.

כולם יודעים שהיית בטיול..

חח.

 

תשתי תה. תשתי תה. תשתי תה. אין משו אחר..

כמה זמן את כבר יכולה להיות צרודה??? אפילו אם תדברי הרבה תוך כדי?? יום? יומיים? חנוק שלושה ימים וזה עובר.

רפואה שלימה...

אמרתי לך תרופה מעוווולה-- פשוט לשתוק..

תנסי!

אני חייבת את הקול שלך למחר;)

דירבאלק עם לא...!

בס"ד

 

תודה..!!..

 

אממ...מה לשתוק?!

 

גם וירטואלית?!..

ואני היייתי צרודה ממממש!!! ולא יכלתי לדבר ואני הההההההדברניתץ.....אבל בסדר עבר....פשוט פחות דיברתי!!

אני עושה ה-כ-ל כדי לאבד ת'קול..

זה הדבר הכי כייפי! באמת!

(כחחחחחחחחחחחחחח.. בטח אני נישמעת לכם משוגעת! אבל אני חולה על זה.. ולצערי זה קרה לי פעם\פעמיים..)

אני המומחית לענייני צרידות-לצערי...

עברתי טיפולים כי כמעט היתה לי יבלת בגרון-מרוב שהצטרדתי במהירות...

הוראות לצרודים המתחילים:

1. לא ללחוש. זה הורס בדיוק כמו צעקה.

2. לא לצעוק. 

3. לא לעשות קולות של 'אריה' כאלה...

4. לא לשתות קולה ושאר קפאין-זה פוגע לגמרי במיתרי הקול.

5. לדבר מהבטן- קרי, לא לאמץ את הגרון כשמדברים. אם הוא כואב כשמדברים-לא טוב בכלל.

6. לפני שמדברים: להוציא תא כל האוויר מבטן דרך הפה. אח"כ להכניס אוויר מהאף-ושהבטן תתנפח, והחזה לא יעלה, ואז בדיבור עצמו להוציא את האוויר דרך הפה-בתהליך הדיבור עצמו. 

זו צורת הדיבור הנכונה!!!!!!!

 

7. כשהגרון מתעייף ומתחיל לכאוב לעשות הרפיה: ללעוס בכאילו מסטיק, ולעשות תוך כדי "מממממממממ".

להרים כתף אחת, לחכות שניה, ואז לזרוק אותה, וככה עם השניה שמונה פעמים.

לסובב את הראש: לכתף, ללמטה, ולכתף השנייה, בעצימת עניים.

 

כן, כן, במשך כמה חודשים עשיתי את זה פעם בשבוע עם עוד ילדה קטה בכיתה ב' בערך ומדריכה רוסיה... משפיל לחלוטין...

 

ב"הצלחה

 

 

 

 

בס"ד

 

שרון-תודה!..

 

אני עדיין צרודה וממש..

 

בהחלט משהו ישתבש שם..אבל כשחושבים על זה..

 

זה מזה נחמד..

אה, ואפשר לשתות גוגל מוגל- ביצה...-לא מבושלת, לא כלום-עשיתי את זה פעם,זה נוראי אבל זה די עוזר...

נמונמונמונמונמונמונמונמונמונמונמונמון זמןן!

מי שנהיה צרוד תוך שניות שונא את זה ומי שלא- חולם על זה..

בס"ד

 

מסכימה עם יעל..

 

אני זוכרת טיולים שהייתי מתה להיות צרודה ו..כ-ל-ו-ם!

 

ועכשיו..

 

אני משתוקקת כבר לדבר..אווצ'..

 

זה ממש כואב ולא נעים..

אני הייתי חולה פעם אחת, ולא היה לי קול, וממש נהנתי מזה!

למרות שממש כאב לי הגרון, זה היה ממש כייף!

זה היה ליפני כמה חודשים..

זה פורום שהוא

פינה להתבטאות

חחחחחחח

תיהיה בריאD:

 

(לא הייתי צינית)

 

 

לי הורים שכן רוצים לגור כאן?!

ועוד לא התרגלת?? באסה...

זה בעצם הגיוני....

אני דיסלקטית מספרים... חשבתי על 1890

למה אמרתי את זה לעזעזאל?!

בס"ד

 

צחקתי עכשיו..

ואני יתגעגע לחברות והכל..

ואני יסע אליהן, הם אליי..

תישארו בקשר..

טלפון, אייסיקיו וכל זה..

תיפגשו..

ובהתחלה חשבתי שאני בחיים לא יתרגל וכו'

זה עדיין קשה שאנחנו לא רואים אותם כל יום ...

אבל יחסית ממש התרגלתי לזה.... ככל שהזמן עובר גם הצער עובר

המורות השנואות--- נשכחות!!!

לא מנסה להזכר בהם...

ב"ה סייייימתי!!!

אסור לשנוא . אפשר לא להסתדר עכשיו חוץ מז אם יש לכם עוד כיתה תבקשי לעבור לכיתה המקבילה. ואם לא תנסי לבא בראש פתוח כי אם לא כל השנה (שנתיים) תאכלי אותה את תיתגמשי אז גם היא תיתגמש

 

"גם לי זה קרה"...

כל שנה קיבלתי את המחנכת הפחות רצויה מבחינתי...

על אחת אני לא מבינה למה פסלתי אותה. על אחרת, אני מאוד שמחה שקיבלתי.

 

תני צ'אנס.

קורה הרבה פעמים שיש סטיגמה על מורה/מדריכה, ובאמת היא לא נכונה.

באמת רק קומץ בנות שעושות הרבה רעש מפיצות שמועות. אבל רוב הבנות דווקא מאושרות...

ולפעמים גם ההפך. יש סטיגמה על מורה שהיא מושלמת, אבל זה רק כי תלמידה אחת ששומעים חושבת ככה.

תנסי. תני לה הזדמנות.

אולי בסוף תהיו חברות טובות...

 

זה שהשנה היא לא הסתדרה עם כיתה, לא אומר כלום.

לפעמים יש קושי "לקלוט" את הכיתה, לפעמים עושים טעויות לא בכוונה בהתחלה...

והרבה מגיע גם מהיחס של הכיתה בתחילת שנה. אם לכיתה אין אמון ואין הערכה, אלא סתם מחשבות של "תקעו לנו אותה, היא לא שווה כלום" - למורה יהיה קשה להוכיח את עצמה.

סתם חבל.

 

יום נפלא!

 

 

ובחיים אל תבואי עם סטיגמות.

 

כי אחרת אין לך מצב למצוא בה טיפת טוב..

 

בהצלחה.