(אם בכלל),

אבל יש לציין שהודעה כזאת מעניינת (סליחה, לא מצאתי מילה אחרת... ) לא קראתי כבר הרבה זמן.

 

ולמי שכתבה את זה :

 

אני תוהה לעצמי אם זה אמיתי או שאת סתם ילדה בת 10 שיושבת בבית מתה משיעמום.

בשני המקרים, לדעתי הכי טוב יהיה לך אם תפני לטיפול.

(כי

אם זה אכן אמיתי, אז- מה למען השם את עושה פה??? (הגיל שלך, והרקע שלך.)

ואם זה לא אמיתי, טוב, אני מאמינה שאת כבר תביני לבד למה...

כבר אמרתי פעמים רבות, אולי לא בפורום זה - אין זה משנה אם האדם דובר אמת או לא. אם הוא שואל, משמעו שהוא רוצה תשובה. שזה מעניין אותו מה נגיד. וגם אם לא, אנשים אחרים קוראים ואותם זה מעניין...

ובכלל, מה לנו להתחיל לפקפק באנשים.

 

מה דעתי? למען האמת, אני עייפה ואין לי כח להתנסח... מי יתן ותצליחי להבין את הכיוון.

יש לך חוסר עצום עכשיו בלב, וזה גורם לך לחשוב עליו כל הזמן.

אז מה עושים? ממלאים את החוסר.

עושים דברים. ממלאים את הזמן. מעסיקים את המוח והנפש בדברים אחרים.

היית בחופש באילת, והיה לך הרבה מה לעשות - ובכלל, כל האוירה השונה והחום שלא נותן לחשוב... מילא אותך בדברים אחרים. לא היה לך זמן יותר מדי להרגיש את החסר.

ומה עושים עכשיו?

התנדבות, עשיה, או לימוד.

ללמוד, להעמיק, לגלות תחומים נוספים - זאת אחלה דרך להתמלא.

ובלי קשר לצורך הזה להתנתק מהחבר, אני חושבת שזה חשוב. ביחוד לפני צבא...

 

אם את רוצה לימודים "רגילים" - לכי לתחום שאת אוהבת. יש בספריות חדרי עיון עם המון חומר.

אם לימוד תורני - תמיד אפשר למצוא אנשים שיעזרו, מרכזי לימוד, ואתרי אינטרנט נפלאים...

זאת הבריחה האידיאלית לדעתי. בריחה אל עצמך.

אם תחזרי לאילת, כבר יתחיל לשעמם אותך, ושוב יחזרו המחשבות...

 

לילה טוב.

ואולי אני כן אסכם קצת, כי לא בטוח שסידרתי טוב -

א. את צריכה להעסיק את עצמך.

ב. תנסי ע"י לימוד תורני.

ג. כל הכבוד לך על ההפרדות מהחבר.

 כמה יעזרו לך פה...

אבל יש פה אנשים יותר נחמדים ממני

בכולופן-

שיהייה לך בהצלחה ובס"ד בכל אשר תפני!

ואת-

בגלל שביקשת עצות איך ליברוח ולא איך לא ליברוח,

אז..

אינלי עצות בשבילך.. אולי תיסעי לטיול של כמה ימים..

להיות קצת לבד.. אולי תיסעי לדודים שאת אוהבת..

אנערף.. בחיים לא ניסיתי דבר כזה..

תגידי..אולי אני לא בת שמונה עשרה ואני יותר קטנה אבל שאלה לי אלייייך..אם החייים קשים אז צריך לברוח מהם? והתשובה -לא!!! צריך להתמודד איתם..זה שהחבר שלך עזב אותך או שאתם לא ביחד ולא טויייב לך איתו אז זה בסדר גמור..לכי תמצאי לך.גבר שיאהב אותך..ויכבד אותך ובעז"ה תתחתנו...מה את חושבת שהפיתרון זה לברוח?ממש לא!תקחי את עצמך בידייים!תמצאי עבודה!!!!!!!!ותתחילי לחיות את החייים......שמעי גם לי היו משברים ולקחתי חופשה ונרגעתי אבל הפיתרון היחיד הוא להתמודד ולהיות בוגר ולא לברוח.....קיצור נשמה אני מקוווה......שתביני ותפנימי!!!!אז כל עזרה אני פה!!

זה ניראה שיותר משאת רוצה לברוח מהבית, את רוצה לברוח מהמחשבות.

זה מזכיר לי את הסיפור של יונה שברח לננוה. הקטע הוא שלא משנה עד כמה הוא ירוץ רחוק וינסה לברוח, הקב''ה נמצא איתו תמיד! ויכול למצוא אותו בכל מצב, ועל כן אין בזה שום בריחה מהמקור שממנו הוא בורח. אלא רק מא''י. לזכותו יאמר שהוא חשב שאי אפשר להתנבא בחו''ל.

בכל מקרה, השכל שלך הוא כמו הקב''ה, הוא תמיד איתנו! אי אפשר להשאיר יד אחת בבית וללכת עם שאר הגוף לחופשה. את מחוברת לשכל שלך, למחשבות שלך ולזכרונות שלך.

מה שאת יכולה לעשות זה לצאת לחופשה קצרה, ללכת למקום שבו את יודעת שתהיי מאוד עסוקה. אולי תלכי ותתנדבי איפשהו שמאוד זקוקים לעזרה, למקום שבו תהיי עסוקה 24 שעות ביממה.

אבל.. אני חושבת שהבריחה האמיתית שאת רוצה לעשות, הבריחה מעצמך- לא יכולה להיות. כי את, והנשמה שלך תמיד יהיו חלק ממך ולא משנה כמה תרוצי, הם יישארו איתך.

נשמע פסימי קצת, אבל אם תסתכלי על זה בצורה אחרת.. אולי תראי שזה לא כזה נורא.

ברור שלהיפרד מחבר זה דבר קשה, במיוחד שהניתוק איתו היה אגרסיבי ואחרי תקופה ארוכה של המון מריבות והיתקלויות איתו. אז מה שאת יכולה לעשות זה לנסות לעבוד עם עצמך על איך להתגבר על מה שאירע.

לשבת, לכתוב, לחשוב קצת. לזכור את כל הזמנים הטובים. אבל גם לזכור למה נפרדת, להבין שהוא פשוט לא מתאים לך בכדי להיות אישך, ועל כן במוקדם ובמאוחר הניתוק הזה לצערך היה צריך להיעשות.

תחשבי, שבעז''ה טמון לך בחור נפלא ומדהים שהולך להיות בעלך, ושהכאב הזה רק יעשה אותך יותר מוכנה לאותו בחור.

אולי תלכי ותסיימי את ההכנות בשביל הגיוס, קניות, פרידות מחברות, מסיבות גיוס כהנה וכהנה. לדעתי יהיה לך טוב למלא את הימים שלך בהרבה דברים. אבל גם אל תפחדי מהמחשבות, המחשבות יבואו ואת תקבלי אותן באהבה. תצחקי על הזמנים הטובים, ותהני מהמחשבות על הצחוקים שהיו ביניכם.

שיהיה לך המון ב''הצלחה! שבעז''ה תזכי לראות את האור בקרוב ממש.

חוות יישוב הדעת! אלא אם כן את לא יכולה לסבול אורח חיים בריא,צמחוני ואקולוגי.

בס"ד

 

התחברתי מאוד לתגובה של להבת-כוח יפיפיה!

 

לענ"ד-מהמחשבות אי אפשר לברוח אבל יש בידנו הכוח לנווט אותם לכיוון החיובי..

בדיוק כמו שאמרה להבה-תנסי להזכר ברגעים טובים שהיו לכם..-כדי שאפיק המחשבה היה קליל ונוח יותר..

 

לאט לאט תנסי למלא את הראש במחשבות טוהרות ונקיות..

אולי תנסי לספק לנפש שלך דברים רוחניים זה יעזור לך להתגבר..ממקום נכון ובריא -ולא לברוח לפה ואז לשם -זה אולי יגרום לך טיפה להתנתק אבל זה ניתוק גשמי-רגעי...הוא לא ישיג את המטרה ורק יגרום לך להסתבך בתוך עצמך..

הבריחה הכי נכונה ויעילה שאת יכולה לעשות במצבך -זה בריחה לעצמך לתוך "האני" שלך..

הרי לא תוכלי לברוח לכל החיים יגיע יום ותצתרכי לעמוד מול האמת!

לנסות להתגבר..

עובדה-היה לך באילת טוב-התנתקת=אבל לא התנקת לגמרי- כך שמהר מאוד חזרת למחשבות שמטריפות את הדעת!

 

כחי יום יומיים-תנסי להגיע לבריחה מהרגשות מתוך עצמך-שיגיע מהעומק מבפנים..שיספק את הנשמה את הנפש שלך!-כך באמת תתגברי על זה בצורה יעילה ואמיתית!

 

מהמציאות אי אפשר לברוח צריך לדעת להתמודד איתה!

 

המוון בהצלחה אחותי!

 

גיוס נעים..

נראה לי שאנשים לא הבינו את הבעיה שלה, היא נפרדה מחבר שלה והיא רוצה להפסיק לחשוב עליו!! (או אולי לחזור אליו)

 

אני חושב שכדאי לך לדבר איתו, לבקש סליחה ולסגור את כל מה שאולי נשאר פתוח. ואם את רוצה שתחזרו להיות חברים תגידי לו שאת רוצה שתחזירו להיות חברים, יכול להיות שזה לא יזיק לך הוא ישמור עלייך שלא תעשי שטויות בצבא. את צריכה בשביל זה הרבה אומץ אבל נראה לי שזה עדיף מהמצב שאת נמצאת בו עכשיו.

ברור שאפשר לחפור לך על שלא צריך ליברוח וזה..אבלל.

 

1.אם יש לך כסףף טוסי לחול..להודו..

 

2.אבל אם כבר הית באילת לכיי לצפון לכינרתת היא מדהימהה!!ולכול מיני מעינות..ותישני  או באוהל או בכול מיני זולות שם..