פורום נוער וגיל ההתבגרות (עמוד 382)

א. כי ישלי לימודים גבוהים ואם אנלא נוכחת זה גם חיסור וגם להשלים.. מותר לנו להיעדר בסמסטר רק 3 פעמים מכל שיעור. אז אין מה לעשות חייבים לקום, גם אם זה יום שצריך לקום בו ברבע ל6 בקור ובחושך...

ב. מעבר לכל זה - וואלה אלוקים נתן לי יום חדש ויפה והזדמנויות חדשות אז למה לא לנצל את זה?

(אני כותבת אתזה כדי להתחזק בעצמי )

תנשמי עמוק.

לא יקרה כלום. את כולה בחטיבה\יסודי.

ביסודי גם אני הייתי ככה חיסרתי יותר משהגעתי וכו וכו.

והופ התקבלתי לתיכון מצוין שגם בו לא חשבו להעיף אותי בגלל החיסורים-במשך השנה בתיכון.

העיקר זה הרצון שלך להצליח.

והידע שלך.

(אולי בסכנה שיעיפו אותי אבל..

שימי שעון מעורר חופר, תבקשי מההורים או אחיות שיעירו בכוח..

בהצלחה!!

תודה רבה.

הלוואי שנאמץ את זה כולנו לגבי כל עמ"י כולל חרדים, חילונים, חב"דניקים, הר המורניקים וכו' וכו'

קודם כל- מס הכנסה.  כבר ירד לי....(סתם, אנ'לא מבינה בזה... לא יודעת אם צריך להביא אם קיבלתי מתנה...)

מעשר- תורמת לצדקה.

השאר- חוסכת לבית בעתיד בעז"ה...

1- תורמת לעוצמה יהודית!

2- קונה מחשב חדש

3- טסה לאומן לשבוע

4- טסט

5- חוסכת

תעני גם

מפרישה מעשר לתנועת הריבונות ואת השאר חוסכת לבית שלי בע"ה..

מה שהולך בעיר הזאת חצה כל גבול שיש בעולם הזה ויתכן גם בעולם הבא מלא פריצות וכיוצא בזה... רק מכוני החזרה בתשובה שאלוהים ירחם סמאללה

שנזכה כולנו לחזור לאבא. באמת. בשלמות

אשרייך....

אז את המעשר שאני אעשר מהמיליון אני מבטיחה בלי נדר לתרום למכוני התשובה שתקימי....

מעשר לצדקה

ואז קונה מחשב, משאירה קצת בצד בשביל דברים נחמדים, וקונה בית בשביל העתיד בעזה

לחולי סרטן וקונה טלפון.

...שלכם?

מצלמה, ג'קסון, רתכת, אולי מחשב חדש, תיק ל@שיח סוד.

ומכניס את השאר להשקעה, חיסכון.




תכלס מה שכנראה באמת הייתי עושה זה להכניס את הכל לחיסכון...

כמובן שמוריד מעשר...

זה גם בצניעות אבל לא רק יש עוד הרבה נושאים אחרים!

יש עוד הרבה נושאים בהלכה כשרות שבת וכו

בטוח יש תחומים שפחות קשים לך שאת מקיימת או יכולה לקיים מרצון...

אולי תתחילי לקיים מרצון מצוות אחרות מרצון ואז תמשיכי לשאר

זה נשמע מוזר אז אני אסביר

הרי צניעות זה משהו שרואים את לא עושה אבל יש הרבה מצוות אחרות שרק את יודעת אם את עושה או לא

אז את בעצם עושה אותם מרצון

תתחילי עם ההרגשה הזאת שכן יש מצוות שאת מקימת מרצון ואת כן גם מקיימת מצוות במעשי

אולי ככה גם יהיה לך יותר קל לשמור יותר על צניעות יותר או על דברים אחרים שקשים לך

בהצלחה

מהמבט שלי ומהרגשתי האישית גם אני הייתי צעירה ועדיין.

זה לא מגיע ממקום רע זה מגיע מהרצון להיות אהובה ע"י מציאת חן. כן, בעיניים שלנו כך מוצאים חן.

זוהי תחושה טבעית.ומובנת לחלוטין

במקביל זה לא סותר שצריך להתחזק ולהאמין שמי שיהיה האהוב. יבוא דווקא מפנימיותך ולא מהחיצוניות שגם היא חשובה.

בהצלחה

אני לא בא להגיד על מה שכתבת פה כלום, אני רק רוצה להגיד משהו:

יש גדרי צניעות שצריך לשמור עליהם, יש להראות כמו שק תפוחי אדמה ויש שטח אפור.

אבל מה שהכי מציק לי שמרוב שיש מסביבי אנשים שבוחרים ומכריחים להראות כמו שק תפוחי אדמה ( ולא רק בבנות, גם בבנים - תספורת, מכנסיים, חולצה וכו' ) שהם כל הזמן מעירים שהחצאית קצרה ושהמכנס נראה ערס וכבר נמאס לי לשמוע אותם. בין אם צודק, בין אם לא צודק.

מתי אנשים יבינו שכדי ש X לא ירד יותר נמוך הם צריכים לאפשר לו רמה מסויימת גם אם הם לא חושבים בדיוק כמוהם. מתי? ראבאק, מתי?

ולגבי מה שאת כתבת:

תמיד תדעי שאין מישהו שיודע יותר טוב ממך מה את מרגישה ומה את חושבת.

יכול להיות ילדה עם חצאית של מטאטא רחובות ואם נפש של פח זבל ויכול להיות ילדה עם ג'ינס קרוע ולב זהב.

השאר,

זה רק את!

מאוד מעריך, לילה טוב

ודאי יש הרבה עצות מועילות כיצד להתמודד עם העניין, וחלקן אף הועלו כאן ע"י כותבים אחרים. אני רוצה לכתוב על שתי נקודות בסיסיות יותר עוד לפני השלב המעשי של הנושא.

ראשית, העולם שלנו בנוי מהגדרות כל דבר דואגים לתייג ולשייך לכותרת מסוימת. לכן בעולם זה נראה קצת מוזר המקרה שתיארת כי קשה לאנשים לחשוב איך דבר אחד יכול להיות תחת שתי הגדרות מנוגדות זו לזו. אבל האמת שזו הסתכלות שטחית על המציאות, ואילו במישור גבוה יותר ההסתכלות היא בייחס לעבודת ה', ושם כולנו מוזרים כי כולנו לא תמיד עושים את רצון ה' במודע ושלא במודע. לכן המקרה שלך הוא לא סיבה להפוך את עצמך לעוף מוזר ולהרגיש נחותה יותר ורחוקה יותר מהקב"ה.

אני ח"ו לא אומר שהמצב הזה טוב ולגיטימי להפך ישנה עבודה רבה אבל צריך לדעת שכמו שכל דבר שאנו עושים והוא לא רצון ה' בשורש הוא פגם אמוני, כך גם במקרה הזה. כך קבלנו מרבותינו שהכול זאת האמונה, הרי שאם יהודי חי את הקב"ה בכל רגע ורגע אז ודאי שיותר קל לו להתעלות בעבודתו יתברך.

שנית, מה שתיארת על עצמך נשמע כמו דבקות בקב"ה מתוך אורות וריגושים שזו מעלה מיוחדת, שאגב היא מתפרצת בשיאה בעיקר בגיל הנעורים שאז יש לאדם כוחות מיוחדים. אבל צריך לדעת שאמונה חזקה ואמתית בקב"ה לא בנויה רק מאלה הדברים, אלא יש לה גם יסודות חזקים, כך שבניית אמונה כזו ככרוכה בעבודה קשה והכנת קרקע חזקה עליה אפשר לבנות את הבניין האמוני שלנו בלי שיתנדנד ויקרוס בכל רעידה קטנה.  לכן חשוב לזכור שאורות וריגושים ובכיות המבטאים את הצימאון שלנו לה' יתברך באמת ובתמים, אלו רק כלים לעבודת ה' באמונה, וצריך לדעת לנתב אותם, אך וודאי לא עליהם מונחת האמונה בעיקרה.

אורות והריגוש זה דבר שנחלש וגובר בגלים, פעמים חזקים ופעמים פחות. אם כן, תחשבי מה קורה לאדם שרגיל לעבוד את ה' ברובד כזה, כאשר האורות והרגש ייחלשו אוטומטית גם האמונה שלו תיחלש.

(אני חושב ש- 99% מהאנשים שחזרו בשאלה הם כאלה שהאמונה לא נבנתה אצלם ביסודיות אלא היתה ברמה שטחית).

אם כן רק עכשיו נכנס השלב המעשי בעבודה על אותו עניין. עד עכשיו הבנו שאמונה חזקה (ולא כזו שמנדנדת) תלויה בעבודה קשה ועמל, כאשר לאמונה חזקה כזו יש כמה דרכים מעשיות כיצד להגיע אליה. 

ח"ו לא כתבתי כדי לתת ביקורת או לבזות כי באמת אינני מבין דבר אף לא חציו במה שאת מרגישה ויודעת. אבל אני כן חושב שזה בסיס כללי שמתאים לכל אחד שרוצה ומבקש את ה' יתברך.

(אני מצטער מראש אם הדברים נשמעו כלעג וכד' לא לזה היתה כוונתי, השתדלתי לכתוב בצורה מובנת)

בהצלחה רבה לכולנו בהמשך הדרך בעבודתו יתברך!!! 

אם יש שאלות על זה אשמח להשיב.

אבל בקשר לבכי עצמו, אם זה לבד, בחדר, בבית- זה משחרר כל כך וטוב.

לי לקח זמן עד שלמדתי לבכות. ולשחרר. ולהתפרק עעע

תשבו בנחת, תסבירי לה ברוגע את הקושי שלך ותשאלי אותה איך היא רואה את העניין. יכול להיות שהיא רואה משהו אחר לגמרי, וחבל סתם לפוצץ את העניין.

אבל את נכנסת להדרכה לפני כולה חמישה חודשים.. לא מזלזל בשום צורה שהיא, אבל זה יחסית קצת.
את צכה להתייחס לזה כמו אל זוגיוץ... אל תישברי את הכלים! את צריכה לדבר איתה, להסביר לך מה מציק לך בהתנהלות שלך איתה, מה מציק לך וזה בצורה בוגרת ורצינית.
בנוסף לזה חשוב גם שאת הבעיות, תשאירו בינכם. באמצע פעולה אל תתחילו לריב ולהתווכח, אלא בצורה בוגרת אחרת תבואי אליה ותגידי לה מה לדעתך היה בעייתי בהתנהלות לדעתך...
אתן יכולות לחלק תפקידים בינכם, יעני הגדות תפקיד בינך לבינה בשביל שהדברים יהיו ברורים ולא שטח אפור.
וגם, אתן לא חייבות להיות חברות עולם.. אלא יכולות לתפקד כזוג מדשיות אלופות אך לא חברות...
נתת תמונת מצב מאוד חלקית אז עניתי לפי דעתי מניסיוני האישי כמדריך עד לא מזמן שמכיר אתזה מאוד...

מה זה מדשית?

מכון המקדש

אני מפחדת ממנו. 

ואל תשאלו למה.

אבל, יש בו משו מתוק- הוא מזדהה איתי כשאני בוכה. תמיד.

@יש תקווה? את לא צריכה את הגשם בשביל שתביני ותפנימי שאת הכי לא טעות שבעולם... אני אומרת לך- את פשוט מדהימה.

מההכרות הקצרה שלי איתך.

ו.. חשוב לזכור מה שהרב וולבה זצ"ל אמר (רק שאני לא זוכרת את המילים המדוייקות אבל מבטיחה לברר בעז"ה ובלי נדר)...

העיקרון הוא שלכל אדם בעולם יש מטרה שלשמה הוא הגיע ורק הוא לבדו בחד פעמיותו יכול למלאה ולא אף אדם אחר. וכאשר אדם יפנים זאת בליבו הוא יוכל להבין את גודל חשיבות קיומו בעולם. כך שאת ממש לא טעות.

עושה לי דיכאון הרבה יותר.

אני ילדה של שמש ושמים כחולים ורוח חמימה

שונאת להירטב ולקפוא ולהתלכלך ככה בחורף, ושהאיפור נמרח מהגשם ואי אפשר לסמס כי הידיים קפואותתת.

קיצור לא אוהבת.

לילה טוב

@יש תקווה?

מצטרפת

זה יפה, ואם עוד כמה זמן לא תאהבי פשוט אל תשימי עגילים.

כאילו אני בן אני ל ממש מבין בזה אבל איזה סיבה יש לא לשים...

במקסימום פשוט לא לשים אם לא אוהבים את זה אחרכך

וגם חורים נסתמים אחרי חצי שנה בלי עגילים (מניסיון של פעמיים)

ומה הכוונה להכנס לזה?

תעשי מה שאת חושבת, בעיני אין בזה בעייה.

נשמע לא משו..