ובלילה אחרי סעודת חג נברח לכאן
והחג יקח נצח.
ולא יכול להיות כלום חוץ מלב שבור
.ולדעתי דווקא זו סיבה לא לצום.
מבחינה לאומית המצב מעולם לא היה טוב יותר, עד היום לאורך כל ההיסטוריה היינו מדינת חסות וגם בתקופות הקצרות של עצמאות היינו מאויימים מאימפריות חזקות מאיתנו מצפון ומדרום. ותמיד היו בארץ מיעוטים חזקים יותר או פחות שעשו לנו צרות כמו הפלשתים.
האבל בהקשר הזה, כמו הרבה מצוות סטטיות, הוא שימור של מציאות לא רלוונטית.
(למרות שכבר בגמרא כתוב: ״כֹּה אָמַר ה׳ צְבָאוֹת צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה״. קָרֵי לְהוּ ״צוֹם״, וְקָרֵי לְהוּ ״שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה״! בִּזְמַן שֶׁיֵּשׁ שָׁלוֹם — יִהְיוּ לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה, אֵין שָׁלוֹם — צוֹם. אָמַר רַב פָּפָּא, הָכִי קָאָמַר: בִּזְמַן שֶׁיֵּשׁ שָׁלוֹם — יִהְיוּ לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה, יֵשׁ שְׁמָד — צוֹם, אֵין שְׁמָד וְאֵין שָׁלוֹם — רָצוּ מִתְעַנִּין, רָצוּ אֵין מִתְעַנִּין". אבל ההלכה האורתודוכסית לא טובה בלהתאים את עצמה למציאות)
לא נעים להיות בודד