בס"ד
אז ככה
בעיקרון אני כאילו מהליברלים אבל זה סתם נראה ככה
אני סופר מבינה אותך
אם את בזוגיות מחייבת אי אפשר באמת קשר עם המין השני בצורה שתהיה בטוחה
יש לי קשר עם כמה בחורימים בקטנה אבל אחד המוטיבים הבולטים ביותר בשיחה זה דיבור על משה
אני לא נותנת לאף אחד לשכוח לרגע שהוא קיים לא לי ולא להם
ומודה שאני לא מרגישה בנוח כשהבחור מדבר עם בנות
אז אני ממש מבינה אותך
אפשר להיות במפגשים מעורבים בלי להתערבב באמת אבל זה קשה (הפיתרון שלי זה ללכת עם משה כשכבר בא לי על זה)
ובקשר לאפשרות להיות חברה טובה שלהם אם הם רק לא היו בנים
לא יודעת הבחור האחרון שהיה חבר טוב שלי הוא היום הבנזוג שלי
עם הזמן אני יותר ויותר ספקנית לגבי ההתכנות של קשר קרוב עם המין השני בלי שזה ילך למקום אינטימי
עד כאן בשירה מחרטטת את חייה על קשר עם בנים
בפרקים הבאים אני אולי אגיד מה באמת מפריע לי בכל זה 🙊
בס"ד
מאוחר מידייייי
גם לי יש חרוזים גרועים |מוציא לשון|
אבל זה כי אני לא אוהבת ומרגישה שנכון להתנצל כל הזמן אבל ככה התחושה הראשונית שלי אז לפחות אני מתאפקת מלכתוב את זה מיד .. וכן זלא הכי יעיל לכתב את מה שמתאפקים.
תלוי מתי בעצם.
אל תהיי פזיזה מידי.
|משבית שמחות|
או גם ש|מכין את עצמו|
ו|נלחץ|
ממ. בואי נחשוב.
את זה בס"ד,
ד' זו ד' ולא ננקוב בשמה כי
ואני יהיה ש כדי לבלבל את האויב שלא עלה על זה שאת בסד וכותבת שונה ממני.
סבב?
אבל ההחלטה נפלה ברובי.
נשאר ערים כי מפחדת לא לקום
ומחר זה מחר
וצריך לצאת באוטובוס ראשון
וזה אמור להיות יום קצר
ואז נישן לנצח!!
כמעט. בואו לא נתלהב
אז לגבב קצת כאן
לסיים תספר (מיכאל שלי)
מקלחת חמה
להשלים תתהילים מהיום
לשרוץ עוד על כאן בכללי
וזהו. נראלי
הכל כבר מוכן למחר.
ומתוקתק
וכל הכבוד לי
יש פאשלה אחת שאין מכסים
אבל זה יעבור ולא קריטי למרות הדחף לפרפקציוניזם
בס"ד
הופכים לטרגיים ב9
לאפשריים ב12
ושוב לבלתי נסבלים 12 ארבעים
זה פשוט חרדה
זה מה שזה
זה מכאיב לי ולא נעים לי
ודי
נמאס לי
בחיי שנמאס לי להתלונן
שונאת את זה
אורית רוצה שנבדוק את רמות הסרטונין שלי
לא רואה איך זה יועיל
מקסימום זה יעזור לנו בהוכחה נוספת שאני לא נורמלית
אנונימי והכל אבל.
אולי אני לסבית
או בי
ואיך אפשר לדעת אם כשדוסים
בואי ננסה להבהיר
לא מכירה בנים בקטע אנטימי. גם לא אינטימיות רגשית.. אולי חוץ ממנו כי אחים זה הכי
אבל נו. זלא לא.
והם די מבהילים ודוחים..? זלא המילה הנכונה והיא גם נוראית כשלעצמה אבל.
מובן לי הקטע של המבהיל.
נבדוק את הענין בראשון. תשארו איתי. זה מחשיש לי נוראות וזה יוכל לשפוך חושך על הבור שחור בזיכרון שלי מאז.
|מדחיק תפחד|
הם לא עושים לי אתזה
אולי נחמד לי להתכחש איתם מילולית וראש אחר. וחשיבה אחרת וזה ואוו אבל שום רגש או רצון לקרוב ולגעת או שכאלו
כן רוצה להתחתן עם מישו ולא מישי. וזה כי:
זה הנכון והבריא
ואני רוצה אתזה בסיוגים גדולים אבל רוצה וצכה
וקל יותר
אבל פרפרים בבטן וסוגשל זרמים שכאלה שם. ובגוף. ובראש. זה כשאני אוהבת ונמצאת עם החברות שלי
וטוב לי איתן
ואני מודעת לקטע שזה טבעי ונורמלי לבנות להרגיש גם וגם במידה כזו או אחרת
ויש לי כנראה את שתי הסיבות שגרמו לזה להיות קיצוני יותר
וגם שאולי בכלל לא וטרם פגשתי תאחד שלי ואולי כן ארגיש אליו ואולי יותר
וגם שנס כלכך שאני בת
תודה על זה ולא רק בגלל הדת
ותודה לה שהיא מוסמכה מספיק לומר את זה וזה ללא ספק מרגיע
ויכולתי לומר לה את זה גם.
ועדיין.
הספק הורג
.
וזה לא דווקא חייב להיות קשור ממש להנל.
אלא בכלל
.
)
יאיי 
הוא נוראי. וכובל.
ואז עובר למישו אחר.
אחלה פרפרזה.
זה מהרעיון שהשם של האדם בכלל בשביל האנש שסביבו. וכאן חסר לי כי אני לא יודעת מאיפה בדיוק זה מובא
בספרים הקדושים איפה שהוא
ואז לכל אדם יש שם.
שם שנתנו לו חבריו ומכריו וזה
אז איך תכנו אותי.
מ.ש.ל
זה היה קצר
|מופתע|
הוא הצליח להסביר לי את עמדתו.
שיש לנו בחירה
ואני פשוט בוחרת משו
שמתוך המציאות הלא כיפית, בכלל לא, של החיים האלה. (אני לא מבוגרת. ומרגישה כמוה. "שהעולם יסתדר כמו שאני רוצה!"
ובין הבחירות הגרועות
אני בוחרת להחליט משו שהוא מבחינתי פחות נוראי לי
אז זה כמע וודאי
ואני צכה מקום לחג הקרוב כי לא שם
והוא אצל הורה 2
והוא יהיה פה
אבל רציתי את פה כדאי לפגוש אולי אותה
וכי זה פה
אבל.
נו
בס"ד
מדי פעם היא נכנסת לחדר (לפעמים מועילה בטובה לדפוק) ושואלת מה קורה איתי
ולפעמים אני מספרת ולפעמים לא
אבל כשאני מספרת היא כאילו מנחמת אותי אבל אני שומעת איך היא מעודדת את עצמה
משפטים כמו 'זה לאו דווקא גל לכל אדם יש מצבי רוח' 'זה לא בהכרח מעיד על הידרדרות'
בואי, אני מזהה שאת אומרת את זה לעצמך בתקווה
וזה קטע כי זה כן דברים שנכונים ויכולים לעזור אבל משהו בטון הזה גורם לי להרגיש שזה היה נאמר לעצמך כמשפטי מוטיבציה להתמודדות עם בת כושלת אם לא הייתי שם במקרה
ואופ למה אנחנו תקועים ב*** של עצמנו?
ולמה אני מדברת בגסויות? איכס שירה ונו נו נו
אבל באמת למה?
למה אי אפשר להיות שם באמת בשביל השני או לפחות בצורה שלא יהיה בה ברור שאת שם בשביל עצמך?
למה כשרע לי הניסיונות של הסובבים אותי לעודד מרגישים יותר כמו ניסיונות לגרש זבוב מציק?
אין לי שמץ של מושג מי את אבל אני כבר אוהבת אותך
