פורום תכף נשוב (עמוד 32)

נעוריי

כנעורת ננערו ואני
נערה עודני
 

נערה עודני ועדנה אין בי

וכיצד תהא 
וליבי הצפוד,
נבול

קר

 

ליבי קר

התואיל לחממו

גופי כבה

התחיה עצמותי היבשות

 

הגמיאני נא

מנביעות מיימיך 

השיקני נא
ממעיינות נשיקותך

 

חוס ורחם

כי נערה עודני

סילבסטר רצח יהודים.

אני נכנסת לרגע ומה שהולך פה

המריבות בואו נדבר על זה, חזרנו לגנון.

אנונימי של ילד בן שלוש עשרה (אגב עוד שרשור אחד של אני בן שלוש עשרה נמחק אוטומטית בלי לקרוא את התוכן) שלא ברור. על זה נאמר אין פרסומת שלילית.

ובכלל
אפשר לעלות רמה?!

השימוש באנונימי פה הוא מזעזע. השפלות פגיעות דיבור מגעיל מאוד מאוד. של אנונימי לאנשים ואנשים לאנונימי
בואו נזכור שיש אנשים מאחורי המסך.

נשבר לי מהכל

 

אינלי מושג מה יקרה אבל בטוח יקרה משו

 

וזה יהיה רע

וחוקות הגויים וכו וכו

זה סתם רומנטי החצות הזה.

|הולך|

אני פשוט מטורפת על הרצינות והדייקנות של הבריטים ועל הרצינות והעקשנות המצחיקה של הרוסים ונו אני גם יהודיה על הדרך ואוהבת את זה באיזשהו אופן

יהוה יהוה אל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת נצר חסד לאלפים נשא עון ופשע וחטאה ונקה

מה אתם חושבים ?

יש לי יותר ידע וניסיון ממה שאנשים מסוימים חושבים, ופחות ממה שאחרים חושבים.
אני קצת מתגעגעת לכיתות י'-י"א, בעיקר לתחושה שיש אזור שאני שולטת בו (בחירת מילים מאוד מעניינת, ריעות), אבל ברור לי שהייתי במקום עצוב ומסוכן מאוד.
אולי אני מייחלת למצוא מישהו, אפילו מישהי, שאפשר לדבר איתם על זה בחופשיות. חברות שלי דתיות מדי, את אימא זה יצער מאוד, דודה שלי האהובה מאוד עוצמתית בתגובות שלה וזה לפעמים מכאיב או מפחיד, לא רק מדרבן קדימה.
אני לא מוכנה לדבר על זה עם כל אחד שיציע את עצמו, כי ברור שכולם יקפצו על ההזדמנות לשמוע פרטים עסיסיים על כל הסיפור הזה, ואני לא מוכנה לתת לזה יד.
אבל זה לא יכול להיות אף אחד קרוב מדי, כי אי אפשר ככה להיפתח לאנשים באמצע החיים.
אני מטומטמת עכשיו, אני יודעת. אני מטומטמת כי יש לי מישהו בראש, מישהו שאולי יבין או לפחות יוכל לשמוע, אבל אני לעולם לא אפנה אליו כי אנחנו לא מכירים ומה, אני אפול עליו עם כל כובד המשקל של האנשים האלה ומה שהם עשו לי (או אני להם)? זה לא ממש בא בחשבון.
אני לא בקטע של לפתוח פצעים או לחשוף שמות. אני פשוט אף פעם לא עיכלתי את זה כמו שצריך. לא טיפלתי בתחושות, בזכרונות, בכאבים. ואם לא אטפל בזה עכשיו, זה יקפוץ עליי בעוד כמה שנים, כשאהיה לא מוכנה.
כמובן, זה מזכיר לי שאין לי אף אחד לדבר איתו על שום נושא, גם לא דברים פשוטים ויומיומיים. מי ייקח תיק כמוני.
אני מסרבת לומר שזו אשמתי. נכון שניתקתי המון קשרים, אבל רובם המוחלט היו בדרך לאבדון גם כך, כולם יודעים ומסכימים.

בנושא מעט שונה, רק כי אני חייבת לכתוב את זה היכנשהו- לא הייתי אומרת ש'קוויר' היא מילה מדויקת. אני הרי יודעת בבירור מי אני. אולי אני פשוט... זורמת? אולי מבולבלת. כן, מבולבלת זו מילה מדויקת.

לנשק אותו או לא?