פורום תכף נשוב (עמוד 40)

ירח עושה הפוגה
ומתקפל.

מה, מה אתה רוצה כשאתה הולך עם חולצה כזאת?? כאפה, צומי, שקל? חחחחח

קיצ' יצאתי עכשיו לריצה, ואני קולט שמלפני מצד שמאל 2 בנות רצות לכיווני
ואחת מהן מסמנת לי שהיא רוצה לשאול אותי שאלה, אז אני נשאר על מצב "רץ במקום", ואז היא מסמנת לי להתקרב יותר... אז התקרבתי.
והיא מוזיזה את היד שלה לכיוון הראש שלי עם מבט ברור של מעשה חצפצפת אז נרתעתי לאחור.

והזהרתי אותן,

הן צחקו שהזרתי אותן, לא בטוח מה מצחיק

ואם אלך לך תצטערי על הימים בהם היינו יחד ושתקנו

הלוואי שיכולתי לקרוא את המחשבות של כמה אנשים ספציפיים.
והוא, מה הוא חושב עליי

די נמאס לי מהישיבה
נמאס לי ליהות מחופש
אני רוצה ליהות מה שבאלי
ואפאחד לא יגיד לי מה לעשות
אנשים תסתכלו על הצמיכם ותפססיקו.

זה מעצבן 😭😭

עת חשבת לצערך
שלדרכים יצאת לבדך
כשעזבת את ביתי
נטשתיו גם אני
כיסיתי פניי
וגנזתי אורי
בכדי שאהיה איתך
ואיש לא יוכל לראותי
ובלילה
כששכבת בוכיה בשדות
הסתרתיך בצל כנפיי
מפני הרוחות
וכשלבסוף
נרדמת
בשלולית דמעותייך
נשאתיך על כפיי
וארחץ את פנייך
ואת הקוצים
שליתי
מתוך שיערך
וזה יהיה לך האות
שמעולם לא רחקתי ממך
שלחי ידך אל ראשי וראי
כמה רטוב הוא מטל
וקווצותיי מלאים רסיסים של הלילה
ויזרח האור ועלה
ואראה אלייך
והשבתי את שבותך
וגאלתיך מכל ייסורייך
ואת השמחה אחזיר אל עינייך

אני אוהב שהכל בא בקלות בנחת ובטיבעיות




לא אני לא רוצה לכפות את עצמי!
אני פשוט עצלן...

היי אני לא אדם מפחיד
לפחות לא נראלי שאני ממש מפחידה
לפעמים אני לא מבינה סיטואציות חברתיות
לפעמים אני מבינה יותר מדי וקשה לי לא לחשוב עליהם ולנתח אותם לעומק
קשה לי ליצור אינטרקציה חברתית עם אנשים מסביבי
קשה לי לנהל שיחה זורמת עם רוב מוחלט של האנשים לצערי זה בעיקר אנשים שהייתי מאוד רוצה לזרום לידם
אני שונאת לדבר פנים מול פנים ושונאת לדבר בפלאפון אפשר לומר שווצאפ הציל אותי ממש
אני לא אדם פחדן יש לי חרדה אחת והיא הכי קשה בעולם, חרדה חברתית כשלא מכירים אותי באמת קשה לעלות על זה עד... שרואים אותי במקום שבו ההצפה עולה ועולה ואז מגיע התקף
לא תמיד רואים את זה לפעמים אני סתם נראית קצת נוירוטית ואז אני מצליחה להגיע למקום שקט להתכנס בתוך עצמי ולהתפרק
עד להתקף הבא

מישהו שיגרום לי להרגיש קטנה

לא כי הוא מקטין אותי

אלא

כי הוא גדול

שאני בור של חרא

וצחקתי שעה

ועכשיו אני מבינה

 

שהוא צדק.

זה נמאס

לקלל זה כיף ומשחרר, כשזה במקום. לכתוב כל שניה מילים שאתם אפילו לא יודעים מה הן אומרות זה לא מגניב, זה די מטומטם.

גם אני הייתי כזו, כן? עולם הקללות הוא עולם עשיר מאוד עם חוקים משלו, וכשמגלים אותו אתה די טובע בשפה היפה הזו. ולקלל זה באמת כיף.

אבל די לזרוק קללות בכל פינה! אתם מוזילים את הערך הנפלא הזה. 

קיום זה תכלית של רוע וסבל...

ללכת להתנדב. בבית ילדים הזה או במד''א
לגשת אליה ולדבר איתה כבר בארבע עיניים, כי נמאס להסתכל מהצד ולהירקב
למה אלוהים בראת אותי כ''כ חסר ביטחון עצמי וחסר אומץ, למה?
מה כבר ביקשתי?
אני יודע, זה לא באמת מעניין אותך כי אתה עושה מה שאתה רוצה. אבל ראבק, שחרר
אומץ, ביטחון, בואו אליי. לפני שיהיה מאוחר

אפילו ממש טוב

משהו שם היה שלם