שלדרכים יצאת לבדך
כשעזבת את ביתי
נטשתיו גם אני
כיסיתי פניי
וגנזתי אורי
בכדי שאהיה איתך
ואיש לא יוכל לראותי
ובלילה
כששכבת בוכיה בשדות
הסתרתיך בצל כנפיי
מפני הרוחות
וכשלבסוף
נרדמת
בשלולית דמעותייך
נשאתיך על כפיי
וארחץ את פנייך
ואת הקוצים
שליתי
מתוך שיערך
וזה יהיה לך האות
שמעולם לא רחקתי ממך
שלחי ידך אל ראשי וראי
כמה רטוב הוא מטל
וקווצותיי מלאים רסיסים של הלילה
ויזרח האור ועלה
ואראה אלייך
והשבתי את שבותך
וגאלתיך מכל ייסורייך
ואת השמחה אחזיר אל עינייך
, טוב לראות שלא כותבים פה הרבה...