פורום תכף נשוב (עמוד 67)

@ילדת נזק היא גם אמרה שהיא גויה לא?

ההגדרה שלי היא-

אדם שמאמין באלוהים ומשתדל או לפחות רוצה באמת לקיים את מה שהוא מצווה

זה אמור להיות מחמאה?


כי זה לא

אתם צריכים לקלל

זה לא רק פורום קללות. זה פורום בכללי למי שכבר לא מרגיש בנוח בנסיופ.
בוקר טוב.

לעזאזל.
או כמו שאומר טונה:
להיות אני להיות עצמי בתוך הפאקינג אומץ.
אין אומץ בשיט. נמאס אלוהים, אם אתה שומע בכלל

לשנוא אנשים מעולם לא היה בין התחביבים שלי, שאפילו המתקן האוטומטי החליף לי את המילה הזאת.
ולמה להידרדר במדרון ולתת לכדור שלג הזה לרדת עוד לפני שירד הגשם.
ירושלים- חוזר אלייך.
לכי, תחזרי אל המושב.

לא יקרה, - נסיונות פעילים

 @ארי1

@בראבו

היום ראיתי, לגמרי במקרה, משהו שאמא שלי כתבה כשהייתי בת 9.5. היא כתבה שהבת שלה ממש מנסה לרצות אותה כל הזמן, אומרת דברים כדי למצוא חן בעיניה, לקלוע לטעם שלה, שהיא תאהב מה שהיא עושה וכו.
אני לא זוכרת את זה ולא זכורה לעצמי בתור ילדה כזו, אבל זה לא משנה. מסתבר שזו תכונה שמלווה אותי עד היום. אני רוצה לספר לכולם כמה אני תותחית וחכמה. איזה תואר קשה אני עושה. איזה אלופה אני שתקתקתי הכל בכזה גיל. שיש לי משפחה מושלמת. שאני מוכשרת. שאני אישה חזקה כי האיש שלי בקרבי ואני לבד בבית. ואולי, אחרי שכולם יגידו שוואו ואני ממש מדהימה וכל הכבוד, אולי אני אתחיל להאמין להם. לפחות קצת. כאילו רק אני יודעת כמה אני לוזרית. חלשה, חסרת שליטה, אנוכית... ואני צורכת את האישורים האלה מבחוץ כמו סם. הרי לא יכול להיות שאני משלה אצ כולם, נכון? אז אני קצת מאמינה ואוהבת אותי וכאילו איזה וואו של אישה אני. וזה מחזיק ומסמם קצת.. עד האישור הבא.

חלפו 3 שנים.
עוצמת הכאב הניטח ומנפץ
הותירה בי זיכרון עמום
הדים קלושים נישאים משם
ולחלוחית במבט כמעט ויבשה.
ושוב חזרנו אל אותו המקום לשאת מבט לעינייך
לא עזבת אותו לרגע
כמו הלכת איתו
תהום אינסופית כרויה בתוכך
ומאנה להתמלא.

ואין לי מילים להביא לך.
והחיבוק הזה הוא כלום מאינסוף
והחוסר הזה שבוער ומכלה
ואת שנשברת כל יום, כל יום,
וקמה ושוב נאספת.
איך נשארת לבדך מהאושר הזה
שקם עלייך והפך גיהנם.

הלוואי היה לי מה לעשות למענך.
אישה אהובה ומוערצת.