לא התכוונתי בכלל לקבוצת תמיכה הזאת.
תודה עליכן פשוט-
לא התכוונתי בכלל לקבוצת תמיכה הזאת.
תודה עליכן פשוט-
ואיך זה שהביטחון יורד כל כך מהר
והכל נהייה כל כך מורכב
הכל הופך ללא ברור
ושוב אתה מזכיר לי כמה אני שונאת את זה בעצמי
אפשר להגיד לך שנמאס לי?
אפשר?
אפשר לומר לך שזה רע?
שזה נמאס לי שאתה לא מקל בכלום?
למה זה קשה לי
אחרי שהסברתי לה שעה עכשיו שאני בסדר עם זה אם זה יקרה
למה הדמעות יורדות ככה
איך זה שברגע הכל מתהפך
ואיך זה שאתה יום אחד למעלה
ויום אחד למטה
בלי שום היגיון
ואיך זה שאתה כל כך לא מחובר לנפש שלך
מדבר דיבורים מהשכל
ואז הנפש מתנהלת אחרת
והסנכרון כולו לא עובד
והכל משתנה לך וקורס
ואיך זה שאתה
כל כך לא
-----
מותר לי להרגיש מוצפת עם זה
הוא לא ממש מקל עלי בזה
אני רוצה ללכת לישון ולקום עוד יומיים
אחרי החגים בעצם
לא
עוד ארבע שנים
לא
לא
בכלל
ולמה בכלל זה--
לבד לי.
תודה קופ.
אין לי ככ כוח לעצמי
מנסה לשים בצד
כלום.כלום
(אני לא יכולה יותר עם הדאגה הזאת אני לא יכולה)

(נכון
למרות שעכשיו הדאגה פי כמה
כי אם הם לא יודעים מה לעשות אז--
לא בכיתי על זה עדיין
לא ביקשתי אף פעם שלא בשבילי
ולא יכולתי עוד. נשברתי
)
(הלוואי שה ירחם עלינו פשוט
כי אין דרך אחרת)
לבד. בשקט.
לעשות תשליך...
לזרוק את כל הארס של הכעס של האדישות של העצלנות של המרדנות של החוצפה
באלי להיות בים
לתת למים לשטוף אותי מבפנים להסתכל לאינסוף ולהבין שאני פשוט לא מבינה
באלי להיות בים
לבד
לצרוח שם לרקוד לצחוק לבכות ולהרגיש בסדר עם כל השיגעון הזה בתוכי
באלי להיות בים
לשבת על החול ולזכור שיש בי ים של אהבה ואלפי גרגירים של אמונה ואין לי מה לפחד
אני לא אטבע
באלי להיות בים כי אני פשוט יודעת לשחות
תזהרי לך להתקרב אליי עם זה איכססס
חצי קלאצ
מחכה.ולא בחצי מילה
מחכה.
)
)פעם ראשונה שכועסת
אני כועסת ולא מבינה. זהו.
ולמה רק לי אכפת? זה מתיש לי וקצת שורף מבפנים
)
( אני קצת מזניחה את עצמי וזה חבל
אין לי כוח
זה סביר, לא?
אני עייפה.
אני דואגת.
אני רוצה ש---
נמאס לי שגם מעצמי אני מסתירה הכל )
אני יודעת להציב עובדות לכולם ולדרוש דברים
אבל מעצמי כלום.
זה חשוב לך.
אז למה את ככה מזלזלת?
החיים כ"כ מורכבים יותר ממה שנדמה.
יש רגעים
ממש בודדים
שאני מתגעגעת לאפשרות של לבחור אם לקום מהמיטה הבוקר
מתגעגעת ללהיות במיטה ולבכות
סתם כי רע בלי סיבה
מתגעגעת לחוסר מחוייבות לכלום
מתגעגעת לריקנות הזאת המגעילה שגרמה לי לרצות להגיע לקצה רק כדי למצוא חיים
כי מה עכשיו?
אני לא באמת חיה
אבל גם לא באמת מרגישה
אני סתם
זורמת
עם מה שהחיים מביאים
עושה מה שצריכה
לימודים
עבודה
בית
חברות
(אולי הדבר האמיתי היחיד שיש עכשיו)
אבל שום דבר מיוחד
שום דבר חי לא קורה לי בחיים
הלא חיים האלה
שום דבר ממה שרציתי
ממה שאיחלתי לעצמי
שום דבר
מהחיים
החיים האמיתיים.
(ואולי אני באמת עוד צעירה וצריכה לאפשר לעצמי את הזמן הזה.
ואולי עוד יהיה יום שאתחרט על החיים האלה.
ובטח רק אחפש את מי להאשים,
רק שלא יגידו לי שזאת אני.)
)
אין לי כוח להגיד לעצמי לעצור הכל. להקשיב לגוף
אפילו לא לנפש
ופשוט לכבות הכל
חלאסעםהצורךהמוגזםהזהבשליטהתמידית
הנעלבים ואינם עולבים,
שומעים חרפתם ואינם משיבים,
עושים מאהבה ושמחים בייסורים,
עליהם הכתוב אומר:
"וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ".
רציתי להכנס בו בחוני האהבל הזה
אבל אי אפשר מול כולם כי זה ממש השמצה ולשון הרע
ואי אפשר באישי כי אני ממש לא מתכוונת להתחיל לדבר איתו
תתפללו עליו...שמישהו ייתן לו בראש אחרת שום אישה לא תתקרב אליו
מוזמנת לאתגר את עצמך בפסיפס הקרובחוני המעגל פינות
אתה חופר לי.זר לעצמי
זה ממש חושף את המקום כשאני חושבת על זה. קרציהזר לעצמי
חוני המעגל פינות
זר לעצמישהוא?
(לא כאן כמובן. אפשר אבל לא בצורה מפורשת)
בטח כדי לא להתחיל וויכוחים חסרי תועלת
אני דנה עם אדם שיש לו אוזניים קשובות ולב פתוח
ובמחילה, אני מרגישה שאת הדברים האלו אין לך
אתה לא בא כדי לשמוע זה נטו שעשוע בשבילך..זה זכותך אין לי בעיה
אבל אני ממש לא אשקיע אנרגיות בלספק לך הנאה (שמטופשת מאד בעיניי)
אם את עוזבת את העולם הזה את משאירה אותי לבד
אם את עוזבת את העולם הזה את משאירה אותי לבד
אם את עוזבת את העולם הזה את משאירה אותי לבד
אם את עוזבת--
@_
@_
@_
@_
נגמרו המילים.
שהיו צריכות להיכתב מזמן.