ש שתקי
ש שלום
ש שריטות
ש שלוש
ש שמחה
ש שושנים
ש שקט
ש שלווה
ש שחיטה
ש שחור
ש שיעול
ש שרמוטה
ש שמדורה
ש שקיעה
ש שמש
ש שפה
ש שבת
ש שולחן
ש שולם
ש שירה
ש שוש
ש ש ש
ניסיתי בחגשבת לעלות הקשרים לשם שלי פה
אז משום מה עכשיו הרוב אחרים
מסתבר שתלוי מצברוח ההקשרים מגיעים.
ההבדל נראלי הוא שקודם היו לי הקשרים רעים וכואבים יותר.
התקדמות מסוימת.
זה מרשים
ש
הענין הזה של אהבה
ובכלל רגש מכל סוג..
יודעת אבל שכך או כך
מאוחר מידי לי
ואם כך
עדיף שרגשות טובים.
אממה אין תמיד כוח לעבוד בשביל זה
ולהתאכזב
ולכאוב
ולהתגעגע
והכל.
אני מרגישה טוב יותר
למדתי טיפה
ודיברנו המון
לא ברור לי איך מאדם שלא יודע ומפחד מלדבר
הגעתי למצב של שיחות ארוכות ונעימות
אז היא עזרה לי נורא
ויאא רבי שלשחרר ולהסכים לעצמי להצטרך
ופףף
זה תמיד יהיה קשה?
ונצרך כלכך
ונואש?
ש
אין לי כוח להסוות
ואין לי כוח בכלל
.
כמה הגיוני לצפות ממנו לתת לי מתנת יום הולדת
כזו
?
אין לי כוח כבר להרגיש ולחיות
ורק רוצה לא להיות
.
לא יודעת איך אנש אחרים מרגישים
ולא יכולה עכשיו שזה יהיה אכפת לי
כואב לי ושאם הוא רוצה שימות יחד איתי
.
התממשות של דיבורים שלי מפחידים אותי
ועושים לי רע
אין לי כוח
ואין לי אחריות
ולא כלום
באלי למות. אתמול
ש
בס"ד
יש מלא מלא מה לעשות ואני לחוצה רצחים לא להספיק
למרות שבטח אני אספיק אז אם כבר לפחד לפחד ביושר
אני מפחדת שמה שיצא יהיה לא טוב
אם כבר לפחד לפחד ביושר אני מפחדת שמה שיצא לא יהיה מושלם
מה שבהחלט סביר
וכל הגוף שלי מתנהג כאילו הוא קולה ומנטוס הושלך לתוכו בכוונת זדון
ויאבה לי
אז במקום לנשום עמוק ולהכיל את כל הפיכסה החרדתי הזה
אני עושה פרצוף זועף ושונאת את העולם
למה למה למה למה למה
משו בו נראלי מקולקל
זלא הגיוני
ולא שפוי
ולמה בכלל אני רוצה ולא רוצה
לראות אותה
ודברים שהיא כותבת
ולמה היא לא כותבת בכלל
ושהיא נוגעת לי בלב עמוק מידי
וזה מציף לי אותה
אלוקים
ככה זה מרגיש לכל האוהבים אחרי פרידה??
דיברנו על זה
ניפגש מחר
היא אהובה ויקרה לי
ומה הפואנטה?
מפחיד לי שגם איתה זה יקרה
והנה
עוד כאבים ודברים להתמודד איתם
לפחות היא יודעת
ואני יודעת שזה רק פחד ולא על משו מבוסס
ויהיה לנו טוב
ובאמת יהיה לנו טוב
ושהבעלים שלנו יהיו חברים
זו מחשבה מגניבה
כמה זה מוזר או לא נכון או לא כולשהו להרגיש מאוהבת?
מפחיד לי להיות משמעותית לאנש
ושצריכים אותי
ואני כותבת באותה צורה ומקסימום האנש שיקראו את זה יזהו רק כשואם הם קוראים אותי
או קראו וזה מפחיד אבל סביר או מנסה להאמין שזה לא יקרה בזמן הקרוב
אז זה
ונשלח
ש
הגבתי היום לשירה בפורום הזה
ויצאתי מהבית בלי פלאפון
והדבר הראשון שחשבתי עליו היה ששכחתי לסמן אנונימי
כל הדרך מנסה לשחזר את עצמי לוחצת על אנונימי ונאדה, היה לי כל כך ברור שלא עשיתי את זה
וחזרתי הביתה עם הודעת התנצלות מנוסחת לעילא
םחתי את הפורום
אנונימי.
איזו הקלה.
אבל המכתב היה מנוסח כל כך טוב.
הנה הוא:
סליחה סליחה סליחה.
בנוהל, לא להגיב לשרשור ההוא, שיירד למטה.
כמה דפוקה אני יכולה להיות מאפס עד לשכוח אנונימי פעמיים.
כעונש , כאזהרה וכאות קלון לעצמי אני אפסיק להגיב בפורום; סכנת חשיפה גדולה מידי.
עימכן הסליחה והיו שלום.
תודו יפה
מ.
למה לשאול ולהוציא אותי הרעה?
