שומעת את השיר שהיא השמיעה לי והוא מגוחך וחמוד
וזה מזכיר לי ים וחברה אהובה לי כלכך וחרציות ופרגים וחול וחיבוק ואני אוהבתתתתת ![]()
אז הוא התאכזב ונעלב
אני חזרתי בי וביטלתי מכל וכל את התכנונים ליומהולדת
מפחדת מידי להתאכזב ולא להיות בשליטה
אז לא
והיום יעבור והכל יהיה בסדר
שונאת שמתאמצים בשבילי
והוא רגיל לעשות קולות כשמבקשים ממנו
ואני רגישה כלכך לזה שפשוט לא
אז
הלוואי שמה שכן יהיה, יהיה טוב ונכון לי
ושאני אצליח לעשות את מה שצריך ולהרגיש טוב
בלי להתאכזב ממני ומהיום ובכלל
יותר מפחיד אותי לצפות ולקוות ולחכות ואז לא לקבל מאשר שבשליטה שלי אני אמנע ולא אסכים ואז שליטה
שליטה ארורה
סטייל טיסה. אמרתי לו את זה.. שזה לא משו נגדו או משו שהוא עשה אלא אני הבעיתית
וגם,
ש"מזכיר לך להתקשר אליה" (
) אחרי שאמרתי לו את זה
ושהלוואי שזה יתמתן וירגע כי לא כיף לי לחיות ככה עם זה וגם שזה אכזב אותו והוא לא באמת מבין למה
נס שנסענו לשבת
זה היה נכון ומושגח
למרות העולב שלי והכל
וב"ה טוב ונעים ובסדר
טפו טפו טפו
...
(אולי לא צריך להתרגש מידי ממצבי רוח לפני מחזור וגם שהוא התנצל באמת
ויופי שעכשיו מרגיש לי מפחיד כי לסלוח ולסלוח על דברים שאמרו לי ונעלבתי ואולי זה יוביל למשו פחות טוב ויותר רע
אוף.
ובאלי להוסיף אולי וכי זה יש לי ראש חשדניסט אבל הלוואי שביטחון שטוב)
שונאת את המצברוח הזה
באלי להעלם
מה זה התנודות האלו בי
זה פסיכי ולא כיף לי
מאיים עלי כל האנשות בביהס
רעש לי מידי
אין לי כוח
מקווה שיהיה לי בסדר שם
זה המון שעות
אין לי כוח להגיע אליה ואי אפשר כבר לבטל
ואין לי כוחות
שונאת שאני צריכה משקפי שמש בשביל שלא יראו אותי
נס שיש עדין תמסכות ושזה עדיין מקובל יחסית ללכת איתן
נס שהצלחתי להביא את עצמי לכתוב ולדמוע קצת למחברת
נס שזה לא הפעם הראשונה שהמצברוח הזה מופיע כי זה היה מבהיל יותר
והי שאולי בכלל זה המחזור שבדרך??
לא לא יודעת
ואין לי כוחות
יש לי ערמות של מה לעשות
כשעברתי במסדרון פיתאום תפסתי את עצמי אומרת לי בראש שאין לי כוח אין לי כוח אין לי כוח
וניסיתי לכמה רגעים לשנות את הרצף הזה ביש לי כוח ולהרים את הכתפיים
לשתות מים
ועוד פעולות שאומרים שהן עוזרות
אין לי כוח
סליחה
אני חולה מידי בשביל לעשות את המטלה שאני כבר מאחרת מידי בהגשה שלה
אני עצלנית מידי בשביל לכתוב לרבי *שוב* ולהציק לו בענין הזה
אני מפחדת שאני רוצה לדבר/ לכתוב לשון הרע כשאזה מה שאני רוצה לכתוב לו
אני מודאגת מידי מזה ששוב אנחנו לא עושים כלום ודוחים את החיים לאחר כך ולא מתמודדים
אני שונאת שאני לא מרגישה טוב ולא פעילה ואקטיבית
אני אני ואני
נשבר לי

אחרי שיחה איתה האוהבה לי,
אני באמת מנסה להבין האם יותר ישמח אותי שהיא תיהיה בעז"ה בהריון לפני או יותר יגרום לי לקנא
תהיתי תהיתי
ואני מניחה שעד שלא יקרה אני לא בוודאות אדע
אבל
זה קצת כמו המחשבה שהאם אני מקנאה בה על הדברים השונים שיש לנו בחיים?
היא חברה שלי ואני אוהבת אותה מאוד. מאוד מאוד!!!
ויש לה הרבה דברים שלי אין ולא חלמו להיות
והיא צדיקה ממני וגבוהה ממני וחכמה ויודעת בעלפ ממני ובואו. יש לה אמא ואחיניים שושים ברמות לא חוקיות ועדיין
אני כלכך שמחה בשבילה ומתרגשת ואוהבת שלא מקנא בה על זה.
כן יש בי כאב שכשאני מדברת איתה היא לא מצליחה להבין אותי ואת העומק של הדפיקות שיש בי מדברים מסוימים
אבל אני אוהבת ושמחה ומתרגשת ומאחלת לה את כל הטוב שבעולם
גם אם לי אין את הטוב הזה.
ובעז"ה שימשיך ככה שאני אוהבת ושמחה איתה ובשבילה,
ולא מקנאה.
ושכן ישתנה וישתפר גם אצלי 
זה טוב או לא??
קשה לי וכואב לי כשהוא מגיע
אבל מרגיע אותי באותה הנשימה
חושב לי שאולי היה עדיף שאהיה במתח שלא מאשר שכן והתוצאות של זה
והלחץ של החברה להיות ולעשות ולהביא
ואני אומר, לא.
בינתיים אני במתח אחר.
יש את המקום שאומר, הלוואי שהייתי כמו כולם אבל ב"ה שיש לי טוב ושזה בטיפול ושיש בי את האמונה הקבורה בפנים שמה שיהיה לי טוב ה' יעשה לי את זה ובזמנו הנכון לו. ולי אז
בינתיים כואב אבל רגוע
תרמתי שם.
בשבילו
פלזמה
אני מאושר שעשיתי את זה,
ושיכולתי בכלל
זה למטרה כלכך חשובה והלוואי שלא נצטרך ושהם יהיו עסוקים רק בשמחות
מסתבר שאולי זו הפעם הראשונה והאחרונה שלי לתרום פלזמה
יש לי המוגלובין 12 וחצי
אני מרגיש מת
למרות שזה בדרך כלל משמח וממלא אותי באושר רב לתרום ולעזור
פה יש ועוד היו לי כלכך הרבה טריגרים וציניות ובריחה שפשוט
איכ לי
אין לי כוח לטריגרים
למה העולם לא יכול להיות יפה וטוב יותר
למה בכל מקום שאני פותח צפים לי דברים קשים ורעים???