לכתוב.
ב"ה
אנונימי (פותח)אני דואגת לה
ממש ממש
אם להיות כנים לגמרי
אז זה גם קצת עלבון כי אנחנו חברות והיא לא רוצה או יותר נכון לא יכולה ולא פנויה
אבל בעיקר והכי חזק זה שאני מודאגת ודואגת וחרדה
ושוב,
יכול להיות שנוח לו להתלבש על הרגש הזה ולהתנחל
מאשר על דברים נוספים שיש
אבל
אני מפחדת עליה
ורוצה כלכך שיהיה לה טוב
אוף
אפילו להגיד שאני מתפללת זה לא בדיוק תופס כי אני לא מצליחה להגיע ולהתפנות לזה,
לה אם כן הכאב והדאגה והרצון נחשבים
אלוקים
הוי'
אבניו
פליז.
|דומע|
אני מפחדת להיות
ובמתח
וחוששת ש
אני יודעת או לפחות מאמינה קצת לזה שאנשים אוהבים אותי ושמחים שאני קיימת
אבל זה מידי הרבה לחץ.
אני אוהבת אותן
ומתפללת על כולן
ורוצה שיהיה להן טוב גלוי ומתוק בפשטות
ואני יודעת או מנסה להאמין שזה שאני נמצאת ונוכחת עוזר להן
אבל זה כל כך הרבה אחריות
ואני מפחדת שלא אגיד או אעשה את הדבר הנכון
ושאפגע
או שאגיד משו מהמערבולות שלי וזה לא יהיה מדויק להן
אני מפחדת להיות דמות
ואני עושה את זה כי אני כל כך אוהבת אותן
ואני מפחדת שזה גם בגלל שזה במובן מסוים נעים ומשמח להיות אהודה ואהובה
אני מפחדת לפשל
ומפחדת לא לעשות
והלוואי שפשוט אעשה את הדברים הנכונים והטובים בעיני אלוקים ואדמים
אוף ולחוץ לי
ואני לא שולטת ברעידות של הגוף שלי מרוב מתח
מהקריאה של זה.
מהקריעה של זה
אני רציתי משהו אחד.
הקב"ה יבין שלזה התכוונתי למרות שזה כל כך נראה הרמת ידיים
ביאוש עם כעס וכאב
שונא לבקש
ושונא להיות לא ברור
ואת שניהם הוא מצפה שאעשה
שיבין.
ואבין
ונראה כבר ברור
(הוא אמר שזה לא יפריע לו כי הוא לא ידע על זה
אבל לא. ושיעזור כאן ואיתם כי אני לא יכול לבד. או לא יכול יהיה מדויק יותר)
זה שחרדות ופחדים זה מדבק.
למרות שאני יודעת בראש שהוא מגזים
וחרדתי על גבול הפרנואיד
עשיתי את מה שהוא ביקש
ומחקתי המון. המון. המון דברים שהוא חושש שיוכלו להגיע למישהו שרע לו
זה מבאס אותי מאוד
שהוא חי ככה, וזה לא נשמע בריא וטוב במיוחד לנפשות הפועלות,
וגם כי ככה תיעוד של הרבה זמן פשוט נמחק ואין לי אותו 