מרגיש לא בטוב
ומתחיל מעגל של הרס
יופי ובוגר לנו
:-X
אנונימי (3)מבפנים כזה.
מלון אנשים וילדים מציפים פה את הבית.
אולי אני צריכה לקחת עוד ברזל.
שיחזק. חזק. מחזק. יאוו. אני מתחילה לכתוב שטויות.
אני כ"כ מוזרה.
הרבה אנשים מציעים לי את עצמם, אבל אני נתפסת רק למישהי אחת, גדולה, מלאה כבר, ומנסה לקבל ממנה צומי.
וכאילו למה שתשתף אותך בדברים שלה? זו די ידידות חד צדדית, ולו רק מבחינת הגיל.
כואב לי הראש.
התפללתי שמונה עשרה אצלה במטבח, פתאןם הרגשתי כזאת חולשה הזויה, כמעט נפלתי. רק המחשבה על הבושות שיכולות להיות שם גרמה לי להצליח להתייצב.
מלא ילדים. מדברים לי בראש. והחדר שלי בשיפוצים.
היום לפני שנה חזרתי משם, פחות או יותר. פגועה. הרוסה.
איפה אני עכשיו? נבניתי? סלחתי? לא יודעת.
שהלכתי בבוקר.
ילדה שמנה. מכווצת. עם אגרופים קמוצים ומבט חושש מכל העולם, חשבתי על המהדורה הקודמת שלי, שדי התכסתה לה בזמן האחרון.
פעם הייתי ילדה חמודה, חייכנית, נהנית מכל העולם, אוהבת אוויר ושמש, אוהבת להכיר אנשים חדשים, לגרום להם לברק בעיניים.
והדבר שהכי אהבתי פעם, זה היה הכרויות עם אנשים חדשים ומעניניים.
וכאילו, הלכתי היום ליד התחנה ויש שם מישהי שפגשתי כמה פעמים, אנחנו הולכות באותה שעה, ותקעתי בה מבט קפוא, כמו כל פעם.
וחשבתי, שפעם הייתי בטח אומרת לה שלום, זורקת מילה שתים, ןאז היינו נהיות ידידות, זה כ"כ אני לעשות את זה. כ"כ לא אני.
זה עצוב.