פורום גרעין ידידיה המלך!! (עמוד 3)

יש לי הרגשה שחלמתי את זה. למה שזה יקרה? יותר מתאים למח שלי להמציא כזה דבר.
אעעעעעעעעע. ולמה עניתי כמו מטומטמת ואיבדתי את הלשון.

מה נדפק.

הלב הוא דלת נפתחת ונטרקת בלי הפסקה. הבומים שאתם שומעים מאזור החזה? זה.
רגע מיטה ובכי ושום דבר לא רע אבל אני רוצה למות למות למות.
רגע אחר אהבה לכולם, סבלנות לילדים, מכינים עוגה ביחד ושמחה. איך יכולתי להיות ככה עצובה?!
עכשיו הדברים פחות קיצוניים. עדיין אותם רגשות אבל במינון נמוך יותר, נגמלתי מכמה הרגלים רעים. יש תקווה ללמוד איזון. הטריקות שקטו והלב החל לפעום.

אני צריכה כסף. לתרומות חייגו

לאהוב זה אחלה, אבל לא שווה את הכאב.

ביום הזכרון הבנתי שאני לא רוצה ילדים משלי. גם ילדים זה אחלה וזה האושר הכי גדול שיש בעולם. באמת. אבל בסוף הם שונאים אותך ואתה לא יודע מה לעשות וחלק שהוא ממך הוא כבר לא. 

רק כאב יוצא מזה בסוף. 

 

(יום ירושלים מתקרב, יש לי הרגשה שהתאריך הזה נועד לגדולות וכל פעם אנחנו הורסים אותו.)

שלח לי מלאך. 

יד טובה ועין טובה. לב וטוב. 

וקרבה ואהבה. והשלמה.

*אני רוצה ילדים טהורים. ובית טהור.
*יש פה משהו שפותח בי. האוויר משכר. היהודים אחרים.
*היום עבר לידינו ננח והביא לנו תמונות של סבא ישראל. העיניים שלנו נפגשו והיה לו מבט עוצמתי. מן אש כזאת.
*בכללי אני נמשכת לעוצמות.
*גם ל** יש לו עוצמות ענקיות ואני לא יודעת אם זה טוב או לא. משהו בי רוצה לצאת איתו וההגיון אומר שגם אם זה יתאים , ורוב הסיכויים שלא, אני יסיים את זה כמו תמיד וסתם אפגע ואפגע.

לחץ. ויש לי הרגשה רעה לגבי הנסיעה הזאת. אבל תמיד יש לי הרגשה רעה אז אולי זה לא אומר. ודיברתי עליה יותר מידי וכל מה שאני מדברת בסוף לא קורה. ולמה אני לא מסוגלת לבטוח בה' הרי גם ככה מה שהוא ירצה יקרה וכאילו אני נוסעת בשבילי.
ירושלים היר איי קאם.

יש דברים שחוזרים על עצמם באותו יום אחרי הפעם הראשונה שנתקלים.
אתמול זה היה אהבה ופחד.
והנשמה יורדת כבר כמעט שבוע רודף אותי.

א. ככה אגרוף בום לפנים! אני לא רוצה את זה באמת. אני באמת לא רוצה את זה. טאדא. כפיים כפיים לי. עלינו שלב!
ב. אולי אני חיה בסרט, ומאוד, אבל זה הרגיש אתמול שהוא יצא כי הוא דאג לי. רציתי ללכת ולהביא לו נשיקה אבל מה הי מי אע?
ברוך ה'.
ג. החלטתי שכל פעם שאני רוצה להגיד שיט אני יגיד ברוך ה'. ברוך ה'.

אין לי ציור ישנים. הם הפכו לגזים. התפזרו ברוח של כאוס.

זה לא יפה ולא קול וסתם גורם ללב שלי להעלות דופק. חלאס.

*למה עשיתי את זה? מקום אמיתי בנפש או סתם נסיון להיות משהו?
*ירושלים, עוד נקודות.

כל העולם כולו שיט אחד גדול.


אני צריכה להפסיק להגיד שיט. אני פאקינג מורה זה לא מתאים.
מח מטומטם.

לשחרר. זרימה ותודע של אושר.

**כמו שאני
זה לא הכי טוב
אני לא שלם, חסר בי דבר
ומותר לי אותי לאהוב.

י צ י ר ה .
כל יום ליצור, זה המתכון ללב רגוע.

בעניין אחר, אני צריכה להפסיק לחשוב עליו. וזה סתם סתם סתם. חלאס. שיפסיק להיות כזה.

אין אף אחד שיקנה לי בית בובות. ואף אחד שיגיד לי "הכל יהיה בסדר".
יש אנשים שמפרשנים כאב = עומק. וזה לא שאני טיפשה אבל קצת מתנוון לי המח.
יש מפרשנים כאב = השראה. זה לא שאני אפאתית אבל גם הלב קצת נרדם. רק געגוג מציף לפעמים.

אפחד

אף אחד לא מ ק ש י ב

שיט.