בעזרתו ובהשתדלותנו!!
ידידיה!! (אוף לפני דקה עשיתי אשכול כמו זה והוא לא נתן לי לשלוח..)
רציתי לאחל שנה של שלום שמחה ובריאות
חזרה לישובים המובוטחים ושימותו כל הערבים!!
שנזכה לראות את את החמור של המשיח
ואת ביניין בית במקדש השלישי
שתושבי שדרות יחיו בשלום שקט ורוגע
שתושבי הגוש יקבלו בתים נורמאלים ולא קראווילות מתפוררות..
בהזדמנות זאת סליחה אם פגעתי או אמרתי משו שלא במקום.. (לצערי אמרתי השבוע משו כזה אבל סלחו לי.. =))
שתיהיה שבת שלום מלאת שמחה וששון.. אוהבת תמיייד! (את רובכם לפחות..)
מלאמלא ב"הצלחה בכניסה היום להעולים בנות!
בע"ה תהי מדריכה תותחיתת..
חולעליך!:]
<חחח שרית..גמלך זה יגיע..;] >
...עזרא - ארכיוןסוף סוף הודיעו סופית לאן אנחנו נכנסות
ידענו כבר אבל עכשיו זה רשמי
אני נכנסת לנטעים בנות לבד=]
זה ממש קשה אז תאחלו לי בהצלחה
שנשמע בשורות טובות
שבועו טוב=]
בסיעתא דישמיא!
<ה"בוו" זה כי אני מדברת עם שני..ולכן נזכרתי בזה.>
שהה-נה טו-בה!!
א-מ-ן שכל משאלותינו יתגשמו לטובה.
ושנמשיך להיות כמו שאנחנו!
כאלה חמודים. [:
בעזרתו ובהשתלותידנו!!
שוק חיי!! יורד עכשיו גשםםםםם!!!
כאילו טיפות אבל.. ואי קורע!
ואני באמצע ללמוד למבחן במת' ואני לא מצליחה כלום!
מי גאון ויכול להעזור לי??
בס"ד
ילד של שבת
מאז גיל 4 אני מגמגם . כשהייתי ילד גמגמתי מאד מאוד. עד כדי כך שלפעמים לא יכולתי ממש לדבר.
יחד עם זאת הייתי ילד מאד נמרץ , המון חברים , ספורטאי מצטיין ותלמיד לא רע... בקיצור- ילד די שמח...
יחד עם זאת –בכל פעם שהיה איזשהו ריב בחבורה , בכל פעם שמישהו רצה לפגוע- תמיד היה את כלי הגמגום. וזה עבד.
תמיד.
בכל אופן – יום אחד, בגיל 6 , חזרתי הביתה כולי בוכה . לא רציתי לדבר עם אף אחד. רק בכיתי . בערב, אבא שלי חזר מהעבודה. אמא שלי סיפרה לו שאני לא רוצה לדבר עם אף אחד . הוא נכנס אלי לחדר ושאל מה קרה . לא עניתי. הוא המשיך. לא עניתי. בסוף אמרתי לו שאני שונא את אלוקים ...
אני חושב שהוא לקח את זה קצת קשה.
בבוקר אבא שלי העיר אותי עם סיפור:
למעלה בשמיים יש מפעל ענק של תינוקות . כל המלאכים עובדים בקצב מסחרר, סביב השעון , ומיצרים תינוקות לכל העולם . הלחץ בעבודה מטורף. יש להם הזמנות מסין, מיפן, אמריקה ואירופה , אפריקה ואפילו אוסטרליה וכן , כן ... גם מישראל... בכל אופן העבודה רבה, הזמן קצר, והכל חייב להיות מדויק. למלאכים יש מתכונים מיוחדים ליצירה של כל סוג וסוג שלי ילדים . יש חומר שכל , חומר יופי ,חומר גובה. יש חומרים לתכונות טובות, יש חומרים לתכונות רעות . הכל מדויק . יש מכונות ענקיות ממש בגודל של כל החדר . המלאכים עובדים קשה כל יום, מבוקר ועד ערב . כמעט בלי הפסקות .
ישנים במשמרות, אוכלים בעמידה. כל השבוע.
ואז..ביום שישי... קצת לפני הצהריים ... נשמע בשמיים קול צלצול עדין. המלאכים מכבים את מכונות יצור הילדים , מכבים את האור במפעל התינוקות , והולכים להתארגן לקראת השבת . כל מלאך מתקלח במקלחת חמה. ואח"כ כולם הולכים לישון שנת צהרים . לקראת ארוחת השבת לובשים המלאכים כנפיים חגיגיות. הילה מיוחדת לשבת , בגדים לבנים , את הארוחה מכין אלוקים , והיא מלאת כל טוב , אוכל ושתייה .
המלאכים מספרים סיפורים . אלוקים גם. כולם שרים , רוקדים ונרגעים. אח"כ כולם הולכים לישון- כולם הרי עייפים משבוע העבודה בקשה.. בבוקר , כולם ישנים . אבל מי לא עייף ? נכון – אלוקים, אבל גם אלוקים לא עובד בשבת... הוא לא עושה גשם וגם לא עושה שמש, לא עושה שלום וגם לא מלחמות . הוא לא מחליט החלטות ולא מכנס ישיבות ... הכל עובד בצורה אוטומטית.. אז הוא משעמם לו... אז אלוקים מתגנב , בלי שאף אחד ישים לב , למפעל התינוקות. הוא אוסף שאריות חומרי ילד מכל השולחנות . הולך לו לשולחן צדדי, ומכין לו ילד לבד. וכשאלוקים עושה משהו – הוא עושה אותו הכי טוב שאפשר , בלי מתכון בלי תוכניות .. ומכל הלב.. אז הוא שם יותר חומר שכל , יותר חומר אופי , ויותר חומר יופי ... הוא שם רק תכונות טובת ... ואז – אלוקים מבין שהוא עשה ילד מושלם מדי . והוא הרי לא יכול לשלוח לעולם ילד משולם, כי כולם ידעו מיד שאת הילד הזה עשה אלוקים . אז הוא עשה בילד פגם קטנטן, לא חשוב, זניח... ילד אחד הוא עושה קצת צולע, וילד אחר הוא עושה קצת פוזל, אחר קצת שמנמן , ילד רגיש מדי . וכן- ילד אחד הוא עושה קצת מגמגם...לילדים האלה קוראים ילדים של שבת . ואתה... אתה ילד כזה ... ילד של שבת.
שבת שלום
לחברתי הטובה מכולן-שנתשס"ט!!!
שתיהי שנת ברכה
שנה גשומה
שנת שלום
שנת אהבה
שנת גאולה
ושנת משיח
בקיצור-אחלה שנה!!!!!
מחברתך האוהבת
שנתשס"ח
עזרא - ארכיון כיתה י' קצת פחות.. חחח..עזרא - ארכיון
עזרא - ארכיוןעזרא - ארכיוןעזרא - ארכיוןאנוכי, ועוד 2 מחברי לצוות הנהלה רצינו למסור קודם כל שתהיה לכולנו שנה טובה ומתוקה, שנה מוצלחת ופוריה, והכי חשוב סליחה אם אי פעם פגענו/העלבנו/הגזמנו/לכלכנו/מחקנו/נעלנו וכו'.. מקווים שתסלחו לנו, כי הכל היה מכוונה טובה..
ושוב, שנה טובה....חולים עליכם!!!
*אוריה ורות, אני מקווה שאתם מסכימים איתי;)
)עזרא - ארכיוןעזרא - ארכיוןמתי נפתח המדרחוב בירושלים?
מתי חור בקיר נפתח?
ומתי התחנה מרכזית נפתחת
זה דחוף!!!
תודה!
משהו ששמעתי בשם האדמור הראשון של גור:
ידוע שהעיקר של ראש השנה הוא להמליך את ה'.ואפשר לראות את זה בכל התפילות של היום.
ושואלים למה ה' צריך שנמליך אותו?
בכל מקרה גם אם נרצה וגם אם לא ה' הוא המלך וזה לא כל כך משנה מה נגיד.
אז מה הקטע?
והוא עונה שההמלכה היא לא בשביל ה' אלא בשבילנו.
הרבה פעמים במהלך השנה אנחנו קצת שוכחים מי המלך ומי מסדר את העולם הזה
ואנחנו צריכים יום אחד בשנה לעצור ולהזכיר לעצמנו מי המלך כאן...
עזרא - ארכיוןהאשכול הזה יהיה בשביל כל התפילות לרפואה שלמה, כל מי שיש לו מישהו להתפלל עליו שיכתוב פה.
נא לכתוב רק שמות, ולא דברים כמו רפואה לכולם וכו'
בעזרתו ובהשתדלונתו
אנשים!!
הייתץי חייבצת לשים עוד קטע..
למרות שזה קצת ישן.. (לפני שובעיים?) זה שיייייא היפה!!
תקראו!!
הנהלת התנועה מחפשת תמונות של כתובת האש של ידידיה במוצ"ש גרעין
וגם תמונות מההווי הסניפי
בהקדם האפשרי
תודה
למייל roey@ezra.org.il
עזרא - ארכיוןוזה הזמן לבקש סליחה ממי שנפגע/ה ממני, סליחה! אי"ה נשתדל שלא יקרה שוב.
שנה טובה!
עזרא - ארכיוןאסור.........וכו'
תהנו
עזרא - ארכיוןתהנו בשבת!!!!!!!!
נצלו אותה טוב טוב, כי השבת זו השבת האחרונה של תשס"ח!!!!!!!!!!
בקיצר, תהנו המונמון
מידידיה בנים הדר גנים
עזרא - ארכיוןעזרא - ארכיוןעזרא - ארכיוןבעזרתו ובהשתדלותנו...
אנשים! התחשק לי להביא לכאן קצת תוכן..
בבקשה לא להרוס את האשכול...
סרוגים! (תקראו הכל זה ממש מעניין..)
נדמה שאלפיים שנה חיכינו רק לרגע הזה. הִנֵה, קיבלנו בָּמָה! ועוד איזו במה - סידרה שלמה בערוץ הכבלים YES. ולכן, לפני הכול, אי אפשר שלא להגיד מילה טובה על התוכנית הזו. פריצה ראשונה של יוצר ויוצרת מהמגזר אל הטלוויזיה הכללית וסידרה נצפית ומדוברת מאוד שהצליחה להציף את בעיית הרווקות המאוחרת על הניסיונות והקשיים הכרוכים בה, את מצוקתם המיוחדת של הגרושים, ובכלל - את המתח התמידי שחי בו אדם דתי המוקף בסביבה חילונית. אין מה לומר, יותר משהיו מצליחים לעשות הרבה מאמרים מלומדים של כל מיני רבנים, יותר משהיו גורמות כתבות סוחטות דמעות בעיתוני המגזר, עשתה 'סרוגים', ובגדול.
אלא שלמרות כל זאת הדרך שבה זה נעשה מעוררת כמה סימני שאלה נוקבים.
לכאורה אין שום פסול ברצון לחשוף את חייהם המעניינים של כמה מאות רווקים ורווקות משוכני ה'ביצה' בסלונו של עם ישראל. בתור מי שבאו בעצמם מן המקום הזה, אין לי ספק שמפיקי הסדרה מכירים את שוכניה היטב. אלא שדווקא בגלל זה, עוד לפני שאלת מיליון הדולר עד כמה הסדרה באמת משקפת את חייו של כלל הציבור הדתי-לאומי (קראתם לה 'סרוגים', לא?), ולא של כמה מאות צעירים ירושלמיים, אין לי ספק שאפילו אותם היא לא משקפת באמת. גם מבלי להכיר מקרוב את האנשים האלו, צר לי לקבוע שסרוגים 'הרגה' אותם לגמרי. מאנשים אמיתיים עם עולם מלא של רגשות, מחשבות ותחומי עניין מגוונים, הם הפכו לאנשים צרים, שטחיים וחד ממדיים. אין להם בעולמם לא משפחה ולא לימודים, לא בילויים ולא קריאת ספרים, לא לימוד תורה, לא פוליטיקה ולא רוחניות. כלום! רק דבר אחד מעסיק את מוחם הקודח וממלא את יומם מצאת החמה ועד צאת הנשמה. דייטים.
אלא שהבעיה לא נגמרת כאן. היא רק מתחילה. בדרך אגב, 'סרוגים' מעבירה המון מסרים סמויים. האם זה מקרי שכל הגברים בסדרה הם אימפוטנטים רגשיים, "לא בנויים לקשר ארוך", חסרי טקט, אגואיסטים או סתם נודניקים טרחניים?
האמת לא כולם. יש אחד ויחיד שלא. אַבְרִי. הבחור החילוני (...) הוא - גבר אמיתי. בוגר, סבלני, רומנטי, עדין, מתחשב, פתוח לשינוי. אז אם לא הבנת את זה מותק, נגיד ברור יותר. את מחפשת אהבה סוחפת עם גבר אמיתי? עזבי אותך מהדתיים המתוסבכים. את כבר מבינה לבד איפה כדאי לחפש. (מעניין שב'סרוגים', באופן לא מפתיע, מה שהרס גם את האהבה הגדולה בינו לבחורה הדתייה היא, כמובן, הדת ו'מגבלותיה'...)
נמשיך הלאה. באופן שיטתי לאורך הסדרה גם האחרונים שהיו נאמנים להלכה ו"שמרו נגיעה" עם המין השני, ואפילו הצהירו על כך בחגיגיות ("אני לא נוגעת בבנים". יפעת) תוך מקסימום שני פרקים - נפלו שדוּדִים. אין אחד שניצל מיד הגורל! ואתה רואה את זה וכבר מתחיל שאול את עצמך במבוכה - איך ייתכן שאני דווקא החזקתי מעמד והצלחתי לשמור על עצמי מכל זה עד החתונה? יכול להיות שאני המוזר? אולי משהו בי לא בסדר?
והלהיטות של יוצרי הסדרה להראות שכולם כאלו, כולם כמונו, מביאה אותם למעשים בלתי מתקבלים על הדעת. אפילו את ה"מרכזניק" שבחבורה, יוחאי, שְשׂוּרטַט ביד אומן בצורה הכי סטריאוטיפית שרק אפשר, אפילו אותו הם גוררים אל תוך הקלחת בצורה ברוטאלית ולא אמינה. בהופעתו הראשונה מפגין צדיקות חסודה כלפי בחורה שפגש, כשהוא מסרב לבקשתה ללמוד איתו טעמי המקרא, ובתוכנית הבאה הוא כבר פורץ גבולות באמצע הרחוב... ולא רק זה - אחרי חמש דקות, באינפנטיליות ילדותית, הוא מציע לה להתחתן איתו כדי 'לכפר' על מה שעשה. לא צריך להיות 'מרכזניק' בשביל להיעלב. הלו, חבר'ה, לא נסחפתם? גם בסדרה על דתיים מותר לשמור על רמה.
אז מה היה לנו? ישובי הביצה ללא יוצא מן הכלל אינם שומרים נגיעה. הדוס מ"מרכז" גם לא. ואפילו לא המתנחל הנשוי (+3). אז מי כן? אף אחד! מה, אתם מרימים גבה? וכי בחיים שלכם יצא לכם פעם לראות דתי שכן שומר על ההלכה?!
וכך באלגנטיות ובהדרגה מופלאה מפרק לפרק עולה כמות הסצנות שמי שרוצה ולו מעט לשמור על ניקיון עיניו ועל התוכן שנכנס דרכם, חייב למצוא במה להתעסק על שולחן הסלון במבוכה. מה קרה? העלילה נחלשה וצריך לפצות על כך בדרכים אחרות?
הלאה - ומה עם המשפחה? אתם יודעים, הורים, אחים, סבא וסבתא. ב'סרוגים', זה כמעט ולא קיים. לחבר'ה האלו אין משפחה בחיים שלהם, והפעמים היחידות שבהן היא מוזכרת זה בהקשר שלילי (ההורים הנודניקים שיורדים לחייך למה עוד לא התחתנת (יפעת), המשפחה התורנית שצילה השחור רודף אותך גם אחרי שעזבת (הודיה)).
האם לצד עשרות דיאלוגים רדודים ראיתם שם שיחת עומק אחת בין בחור ובחורה? פגשתם בשיקולים מהותיים איך בכלל בוחרים בן זוג? עיסוק בשאלה הגדולה מכל - למה בכלל להתחתן? האם בסדרה שלמה שמדברת על קשרים בין גברים לנשים ראיתם דוגמא אחת לזוגיות יפה ומוצלחת? תגידו לי בבקשה עם איזה מין רושם צופה אמור לצאת מסדרה כזו?
ובכל זאת, אי אפשר להגיד שאין מה ללמוד מ'סרוגים', גם אם זה על דרך השלילה. זוכרים את אותן הלכות מיושנות ופרימיטיביות - ייחוד, נגיעה, צניעות בין המינים? אם תיזכרו שניה בכל הבאלגנים שרצו שם תגלו ששני שלישים מהבעיות שהסדרה כל כך נהנית להתבוסס בהן, ייתכן ולא היו מתעוררות מלכתחילה אם אנשים לא היו חושבים את עצמם יותר חכמים מהתורה ומחז"ל ופשוט שומרים על ההלכה הפשוטה כמו שהיא כתובה בספרים. כמה תסבוכות רגשיות, אהבות שמראש אין להם סיכוי, כמה נגיעות סרק שבסופו של דבר הובילו ללבבות שבורים, לנחלים של דמעות וצלקות נפשיות, היו נחסכים אם אנשים היו פשוט שומרים על הכללים הפשוטים אבל הגאוניים שכבר אלפיים שנה עובדים מצויין בעיצוב נכון, בריא ומאושר של היחסים בין המינים.
נקודה נוספת שאי אפשר להתעלם ממנה - בתור סידרה המתיימרת לעסוק בחייהם של צעירים דתיים, דמות מרכזית אחת נעדרת לחלוטין. אפילו תפקיד משנה קטנצ'יק לא נתנו לו. אלוקים. דווקא הוא חסר לגמרי בתוך חייהם. דמותו חסרת משמעות, לא נוכחת, ולא מדוברת. ה'דת' דווקא נמצאת שם. נמצאת ועוד איך. מכירים? אותה מסגרת חוקים נוקשית, מגבילה וחונקת. כמובן, שאם לא לוקחים אותה קשה מדי, על איסורי דרבנן מוותרים אוטומטית ובאיסורי תורה לוקחים רק מה שנראה - אז באמת נוח יותר, אבל עדיין.
אז מה היה לנו עד עכשיו, או נכון יותר - מה לא היה לנו - בסדרה שמדברת על חייהם של צעירים דתיים - אין משפחה, אין זוגיות, אין אלוקים. אם זה לא נקרא פספוס תגידו לי אתם מה כן.
וזה מוביל לנקודה האחרונה - מה עובר בראשו של החילוני הממוצע שצופה בסדרה הזו? הוא לא פוגש הרבה דתיים בחיים שלו. חי לו בשלווה בשכונה חילונית נקייה מחובשי כיפות. במילואים הוא משרת עם כמה חבר'ה דתיים נחמדים, יש את ההוא, מהכנסת, נו, אורלב, ויש גם את המתנחל הצעקני והאלים שראה בחדשות של שמונה. אבל עכשיו יש לו סוף סוף ההזדמנות לראות את הדבר האמיתי. נפתח לו צוהר הצצה לחייהם של ה'סרוגים'. אלא שמה שהוא רואה פשוט עלוב ומעורר רחמים. 'לא חבל עליהם?' הוא חושב לעצמו בתוגה, 'בסך הכול הם לא נראים שונים ממני בהרבה, ורק הגיבנת של הדת רובצת על הגב ומשגעת אותם. מסכנים! שיהיו חילונים וזהו'.
אז מה אתם אומרים - אנחנו לא מבינים באומנות, ביצירה, בפתיחות מחשבתית... יכול להיות. אני מודה שאני לא מבין גדול. אבל הרשו לי בכל זאת להביע את הביטחון בכך שאף שלא מעט חובשי כיפות סרוגות טרם הצליחו להרים את הכפפה של יצירה יהודית ראויה, כזו שלה חיכינו אלפיים שנה, אני משוכנע שיש יצירה כזאת. יש יצירה יהודית אוטנטית שלא בועטת במסורת ובכפיפות לאל, אבל כן יודעת לבעוט באבק, במוח במחשבה ואף מולידה פירות חדשים שטרם היו בעולם לפניה.
אבל כנראה שנצטרך להמתין עוד קצת. בְּבִּיצַת חיינו נצטרך לבלוע עוד כמה צפרדעים לפני שנזכה לפגוש נסיך אמיתי.
שיהיה שבת שלום...
כול מי שיש לו חבר/קרוב משפחה/סתמישו שהוא רוצה שיתפללו עליו, שיכתוב פה את השם.
בבקשה אל תהרסו את האשכול הזה, ותכתבו באמת רק את מי שצריך שיתפללו עליו...
אחרי שמי שכתבתם הבריא, תכתבו בכותרת ההודעה "הבריא", ובהודעה עצמה את השם שלו
דגי הזהב וכרישי הכסף*
הסיפור הבא הוא סיפור עצוב שעדיין אין לו סוף.
קהילת דגי הזהב חיה לה בשלווה, היא הקימה מושבות דגים לתפארת מדינת הים, ותרמה לכלל החברה שמתחת לפני הים. הכל בהתנדבות כמובן.
לא פלא שכולם אהבו את דגי הזהב.
מי שאהבו יותר מכל את דגי הזהב היו כרישי הכסף.
הכרישים התענגו על הבשר הרך והזהוב של דגי הזהב וקיימו כל שנה תחרות מתכונים מדגי הזהב.
כרישי הכסף היו מהירים וחזקים, ולדגי הזהב לא היה כל סיכוי להינצל מהם.
החלק המתסכל שבסיפור הוא, שככל שהכרישים אכלו יותר דגי זהב מזינים – הם הלכו והתחזקו. כלומר הכוח של הכרישים לטרוף דגי זהב בא להם מאכילת דגי זהב. נשמע מעגל קסמים מתסכל נכון?
ועכשיו לנמשל: דגי הזהב הכתומים ("ראשו כתם פז") הם ציבור אוהבי ארץ ישראל, כולם על שלל גוניהם. רבים וטובים מבני הציבור הזה משתמשים בדואר אלקטרוני.
כעת נוסיף הסבר טכני קצר, נא להחזיק ראש: אתרי האינטרנט מתפרנסים מפרסומות, פרנסה שאין עימה בושה וכלימה, ברווח ולא בצמצום, או במילים אחרות: הם מרוויחים מזה מיליונים רבים. ככל שנרשמות יותר כניסות לאתר האינטרנט, בעלי האתר יכולים לדרוש סכומים גבוהים יותר, והם דורשים (אפשר לסמוך עליהם בנושא הזה). זו הסיבה שהם מאפשרים לכל דכפין לפתוח תיבת אימייל ובחינם! כדי שיכנסו לאתר שלהם כמה שיותר פעמים, והם כבר מתרגמים את זה עבור פרסומת. וכאן נכנסים דגי הזהב הקטנים לתמונה.
בכל פעם שאתה שולח או מקבל הודעת דוא"ל, פעולתך נרשמת ככניסה נוספת לאתר. כן, גם כשאתה נכנס ישירות לדוא"ל ולא עובר דרך דף הבית שלהם.
אתר 'וואלה' שבבעלות עיתון הארץ הוא הדוגמא הכואבת ביותר.
באתר זה נידונים אוהבי התורה העם והארץ לעלילות והכפשות,השמצות והסתה, אך למרות זאת כולנו ממשיכים להשתמש בשירות הדוא"ל שלהם.
זה מתסכל, זה מקומם ואין שום סיבה לחזק את הכרישים!
אבל מה אפשר לעשות? איך אפשר לכתוב סוף טוב לסיפור הזה?
יש כל כך הרבה אפשרויות: פותחים בחינם תיבה חדשה בג'מייל, וכך מי שמסית נגדנו לא יתעשר על חשבון קרבנותיו. והמהדרין מוזמנים לפתוח תיבה בשורש או ערוץ 7, אתרי אנ"ש, ולחזק אותם – סור מרע ועשה טוב.
כמובן, פרידה מ'וואלה' ו'נענע' מועילה גם כדי לא לתור אחר העיניים והלב, מצווה גוררת מצווה.
*מעובד מתוך מאמר שהופיע בעלון שבת.
מה אתם אומרים על זה?
