פורום פורום בוגרים (עמוד 4)

או לא יודעת איך קוראים לזה
יצר השינה? כח?

אהובייי
זה כנראה מה שהיה צריך להיווות
כך את אומר---ת
בוא נמשיך לחיות
יש עוד דברים יפים לראות

איזה תסכול אוף.
למה למה למה
מה הקטעע
להרדם כשצריך להתעורר
ולא לישון כשצרייך
אווווף
לכי לישוון כבר
יום מזעזע מחר.
אני צכה להיות מוכנה לזה

אינלי כסף
אבא תקנה לי

אני צריכה אותן. עכשיו.
כולן לא פה.
ואם הן לא יבואו לחבק אותי בקרוב.. אז... אני באמת פוחשת מה אני מסוגלת לעשות.
הצילו. שיבואו.

כן, בעיקר

החיים הם כמו הר.
אתה למטה. ואז מתחיל לעלות, ועולה, ועולה.
ככה מטפס.
ואז אתה מגיע לפסגה.
רוח נושבת על פניך,
ואתה מרגיש מלך העולם.
ומנסה להמשיך עוד..
אבל..
אז אתה מתחיל לרדת.
יורד, ויורד במורד ההר,
עד שאתה מגיע למטה. לתחתית,
כמו מקודם,
רק בצד השני

לא רוצה לשמור עליהם.
זה הילדים שלהם.
3 שעות של סבל

אני מפחדת להגיד.
אבל כן

וכל מילה מיותרת
נמאס לי ממני

אני מתבכיינת כמו תינוקת

ממש אבל.
כאילו כמה טעויות בנאדם אחד יכול ןעשות?!
כמה?!
יואוו סתומה.
למה יש לי חברים בכלל?

לא קמתי לשיעור ויש בגרות עוד שבועים. ואני לא יודעת כלום. כלום.

פשוט גאון.

ועכשיו גם מבזבזת את הזמן כשיש עוד שיעור לבגרות.
כפיים

פחחח
בלעתי את הצחוק.
חכמה גדולה לא לפחד מדברים פיזיים. לדהור על סוס? אפשר לחנוק את הפחד.
אבל וואלה?! דברים שבנפש, אני פחדנית. וקטנה קטנה.
מפחדת לעשות כל דבר. להגיד משהו מעבר, לקפוץ למים.
חכמה גדולה להיות גיבור בשרירים. כן אני רצה מהר וגם יודעת לחנוק את הכאב.
אבל וואלה?! כאב נפשי. לא. זה אני לא יודעת ולו ובמעט לעצור. אני נותנת לו יד חופשית ולא מנסה אפילו לעצור אותו.



אין לי אפילו משפט סיום.

הייתי פשוט בורחת יום אחד, ונוסעת. הכי רחוק שאפשר.
אולי לצפון..
לא. לא לצפת.
בחיים.
אפילו שנורא יתחשק לי.
אולי אני אסע לחיפה. אבל אני לא אוהבת את המקום הזה. הוא מסריח. אבלאבל יש שם ים. גם פה יש ים.
אולי לטבריה.
כן. כינרת לא תזיק לי.
אפילו שחם שם רצח.
אני אהיה שם כמה דקות ואסע. שוב.
אולי לבאר שבע. אבל יש שם יותר מידי אנשים שאני מכירה. ואינלי כח לאנשים.
אני אעשה את זה מתישהו. אני בטוחה!

אינלי כח לחיות.
ולא למות.
אין טעם לחיים