הלוואי שיהיה לך טוב בקרוב
אישיותהלוואי שיהיה לך טוב בקרוב
ככה
זה
אנחנו
עכשיו?
מרגישה שבגללי
וצר לי
תחזור
אני אלך
אלך
מה היה כל כך בוער;
לרמוס את מי שגמור כבר
להיכנס לפינות
ולהכאיב.
להימשך
הלאה והלאה
אל מחוזות
שזועקים לדממה,
לדרוך חזק
על מי שכבר מחוק
שותת דם מובס
ואיננו עוד-
כשגם המכה הזאת,
המילים האלה,
מרסקות.
לא הבנתי
מה תמיד כל כך בוער;
לחתור חזק
ואת המשוט לתקוע בלב,
מה כל כך בוער
לא להיות
רגישים.
לא הבנתי.
וכלום לא נשאר ממני
תודה
הצורך הזה בהגנה ביציבות
כל אחד עסוק בחייו
אף אחד לא חייב לך כלום
וזה כ"כ בודד.
כל אחד בעצמו בחייו
אין לו באמת איך להתמלא?
היא עצבנה אותי
לא נתנה לי לדבר
לא להביע את עצמי
לא עודדה קצת
רק עוד כאפה
להחליט בשבילי
אם עוד פגישה או לא
למרות שאמרתי למה
שלא. לא מתאים
הוא מוזר
לא רוצה אותו
לא לראות אותו
לא קשר איתו
בלי להבין אותי
בלי להבין שאין
לי מילים כמוה
להסביר למה לא
זה כ"כ לבד
משפחה- לבד
באמת אין לו איך להתמלא?
גם ממנו לא ניתן לקבל?
אני מעריכה אותה מידי מלדחות את הדברים שלה
כן. קשה. קשה שאין עם מי לדבר
אין עם מי לעודד
אז מה צריך לעשות
להגיד לסערה. לא כרגע. לכי לצד
שקט
וחלל שלא מתמלא. וממשיכים הלאה יחד עם הפחד.
יחד עם חוסר אמונה.
השבוע בעולם קטן אחד פרסם. כמה הוא מרגיש דוס חילוני
והזדהתי מאוד
מפחיד לכתוב את זה.
אבל אני כ"כ רוצה תשובות אמיתיות שכליות יחד עם רגשיות, שיתנו מענה ללב
שלא יחזרו על עצמן אחר כך. יתנו מנוחה.
אין לי איפה לקבל
ועם מה יצאתי?
השנה לא למדתי כמעט ולא התעמקתי
שום דבר כנראה
חבל. חבל
הייתה עבודה. לא היה חופש כמו תמיד
פעם ראשונה בחיי
וזה אווירה שונה
וואי הסרטון הזה פתח לי את הלב
אני גם רוצה להתעלות
כל היום לעסוק בקדושה
בלימוד בהתעמקות
בתפילה עבודה שבלב
בלי מניעים אחרים. מפריעים
יחד עם דיבוק חברים
זה כ"כ
בבקשה
אבא
שאני יעזוב כבר את הערוץ
הוא לא טוב לי
בבקשה שתהיה לי חברה עשירה וטובה
אני לא מסתדרת פה.
אין לי את זה בכתיבה
ואני לא רוצה להכיר מפה אנשים
גם עברתי את הגיל
גם אני רוצה חברה מהסגנון שלי, פשוט ככה יותר קל לשמור ולבנות
את ההשקפה שלך
בבקשה שתהיה
אני חוזרת מהעבודה. עוד מעט יגמר הפרויקט
ואז מה?
אני אהיה חסרת מעש?
אני יבוא לפה. כי אדם צריך חברה
כ"כ זקוק לה.
אני כ"כ זקוקה
למרות שאני לא מסתדרת איתה. ולא מוצאת חברות כלבבי
אבל בלעדיה. אתה כלום. נחנק. ושיתוף שכ"כ נצרך
בבקשה אתה כל יכול
בבקשה
שיגיע כבר תורי
לבנות משהו
הקנאה
צורבת
נמצאת
ואיך מתעלים ממנה?
לא רוצה להיכנס לסבב הזה הלא פוסק של
חשבתי שהוא יהיה הראשון
אבל היה לא מתאים בעליל
קצת מעליב שהם חשבו שזה מתאים
קצת מעליב שאני כותבת את זה על מישהו
הוא לא ידע. בגלל זה אני מרשה לעצמי
מנסה לשמור על כבודו
אבל היה כ"כ לא מתאים.
אולי חשבו שהוא דומה לי באופי?
זהו אני צריכה משהו עם שוני באופי משלי. אני לא מתה על עצמי
אני לא יכולה עם עדינות יתר. עם שיחות נימוסים כל היום
בזמנים קשים אין לי אותו.
מרגישה חסומה. מסתבכת. בודדה. עושה הכל לא נכון
מרגישה שאוזל לי הכח. ולא ברורה לי הסיבה
למה כן ולהמשיך להתאמץ
הרצון שלי לא תואם
מתקשה. מורד.
בשביל העולם הבא?
לא בוער לי. לא ברור לי מה זה
בשביל שיהיה טוב?
כי זה הדרך הנכונה?
ככה אומרים שפה האושר
אין אושר בלעדיה. זו המשמעות
אך מה עושים כשלא מרגישים את הטוב? על זה זה עומד?
הולך טוב לפעמים ולפעמים פחות
אבל מה זה שווה כל זה
אם לא בשביל קרבה אליו
שיהיה איתי
שם בשבילי
גוש של התלונות ומרמור
צריכה\ רוצה להוציא את זה איפשהו
אין כזה מקום
רק שיבינו. שיתנו מקום
יהיה כ"כ משוחרר אחר כך
(לא הבנתי איך מוצאים פורמים אחרים ריקים)
מתאמצת לא לראות דברים מסוימים שפעם ראיתי
לא להיכנס לאתרים בעייתים
לא לראות סדרות כדי להסיח את הדעת
לסנן את העיתונים שאני קוראת
את הספרים
להפסיק את החיפוש אחרי פיטפוטים חסרי טעם עם בחורים
וכל זה בשביל מה?
בבקשה תן לי סיבה
בבקשה
בבקשה
נכון זה שווה, כי אם בבן אדם לחברו אני לא מצטיינת?
ובכיבוד הורים
חשיפה מטופשת
לא עוזר לחשוף מידי
להתבונן ברע. נתקעים בו
או שלא יודעים לבאטות אותו
וממצאים
אוח
היה. טוב
אבל לא
לא מתאים
בכלל
אז עצוב לי ומיאש
והיא לא מבינה ולא מקשיבה
ואין מי לשתף
אני מתחילה לשתף אותה שמיאש לי והיא הולכת
אין לה מה להגיד
עצוב לי
אין לי כח לעבודה מחר
אין לאנשים
יכול להיות שבודד יותר בחברת אנשים שלא טוב איתם
אם הייתה לי עבודה כזאת בודדה
אוף ובנסיעה חזור חשבתי שאני לא אכנס לפה שוב
מייאש לי