אני, היוםריעות.
בוכה
בוכה
זה בטח אבא. זה אבא?
אני זוכרת גוף של גבר גדול ממני משמעותית
אני זוכרת שאני ילדה
אני זוכרת ידיים
אני זוכרת חיבוקים ולטיפות וגיפופים
אני זוכרת מין רעד של תשוקה
שלי
וכולם יודעים, לכולם סיפרתי
שמגיל שש אני שם.
אז זה לא מוזר
זה רק
מה לעזאזל היה שם?
ולמה כל כך כואב
למה אני לא זוכרת
למען השם
זה יכול לעזור לי
לזכור
למה הדחקתי
למה
למה פתאום יש לי ספק שבכלל היה משהו
אני צריכה איזו מישהי שתגיד לי
כן ריעות
אם יש לך תחושה לא נעימה
ואת זוכרת גוף זר מחבק אותך
ותשוקה
אבל את לא רוצה לא רוצה
זה לא אמיתי
אז אולי זה כן קרה
ואולי את צריכה לבדוק
ולבכות את זה החוצה.
ולמה אבא למה
למה יש לי תחושה שזה הוא
כי אני תמיד מתכווצת לידו
כי אני מפחדת ממנו
כי היא מפחדת ממנו
כי כולם אוהבים אותו כל כך
כי הוא טוב כזה
למה אבא למה
והפחד
שיום יבוא
ןאזכר.
אני מרגישה שאני כופה את עצמי עליהריעות.
כי אני צריכה מישהו שתמיד יהיה שם
אני לא יודעת מה זה נחשבריעות.
היא הלכה לי. זהו. זה נגמרריעות.
לא לאבד שליטהריעות.
הצילוריעות.
כואב לי. אני צריכה עזרהריעות.
אני נוראית
יהיה לי טוב מתישהו. אבל אני רוצה עכשיו.
בבקשה תחזור
כואבכואבכואבריעות.
אני צריכה פשוט לישון
כואב כל כך אלוהים
אני לא יציבהריעות.
כואב כל כךריעות.
זה קשה כל כך.
כואב לי וקשה לי לומר את זה, כי כולם מתאכזבים.
למישהוריעות.
חבלריעות.
רע, אבל אני לא במקום של לעזור להריעות.
לעומת זאת כשההורים שלי חסרי אונים איתי זה יותר חבל
הם חסרי אונים, הם לא רעיםריעות.אחרונה
-----אנונימי (פותח)
אני עוקב אחרי כל הדיאלוגים שאת עושה בנסיו"פ וזה ממש יפה!
הרבה זמן אני כבר לומד כתיבה, ואני חייב להגיד שיש לך את הכישרון!
את יודעת מה אומרים, מי שנולד עם זה, נולד עם זה..
את לומד כתיבה? אני תמיד ממליץ למי שיש את הכישרון שיתחיל לעשות את זה,
חוץ מזה שזה סתם כיף לכתוב ועוד יותר כיף לראות את התוצאה, זה ממש ממש עוזר להתמודד עם קשיים
ולנצח את הייאוש. כשהתחלתי ללמוד כתיבה הייתי יושב כל יום שעה וחצי לפחות לכתוב. הייתי עושה את זה עם עיפרון חודים 0.5 בלבד, ופשוט כותב. אחרי חמישה חודשים יצאתי עם 6 מחברות מלאות במלל. היום אני כבר כותב על המחשב, סתם כי אני כבר כמעט יודע כתיבה עיוורת אז אני מצליח לכתוב ממש מהר..
בכל מקרה אני ממליץ לך על כמה ספרים (מקווה שאת לא מכירה):
1. המדריך- "כתיבה יוצרת" של צבי פישמן.
2. "יצירה ישראלית- ספרות, שירה, אומנות ואסתטיקה" בכתביו של הרב קוק, לוקט ובואר ע"י הרב חגי לונדין.
ממליץ בחום על שני הספרים האלו..
בהצלחה גדולה!
תודהריעות.אחרונה
הבטחתי להדס שאשמור על עצמיריעות.
יכולהאותילחייך!!!
נערךריעות.
-----אנונימי (2)אחרונה
שוב
בשביל זה יש את המשפחה
את אמא
את אבא
אמא היא זאת שאת היית אצלה בבטן
תשעה חודשים
היא הניקה אותך
היא לקחה אות לגן יד ביד
אבא הוא זה שהכין לך אוכל
ולקח אותך על הכתפיים לגן שעשועים
האחים והאחיות הם אלה ששיחקו איתך בצהריים
כשחזרתם מהגן
הם אלא ששכבו איתך באותה מיטה
שנרדמתם אחרי משחק מפרך בחופש
והם אלה שיעשו הכל בשבילך
הם פה לידך, והם יהיו לידך תמיד
מתי שתבקשי
אני לא יכולה יותרריעות.
אני חולה וזהוריעות.
זה אומר שאני לא יכולה להתמודדריעות.
אני פשוט לא יכולהריעות.
אני חושבת שעדיף שלא אלחםריעות.
כדי לא לפגוע באחריםריעות.
----אנונימי (3)
יכול להיות,
זה לא בושה להיות חולה.
...
כולנו חולים,
כל אחד ומחלתו הוא.
המטפל שלי אמר לי פעם
ש93% מהאוכלוסייה מכורים לדבר כלשהו
ויותר ממחצית מתעלמים
ה' זיכה אותך
שאת מודעת לעצמך
לא כולם זוכים לזה
זה לא בושה להיות חולה
את יודעת את זה
את רק צריכה לעשות צעד אחד
ולהבריא
להבריא זה להיכנס לעולם טוב יותר
עולם מושלם
עולם טהור
נקי
רך
אוהב
ונעים
עולם מחבק
שבו לא מתעלמים
לא דוחפים מתחת לשטיח
-------------------------
ראיתי עכשיו שכתב שזה שאת חולה "זה אומר שאני לא יכולה להתמודד".
אני אשתף אותך רגע במשהו:
לאחר שהמטפל שלי אמר לי רשמית שאני חולה במחלת ההתמכרות
הרמתי ידיים
אני זוכר שכשהגעתי הביתה התחלתי לעשות את מה שאני מכור אליו
מלאאא פעמים
כי פשוט אמרתי, שאם אני מאובחן, אין מה לעשות, אני מכור וזהו.
הדבר היחיד שנותר לי זה למות.
אני חולה, מכור, יחיד בעולמי,
לאן יש לי להתקדם
אבל אחרי כמה שבועות של הידרדרות מזוויע
החלטתי יום אחד להשים לזה סוף
התרוממתי,
קמתי
והמשכתי.
נכון, כאב לי
אבל זה היה שווה את זה
באמת.
מה שאני רוצה להגיד פה,
שזה שאת אומרת שאת חולה
זה לא אומר שאין לך לאיפה להתקדם
זה לא אומר שאין לך לאיפה לשאוף.
תתאמצי. תתקדמי. תצליחי.
"הלא מכל נפילותינו היינו עולים, ומעומק עומקי התהומות אל השמיים ממריאים."
קל לומרריעות.
לפעמים רוצהריעות.
אני לעולם לא אהיה בריאהריעות.
ניסיתי, התאמצתיריעות.
יש בזה משהוריעות.אחרונה
כל כך כואב לי |בוכה|ריעות.
תודהריעות.
אנונימי...אנונימי (3)
אני האנונימי שכבר כתב פה יחסית הרבה..
אני רק לא מבין,
את רוצה שנכתוב פה
או לא?
אני באמת עושה הכל
באהבה
אני לא רוצה ח"ו
להעיק
אם בא לך
אמשיך להגיב
ולנסות לעזור
ממקום שמכיר את ההרגשה
ואם לא בא לך,
קצת אכאב לי שיש יהודייה בעולם שכותבת כאב לכלום
בלי שאף אחד יגיב
אבל אני יקבל את זה...
לבחירתך @ריעות.
שוב, אני באמת עושה הכל ממקום טהור
לא רוצה להציק
אבל מה שבא לך...
אני אוהבת שמגיבים ליריעות.
שוב רע ליריעות.
אני מפחדת משבתריעות.
גרועריעות.
...אנונימי (2)
שני'ה וחצי לפני שבת פתחתי את הפורומים וראיתי את ההודעה הזו, כל כך רציתי להגיב, לנסות טיפה לעזור, אבל כבר היה מאוחר מדי.
קצת היה לי קשה ככה להיכנס לשבת, באמת.
בכל מקרה, התפללתי שיהיה יותר קל, יותר מועיל.
תנסי אחרי כל נפילה כזו, של יאוש מזוויע, לראות אם זה הועיל במשהו, כי אם לא את יודעת שאפשר למנוע אותו. תבדקי אם הוא עוזר לך במשהו, אם הוא מקדם. אם לא את יודעת שסתם חבל לשחות בבוץ, ביאוש.
שהייתי בתקופה הזו אני זוכר שביום אחד עשיתי את זה. הייתי אחרי חודשים של חוסר שינה בלילות, אטימות נפשית מכל הכיוונים, גריעה במצב הבריאותי, החברתי והלימודי.
פעם אחת הרב שלי לקח אותי לשיחה, והמליץ לי לעשות את זה.
אני זוכר שהרמתי את הראש אל מחוץ לבוץ, וראיתי עולם.
ראיתי אנשים מחייכים, פורחים.
הסתכלתי חזרה על עצמי, וראיתי אדם שדוחף את עצמו לבוץ.
הבוץ לא מגרה, אין בו כלום.
הוא מסריח, וחסר תוכן.
התרוממתי לאט, והחלטתי שאני צריך לעלות עד למעלה.
הרמתי את גוף, זה היה כל כך כואב לצאת.
הוצאתי את הרגליים, התנערתי.
והרגשתי טוב.
הרגשתי מאיר.
זה קשה מדיריעות.
אני חלשה, זה ידועריעות.
נו...אנונימי (2)אחרונה
אני בטוח שיש לך את הכוח לעשות צעד כזה.
אל תשחי בבוץ של עצמך.
תתרוממי
תנסי
אפילו קצת
אפילו לרגע
אל תרמי ידיים
תשתדלי
תתאמצי
רק ככה תגיע לניצחון
קצת תשקיעי.
יש לך את הכוח
יש לך את היכולת
"כי כוח עז לך
יש לך כנפי רוח
כנפי נשרים אבירים
אל תכחש בם
פן יכחשו לך
דרוש אותם
וימצאו לך מיד"