אולי זה הסוף?
כל כך רע ליריעות.
...אנונימי (2)
ברוכים הבאים לעולם החדש.
בעולם הזה
אין רע
רק טוב
וטוב וטוב
בעולם הזה
אין רע
אין צרות
אין כאב
אין באסה
בעולם הזה
קרני השמש מלטפים
העננים מחבקים
והפרחים מחייכים
בעולם הזה
אין כאב
אין שכול
כולנו אוהבים
בעולם הזה
כל מה שרק תרצו
יקרה בין רגע
כל מה שתבקשו
תקבלו באותה שניה
אתם יודעים למה?
כי אבא שלכם, ושלי
הוא השליט
הוא מחליט
והוא ידאג לנו
הוא ידאג
שלי לא יכאב
ולך לא יכאב
הוא ידאג
שאני לא יפגע
ואת לא תפגעי
הוא אבא שלנו
והוא ידאג לנו
אם כואב לך
זה רק בגלל שלא הבנת את המציאות
קרני השמש באמת מלטפים
אבל את יכולה להבין שהם שורפים
העננים באמת מחבקים
אבל את יכולה להבין שהם לוחצים
הפרחים באמת מנשקים
אבל את יכולה להבין שהם נושכים
אבא
המלך
אוהב
אותנו
מאוד
מאוד
אהבת נפש
באמת
האבא הזה שם לי דיכאוןריעות.אחרונה
אני אהיה ג'יימי לרגע (הכול חוץ מזה שאני לא יפה וחכמה)ריעות.
אל תתאהבו בי
אני חולה במחלה ממארת
אני סופנית
אני גוועת
גוססת
עוד רגע ואינני
אל תאהבו אותי
אני חולה במחלה ממארת
אני סופנית
אני גוועת
גוססת
עוד רגע ואינני
אל תאהבו אותי
ייאושריעות.
....אנונימי (2)
רפרפתי קלות בפורום הזה. והבנתי בשביל מה הוא נוצר.
להוות מקום לייאוש של @ריעות.
ברוכים הבאים! כאן מתייאשים.
רגע.
אולי לא.
מה את אומרת על לנסות לצאת מהעולם השחור.
לצאת מאפלה לאורה.
משיעבוד לגאולה.
?
כל מה שאת צריכה זה שהמוח שלך
ישלוט על הרגש שלך.
כרגע, הרגש שלך שולט על המוח שלך,
מה שגורם לזה שאת הרבה פעמים ביאוש
ורוצה לבכות
אבל תאכל'ס,
אין סיבה מספיק מוצדקת.
ויכול להיות שאמרו ל את זה כבר
ויכול להיות שחשבת על זה כבר
בכל זאת.
אני מכיר את ההרגשה.
בדיוק בגלל זה אני מנסה לעזור.
כל פעם שמגיע הייאוש הזה,
המוזר הזה,
שמעלה את נביעת הדמעות לעיניים
יושבים רגע וחושבים.
מנסים להיות הכי קרים שיש
הכי אגרסייביים
והכי מקובעים
מניחים רגע את הרגש בצד.
וחושבים:
על מה אני רוצה לבכות עכשיו?
בשביל מה?
לאיפה זה יוביל אותי?
זה יעזור?
זה עלול לפגוע לי בבריאות.
זה עלול להרוס לי את היום.
אם בכל זאת החלטת שהדבר הכי טוב בשבילך
הוא לבכות
בכבוד
אבל אם הגעת למסקנה
שתאכל'ס
זה יהיה בכי מיותר
סתם כדי להיכנס לעוד רגע מר
קחי צעד אחד אחורה
ותחליטי שאת
עכשיו
לא יורדת לרמה
את עכשיו שולטת על הרגש
ולא נותנת לו להרוס אותך..
מקווה שלא נפלתי עלך כבד..
ושוב, אני מכיר את ההרגשה מספיק טוב לצערי,
בדיוק בגלל זה כתבתי את זה.
בהצלחה!
בדרך כלל זה מה שקורה.ריעות.
כשאני נופלת, זה אחרי הרבה זמן שהדחקתי.
ומותר לי ליפול, כי אני תמיד קמה.
ומותר לי ליפול, כי אני תמיד קמה.
יש הבדל בין נפילה לחטאריעות.
אני לא בטוחה בזהריעות.
אם לא אפול, אני אתפוצץ
אני עושה את זהריעות.
אני בטיפול כבר כמה? שלוש וחצי שנים. אני האדם הכי מודע לעצמו שקיים.
אבל פעמים מותר להדחיק. כי אם ארגיש את עוצמת הכאב, אני אתפרק.
מעולה.. שמח לשמוע..אנונימי (2)
גם אני בטיפול, לכן זה קצת בוער בי...
אני זוכר שפעם הייתי מכור להתפרקויות
לבכי
הייתי יושב שעות וממר בבכי...
זו הייתה תקופה של סבל
של ייסורים
זה פגע לי בבריאות
ובלימודים
אז הבנתי,
הבנתי שאם אני רוצה להתקדם
אני צריך להשים את הכל על השולחן
לטפל
ולהתקדם
להשאיר הכל מאחורה
היום, אני עדיין מכור לכאב
באמת
צער בכי וכאב
הם הדברים הנפלאים שיצר הא-ל
בעולמינו הפנימי
צריך ומותר להשתמש בהם
אבל גם לדעת
כמה
ומתי
נו, בדיוקריעות.
אני אף פעם לא בוכה
רק על סף דמעות כל הזמן
כשאני יכולה, אני מתפרקת
רק על סף דמעות כל הזמן
כשאני יכולה, אני מתפרקת
אני בסדר. באמת.ריעות.
אני בריאה, אני פועלת, אני מתקדמת.
קצת לאט, קצת חוזרת אחורה מדי פעם, אבל מתקדמת.
קצת לאט, קצת חוזרת אחורה מדי פעם, אבל מתקדמת.
כיף לשמוע!אנונימי (2)
באמת!
לגיטימי לחזור אחורה מדי פעם, להתקדם לאט.
ככה זה.
שיש לך שק כבד על הגב
ההליכה תהיה איטית
שלא היה לך כלום על הגב
תלך ערום חסר כל
ההליכה תהיה מהירה
לא אנשים ריקים אנחנו
כל אחד הוא עולם ומלואו
(ולא, זה לא סתם קלישאה)
לכן, ההליכה שלנו איטית יותר
אנשים ריקים מתוכן
בלי עולם פנימי
אמיתי
גדול
הולכים מהר
רצים
אנחנו זכינו.
ריעות.אחרונה
אני לא אהרוג את עצמיריעות.
אבל אני קרובה מאוד ללעשות את זה.
מישהו שיציל אותי מעצמי
מישהו שיציל אותי מעצמי
למה מה?ריעות.
כי רע לי נוראריעות.
(רוצה מאוד)
המיסופוניה הזו הורגת אותיריעות.
והדיכאון שמשתלט והנטיות האובדניות שחוזרות והחרדה שמוציאה לי מילים מהפה והיום נוספה לי בעיה חדשה: הבנתי שאני שוקלת יותר מדי. אז זה להתחיל דיאטה ולספור קלוריות וכושר והמחשבות האלו של אני מכוערת ומי ירצה אותי וכולם זורקים אותי מכל המדרגות כי מי רוצה להישאר עם ריעות שכזו
כולם פסידונית
את מקסימה ועמוקה ומצחיקה וחושבת ומוכשרת (בכתיבה בכל אופן ובטח גם בעוד המון דברים). אל תתייחסי לזה כמובן מאליו.
הלוואי והייתי מרגישה את זהריעות.
לכל אישה יש רגעי משבר בחיים שלהריעות.אחרונה
וככה אני. במשברים
כואב לי כל כך. אני צריכה שיאהבו אותיריעות.
הכי בעולם אני רוצה לקבל מכתבריעות.
פתאום, בבת אחת, כאב טהורריעות.
~שרשור שירים~ריעות.
כל היתר חולף/ קרן פלסריעות.
אז לא אמרנו כשתגדל בהתחלה תזחל
ואז תרוץ, אחר כך תרחף.
בכל פעם כשבונים מגדל חדש מעל העיר שלנו,
קיר אחר מתקלף.
בכל שריפה יש עשן,
וכל עשן מתנדף.
רק האהבה היא משען,
כל היתר חולף.
באיזו שנה שיני בינה עוד יצמחו לך,
אבל רק תבין פחות את העולם.
ותהיה לך פינה במדינה קטנה
עם לב גדול, ופחד לים.
שקט אבל מסוכן.
תנסה לא להיסחף.
רק האהבה היא משען,
כל היתר חולף.
אז לא אמרנו כשתגדל תשאל
אחר כך תגלה שקרים סופם להיחשף.
והעולם הוא כמו גלגל,
כל פעם שאחד עולה
מישהו אחר מתכופף.
הרוב תלוי רק במזל
הזמן נוסע
ולא כולם יוכלו להצטרף.
יש שזורע בזמן,
ויש מי שקוטף.
רק האהבה היא משען,
כל היתר חולף.
ואז תרוץ, אחר כך תרחף.
בכל פעם כשבונים מגדל חדש מעל העיר שלנו,
קיר אחר מתקלף.
בכל שריפה יש עשן,
וכל עשן מתנדף.
רק האהבה היא משען,
כל היתר חולף.
באיזו שנה שיני בינה עוד יצמחו לך,
אבל רק תבין פחות את העולם.
ותהיה לך פינה במדינה קטנה
עם לב גדול, ופחד לים.
שקט אבל מסוכן.
תנסה לא להיסחף.
רק האהבה היא משען,
כל היתר חולף.
אז לא אמרנו כשתגדל תשאל
אחר כך תגלה שקרים סופם להיחשף.
והעולם הוא כמו גלגל,
כל פעם שאחד עולה
מישהו אחר מתכופף.
הרוב תלוי רק במזל
הזמן נוסע
ולא כולם יוכלו להצטרף.
יש שזורע בזמן,
ויש מי שקוטף.
רק האהבה היא משען,
כל היתר חולף.
אור בצל/ אביתר בנאיריעות.אחרונה
מתחת למיטה
של אבא של משה
כמוסים סודות
של אבא של משה.
אבל משה יודע.
ולי אין מלבדך.
אהרון התגרש.
חמישה ילדים,
התאהב באחרת.
חזר לתל אביב.
ולי אין מלבדך.
אור בצל, צל באור.
המר מתוק
המר מתוק.
לעזוב ידיים,
לא לנסות להבין.
של אבא של משה
כמוסים סודות
של אבא של משה.
אבל משה יודע.
ולי אין מלבדך.
אהרון התגרש.
חמישה ילדים,
התאהב באחרת.
חזר לתל אביב.
ולי אין מלבדך.
אור בצל, צל באור.
המר מתוק
המר מתוק.
לעזוב ידיים,
לא לנסות להבין.
פנטזיות, עולם אוטופי, משאלותריעות.
היא מסדרת את השיער מול שמשת מכונית שחורה, מיישרת את החולצה. אחר כך מרימה את המזוודה הכסופה הקטנה מהמדרכה ונכנסת.
היא מתיישבת לצד שולחן פינתי קטן, וממתינה. אט אט מתקבצים סביבה אנשים.
"מוות" עובר המלמול בקהל. "היא הגיעה גם לכאן."
היא נושמת עמוק. מנסה להירגע. אל תשימי לב, מנסה לשכנע את עצמה בתוך הלב.
מאבק תמידי. תמיד להיות החזקה, השולטת, המובילה. ותמיד לרצות. להיות נוכחת ומרשימה, אבל להתחבר לכולם.
היא מניחה את המזוודה מולה על השולחן, וההצגה, המשחק, המופע שלה, מתחילים.
היא מעבירה אצבעות ארוכות על המנעול, משתהה לרגע. אולי בכל זאת לרחם עליהם?
אבל לא. ההצגה חייבת להימשך.
היא פותחת את המזוודה ומוציאה חפיסת קלפים. נער צעיר אחד מתנשף כשמהצללים מגיחים ארבעה גברים ומתיישבים אל השולחן.
היא מחייכת חיוך ניצחון קטן, ומחלקת את הקלפים.
את הקלפים שנותרו היא מניחה על השולחן, ומסדרת את חלקם.
ששש. לוחשת זקנה אחת אל זקנה אחרת. אל תדברי עכשיו, אל תפריעי
היא מתיישבת לצד שולחן פינתי קטן, וממתינה. אט אט מתקבצים סביבה אנשים.
"מוות" עובר המלמול בקהל. "היא הגיעה גם לכאן."
היא נושמת עמוק. מנסה להירגע. אל תשימי לב, מנסה לשכנע את עצמה בתוך הלב.
מאבק תמידי. תמיד להיות החזקה, השולטת, המובילה. ותמיד לרצות. להיות נוכחת ומרשימה, אבל להתחבר לכולם.
היא מניחה את המזוודה מולה על השולחן, וההצגה, המשחק, המופע שלה, מתחילים.
היא מעבירה אצבעות ארוכות על המנעול, משתהה לרגע. אולי בכל זאת לרחם עליהם?
אבל לא. ההצגה חייבת להימשך.
היא פותחת את המזוודה ומוציאה חפיסת קלפים. נער צעיר אחד מתנשף כשמהצללים מגיחים ארבעה גברים ומתיישבים אל השולחן.
היא מחייכת חיוך ניצחון קטן, ומחלקת את הקלפים.
את הקלפים שנותרו היא מניחה על השולחן, ומסדרת את חלקם.
ששש. לוחשת זקנה אחת אל זקנה אחרת. אל תדברי עכשיו, אל תפריעי
אני קשהריעות.
פשוט תתעלמו ממני
שבת שלום ריעותריעות.
אני, לפחות, חושבת עלייך ואוהבת אותך.
אני זוכרת אותך ושומרת עלייך.
אני בשבילך.
כי אם אין אני לי, מי לי?
אני זוכרת אותך ושומרת עלייך.
אני בשבילך.
כי אם אין אני לי, מי לי?
אני צריכה שיתקשרו אליי לנער אותיריעות.
זה כואב, אבל זה בסדר.ריעות.
אלו החיים. ויום אחד אני אהיה מאושרת כמו שהייתי לפני יומיים.
הלוואי שהוא היה מתגעגע כמו שאני מתגעגעתריעות.
כואב ליריעות.
אני רוצה לאהוב ולהיות נאהבתריעות.
לכי לעזאזל, טוב? אני שונאת אותך.ריעות.
סיכוי סביר שהרסת לי את החיים.