פורום פורום חידות

אולי הגיע הזמן?
קצת,

בין יתר הדברים,
הבאמת מאוד חשובים פה?

לא יודעת, היינו חברים מלא זמן

i keep telling her

dont make yourself small

לחזור לגור אצל ההורים

לעבוד עד אוקטובר

להתחיל ללמוד הוראת אנגלית איפשהו בסביבה

לעשות תואר

להתחיל לעבוד בזה

להיות מי שתמיד ידענו שאהיה בסוף

יש הרבה דברים לעשות ומעט מאוד כוח

אבל מאמינה שהכול יסתדר יופי בקרוב מאוד בעזרת השם

וגם המהירות

כל כך מהר, כל כך

אני גם לא רוצה, אבל בכל אופן – אי אפשר להתעלם מהעובדה שאנשים מסביבי אוהבים אחד את השני מאוד מאוד

וחוץ מזה אני תמיד תמיד שמחה לגלות שזה ככה הולך וגדל ותמיד עצוב לי כשזה פוחת, ואני שמחה שככה אני מרגישה, ואני צריכה לזכור שמה שאני רוצה אפשרי, שכבר קיבלתי לזה הוכחות, שהדבר הכי טוב בעולם הוא לסמוך על אלוהים

ועכשיו נשאר רק להמשיך ללכת בדרך שאני בחרתי והוא סלל לי, ועוד נראה מה אמצא בה

ועוד מילה –

אני כבר כמה חודשים עובדת, וזה נס גדול, ואני תוהה כמה אני מחוברת לרגש שלי כלפי זה, כי מצד אחד איזה יופי ומצד שני אני מאוד ממהרת ומעמיסה על עצמי, וזה גורם לי לתפקד אבל זה גם גורם לי להתרחק מעצמי, קצת לכסות על כל היתר כדי שיהיה לי אפשרי לקום בכל בוקר ולארגן לי אוכל ולצאת ולעבוד כמו שצריך, כלומר להיות ראש גדול בעבודה ולא רק להגיע וזהו. וזה חשוב לדעת שהרגש זמין לי ואני בוחרת להניח אותו בצד לכמה שעות, או להרגיש אותו ולהגיד – כן, אבל עכשיו צריך ללכת לעבודה אז אי אפשר לכתוב או לדבר על זה עם מישהי או לבכות, אפילו כשהרגש שמח, כלומר לא משהו שדורש ממני להשתקע באיזו מלנכוליה.

אולי אני צריכה קצת יותר ממילה, אולי אני צריכה לפגוש את עצמי על כוס תה גדולה בחלב ולכתוב ולחשוב ולהיות בהרהורים

התשובה מן הסתם תהיה מהסוג המאוזן, כלומר אין שחור ולבן, אבל לכל איזון יש נקודת משקל שונה, וזה תלוי בטווח, ותלוי באטמוספרה (אולי לא בפן המדעי אבל בפן שבו אני רואה את הדברים) ולכן צריך לראות ולהרגיש ולשקול את כל זה, ולא רק בישיבה מול דף אלא גם בחיים עצמם, כלומר מה קורה לי ביום שאחרי או בערב שאחרי יום עבודה שבו בחרתי במודע להדחיק לחלוטין? מה קורה לי בזמן כזה שאחרי יום שבו בחרתי להרגיש ולתפקד אחרת ממה שהרגש מכוון אותי? מה קורה ביום שבו אני בוחרת להקשיב לרגש לחלוטין, ולצאת מהעבודה מוקדם או לבקש שמישהי תיקח ממני את המשמרת?

אני חושבת שלפעמים התשובה תהיה שפעם בכמה זמן צריך מנוחה גדולה יותר מערב רגוע, אבל עכשיו זה לא אפשרי בכלל מהבחינה הכלכלית וזה בסדר, אני מוצאת מנוחה גם בדברים אחרים, רק שזו לא מנוחה של התנתקות.

ואולי לכן מדי פעם אני בורחת לדברים מטמטמי נפש, כי הם גוזלים את מלוא תשומת הלב שלי ומעניקים לי מנוחה מלאה יותר.

אבל זו לא מנוחה אמיתית, ומגיע לי להרפות במרחבים טובים ונעימים, עמוקים אפילו, שמאפשרים את מלוא רוחב העומק שלי.

טוב, זה היה מעניין. ומתחשק לי לשבת מחר ולכתוב עוד, אבל עכשיו אני אלך לקרוא פרק קצר של דוריט הקטנה כדי לא לשבור את הרצף ואז אלך לישון.

מחר קניות גדולות בסופר ואני אשתדל גם לקרוא הרבה כדי שבשבת אסיים את הספר. אה, וגם הבטחתי לעצמי טיול איפשהו, ואולי גם אייס קפה

היה נחמד גם לדמיין שאני בכותל לא לבד, ושאני חוזרת הביתה לא לבד, ושאני הולכת לישון בידיעה שמישהו יזכור אותי מחר, כלומר לא את הקיום שלי עצמו כמו את הנימים שלו,

ואני בטוחה שזה אפשרי ועוד יהיה, ואני, כמו תמיד, אסיים במילים שמופנות לקורא הלא קיים שלי, כי זה מרגיע משהו בחשש שלי שאני עדיין מביאה כאן רק ייאוש: אני יודעת שאני כותבת כאן כמעט רק על מה שסובב את הרצון הזה, ובאופן מופלא הוא עדיין בוער בי, אבל אני מאוד שלווה ומאוד שמחה במקום שלי, ואני לא ממהרת, ואני בוטחת באלוהים יותר ממה שאני בוטחת בעובדה שמחר תזרח השמש, ואני עוטפת את עצמי בטוב ובטוהר ובעומק החיים עצמם, ובכל חלק מכוער יש גם טוב, ואני לא מפחדת

למה זה כל כך קשה אם בהתחלה היה כל כך קל ופשוט ונכון?

אוף אוף אוף. לא רציתי שזה יכאיב לי. אני לא רוצה לחזור למקום הזה. ואני לא יודעת אם אני צריכה סבלנות או לעמוד על מה שמגיע לי

אני עם הכי מוכנות להיות סבלנית, אפילו תקופה ארוכה, אפילו בזמן הכי פחות מתאים. אבל אני צריכה לדעת שמה שאני צריכה זה סבלנות, ולא להתווכח על זה שמגיע לי יחס

ירדתי שמונה קילו. אני עייפה ורעבה

יש הרבה דגים בים אבל אני לא יודעת לשחות

בא הקיץ ואני מוכנה לפרוש מהחיים. חם לי

אני לא רוצה לעשות כלום ושום דבר. לצאת מהבית מעייף אותי

אני רעבה לאוכל חם, מבושל, בשרי. לא אכלתי כזה כבר שבוע וחצי

אבל אין לי כסף להיות פה שבת

אין לי כסף לארוחת ערב אפילו

אני מקוששת פיסטוקים מהמקרר כבר מהצהריים וזהו נגמר

עכשיו זה רק לחכות שאקום בבוקר ואסיים לסדר דברים ואסע לאמא

ואני חושבת שעד יום ראשון הבא עוד יהיה בסדר

אבל אחכ או שלא יהיה בסדר בכלל או שיהיה טוב מאוד

שוקלת לחזור לגור אצל ההורים רק כדי לא להיות רעבה יותר