שרשור חדש
צריך לשנות..עזרא - ארכיון

צריך לשנות את השם של הפורום הזה!!

 

לדעתי "פורום פסיכולוגיה" יכול להיות מתאים..יש פה הצפות מטורפות..

למישו יש שם יותר טוב??

מי את?כי אז את מן הסתם מכירה גם אותי=]עזרא - ארכיון
אתמול..עזרא - ארכיון

גורי הודיע רשמית שהוא עוזב

אתמול ביום סניף שלנו הוא הודיע, כמה נורא.

 

גורי, נעמת לנו מאוד

באמת???. איך זה הגיוני??עזרא - ארכיון
מי יהיה המזכ''ל הבא?
ואו עזרא בלי גורי... הזוי..
לא מפרסמים עדיין..עזרא - ארכיון
באמת הזוי, גורי צחק עלי שהייתי כ"כ בשוק..
אין מצב!!הוא עבד עלייך..=]עזרא - ארכיון
לא, הוא לא..לצערנו הרב..עזרא - ארכיון
אומיגוד!! איזה עצוווובבבבבבבבבב]=]=עזרא - ארכיון
ואיאאיאיאאי רק שלא יביאו עכשיו איזה מישהו לא טוב=/עזרא - ארכיון
לא נכון=///עזרא - ארכיון
אין עלל גוריי!
כן, מה נעשה..עזרא - ארכיון
השמועות מספרות על יורש תותח על..

אין מה לדאוג, גורי לא ישאיר אותנו עם איזה אהבל..
מזהה כולם עוזבים?עזרא - ארכיון
גם המנהל שלנו סוףסוף עוזב..
אבל גורי, זה חתיכת באסה!
גם שלנו עוזב!!,עזב.. מישו מכיר את אמיר ורד?עזרא - ארכיון
אני..עזרא - ארכיון

והוא רב,אז בבקשה

הוא ממש ממש ממש תותח,ועושה רושם ב"ה..

שנזכה..
הוא קשוח?עזרא - ארכיון
וואי איזה עצוב.. שגורי עוזב=/=/=/=/=/=/עזרא - ארכיון
חח,בוסי למה מאיפה את מכירה את גורי????חחעזרא - ארכיון
חח לא יודעת..עזרא - ארכיון

אכן עצוב שגורי עוזב,

אבל השמועות אומרות,שהבא בתור תותח.

וואי כל התנועה שגדלנו עליה,עזבה..
אני יודעת על עוד שעוזבים,עזרא - ארכיון
אבל זה חסוי לבנתיים.

זהו לר, הלכה התנועה

אווווף! דפקא כשאנחנו עכשיו ניהיה גרעין בעז"הכולםעזרא - ארכיון
עוזבים!!
התנועה הולכת לעשות שינוי רציני..עזרא - ארכיון
אררר,לטובה?עזרא - ארכיון
כדאי שאני לא אענה על זה..עזרא - ארכיון
אוו.. באמת??עזרא - ארכיון
לא ידעתי.. מבאס.. הוא שיא התותחחח=]=] יאללה,לא פירסמו מי יהיה?? אני מקווה שמישהו תותח גםם..עוזבים עוד? אוו.. הולכים להחליף בערך צוות תנועה נראה לי.. את כל ההנהלה שם..
מי עוד עוזב??עזרא - ארכיון
אאווץץץץ...למה הוא עוזב איזה באסה..=/עזרא - ארכיון
זיינוקות,תכלס-מי פה מכירה אותו!?עזרא - ארכיון
גם המנהל שלנו עוזב....עזרא - ארכיון
לנו יש מנהלת חדשה..והרכזת ז' ח' שלנו עזבהעזרא - ארכיוןאחרונה
ויש לנו רכזת חדשה....]=]=....אז זה מעצבן...
אני בקושי נכנס אבל אני חייב להתפרק..עזרא - ארכיון

נמאס לי!!

 

הלכתי לישון ב-00:50, ועכשיו 4:20 (לפי השעון שלי) ולא ישנתי אפילו דקה!!!

זה כ"כ מבאס - אני פשוט לא מצליח להירדם! התייאשתי כבר מהלילה הזה, נראה איך ננצל אותו, אולי נלמד משהו.

הקטע הוא שמחר על הבוקר אני נוסע לשפיים, איך אני אשאיר את העיניים פקוחות?!

 

 

לעזאזל!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

 

זהו, התפרקתי..

האאא...עזרא - ארכיון
גם לי זה קרה!!!!
נכנסתי למיטה ב12 ונרדמתי ב1...

לונוראהכול לטובה!
אוייי..איזה בעסה לך..עזרא - ארכיון
לא ישנתי כל הלילה=[עזרא - ארכיון
תישתו חלב.. זה מרדים..! אני נירדמת ב2 דק'...עזרא - ארכיון
חחה, שבוע שעבר הלכתי לישון ב1 ולא נרדמתי עד 5 עזרא - ארכיון
ונגה..לא לכולם חלב עוזר,
נראלי אצלך זה היה פסיכולוגי.
נעמה, יש מצב שזה מוכך מדעית.! זה לא פסיכולוגי...עזרא - ארכיון
חמודי,עזרא - ארכיון
קוראים לזה הפרעות שינה.

גם לי יש את זה, אבל כבר התייאשתי מכל השעונים שבודקים דופק או מפרחי באך..

או שלומדים לחיות עם זה, או שמתמרמרים עד סוף החיים..
לי גם היה את זה לפני כמה זמן תמידעזרא - ארכיון
ואז פשות עוצמים עניים לא זזים ומשנים תנוכה ומדמינים את הים...

וזה ממש עוזר....
אני הלכתי לישון בשבת ב5..וקמתי ב10עזרא - ארכיון
אני שבוע שעבר הייתי בביביסיטר כל הלילהההעזרא - ארכיון
כי האמא ההיא היתה צריכה לללכת לבית חולים=]
ובסוף היא בכלל לא ילדה.. אז סתם הייתי ערה כל הלילה...( והרווחתי 120 שקל...=])
ואז בצהריים של למחרת היא קראה לי שוב=]=]=]
חחח.. יא טחונהה.. אני גם רוצה כסףףף..עזרא - ארכיון
בקשהה..חח..
חחח אני עושה קיטנה=]=]עזרא - ארכיון
אני ממש רוצה להרוויח כסףף בחופשששששששששעזרא - ארכיון
תעבדי=\ אני מרוויח 32 לשעה,יחסית הרבהעזרא - ארכיון
תעבדי ב????עזרא - ארכיון
אין לי במה לעבודדד
אין במה לעבודדדדדעזרא - ארכיון
אני יכולה להשיג... אבל אין לי כח=]עזרא - ארכיון
אז בינתיים אני רק ביביסיטר=]

יש לי חברה שמרוויחה לפעמים יותר מ180 ש"ח ביום רק מביביסיטר=]
חח, אבל זאת עבודה מתישה ממש..=/עזרא - ארכיון
היום גם עשיתי בבוקר בייביסיטר עד איזה 4.. ואז באיזה 4 וחצי עוד מישי ביקשה ממני.. אז שמרתי עוד איזה שעה ומשו.. ואז אח"כ עד שסופסוף טיפה נחתי עוד מישי התקשרה ושמרתי עוד איזה שעתיים.. 3 פעמים.. וואי... מתישש!!
כמה כסף הרווחת?עזרא - ארכיון
אממ.. 150 בערך..עזרא - ארכיון
נדודי שינה נובעים משני דבריםעזרא - ארכיון
1.בעיה רפואית -זה יכול להיות מסוכן מומלץ להיבדק (מאופיין גם בנחירות)
2.בעיה רוחנית-מחשבות על מה שהיה או מה שיהיה ואפילו על אהבה
כדי לא ליצור התרגשות יתר לפני השינה ומומלץ לטהר מחשבות (לא לחשוב על כלום -זה די קשה)לפני השינה
יש לנו פה אולי מיסטיקנית?עזרא - ארכיון
מיכאל איזה טחון!!!!!במה אתה עובד??עזרא - ארכיון
באיזה סופר אחדעזרא - ארכיון
גם חברה שלי אבל לא ניראה לי שהיא מרויחה כ"כ הרבה..עזרא - ארכיון
וואי איזה כיף לך!! אני 16 לשעה בחנות אחת..
אאאה אני 10 לשעה בקטניה...עזרא - ארכיון
ואני גם עושה קייטנה של 10 ימים...אנחנו לא משקיעיםעזרא - ארכיון
כמעט ומרוויחים מינימום 1000 ש"ח
אני ועוד שני חברים,1000 מינימום כל אחדעזרא - ארכיון
יואווו!!!!!!! למה לכולם יש כסף ולי לא?!עזרא - ארכיון
אני מרביחה מקסימום 50 ש"ח בבייביסיטר ואין לי הרבה!!!!!!!
תנו לי עבודות!!!
לפחות את מרוויחה.. אני עוד לא הוצאתי כרטיס.. עזרא - ארכיון
אני גם לא מרוויחה!!שנה שעברה עשיתי ביביסיטר כל יוםעזרא - ארכיון
בערך 5 שעות והרווחתי איזה 100 ש"ח ליום!!
פחח,ממתי בנים עושים קייטנה?איזה הזוי..אבל מגניב=]עזרא - ארכיון
אויש אבל סופר זה עבודה דיי קשה..
אחחח,אני לא רואה כסף ב^כ^ל^ל
אני כשיו בביבי סיטר........עזרא - ארכיון
מצבכם טובעזרא - ארכיוןאחרונה
אני רוצה להוציא כרטיס עובד אבל יהיה רשום בו 14 ומי יקבל אותי לעבודה בגיל כזה???????????
מי שמעלי=]]]]עזרא - ארכיון

אממ.. מי"ש היא.... אני!!!! לעעע

סתם.. יאללה סעוווווו))

מי"ש שניייים לא דיברנווווועזרא - ארכיון
ארוך-אבל חובה לקרואעזרא - ארכיון
הסיפור של שרון נחשוני

קודם כל, מיהו שרון נחשוני?

ראשית אגיד ששמעתי את הסיפור לפני כשש שנים ישירות מפיו של שרון נחשוני פעמיים.
אחרי הרבה זמן שמעתי את הסיפור בשלישית מתוך קלטת שעשה ערוץ קודש מסוים כששרון נחשוני סיפר את סיפורו באותו ערוץ.

http://www.sodot.tv/Site/ProDetile.asp?id=132&CategoryID=1&SubID=4&PageView=1#player


קודם כל, מיהו שרון נחשוני?

ראשית אגיד ששמעתי את הסיפור לפני כשש שנים ישירות מפיו של שרון נחשוני פעמיים.
אחרי הרבה זמן שמעתי את הסיפור בשלישית מתוך קלטת שעשה ערוץ קודש מסוים כששרון נחשוני סיפר את סיפורו באותו ערוץ.

שרון נחשוני היה בן 26 כזה קרה.
למד בתיכון בישיבה המקצועית ביד בנימין.
כשסיים את הלימודים התגייס לצה"ל ליחידה מובחרת, יחידת המסתערבים של פיקוד הדרום - יחידת שמשון. הוא נשלח לקורס קצינים בבה"ד 1, אך בעקבות תאונת דרכים קודמת שהיתה לו, לא סיים את קורס הקצינים ואת שירותו הצבאי סיים כמדריך חימוש בבה"ד 20 בצריפין.

"התגייסתי ליחידת שמשון וסיימתי מסלול. אולצתי לעזוב את היחידה בעקבות תאונת דרכים (קודמת) שעברתי, בעת שהייתי בקורס קצינים בבה"ד 1. יצאתי לחופשה עם האופנוע שהיה לי, אופנוע סוזוקי 500 סמ"ק ובצומת בית דגן אירעה התאונה, פרקתי כתף, שתי חוליות נפגעו. הייתי מאושפז כמה שבועות בבית חולים, ואחר כך תקופה של שיקום. בגלל התאונה לא סיימתי את קורס הקצינים. את השירות הצבאי סיימתי כמדריך חימוש בבה"ד 20 בצריפין".

כשהשתחרר שרון נחשוני מצה"ל הוא עבד בכמה מקומות עד שהתקבל לעבודה כמדריך בפנימייה בית שלמה ברחובות. "התגוררתי בפנימייה שלוש שנים שבמהלכן התחתנתי ונולד לנו ילד."

התאונה
======

"באותו יום, יום חמישי כ"א סיון תשנ"ז (26.6.97) יצאתי עם מכונית הסובארו שלי לשירות מילואים במחנה ג´וליס. נסעתי בכביש יבנה-גאליה, אחרי ארבע דקות של נסיעה, התפוצץ לי הגלגל השמאלי הקדמי, הרכב סטה אל המסלול הנגדי והתנגש בעוצמה רבה חזיתית ברכב מסחרי שבא ממול...היד שלי נתפסה בתוך ההגה, נחבטתי בכל הגוף...ואחרי כמה שניות איבדתי את ההכרה...נסעתי במהירות של 60 או 70 קמ"ש...ברגע ההתנגשות המנוע של הסובארו הגיע לתוך הספסל האחורי, הכיסאות הקדמיים נמרחו, שברתי את האגן, המנוע קפץ לי לרגליים, הכיסא שעליו ישבתי נשבר, יד שמאל שלי התרסקה כולה, שתי הרגליים נפגעו, השיניים עפו לי מהמקום, נשבר לי האף, הכבאים שחלצו אותי אספו את השיניים לכוס והביאו אותן לבית החולים, היה לי שטף דם בריאות, יצא לי דם מהפה וקיבלתי מכה חזקה בראש מהכיסא של הילד...לא נשמתי, איבדתי את ההכרה...הייתי לכוד בתוך המכונית..."

זמן רב עמלו כוחות ההצלה לנסר את הרכב, להרים את המנוע הכבד ולחלץ את שרון, או ליתר דיון את מה שנשאר מגופו. "התאונה התרחשה ב- 07:04 ולבית החולים הגעתי ב- 08:20"...שרון חולץ והושכב על אלונקה, ריאותיו היו חסומות, הוא לא נשם, לבו לא דפק, והרופאים קבעו את מותו וכיסו את גופתו בסדין, החוקר המשטרתי שהיה במקום ומילא את הדו"ח, דיווח על מותו של איש אחד מן הנפגעים..

המלאך הגואל
===========

בפקק הגדול שנוצר במקום נתקע גם אוטובוס מס´ 212 שנסע מאשדוד לרחובות. מן האוטובוס ירד אדם צעיר שהציג את עצמו כחופש, ואולי כרופא צבאי, על הכותפות שלו היה כתוב "קצין רפואה", צוות האמבולנס שטיפל בפצועים, לא זוכר אל נכון מה הוא אמר... "...האם אנ יכול להגיש עזרה" - שאל האיש, והרופאים כיוונו אותו "...תגיש עזרה לאלה הפצועים ששוכבים כאן".

"רגע אחד", אמר האיש מן האוטובוס, "ומה העניינים עם זה ששוכב פה מכוסה?"
"עזוב", ענו לו, "הוא מת".

האיש בדק את שרון ביסודיות, הוציא עט כדורי מכיסו, ובו במקום ביצע בו ניתוח שדה שנקרא "טרוקר" - שהוא ניקוז ופתיחה של הריאה, שחרור הנוזלים שהצטברו ושחרור הנשימה, הצוות הרפואי במקום שמו לב פתאום, כי אחרי 17 דקות מקביעת המוות לפתע הגופה מתחילה לחרחר ולנשום, הם נפנו אליו במהירות, המשיכו את הטיפול ופינו אותו לאמבולנס, נזהרים שלא להפיל שום דבר מכל חלקי גופו המרוסקים בדרך. ליד האלונקה צעד מישהו והחזיק חצי לסת בידו, הוא מסר אותה לצוות הרפואי שהעבירו את שרון לבית החולים.

לאחר מכן חיפשו צוותי ההצלה במקום את הרופא הצבאי אך לא מצאו אותו. האוטובוס המשיך בינתיים בדרכו והאיש נעלם...

החוקר המשטרתי תיקן את הדו"ח שלו וכתב:
"אחרי 17 דקות של מוות קליני המת חזר לנשום".

הנה אנכי שלח מלאך לפניך"(שמות כ"ג כ´)

"...התאונה כאמור התרחשה ב- 07:04 ולבית החולים קפלן הגעתי ב- 08:20, אין לי כל מושג מה קרה בזמן הזה מאחר שלא הייתי בהכרה...סיפרו לי שקצין הרפואה שירד מהאוטובוס ניקב את הריאה השמאלית בעט כדורי, והחל לבצע בי פעולות החייאה...הוא ניקז דם מהריאות והציל את חיי...
אנשים ראו את המדים שלו ועל הכותפות היה כתוב קצין רפואה. אין לי פרטים נוספים, אינני יודע מה היתה דרגתו, או מה היה תג היחידה שענד...הוא ירד מהאוטובוס שהגיע מכיוון הדרום, ולאחר שסיים את הטיפול בי נעלם... ניסינו לברר מי האיש?...ומדוע לא השאיר את פרטיו אצל הצוות הרפואי? אבל אין לנו תשובות...מי יודע? הייתי מאוד רוצה לפגוש את האיש הזה שהציל אותי ולהודות לו באופן אישי...אני חייב לו את חיי. כל הניסיונות לאתר אותו שערכנו עד כה לא העלו דבר...אני מבקש מכל מי שהיה עד ראייה לתאונה...לעזור לי לאתר את המלאך שהציל את חיי!!!".


לאחר התאונה המחרידה הפך שרון לנכה 100 אחוזים. ידו השמאלית מרוסקת, שתי רגליו אינן נעות וכמעט בכל חלק מגופו צלקות.

18 ניתוחים עבר שרון. 1.6 ק"ג ברזל הושתלו עד כה בגופו. "אני מרגיש כמו פאזל, הרופאים אומרים שהם מנסים לחבר את הלגו, אבל הם לא יודעים מתי זה ייגמר. כיום אין לי אפשרות להניע את הרגליים או את יד שמאל, אני נכה 100אחוזרים. אין לי עצמות בידיים או ברגליים. חלקי הגוף שלי מחוברים אלה לאלה באמצעות ברגים וברזלים ומדי יום אני עובר טיפולים קשים" - כך התבטא שרון בראיון שהעניק לאחד העיתונים.


בדרך לבית החולים
================

מספר גיסו של שרון, מר שחר אשבל: "בגלל חוסר זהירות וחוסר אחריות, ניתן לאשתו של שרון ולאחותו, אשתי, לראות אותו כאשר הוא הובא באמבולנס היישר מן התאונה. למעשה הבהילו אותן לבית החולים "קפלן" בידיעה ששרון נהרג בתאונה, אבל כשהגיעו לשם, הן קיבלו את הידיעה שהוא עדיין חי. כאשר הורידו אותו צוות האמבולנס מן הרכב, הן רצו לקראתו והביטו בו, את מה שהן ראו לא תוכלנה לשכוח לעולם...הדבר שאותו הן ראו על האלונקה לא היה אדם...לא היה בן אדם...כלל...לא היה גוף...לא היה צורה של אדם, הפנים שלו היו מרוסקים, הרגלים היו מעוכות, גם הידים היו חתיכת עיסה מרוטשת...
אחרי מחזה הזוועה הזה שאותו ראו אשתי ואשתו, הוכנס שרון מיד לניתוח חירום ראשוני שארך 9 שעות".

כאשר שרון הובא לבית החולים ואשתו ראתה את המחזה הנורא, היא הבחינה כי הוא ממלמל משהו, היא רכנה אליו ושמעה אותו אומר שוב ושוב ראיתי את סבא, וסבא דחף אותי". הדברים נשמעו תמוהים ובלתי מובנים.

ממשיך מר שחר אשבל הגיס של שרון:
"כאשר שרון היה בחדר הניתוח, קיבלנו אנחנו המשפחה את הידיעה המעציב מאוד, שהדודה מרים נפטרה. היא היתה חולה זמן ממושך במחלה קשה, אשה צדקנית, בעלת חסד גדולה, שכל חייה עזרה לזולת, אשת חיל אמיתית...
לאחר הניתוח שהה שרון בחדר התאוששות במשך 4 ימים. הוא היה מגובס כולו, מכף רגל ועד ראש, רק את השפתיים יכול היה להזיז. בתחילה היתה דעתו מעורפלת מאוד, אב לאט לאט הוא התחיל להבין את אשר אמרנו לו, התחיל להכיר את האנשים ולזכור...שמנו לב שמיד עם תחילת ההתאוששות הוא ממלמל, אך בתחילה לא הבנו מה הוא אומר, שפתיו היו מפוצצות לגמרי, ודיבורו לא היה ברור. הדבר הראשון שהצלחנו להבין ממנו היה "מה עם הדודה מרים. איפוה היא? האם היא חיה או שהיא נפטרה?" ואנחנו , בעצם הרופאים שיקרנו לו ואמרנו שהדודה חיה ומרגישה טוב. אך שרון התעלם מתשובתנו וחזר שוב ושוב על השאלה, ואנחנו נאלצנו לחזור ולשקר לו. ברור היה שהעניין אמוד מטריד אותו, התקשינו להבין מדוע הוא כל כך דואג דווקא לדודה מרים...אני חשבתי לעצמי שאולי הוא כל כך מוטרד ממצבה, משום ששרון ואני ביקרנו אותה בערב האחרון לפני שהתאונה התרחשה ולכן הוא זוכר אותה ומתעניין במצבה כל כך...

"במשך כל הזמן שהתה המשפחה כולה בבית החולים. ישבנו מחוץ לחדר, ובכל פעם הי הנכנס אליו אחד מאתנו, אך כל מי שהיה נכנס אליו יצא בהרגשה חזקה מאוד, שמעבר לפציעה הנוראה ולמצבו הפיזי הקשה, משהו נוסף התרחש, האיש כאילו השתנה, הוא לא היה אותו שרון שהכרנו אותו כל החיים.

"ביום השני הבינה אשתו לראשונה את מה שהוא ממלמל בלי הרף, והוא אומר: "הייסורים מכפרים...הייסורים מכפרים...ה´ אני אוהב אותך...אשתו נדהמה מאוד, שרון מעולם לא דיבר ככה לפני התאונה..."

חשוב לציין כי עד לתאונה, היה שחר הדתי יותר שבין השניים. שחר הוא זה שהקפיד תמי דעל קיום המצוות בתורה מדוקדקת, בעוד ששרון שעבד כמדריך בתיכון פנימייתי, היה שומר מסורת אך לא מדקדק כל כך. כל זה כמובן היה פעם, היום שרון הוא איש אחר...אחר לחלוטין.

ממשיך הגיס:

"...הדיבור ששמעה אשתו "ה´ אני אוהב אותך", היה הראשון מתוך סדרה ארוכה ומתמיהה של התרחשויות. כאשר אני נכנסתי אליו, הוא פנה אלי במפתיע ואמר: "אני מבקש ממך סליחה, שהבטחתי לך פעם לבוא ולחתום לך ערבות על המשכנתא ולא באתי...תסלח לי". הופתעתי מאוד, זה היה עניין ישן שנשמט מזמן לגמרי מזיכרוני. מה ראה פתאום שרון לבוא עכשיו ולהתנצל עליו?

לאשתו הוא אמר למחרת - "לכי ותורידי מהקיר את תעודת ההוקרה שקיבלנו מן הישיבה ההיא ותליתי אותה על הקיר, תורידי בבקשה אותה ותשימי במגירה, במקום שלא רואים..."

כאשר אמו נכנסה אליו, הוא מלמל מתוך יציקת הגבס שהיה נתון בה "אמא, האם היה איזה נדר שנדרתי ולא קיימתי? את זוכרת משהו כזה?"

"כן", השיבה אמו בפליאה, "היה את העניין של הארון לבית הכנסת שאתה נדרת לתרום כאשר נפצעת בתאונה עם האופנוע לפני שש שנים, אז נדרת לתרום לבית הכנסת ארון חדש, אבל לא נתת אותו עד היום".

"צריך..." אמר שרון..."צריך לקנות את הארון מהר".

אלי הוא פנה כמה פעמים ושאל האם אני מכיר את הרב ב. אם שמעתי עליו משהו, השבת ישלא, והוא אמר שהוא חייב לחפש ולפגוש אדם בשם הרב ב. לא הבנתי מה בוער לו, במקביל הוא לא הפסיק כל הזמן לשאול מה עם הדודה מרים.

באותו זמן לא ידענו שעבר עליו משהו, לא ידענו מה בדיוק קרה בזמן התאונה...לא חשבנו שהוא עבר משהו עמוק הרבה יותר מתאונה פיזית, למרות שלא ידענו להסביר את דיבוריו המוזרים. האמת היא, שלא הצלחנו להעמיק לחשוב באותם הימי. היו כל כך הרבה לחצים מסביב, החרדה לשלומו, הטיפולים והניתוחים הקשים שהיו עליו לעבור...הבאנו אליו את רבו המובהק, הרב א´, ושוב התרחש דבר שלא יכולנו להבין, הרב א´ התכופף אליו ולחש לו משהו באוזן, חברו של שרון שהביא את הרב אליו שמע את הרב שואל את שרון: "איך היה בעולם העליון?" אבל הוא חשב שאינו שומע טוב. שרון היה מעורפל מאוד באותה שעה ולא השיב.

אחר הביט הרב בשרון, שתק דקות אחדות ולבסוף אמר בקול רם: "בעזרת ה´, אתה תקום על רגליך ותלך, שרון, רגל ימין שלך תחזור לתפקוד בצורה רגילה, רגל שמאל תישאר עם מוגבלות קלה ואתה תצלע עליה, אבל תקום על רגליך ותוכל לנוע באופן עצמאי".

הרופאים קבעו: שרון עבר מוות קליני של 17 דקות.

"...בוקר אחד, כמה ימים לאחר מכן, כאשר שרון כבר עבר מחדר ההתאוששות למחלקה, שהו אשתי ואשתו ליד מיטתו בזמן ביקור הרופאים. הרופאים רשמו בתיק הרפואי העבה שלו את הערותיהם והשאירו את התיק פתוח מונח על המיטה. "אולי נקרא מה כתוב כאן?" הציעה אחותו ולראשונה מאז התאונה, עיין מישהו מבני המשפחה בתיק הרפואי של שרון. כך נודע לנו, שבזמן התאונה עברה על שרון תקופת זמן שהרופאים מגדירים אותה כ"מוות קליני" במשך של שבע עשרה דקות. על תופעת המוות הקליני כבר שמענו בעבר. התחלנו לחשוד, ששרון עבר משהו רוחני חזק".

"שרון שוחרר מבית החולים והועבר למחלקת השיקום שבבית החולים "תל השומר". אחרי שהסתיימו 18 ניתוחים. בשלב זה היתה לסתו משוקמת, אפו משוחזר ומכיל ברובו שתל תותב, בידו יש שתל מן הרגליים, וברגליים יש לו ברזלים, גם בפרק הזרוע נשתלו פלטינות והאגן השמאלי כולו שתלים משוחזרים...הוא עבר תקופה קשה מאוד והמון סבל וייסורים, אבל הרופאים הצליחו בעזרת ה´ לשחזר בחזרה את גופו - מתוך אותה עיסה מרוסקת שהורדה מן האמבולנס...

...אחרי כמה ימים ישבנו ליד מיטתו והתחלנו לדבר על משכנתאות, דירות ותשלומים, וככה התגלגלה השיחה בענייני הבלי העולם הזה...פתאום שרון התפרץ, כאילו לא היה יכול להתאפק יותר ואמר: "תפסיקו לדבר על כל השטויות האלה!!! זה הכל הבל, כל הדיבורים האלה לא אמיתיים, לא קשורים לאמת!!! אני יודע מה היא המאת...מה הייעוד...אני ראיתי את הכל...אני הייתי בעולם האמת!!!"

"...כך נודע לנו ששרון עבר חוויה רוחנית עמוקה. מובן שהתנפלנו עליו בשאלות וביקשנו ממנו לתאר את מה שהוא ראה. אך שרון סירב בעקשנות.
"אני לא רוצה לדבר", הוא אמר, "...אני לא יודע איך יגיבו כשאומר את הדברים, יחשבו שאולי השתגעתי..."

...שאלנו אותו שוב ושוב, אבל הוא סירב להשיב, האחרים עזבו אותו, אבל אני (הגיס שחר אשבל) החלטתי שאיני מוותר בשום אופן, בהזדמנות הראשונה שתהיה, אוציא משרון את כל הפרטים".

"כאשר הגענו למחלקת השיקום בתל השומר, עיין מנהל המחלקה פרופסור ע. בתיק הרפואי, וגם פגש את שרון, את מסקנותיו הוא אמר לו ישר: "שמע, בחור צעיר, אתה נראה לי מספיק חזק כדי לשמוע את האמת כמו שהיא. אין לנו פסיכולוגים כאן, ולכן אני אומר עכשיו: אתה לא תקום על הרגליים, תשכח מזה. אתה תישאר נכה לתמיד".

אך שרון לא נבהל. הוא זכר את דברי הרב א´. האמין בהם ואפילו סיפר אותם לרופא. הרופא התרגז ואמר, שמילים כאשר הן חסרות אחריות, ואין לומר אותם לחולה חשוך תקווה.

אחרי חודשיים, כאשר דברי הרב התקיימו במלואם, ביקש הרופא מבני המשפחה את הטלפןו של הרב א´, "שרון הוא נס רפואי, אבל מה שמדהים אותי יותר, זה שהרב ידע על כך מראש".

"בכל לילה קיימנו תורנות בינינו, מי ישהה לידו. המשפחה הקיפה את שרון, לא עזבה אותו לבד ותמכה בו כל הזמן, וברוך ה´ ראינו כמה שהתמיכה הזו משפרת כל הזמן את מצבו".

לילה אחד, שבועיים בערך לאחר ששרון הסגיר את העובדה שהוא היה בעולם האמת, נשארנו לידו אשתי ואני (הגיס שחר אשבל). אחרוני המבקרים עזבו ושקט השתרר מסביב. הרגשתי מעין החלטה בתוכי ואמרתי לשרון "שמע, שרון, הלילה אתה מספר לי את הכל אני לא מוותר לך, עברת משהו חשוב מאוד שיש לו משמעות רוחנית חזקה. אתה חייב לגלות לי כדי שאנשים ישמעו ויתחזקו ביראת שמים".

בתחילה הוא סירב "...אני לא יודע איך יגיבו, אולי יחשבו שאני לא שפוי".
"אנחנו יודעים בוודאות שאתה שפוי", אמרתי לו, "ולא תוכל לסרב לי יותר. תספר לי הכל, כדי להביא בזה תועלת רוחנית".

ראיתי על פניו שהוא מתחיל להסכים ואמרתי בבהילות לאשתי "מוכרחים להשיג טייפ ולהקליט אותו!" רצנו בכל המחלקות, השעה היתה מאוחרת וחולים רבים ישנו, למרות חיפושינו לא מצאנו טייפ, בלית ברירה ישבתי עם עט ודף ורשמתי הכל בצורה מאוד קפדנית, מילה במילה, כפי ששרון אמר.

התיאור היה קשה לו מאוד, הוא נראה כאילו הוא חוזר וחווה מחדש את מה שעבר עליו, כאשר הוא תיאר את "הקול הרע" שהוא שמע בעולם האמת – הוא נלפת מרוב פחד ואימה, כאשר הוא תיאר את בגדיו – הוא התכווץ מרוב בושה...לפעמים הוא רעד, עיניו נפקחו והוא רואה שוב את הדברים שאנו לא ראינו. היו רגעים שנאלצנו להשקות אותו ולהרגיע אותו...היו רגעים שמרוב התרגשות הוא לא יכל להמשיך ולדבר, גם אלמלא האמנו לו מראש ואלמלא כל הסימנים המופלאים שהתגשמו במציאות, היה מראהו בלבד משכנע אותנו באמיתות התיאור, שום אדם בעולם אינו יכול לביים דבר כזה.

כתבתי הכל במהירות, משתדל לא להחמיץ שום דבר – שום פרט".


האולם הגדול בבית דין של מעלה
============================

"...לאחר התאונה, כנראה תוך פרק הזמן של השבע עשרה דקות שבהן שרון הוגדר כמת קליני, ראה שרון את עצמו נכנס לתוך אולם גדול, אולם גדול חסר מימדים, חסר קצוות, ובו הרבה ספסלים ואנשים רבים מאוד...

האנשים כולם היו מאוד שמחים, הם הקרינו כלפי שרון חום ואהבה, כולם כבר נפטרו מעולם הזה, שרון ראה אותם בשלמות, ממש כפי שהם נראו בעת היותם בחיים. הוא זוכר שראה את הסבתא שלו, עומדת בצד האולם ומסתכלת עליו, הוא תיאר את לבושה, את בגדיה, את מראה המטפחת הכסופה שלה...

...האולם היה מלא באנשים ולא היה לו קצה. הוא עבר ביניהם, הרגיש את עצמו כמו חתן המגיע לחופה. כולם התייחסו אליו, כאילו חיכו לו, חייכו אליו ושמחו בו. שרון הזכיר הרבה אנשים שהוא ראה. הוא תיאר במדויק את מראה הסבא שלי (של הגיס שחר אשבל), למרות שמעולם...מעולם הוא לא ראה אותו בעת חייו. הוא אמר לי "עברתי מטר ליד הסבא שלך" בדרכו הוא שמע קול שכאילו הנחה אותו ואמר לו: "זה פלוני, זה אלמוני", "הראייה שם היא שונה לגמרי, היא איננה מוגבלת...אתה רואה הכל...לכל הצדדים...בלי שום הגבלה".

שרון ידע לתאר את המראה של אנשים שנפטרו לפני שהוא נולד. אנשים שחיו בשכונה שלנו בנס ציונה שרק הורינו הכירו אותם.

הוא הזכיר שמות רבים, ואני כתבתי אותם. אחר כך ביררנו מי הם היו...חלקם נפטרו לאחרונה וחלקם נפטרו לפני שנים רבות, כשהורינו היו ילדים.

שרון חיפש את סבו, הסבא היה צדיק גמור, בעל עשיית חסד גדול כל חייו. אישיות מיוחדת במינה, אישיות מוכרת בכל נס ציונה. ראש המשפחה, כולם היו קשורים אליו מאוד.

...שרון רצה לפגוש אתו, אבל הוא לא ראה אותו, אבל הוא פגש את אחיו של סבו רבי שלום שהיה גם הוא צדיק גמור. "איפה סבא?" שאל שרון אותו, "...אני רוצה לפגוש אותו...".

"סבא הלך עם אחיו לדבר עליך" – השיב רבי שלום, והתכוון לאחיו הנוסף. הם היו שלושה אחים.

...ואז שרון מרגיש שהוא מתקדם למרכז האולם לכיוון הבמה שעמדה ממול. כאשר כל האנשים שהיו בדרך התעניינו בו מאוד ושמחו עימו, אבל בעוד שהם לבשו כולם בגדים יפים מאוד מאוד, לבש שרון בגדים מלוכלכים בדם והוא התבייש מפניהם. הוא לא לבש את המדים שהיו לו בשעת התאונה, אלא בגדים רגילים, מלוכלכים ומביכים מאוד. שרון תיאר כי חש בושה נוראה, כולם הביטו בו והיו נקיים ורק הוא היה מלוכלך ומוכתם כולו. כשהגיע לבמה, הרגיש שהיא מסתירה את בגדיו וקצת רווח לו".

"...לפניו היה אור גדול מאוד, מסנוור, שרון לא היה יכול להרים את הראש ולהביט בו, ושני אורות קטנים יותר משני הצדדים, אחד מהם היה "הקול הרע", שההיזכרות בו גורמת לשרון לרעוד, והשני היה "הקול הטוב", ליד האורות ראה שרון ארבעה רבנים חשובים שכולם עדיין חיים כאן בעולם הזה (עד מאה ועשרים שנים). אחד מהם היה הרב ב´, שאותו לא ראה שרון מעולם, ורק לאחר שהתעורר החל, כזכור, לשאול על אודותיו ולברר מיהו.

בתחילה המה האולם קולות של דיבור, אך בבת אחת הושלכה דממה מוחלטת...ואז שמע שרון קולות בוקעים מתוך האורות... "הקול הרע" אמר, "או אתה, או הדודה מרים, אחד מכם נשאר כאן". בתחילה לא הבין שרון מה פתאום מדברים על הדודה מרים, איך היא נכנסה לכאן. אבל לפתע הוא הבחין בה, נמצאת לידו. על הבמה, היא ראתה באותה צורה שבה הוא ראה אותה כאשר ביקרנו אצלה שנינו בלילה הקודם – חלושה, חולה מאוד, כחושה, לבושה בחלוק שבו שכבה במיטת חוליה.

ואז שרון הבין מבלי שאמרו לו, שזה יום קשה למשפחה, ואחד מהם חייב להישאר בעולם האמת. הוא קפץ מיד ואמר: "אני מוכן להישאר".

אבל "הקול הטוב" התחיל לדבר ואמר, שבעצם שניהם, גם שרון וגם הדודה, הם נשמות כוללות, נשמות כוללות הן נשמות אחראיות, דואגות, מסורות למשפחה, כפי שהסבא היה – לגמול חסדים כמוהו, לחתן יתומים ואלמנות, לעזור לזולת. ואם לא, הוא יישאר, ותרד נשמה חדשה לעולם בתוך תינוק שייוולד במשפחה, הנשמה החדשה תמשיך את מעשי הסבא, כי השושלת צריכה להימשך.

מנקודה זו, אמר שרון, הוא לא ראה יותר את הדודה לידו. רק הבחין שממרחק עומדת גם היא למשפט בסיטואציה זהה לזו שלו. הוא התאמץ לשמוע את מה שאומרים לה, אך הוא לא הצליח. כאן, בשלב זה הוא נפרד ממנה ולא ראה אותה יותר.

...ואז שרון שמע את "הקול הרע" אומר: "אחרי ששמענו מה שאמר הקול הטוב, כעת צריך לבדוק את הדברים".

...ואז פתאום שרון מרגיש איך שכל התמונות עוברות בתוך ראשו – לא יודע להסביר איך, לא כמו וידאו או משהו דומה. פשוט כל התמונות עוברות לך בראש, מיום שנולדת ועד היום האחרון שחיית. זה קורה במהירות מדהימה, אפילו לא מאית של שניה, מן ההתחלה ועד הסוף, כמו על סרט נע אתה רואה את כל מה שקרה מהילדות עד בגרות – רואים הכל. הוא ראה את עצמו כתינוק, איך שהוא היה לבוש במסיבת הסידור, את סוג העגלה שהיתה לו כתינוק, את המריבות בבית הספר, את המריבות עם ההורים. בתוך התמונות הוא חש בעיקר בדברים הרעים שעשה במשך חייו. את הדברים הטובים מנה אחר כך הסניגור בנפרד. הוא ראה דברים הקשורים עם שנאה שבלב, כיבוד הורים, לשון הרע, גזל, גאווה, צניעות ועוד.

אחרי שהסרט הסתיים, התחילו לנתח את מה שראו בו.

חשוב להדגיש שכל המשפט נערך לעיני כל יושבי האולם. כולם שמעו הכל, כולם ראו וידעו הכל!!!

"...ואז שאלו את שרון קודם כל שלוש שאלות, שעליהן היתה לו אפשרות להשיב בעצמו, אחר כך נלקח ממנו קולו ולא היתה לו עוד אפשרות לענות. שרון ידע והבין שבין כך יודעים עליו הכל, ואין לו מה לומר, וכל דבר שרוצה היה לומר להגנתו, אמר בשבילו "הקול הטוב".

השאלה הראשונה שהוא נשאל היתה: - "האם נשאת ונתת באמונה?"

ואז "הקול הרע" בקע ואמר לו: - "אתה לא עשית את מלאכתך נאמנה, אלא רק בשביל הרווח. לא השקעת מספיק בתלמידים, לא השתדלת להחזיר את התלמידים בתשובה. עבדת בשביל הכסף כי אתה אוהב כסף!!!"

השאלה השנייה היתה: - "האם קבעת עתים לתורה?"
שרון השיב: כן

את השאלה השלישית – "האם ציפית לישועה?", שרון אפילו לא הבין. כאשר הוא סיפר לי על כך, הוא שאל אותי, "מה השאלה הזאת? למה מתכוונים בה?"

המשפט
=====

"בשלב זה נלקח ממנו קולו, והתחילו לשפוט אותו, הנושא הראשון שהועלה, היה הכוונות בתפילות.

"הקול הרע" – אמר לו שהוא לא כיוון בשם השם, ושהיה עליו לכוון בשם ה-ו-י-ה את כוונת: - "היה הווה ויהיה", ובשם אדנות את כוונת: - "אדון הכל", הסבירו לו, שאת הכוונות האלה חייבים לכוון בכל פעם שמזכירים את שם השם, לא רק בעת אמירת קריאת שמע, אלא גם בעת אמירת ברכות "פשוטות". לפני אכילת פרי ואחריו, בתוך פסוקים, בכל פעם שמוציאים מן הפה את שם השם – חייבים לכוון כראוי.

דיברו עם שרון על ענייני לשון הרע. "כאן בעולם הזה אי אפשר לדעת ולהבין כמה חמור הוא העניין של לשון הרע – בשמים" – אומר שרון. "הקול הרע" הוכיח לשרון שהוא אהב לשמוע לשון הרע בחייו, שהוא ממש חיפש לשמוע לשון הרע....והסניגור...שתק...!!!

לאחר מכן עברו עם שרון לעניין השנאה שבלב. היה בחור אחד שעבד יחד עם שרון בישיבה, והם, כמו שאומרים לא הסתדרו כל כך טוב ביניהם, ועל כך שאלו את שרון – "למה אתה שונא אותו ומקנא בו, אתה חייב לרצות ולפצות אותו. תגיד לו שאתה מתנצל, הוא לא עשה לך שום דבר רע אתה פשוט מחפש איך לריב אתו, ואתה תשלם על הכל!"

ואכן כבר בתקופת השיקום, פגש שרון את הבחור הזה, התנצל בפניו והתפייס אתו.

ואז "הקול הרע" אמר – "אתה נודר נדרים ולא מקיים אותם. נדרת נדר לבית הכנסת ולא קיימת אותו!"

משם עברו עם שרון לנושא של כיבוד הורים. "הקול הרע" אמר – "לא כיבדת מספיק את ההורים שלך. אתה חשבת שיותר לא תצטרך אותם, חשבת שתברח מהמשפחה..." (מדובר, מסביר הגיס, על ויכוחים שהיו לפני החתונה כאשר שרון התכוון להינשא ולהתנתק מעט מן המשפחה), אנחנו נוכיח לך שכעת אתה תצטרך אותם ותזדקק להם!"

הזכירו לשרון נושאים הקשורים בטהרת המשפחה, ואז "הקול הטוב" אמר שהוא כבר תיקן חלק מהעניין על ידי תיקון שעשה לו רבו וההוראות שנתן לו לעתיד.

מכאן עברו לדבר עם שרון על נושא גזל. "הקול הרע" אמר – "אתה גנבת מסבתא שלך שיחות טלפון מבלי לקבל ממנה רשות! אתה צריך לשלם עבור השיחות האלה. גנבת את הסבתא שלך!" שרון ראה את עצמו בבהירות כשהוא מתקשר מבית הסבתא לתומו, בלי לבקש רשות קודם. המשיכו להעלות בפניו את נושא השנאה שבלב, כי הוא העמיד פנים, חייך אל האנשים, ואילו בתוך לבו הוא כעס עליהם.

"...ואז התחיל "הקול הטוב" לסנגר על שרון ואמר - ...שרון תורם מכספו להחזקת ישיבות וזו מצווה גדולה מאוד". "כן, עונה "הקול הרע", הוא אומנם עושה דברים, אך הוא מתגאה בזה, במה שהוא עושה". והוא מטיח בשרון – "למה תלית את תעודת ההוקרה שקיבלת, על הקיר בביתך?"...והסניגור...שתק...

בדיקת המצוות בבית דין של מעלה
=============================

"...וכאן מתחיל השלב של בדיקת המצוות, לכל מצווה ומצווה ששרון עשה בחייו, התייחסו, בדקו אותה, בחנו אותה, שקלו אותה, חקרו אותה, עיינו בה, כולל המצוות הכי "קטנות"...

אוי...כמה...כמה שמח שרון באותם רגעים נוראיים כשהוא עמד בפני בית דין של מעלה, על כל מטר ומטר שהוא הלך בעולם הזה עם הטלית קטן שלו, עם אותם "ארבע כנפות" שהוא הקפיד ללבוש אותם כל חייו מתחת לחולצתו... "אי אפשר לתאר כמה גדולה היא מצוות הציצות!!!..."אי אפשר לתאר כמה היא עוזרת שם...שם...למעלה...כמה שהיא עזרה לי שם באותם רגעי אימת הדין הנושא" – אומר שרון.

...לכל מצווה ומצווה יש שכר רוחני עצום. גם למצוות "שנראות" לנו כאן בעולם הזה "כקטנות", "כפעוטות" – יש שכר עצום שלא ניתן להבינו בעת חיינו כאן.

...הכל עולה, הכל מובא לפני האדם...לא שוכחים שום דבר...לא מתעלמים משום דבר, שרון הרגיש בחוש שיש דברים הנחשבים כאן "לדברים קטנים"...שהם יקרים יותר מיהלומים...והם מתגלגלים בדרך, צריך רק להרים אותם כדי שיהיה אותם...

..."והקול הטוב" ממשיך ומונה את הדברים הטובים ששרון עשה בחייו. כאן, מעיד הגיס מר שחר אשבל, סירב שרון לספר, אך לאחר הפצרות רבות, הסכים שרון לספר בקצרה את הדברים, כדי שהוא לא יגיע לגאווה. הזכירו כיצד שרון היה מכבד את השבת, ומתאמץ מאוד לענג אותה בכל דבר שיכול, לפי הדרכת רבו, הרב א´, הזכירו לזכותו את נושא כבוד האישה שהוא מקפיד בה, את מאמציו בעניין מצוות שמחת חתן וכלה, ודברים נוספים...

העדים בבית דין של מעלה
======================

"...ואז הובאו עדים להעיד לטובת שרון. הרבנים התערבו במשפט לטובתו..."

"אנשים לא יודעים מה כוחם וגדלותם של הצדיקים", מתרגש שרון..."הם יכולים להמליץ עלינו שם יושר וטוב...גם הצדיקים שעדיין חיים בעולם הזה, בינתיים הם מעורבים בנעשה בעולמות העליונים...אנשים צריכים לדעת את גדלותם של הצדיקים!!!"

"...אתה זוכר איך נסענו שנינו, אתה ואני להגרלה שנערכה בבני ברק לטובת ישיבתו של הרב ט´?" שאל שרון את שחר גיסו במהלך סיפור הדברים. זכרתי את המקרה – אומר שחר. זה היה לפני כשש שנים וכבר שכחתי מהעניין כמעט לגמרי. שרון ואני נסענו להגרלה שנערכה לטובת ישיבה אחת בבני ברק. פתאום, בלא שהודיעו על כך מראש, הודיעו שאחד מגדולי הרבנים הגיע גם הוא לטקס. מובן שמיד הצטופפו רבים סביבו כדי לקבל ממנו ברכה, ואז אמרו ברמקול, שמי שיתרום סכום של כסף, יזכה לקבל בקבוק יין שהצדיק בירך עליו. אני זוכר ששרון קפץ ראשון, שילם את הכסף וקיבלת את הבקבוק הראשון מהרב.

"תאר לך" – אמר לי שרון, הרב הגדול הזה בעצמו (זהו רב מפורסם מאוד שחי עדיין עד מאה ועשרים) בא לשם והעיד לטובתי, וסיפר שתרמתי במקום זה, סכום גדול זה לטובת הישיבה.

היה עוד מישהו שהעיד לטובת שרון, מקבץ נדבות שפעם בא לבקש נדבה. ברשותו של שרון היה סכום מסוים של כסף שהוא תכנן להשתמש בו למטרה אחרת. כאשר בא מקבץ הנדבות הוא נתן לו את הכסף.

לאחר מכן נשמע באולם קולה של אשה שחיה עדיין. אשה אלמנה, קרובת משפחה רחוקה, שהעידה על מעשה החסד ששרון עשה איתה, כאשר שרון סיפר לי על כך לא ידעתי במה מדובר, הוא עשה את המעשה בהצנע, ואיש במשפחה לא ידע.

"...אין לי ספק" – אומר שרון – "שקולה של האשה ותיאור מעשי החסד הוא הדבר שהכריע את הכף לצד זכות והעביר את ההחלטה שאחזור לחיים – זה הדבר שהיטה את המאזניים".

בשלב זה נשאלו הקטיגור והסניגור אם יש להם מה להוסיף? והם השיבו בשלילה.

שרון מרגיש פחד נוראי...פחד איום ונורא, למרות שתחושתו באותה שעה היתה טובה מאוד, הוא לא חש שוב כאב, שום הגבלה, רק שחרור מוחלט, אך מתח נורא השתלט עליו...מה יהיה הלאה? מה הולך להתרחש עכשיו? מה יקרה עתה? הוא מרגיש כי הוא עומד לפני הרגע הגדול...הגדול מכל...אוי רבונו של עולם...איזה פחד...איזה מורא...איזו אימה...והנה יום הדין...יום הדין הגדול והנורא...

"...ואז דיבר השופט...קול חזק ואדיר שבקע מהאור הגדול המסנוור...השופט שאל בקול מהדהד, שממש חדר ונכנס לתוך כל העצמות...האם אתה מקבל על עצמך את הדברים שצריך לעשות?"

הוא פירט שלושה דברים מסוימים ,ששרון מסרב לחזור עליהם. שרון השיב שהוא מתחייב על דבר אחד, ובקשר לשני הדברים האחרים הוא מבטיח להשתדל.

שאלו את שרון האם הוא רוצה לרדת לעולם הזה בגוף שלו או בגוף אחר, ושרון בחר לחזור בגופו שלו.

השופט אמר – "אתה תרד ותלך עם הייעוד שלך לתקן כל מה שצריך, דע לך שאתה עומד לסבול מאוד, אבל הייסורים מכפרים ואתה צריך להודות עליהם, להודות על הייסורים".

הסבירו לשרון שהכל השגחה, שלכל דבר בעולם יש סיבה, אפילו נייר אינו עף ממקום למקום בלי סיבה.

הסבירו לו שלכל פגיעה יש סיבה. "כל מקום שנפגע לי בגוף יש לו סיבה וכוונה מיוחדת ואני יודע אותם", אמר שרון בהדגשה מיוחדת, אבל סירב לפרט ולהסביר.

יש מנהיג לבירה, יש מי שמנהל את העולם, אמרו לו, לא אתה מנהל את העולם, עליך לדעת זאת, אמרו לו שעליו להרבות בחסד ולשמור על המשפחה.

ממש ברגע האחרון לפני תום המשפט, הזכירו פתאום, שיש זוג בנס ציונה שעומד להתגרש בימים אלה והדבר הזה גורם לצער גדול מאוד בשמים.

"למה הם אמרו לי את זה?" שאל אותי שרון בסוף השיחזור. "מה זה קשור אלי?"

שאלתי אותו מי הם בני הזוג. בתחילה הוא סירב לומר, רק אמר שהוא מנסה כל הזמן להבין למה אומרים לו זאת? מה קשור העניין למשפט שלו. חשבתי, שאולי סיפרו לו על כך למעלה כי יש משהו שהוא יכול לעשות עבורם, אולי ללכת לדבר איתם.

הפצרתי בו שיאמר לי מי הם, ושרון אמר: "זהו רפי א´. הספר המפורסם ואשתו".

היכרנו אותם באופן קלוש מהשכונה, הם היו זוג ידוע, "מתוקשר", וכולם ידעו שהם חיים יפה מאוד ביחד. הצעתי לשרון שאני אלך לדבר איתם אבל שרון סירב, אולי זה יגרום לקלקול, אולי הוא טועה, אולי אין שום דבר ביניהם ואנו נגרום להם נזק. קיבלתי את דבריו ולא אמרתי על כך מילה לאיש.

חודש וחצי לאחר מכן, שבמהלכם ניסיתי לבדוק מה קורה עם רפי ואשתו, וכולם אמרו לי שהכל בסדר, התארחתי אצל הורי אשתי, הוריו של שרון, ופתאום ראיתי את חמותו של רפי רצה אחרי בנו הקטן, הילד קרא..."אני רוצה ללכת לאבא!" "אני רוצה ללכת לאבא!" ואני, שהלכתי לאותו כיוון, הצעתי לקחת את הילד לביתו. הסבתא סירבה, "יש בעיה ביניהם" היא אמרה. "הילד לא יכול ללכת עכשיו לאבא שלו".

עכשו ידעתי שאכן המסר ששרון קיבל, היה מדויק למרות הכל.

שיניתי את כיוון ההליכה והלכתי ישר לביתו של רפי. דפקתי אצלו וכאשר פתח לי את הדלת נכנסתי פנימה, למרות שהיתה בינינו רק היכרות קלושה. שאלתי אותו "רפי מה העניינים בינך לבין אשתך?"

הוא חייך כאילו כלום, ואמר "הכל בסדר. אין שום בעיה".

אמרתי לו, "אני לא יודע מה זה הכל בסדר? אבל עובדה שקיבלנו מסר מסוים לגביך".

סיפרתי לו במה הדברים אמורים והוא הזדעזע מאוד. הוא ביקש לפגוש את שרון, ובא לבקרו מיד באותו מוצאי שבת.

היתה זו פגישה מרגשת מאוד, כאשר שרון ורפי בדקו את התאריכים, התברר כי באותו יום שבו עמד שרון בפני בית דין של מעלה ונשפט, אשתו של רפי לקחה את חפציה, עזבה את הבית, והלכה לבלי שוב.

הסכסוך והמריבה ביניהם היו על רקע התקרבותו של רפי ליהדות, דבר שאשתו לא הסכימה ללכת עימו בדרכו החדשה, בשום אופן.

ניסינו להתערב, שרון ואני בעניין שלום הבית ביניהם, אבל היה כבר מאוחר מדי, העניינים יצאו מכלל שליטה והתגלגלו למשפטים וכדומה.

אולי, אם היינו מספרים להם, לשניהם, מה בדיוק ראה שרון ביום שבו הוא סיפר לי על כך, מי יודע אולי היינו מצליחים להציל אותם מפירוד.

בגילוי זה אודות בני הזוג א´ מנס ציונה, הסתיים משפטו של שרון. שרון הסתובב...והתחיל לרוץ מהאולם בפאניקה...הוא הרגיש בושה איומה, גם בשל בגדיו המלוכלכים וגם בשל החשיפה האיומה שהוא עבר לפני כולם.

הסבתא שלו רדפה אחריו, היא היתה האדם היחיד שנשאר באולם. בדרכו חזרה הצליח שרון, תוך כדי מנוסה, להבחין בעוד כמה רבנים שנפטרו לאחרונה, ובאנשים רבים אחרים שהוא לא הצליח לזהות, ושוב הוא חש איך שכולם מתעניינים בו, כאילו הם קשורים אליו בקשר עמוק, כולם הקרינו אליו המון אהבה וחום.

כאשר הוא יצא מן האולם – המשיכה הסבתא לרדוף אחריו, כאילו דאגה לוודא שהוא אכן עוזב את עולם האמת.

ייתכן שגם הסבא היה שם באותו זמן – אם לשפוט לפי מה ששמעה אשתו של שרון – כאשר הוא הורד מן האמבולנס, אבל שרון עצמו אינו זוכר את הסבא.

"...ואז נעלמה הסבתא...נעלם האולם...ושרון ראה את עצמו מעל לאמבולנס..הוא ראה את גופתו בפנים...ואת הרופאים המטפלים בו...ידע לתאר בדיוק מי טיפל בו, כאשר הוא חזר והתחיל לנשום – בזמן שלפי כל הדיווחים הרפואיים הוא היה מחוסר הכרה לחלוטין...הוא תיאר איך נראה המקום...ופתאום הוא הפסיק לראות והתעורר בתוך גופו, כאשר האמבולנס יצא לדרך.

גם בלילה ההוא, בלילה המדהים שבו סיפר לי שרון את הכל...בעצם...כמעט את הכל...עדיין המשכתי להסתיר ממנו את האמת על הדודה מרים שנפטרה, רק לאחר כמה שבועות הודיתי בפניו שהיא אכן נפטרה בזמן שהוא נותח..."ידעתי", "ידעתי", אמר שרון..."כל הזמן לא הבנתי איך אתם אומרים שהיא חיה. חשבתי לעצמי, אם הדודה עדיין חיה ובסוף אף אחד מאיתנו לא נשאר שם בעולם העליון, אולי הכל לא היה אמיתי..."

שנה חלפה מאז התאונה המחרידה, שרון ידע סבל רב וייסורים רבים, 18 ניתוחים אורתופדיים מהקשים והמסובכים ביותר, מאות טיפולים כואבים ואלפי גלולות היו מנת חלקו. היום הוא מלך ברוך השם שוב על שתי רגליו, ממש כפי שהבטיח לו רבו, ברגל שמאל הוא צולע מעט, ביד אחת הוא מוגבל. "שרון איננו מי שהיה", אומרים עליו כל בני המשפחה, אנחנו נמצאים סביבו, מסתכלים עליו ולומדים, לומדים ממנו הרבה...הרבה מאוד...הוא מעביר את המסר לאחרים...

"...ברוך ה´ שזכינו...ברוך ה´ שזיכיתי... אוי רבונו של עולם...אני מודה לך...אני מודה לך מכל הלב", אומר שרון.


- - -

כמה תוספות שלי ממה ששמעתי במו אזני מאת שרון נחשוני ולא נמצא כאן בסיפור:

•כמה ימים לפני התאונה, נכנס שרון לבית הכנסת של רבו הרב א´ והתפלל עימו. בסוף התפילה (נדמה לי שזה היה בסוף או שהיתה הפסקה בתפילה) שם הרב א´ את הטלית הגדולה שלו מעל לראש של שרון ובמשך דקות ארוכות התפלל באדיקות. כשהוא סיים אמר הרב לשרון שהוא עשה לו תיקון על חטא שהוא פגם בו.

•שרון סיפר שעד התאונה הוא היה לובש טלית קטן, כמו שלובשים נערי הבר מצווה שעולים לתורה. בזמן התאונה היה עליו הטלית הקטן. שרון סיפר שכל החלקים שהיו מכוסים בטלית הקטן לא נפגעו בתאונה. שרון אמר שהוא הצטער בכל מאודו שהוא לא שם טלית הרבה יותר גדולה מכיוון שאיבר שהיה מכוסה בטלית לא נפגע.
מצמרר.. שלחת לי למייל.עזרא - ארכיון
אני מכירה את זה עצוווב=[ ומצמררעזרא - ארכיון
למד עם אמא שלי מישהוא שהיה יל ממש מופרע..!!עזרא - ארכיון
עשה המוון שטויות.. ואז הוא גם עבר מוות קליני, וחזר מישהוא חר לגמריי, דוסס חזק!!!
נדמה לי שקרתי את זה במהפך..מפחיד!עזרא - ארכיון
מזעזע..מזעזע ומחזק..עזרא - ארכיון
שיוו ממש ממש יאפה ומרגש כשאבא שלי ראה ת'סירטוןעזרא - ארכיון
אני ברחתי מהחדר מרוב פחד
ממש חזק ומזעזע!!!!1עזרא - ארכיוןאחרונה
וואועזרא - ארכיון

איפה כל הזיינוקיות שמציפות ת'פורום?=]

כולם במעיינות..הפורום אשכרה ש-ו-מ-ם

אז תהנו מלללא נשמות..!!ותספרו חוויות=]

 

יאלה..חיינוקיות..איפה אתם?=]

חופש מהנה לכולללם=]

בסדר...אבל השיחות לא היו שאומרים לך מה לעשות.....עזרא - ארכיון
וגם אצת בכלל לא היית חייבת ללכת ללשיחות האלה....
נמאאאאאאאאאאס ליי!!!עזרא - ארכיון

אתם לא מבינים
,היום על הבוקר אני עוד ישנה.. אח שלי בא אלי לחדר עם מכתב מבהר"ן..
עכשיו כבר יש לי פחד מהמכתבים שלהם כי המכתב האחרון היה עם חוברת ענקית למ"מ ועוד חוברת לאנגלית..
קיצור.. אני פותחת את המכתב ומה אני רואה?! עוווד חוברת ענקית למ"מ..!
באנה הם מחורפנים......מה עובר עליהם ? הם רוצים להדביק אותי עם דבק לכיסא כל החופש?!
קרציות!!!

שנה הבאה אני הולכת להרים את עצמי חבל"ז..!! בע"ה!עזרא - ארכיון
רק שיהיה לי את הכוח...
מי שמעלי עזרא - ארכיון

פתחתי אשכול חדש.. אין לי כח כל הזמן לרדת..

 

מי שמעלי אממ אהה חח תתחילו

פשש...א. היא מהעולים...אני הייתי העולות אבל אניעזרא - ארכיון
כבר נחליאל....

ב. מי"ש קוראים לה טליה
אמאלהה!!! תקלטו!!!עזרא - ארכיון

עוד 8 ימים <ממחר... יום רביעי...> גומרים ת'לימודים!! יאאא!! זה קצת!!!!

אתן זוכרות שכתבנו שעוד חודשים/ שלוש שבועות וכו'...

זה שיא ה-קצת!!! ;]]

יאאא!! חופש... =] !!

אתם לא יודעים איזה ביעוס...עזרא - ארכיון

בס"ד

אתמול הינו צריכים ללכת לבריכה ביחד עם כל הבית ספר ליום כיף כזה.

ואז  הם (הבית ספר) מחליטים שבסוף אין ואז הם העבירו לכולם קשר שאין....

וזה מזה מבעס כי כולם הלכו לקנות דברים....

 

סיפור יפהה...חובה לקרואאעזרא - ארכיון
לקרוא ולהפנים....

> הם היו כ-25 אנשים בני 40+, כולם פעילים מרכזיים בליכוד, חברי מרכז, חברי מועצות - מנהיגים מקומיים. נפגשנו בשבוע שעבר ובמשך שעה קלה דיברתי - בעיקר על זהות יהודית, על מדינת ישראל ועל התלות שביניהן. כשהגיע שלב השאלות, השעה הייתה כבר מאוחרת. אישה אחת הרימה את ידה ובקשה לדבר. "אני לא רוצה לשאול שאלה" – היא אמרה – "אני שמעתי את הדברים ואני רוצה לספר לכם סיפור אישי.
>
> "כשהייתי ילדה, אמא שלי שלחה אותי לטפל בסבתא שלי שכבר שכבה בבית חולים. המשפחה שלנו הגיע מלוב וידענו לדבר ערבית. במיטה ליד סבתא שכבה זקנה נוספת, זקנה ערביה, והן כל הזמן היו מדברות ביניהן בערבית ואני הקשבתי לשיחתן. יום אחד שאלה הזקנה הערבייה את סבתה שלי – 'תגידי לי, למה באת לארץ ישראל?'
>
> חשבתי שסבתא תענה לה שזה בגלל הרדיפות שהיו אחר היהודים בלוב, ! אבל סבתא ענתה לה משהו אחר לגמרי.
>
> - 'באתי לכאן כדי לממש את הירושה שלי'

> – ענתה סבתא.
> - 'שו-הדא – איזה ירושה'? - שאלה הזקנה הערבייה.
> - 'את הירושה שקיבלתי מאברהם אבינו, את ארץ ישראל' – ענתה סבתא.
>
> הזקנה הערבייה שתקה כמה דקות, חשבה חשבה, ובסוף אמרה:
> - 'אבל אברהם הוא גם אבא שלי?'
> - 'נכון' – ענתה סבתא – 'אברהם הוא גם אבא שלך, אבל אני הבת של בעלת הבית, ואת הבת של המשרתת...'
>
> "הזקנה הערבייה רעדה כולה" – סיימה האישה את סיפורה – "היא אספה את רגליה, התכווצה במיטתה וקיבלה את הדין".
>

>
> בהמשך המפגש דיברנו עוד על הרבה נושאים. דיברנו על אידיאולוגיה, דיברנו על פוליטיקה. הגעתי הביתה באחת בלילה, אבל הסיפור הזה היה שווה את הכל. בוודאי תשאלו -  מה הוא כל כך מתרגש משיחתן של שתי זקנות, ששוכבות עם רגל אחת בעולם הבא, זו לצד זו בבית חולים. הרי טיעונים "פרימיטיביים" כאלה כבר מזמן לא משחקים בעולם שלנו. מדינאים מודרניים לא מבססים את ריבונותם על ספר אגדות ישן.
>
> אז תרשו ! לי לספר לכם על שיחה עם שני מדינאים מודרניים.
>
> "אתה יודע" – אמרתי לפייסל חוסייני – "יש בינינו משהו משותף שאין לאף אחד אחר כאן באולם".
>
> חוסייני הסתכל עלי בהפתעה. ישבנו באולם תיאטרון ירושלים מול קהל רב. איתנו ישבה גם שרת הבריאות (בממשלת ברק) יולי תמיר, המנחה היה גדעון לוי מעיתון "הארץ", והקהל היה פחות או יותר שכפולים אידיאולוגיים של מר לוי. חוסייני התהדר אז בתואר "השר לענייני ירושלים בראשות הפלשתינית", ובדבריו חזר וטען שאם אך נצא מירושלים - יסתיים הכיבוש ויבוא שלום על ישראל. למותר לציין שהשרה הישראלית תמיר, ממייסדות "שלום עכשיו",  הנהנה כל העת בהסכמה.
>
> היתה דממה מתוחה באולם – מי יודע? אולי נשבר הקרח? יש משהו משותף בין חוסייני לפייגלין.
>
> "שנינו מאמינים באלוהים" – אמרתי לחוסייני – "כל השאר כאן באולם חילוניים. אתה מאמין באלוהים נכון?" חוסייני הנהן בהסכמה. "גם אני", חזרתי ואמרתי. "ואף אחד אחר כאן באולם לא מאמין כמונו".
>
> "עכשיו תראה מר חוסייני", אמרתי תוך שאני מוציא מתיקי ספר תנ"ך. "זה תנ"ך, זה הספר ה! קדוש שלי". חוסייני הסתכל בתמיהה, מנסה להבין מה אני רוצה מחייו. "ירושלים מופיעה בספר הקדוש שלי 800 פעמים – אתה מוזמן לספור אם אתה רוצה...."
>
> הנחתי את התנ"ך על שולחן קפה קטן שניצב לפנינו. נדמה היה שסיימתי, אבל אז הוצאתי מהתיק ספר נוסף. "תראה מר חוסייני, הבאתי לכאן ספר נוסף, זהו ספר הקוראן, זה הספר הקדוש שלך, נכון?" חוסייני הנהן בהסכמה.
>
> הנחתי את הקוראן לצד התנ"ך והוספתי: "מצא לי בבקשה את ירושלים, מוזכרת פעם אחת בספר הקדוש שלך – ואז תגיד לי למי שייכת ירושלים, למאמינים בספר הזה, או למאמינים בספר הזה...."
>
> להפתעתי, החלו להישמע מחיאות כפיים מתוך הקהל. חוסייני ותמיר התפתלו בכיסאותיהם וברור היה שהדיון הסתיים.
>
> הצידוק היחיד אחרי 2,000 שנה
>
>
> בשבוע שעבר עמד שר ערבי אצל דוכן הנואמים בכנסת והסביר למדינאים המודרניים שלנו, שהר הבית, מקום עקדת יצחק, המקום בו הניח יעקב את ראשו והובטח על ארץ ישראל, מקום מקדש שלמה ומקדש עולי בבל – הר הבית לב לבה של האומה העברית, מושא כיסופי כל הדורות והסיבה והצידוק היחיד שבשלו חזרנ! ו אחרי 2,000 שנה לכברת הארץ המיוסרת הזו - הר הבית הוא מקום מוסלמי, הוא מחוץ לחוק הישראלי, ואמונתו זו של השר מג'אדלה גוברת על חוקי המדינה.
>
> 120 חברי כנסת, ששכחו את אמם, כבשו פניהם בקרקע ולא מסוגלים היו לענות את התשובה הפשוטה, התשובה האמיתית היחידה, שענתה הזקנה בבית החולים לשכנתה הערבייה.
חזקקקקקקקק.......יפה...עזרא - ארכיון
חחחחזזזקקק!!!!!!!!!!!!!!!!! מי יותר טיפש ?עזרא - ארכיון
הערבים או הכנסת?
כולםםם אולי בסיפור הספיציפי הזה הערבים יותר חכמים.עזרא - ארכיון
אבל בת'כלס כולם טיפשים!! ממש ממש יאפה
זה היה פה פעם...לא??עזרא - ארכיון
אולי....יפה ..חזק..עזרא - ארכיוןאחרונה
למה לא קרוא לגרעינים בשמות אחרים?עזרא - ארכיון

למשל בשמות של פירות:גרעין אבוקדו  גרעין אבטיח

 

כי אף אחד לא הצליח להמציא משימהעזרא - ארכיון
לשמות האלה..

אבל עוד יבוא יום..

[שרק אני אדפק? סתם, מתרגלים..]
איזה משימה?עזרא - ארכיון
אתה יודע..גרעין מבוסס על משימה.. גרעין לא מגיע כיעזרא - ארכיון
נגמר הגיל להיות בעזרא..
וואוו איזה שמות !!!!!!!!עזרא - ארכיון
אתה לא חושב שהגזמת?? אם השמות??
נ.ב כנסו לאשכול צחוקים בסעבשב"שעזרא - ארכיון
יש פה פרסומת חסויה לפורום שלהם...עזרא - ארכיון
בללעע...מזה אמור להביע השמות המזעזעים האלה?עזרא - ארכיוןאחרונה
שלום לכולםעזרא - ארכיון

מקורה איתכם?

איתי ה' יעזור(עכשיו אני גם חולה..אבל יהיה בסדר בעז"ה).

תודה תודה תודה רבה רבה לכל התומכים, אתם לא מבינים כמה שזה מחזק עוזר וטוב!!!!!

בוא נעבור לאוירה קצת אחרת..חחחח

אז מה התיכנונים שלכם החופש?

בוא נגיד, ששלי הלכו... מקווה שעוד תהיה לי הזמדנות.

אז שתפו!

ערב טוב ובשורות טובות אמן!

או מסכנה!!! רפואה שליימההה!!! =]עזרא - ארכיון
התיכנון שלי לא הכי מסודר=]
תוקעים לי ביביסיטר כל יום..=] אתמול זה היה כ-ל הלילה=]
היום הלכתי לקניון הזהב בראשל"צ...=]
והתוכניות להמשך ללא ממש מוגדרות=]
אהה וביום שני ללונה פארק=]
וגם ללמודדדדדדדד מתמ' ואנגלית...=[
שירה-עזרא - ארכיון
אולי התכנונים שלך הלכו אבל אנחנו נארגן תיכנונים חדשים שיתאימו, ושתרצי, בשבילך!
רפואה שלמה מתוקה!!!
אני מתפללת בשבילך!!!!!
אוהבת מאוד מאוד מאוד!!
שולחת חיבוקים ונשיקות...
לילה טוב...
רפוואה שלימה!!לי אין תכנוים מיחודים...עזרא - ארכיון
רפואה שלמה..=]=]=]=]עזרא - ארכיון
תכנונים..מקום ראשון בפיזמונסניף!!!!!!בעזר"ה
חמסאה חמסאה חמסאה טפו טפו טפו=]=]=]
רפואה שלמה!עזרא - ארכיון
וגם אנחנו מתוכננים לפיזמונסיף...
ויש עוד...אחין חדש...ביבסטר כל יום...
תיכנונים:עזרא - ארכיון
שבוע הבא צפון עם המשפחה
מחנה
מתמטיקה,אנגלית<בעעעע>
חברות
קניון
בריכות
ים
סרטים=]

לא חסר!
רפו"ש.. תכנוני..עזרא - ארכיון
אתמול חזרתי משבוע בצפון ב"ה היה ממש כייףף..
אממ..מ"מ ואנגליש כל יום (ראה ערך בהר"ן..)
אממ ביביסיטר ואני צכה למצוא עבודה..
אולי גם אני יתנדב קצת נראה..
תקשיבועזרא - ארכיון
באלי למות בערך
אני שמתי כל מיני פתקים כאלה לביביסיטר
ואז התקשרו לבית שלי כדי לברר מתי אני יכולה
ואחותי ענתה ולקחה לי את הביביסיטר
והם נותנים לה 25 לשעה =[
רפו"ש.. ושלי-עזרא - ארכיון
# אני עובדת בבוקר מ-8 עד 1 ....
# יש לנו עכשיו פזמונסניף- כך שכל יום אנחנו שורצות בסניף...
# מ"מ ואנגלית... <כנ"ל מה שהודיה אמרה...>
# וברור- שלהנות!!! <יש גם מחנה ומלאא פעילויות בסניף=] >
לפחות לך יש עבודה.עזרא - ארכיון
ואסנת-הייתי הורגת את אחותך במקומך=]
אליאור..היא עדינה..=]=]=]=]=]חעע=]עזרא - ארכיון
חח שרון!!אנחנו לא שורצות!!אולי את אבל אני לא שרץ!!עזרא - ארכיון
לנצצח בפיזמונסניף..!
ולהיות בסניף....
אולי כמה טיולים..לא משו רציני..
טליה ושרון אנחנו לא רק בפזמונסניף שורצותעזרא - ארכיון
אנחנו כל הזמן שמהההה
והתכנונים שלי
*כל יום מ8 עד 1 אני עובדת
*אח"כ עם חבררות
*קניון
*סרטיםם
*ובעיקר להיות רב הזמן בסניף(לא רק בגלל הפזמונסניף אבל גם)
נכון שאנחנו שם!!אבל אנחנו לא שרץץ!!!אנחנו בני אדם!עזרא - ארכיון
רפואה שליימה..עזרא - ארכיון
בגלל שאת חולה התכנונים שלך הלכו?
את לא כבר בראיה?עזרא - ארכיוןאחרונה
לילה טוב!! כן גם לך (ל"ת)עזרא - ארכיון
בוקר טוב!עזרא - ארכיון
בוקר מצויין =]עזרא - ארכיון
בוקר אחלה!\עזרא - ארכיון
איזה אשכול מוזר=]עזרא - ארכיון
חחח..נכון!עזרא - ארכיון
לא הבנתי עדיין מה הקטע שלו?עזרא - ארכיון
צהרים טובים!!עזרא - ארכיון
גוד מורנינג!!!איך ישנתם??מתי קמתם??עזרא - ארכיון
הלכתי לישון ב12 וקמתי ב9..עזרא - ארכיון
הלכתי לישון ב12 וקמתי ב12!!!עזרא - ארכיון
הלכתי לישון ב12:30 והתעוררתי ב7:30 אבל יצאתי מהמיטעזרא - ארכיון
מהמיטה ב10...חח..[.=
עוד אשכול שנעלם בין כל ההצפות..עזרא - ארכיון
חחח=] שוב האשכול המוזר הזה?עזרא - ארכיון
שב"ש... חח..עזרא - ארכיון
הודיה כן מה לעשות?עזרא - ארכיון
אמ..כלוום חחח=]עזרא - ארכיון
חחחחחחחח מצחיקהעזרא - ארכיון
באמת אין מה לעשות..עזרא - ארכיון
אנשים מוזרים יש פה!!!!!!!!!
נכון!!ואת אחת מהםעזרא - ארכיון
ברוריה גמאת זה בסדר=]עזרא - ארכיון
בואונה ונתווכח מי הכי מוזר!!עזרא - ארכיון
אני מקום ראשון!!!
אין וויכוח!!
יצאת הכי מוזרה=]]עזרא - ארכיון
חח וקארי גם את!!עזרא - ארכיון
אני חושבת לאפשר לקרוא לטליה וברוריה האחיות המציפותעזרא - ארכיון
חח=]
תזכורת אני אח שלהם ואני פתחתי תאשכול הזהעזרא - ארכיון
ואין מה לאפשר אני לימדתי אותם אתזה
חח=]=]קמתי ב11..והכל "בגלל"שבת הלכתי לשיון ב5 כעזרא - ארכיוןאחרונה
אנשים!! אני צריכ עזרה!!עזרא - ארכיון

למשהו יש פה רעיון לצ'ופר ראשון ב"פעולת פתיחה", לילדים שעולים לכיתות ד'-ה'...

אם יש לכם תכתבו פה או בש"א, אני ממש אשמח...

תודה רבה בכל מקרה! =]

אמממממממ...אני חושבת... השנה נתנו לנועזרא - ארכיון
קטע ממש יפה...אבל אני בז'... בכיתה ה' הביאו לנו כזה פאזל שהיה כתוב עליו משו אבל אני לא זוכרת...,

וגם יש ת'קטאע הזה של..

פעם הלכנו אני וחבר והגענו לווילת פרחים ובחצר ראינו שלט על הקיר ושם כתוב "פה גר ראש העיר" נכנסנו פנימה לתוך החצר מצאנו כל רגע שלט שאומר:
אסור לצלצל!
אסור להפריע!
אסור להכנס-חייבים להודיע!

אז סתם שתדעי-אני לא ראש העיר!
מותר להתקשר מותר לצלצל מותר להעיר

ואם יש בעיה בכל דבר קטן:
אשמח לעזור בשביל זה אני כאן!


חחחחעעעעע חמוד אהבתי..=]=]=]=]=]עזרא - ארכיון
מה שאחת מהסיירת אמרה זה יפה=]עזרא - ארכיון
פשוט תציירי את זה ..
הודיה..שולה עשתה לנו את זההה!!עזרא - ארכיון
וואי חמוד=]עזרא - ארכיון
וואי!! תודה רבה!! =]עזרא - ארכיון
דבורה- זה של מה ששלחתי לך אז=]]]עזרא - ארכיון
וואי זה היה מזמןןןןןן
מצאת בסוף?עזרא - ארכיון
כן טליה...חיפשתי שעות ואז העתקתי הכל...[=עזרא - ארכיון
יש האתר הזה:עזרא - ארכיון
brachot.net.il יש שם גם צ'ופרים..
את יכולה לעשות ת'קטעעזרא - ארכיון
עם האחים והחומהה.. שצריך להיות מאוחדיםם.. ולעשות קטע על שיתוף פעולה כזהה..
נראה לי שכבר עבר הפתיחת חופש..עזרא - ארכיוןאחרונה
=)עזרא - ארכיון

בס"ד

בע"ה יום רביעי ט"ו סיון תשס"ח  שעה 15:00

 

דחוף ביותר:

עקב החמרה במצב הראשל"צ הרה"ג מרדכי אליהו(עובר כרגע צינתור), מבקשים יהונתן ואסתר פולארד בצורה נרגשת להתפלל לרפואתו:

להתפלל לרפואת הרב מרדכי צמח בן מזל טוב :

1.    קריאת כל ספר התהילים

2.    חלוקת ספר התהילים בקבוצה

3.    קריאת האותיות מתוך פרק קי"ט
מצ"ב ארבעה פרקים לאמר מייד:

שיר למעלות, אשא עיני אל ההרים, מאין יבוא עזרי

עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ, אל יתן למוט רגלך

אל ינום שומרך. הנה לא ינום ולא ישן שומר ישראל

ה' שומרך, ה' צילך על יד ימינך.

יומם השמש לא יככה וירח בלילה

ה' ישמרך מכל רע, ישמור את נפשך

ה' ישמור צאתך ובואך מעתה ועד עולם

(מזמור קכ"א בתהילים)

 

למנצח בנגינות על השמינית

מזמור לדוד

ה' אל באפך תוכיחני ואל בחמתך תיסרני

חנני ה' כי אומלל אני

רפאני ה' כי נבהלו עצמי ונפשי נבהלה מאוד

ואתה ה', עד מתי?

שובה ה' חלצה נפשי

הושיעני למען חסדך

כי אין במוות זיכרך, בשאול מי יודה לך?
יגעתי באנחתי, אשחה בכל לילה מיטתי

בדימעתי ארשי אמסה

עששה מכעס עיני

עתקה בכל צוררי

סורו ממני כל פועלי אוון

כי שמע ה' קול בכיי

שמע ה' תחינתי

ה' תפילתי יקח

יבשו ויבהלו מאוד כל אויבי

ישובו יבושו רגע

(פרק ו)

 

שיר המעלות ממעמקים קראתיך ה'

ה' שמעה בקולי

תהינה אוזנייך קשובות לקול תחנוני

אם עוונות תשמור י-ה

ה' מי יעמוד?

כי עימך הסליחה למען תיורא.

קיויתי ה'

קיותה נפשי

ולדברו הוחלתי

נפשי לה' משומרים לבוקר, שומרים לבוקר

יחל ישראל אל ה'

כי עם ה' החסד והרבה עימו פדות

והוא יפדה את ישראל מכל עוונותיו

(פרק קל)

 

למנצח מזמור לדוד

יענך ה' ביום צרה

ישגבך שם אלוקי יעקב

ישלח עזרך מקודש

מציון יסעדך

יזכור כל מנחותייך ועולתך ידשנה סלה

יתן לך כלבבך

וכל עצתך ימלא

נרננה בישועתך ובשם אלוקינו נדגול

ימלא ה' כל משאלותייך.

עתה ישעתי כי הושיע ה' משיחו

יענהו בשמי קודשו

בגבורת ישע ימינו.

אלה ברכב ואלה בסוסים

ואנחנו בשם ה' אלוקינו נזכיר

המה קראו ונפלו ואנחנו קמנו ונתעודד

ה' הושיעה

המלך יעננו ביום קוראינו!!! "

(פרק כ )

בברכת רפואה שלמה לכל חולי עמך ישראל

נא להעביר בדחיפות הלאה!

בת שבע! שכוייח!! =]עזרא - ארכיון
אם כבר כתוב פולרד אז באמת מה איתו?עזרא - ארכיון
?????????????????עזרא - ארכיון
רפואה שלמה במהרה!!עזרא - ארכיון
מישהו יודע מה המצב שלו כרגע?
ב"ה יותר טובעזרא - ארכיון
יופי!!עזרא - ארכיון
הוא הישתחרר כבר?
לא ידועעזרא - ארכיון
צריך לברר
הלוואי שבקרוב!!עזרא - ארכיון
אבל תגידו את התהילים בכל מקרהעזרא - ארכיון
ברור!!עזרא - ארכיוןאחרונה
לאחיין שלי קוראיםעזרא - ארכיון
יאיר יקותיאל
חחח... מזל טוב!!עזרא - ארכיון
מאוד משעמם לי.....עזרא - ארכיון
תיתכתבו איתי בשיחה אישית...
נו מה את רוצהעזרא - ארכיון
תצאי החוצה ותבלי..
חבר'ה אנחנו רק בהתחלה של החופש!!!!!!!!!!!!!!!
מה שאני הספקתי בינתיים זה למוד מתמ'...=]עזרא - ארכיון
סיון, זה שאת בחו"ל עכשיו לא אומר שאנחנו לא מבלים!עזרא - ארכיון
=]אנחנו מבלים...אבל בשעות הערב=]עזרא - ארכיון
תשלחי לי בפרטי..אני ה-משועממת של הכיתה תשאלי אתעזרא - ארכיון
חברות שלי=]
חחח=]=]אני אצל חברה ישנתי אצלה ..עזרא - ארכיון
תהילה אם את החו"ל איך את בפורום????...עזרא - ארכיון
סיון בחו"ל לא?עזרא - ארכיון
ורד איזה עילגות=]]עזרא - ארכיון
"אני אצל חברה ישנתי" פחחחח...
תיתכתבו גם איתי...כשאני בפורום משעמם..עזרא - ארכיון
אבל גם איתי ברור נכון?עזרא - ארכיון
חח.. צ'עמום נעים=]עזרא - ארכיון
למה אתם לא הולכים לסניף??????עזרא - ארכיון
חחח סיון איזה כיף לך!!עזרא - ארכיון
תיתחברי.. נדבר....
באמת משעמם!עזרא - ארכיון
אז בואו ונציפה...עזרא - ארכיון
מסכנות מיכלי ושירה=]עזרא - ארכיון
לא נורא...עזרא - ארכיוןאחרונה
אם הן היו סובלות נראה לי שהן היו פורשות ממזמן..
וגם ככה הפורום מוצףף...
אוףףף!!!!!עזרא - ארכיון

אני שונאת את זה! כשאני חוזרת מהסניף מאוחר! ואז אחותי תופסת לי תמקלחת שעות כאילו.... וחם לי ואני מתה כאילו להתקלח!

אוף ואף אחד לא באייסי או בפורום! ואני רעבה- [אתם מכירים את זה שבא לכם משהו אבל לא בא לכם כלום? ככה אני עכשיו... ] 

*עיצבון...*

כמו תמיד..עזרא - ארכיון
קטע קצר ששוה לקרוא..עזרא - ארכיון

אותי זה ממש זיעזע..

רק לחשוב מה עובר כל יום על תושבי שדרות.

 

נלקח מאתר כיפה..

רחוב שומם אל מול מכוניות שכבר העלו אבק.

האספלט כבר החל לזעוק והגיש טופס העברה.

האם זה רק אני או שאף אחד לא שומע את ציוץ הציפורים?

שבע בבוקר.

בבית המשפחה השעון מעורר מצלצל, קום! הוא דורש.

לעוד יום של פחד, האם אהיה אני הבא בתור?

מעיר את רון הקטן, והוא בשלו..

"אבא! לא רוצה ללכת היום"

"יאללה חמודי, צריך לקום החבר'ה בכיתה כבר מחכים".

והוא עונה "איזה חבר'ה? הם מזמן הפסיקו להגיע.."

ואז אני נכנס לקונפליקט ההורה:

להיות האבא הרע (חינוך זה לא טוב?) ולא להישבר אל מול תחנוני בני?

או שמא אני צריך להיות האבא הטוב ולאפשר לו להישאר בבית..?

אני בורח מהחלטה, ונותן למנהלת להחליט.

"רק אם אמא מסכימה אני אומר..."

הוא נשבר ומתחיל להתלבש...

אני עובר למטבח, מרתיח את המים, מספיק עוד לצעוק. "מיכלי? התעוררת?"

מוזג את המים לכוסות כשברקע מתחילים להקרין את סרט האימים.

"צבע אדום, צבע אדום" עולה ויורדת האעזקה ללא רחמים, בלי טיפת התחשבות, במי?במה? ובזמן.

בני זועק מפחד.. אאבבאא!!! אני רץ לחדרו נשכבים יחד מתחת לשמיכה ומחכים שהכל יעבור.

"אבא מתי זה יגמר?" שואל רון הקטן. שאלה טובה אני מפטיר בשקט.

חוזרים לשיגרה, מיכלי נושקת לי לפני שהיא יוצאת לכיוון בית הספר עם הקטנצ'יק ואני שהנני מתפרנס מכתיבה יושב במרפסת אל מול מה שהיה פעם עץ יפה ועכשיו, הוא חרוך עד לשורשיו.

עכשיו נופל לי האסימון! האם גם מה שקרוי בלעז "בית הנבחרים" שרוף\רקוב מהשורש?

כמה עוד נחכה ונאמין? אבל מחשבה זו חולפת במהרה.. הרי זה לא יעזור להתעצבן.

פותח את המחשב וכותב. כל מילה פיסקה ופסיק שיוצא לי.

יש לנו צבא חזק.

אני מנסה לעודד את עצמי. הטלפון קוטע את חוט המחשבה.

מיכל על הקו, ובקול שבור היא מבשרת "דוד! עוברים ולא חוזרים!"

-"מיכלי? אפשר לדבר על זה כשתחזרי?"

-"כן" היא עונה.

אני חוזרת עכשיו.

את המחשב אני מכבה, שום דבר כבר לא יצא היום...

מכין שתי כוסות קפה.

הפעמון מצלצל, זאת מיכלי. מרגיש את הלב מפרפר ויודע שהפעם... זה סופי.



 

שבועיים אחרי, דירה חדשה, מקום חדש, אנשים חדשים. ונשארנו רק עם זכרונות ישנים שנשארו

צרובים בבשר הדם.

                                    עוד משפחה נשברה.

 

אנשים-תתפללו!!
זה מה שבתכלס יכול להזיז משו.

יומטוב ובשורות טובות בעז"ה

נראה לי שיש פה חסך בהבנה...עזרא - ארכיון
היא התכוונה לומר שזה מזעזע המציאות הזו..
לא זה שאת מעלה את זה....
בוגרות ותלמידות נעם רחובות...עזרא - ארכיון
שולה כינרתי נפטרה, ההלויה היום ב5.(עדיין לא בטוח..)
ממממההההההההה???????באמת??????די לא רוצה היא הייתהעזרא - ארכיון
מורה ממש חמודה!!וברוך דין אמת
לא רק מורה, גם אשה מאוד צדיקה...עזרא - ארכיון
הבנות מהמחזור שלי יודעות כמה חסד עושים המשפחה שלה... ברוך דיין אמת.
כה צודקת..אבל תודו*מי שהכירה אותה*שהיא הייתה מורהעזרא - ארכיון
ברוך דין האמת.עזרא - ארכיון
ברוך דיין האמת.עזרא - ארכיון
ברוך דיין האמת..עזרא - ארכיון
כן..היא הייתה חולה מאוד..בסרטן. לא עלינו...
אמלהההה!!!!!! איזה אישה!!!!עזרא - ארכיון
מורה לחיים.... ברוך דיןן האמת!!!
ברוך דיין האמת!!עצוב...=[עזרא - ארכיון
ברוך דיין אמת.עזרא - ארכיון
אין מילים.
ברוך דיין האמת..עזרא - ארכיוןאחרונה