אנשים תתפללו תעשו מהשהו..!
אני כול בוקר אומרת 2 פרקי תהילים..!!!!
ואני מאוק מקווה שזה יעזור!!!

גלגל חוזר בעולם
הוא בקושי ראה את הזקנה עומדת בשולי הכביש, אבל אפילו באור הקלוש של שעות בין הערביים, הוא הבחין בנואשותה לעזרה. הוא עצר את מכוניתו לפני המרצדס שלה, יצא והתקרב לעברה. על אף החיוך שעל פניו,הזקנה דאגה. אף אחד לא עצר בשעה האחרונה. האם הוא יפגע בה? הוא לא נראה בטוח כל-כך, הוא נראה עני ורעב. הוא יכול לראות שהיא חוששת מפניו.העמידה שלה בקור הזה... הוא ידע איך היא מרגישה,זה היה רעד שרק אימה יכולה להביא לה. "אני פה לעזור לך גבירתי" הוא אמר, "למה שלא תחכי באוטו? חם שם ונעים, אגב, אני ברייאן אנדרסון". פנצ'ר בגלגל היה כל הסיפור, אבל עבור אישה מבוגרת, זה היה מספיק קשה. ברייאן זחל מתחת לאוטו, מחפש מקום לחבר את הג'ק, הוא נשרט בברכיים מספר פעמים, אך בכל זאת המשיך, לאחר זמן קצר הוא החליף את הגלגל, אבל הוא התלכלך, וידיו כאבו.
תוך כדי הברגת הברגים בחזרה, היא פתחה את החלון והחלה לשוחח איתו, היא אמרה לו שהיא מסיינט לואיס, והיא רק עברה באזור. היא לא הפסיקה להודות לו על שנחלץ לעזרתה. ברייאן רק חייך וסגר את תא המטען שלה. האישה שאלה כמה היא חייבת לו. כל סכום שהיה אומר לה, היה מקובל בעיניה,
שכן היא כבר דמיינה את כל הדברים הנוראיים שהיו עלולים לקרות לה, לו לא היה עוצר. ברייאן לא חשב אפילו פעם אחת על קבלת תשלום, זו לא הייתה עבודה בשבילו. הוא עצר לסייע לאדם במצוקה, ואלוהים יודע שיש הרבה אנשים בעבר שנתנו לו יד, וסייעו לו, כשהיה זקוק לכך. כך הוא חי כל חייו, ואף פעם לא עלה בדעתו לנהוג אחרת. הוא אמר לה שאם היא באמת רוצה לגמול לו בחזרה, אז שבפעם הבאה שהיא תראה אדם הזקוק לעזרה שהיא תסייע לו, ותתן לו את העזרה לה הוא זקוק. "ותחשבי עלי" הוא הוסיף. הוא חיכה עד שהיא התניעה ונסעה. זה היה יום קר ומדכא, אבל הייתה לו הרגשה טובה כשהתקדם לעבר הבית שלו, נעלם אל תוך החשיכה... כמה קילומטרים בהמשך הכביש האישה ראתה בית קפה קטן והיא נכנסה לאכול משהו ולהתחמם מעט, לפני שתעבור את כברת הדרך האחרונה בדרך לבית שלה.. המסעדה הייתה אפלולית ומלוכלכת, בחוץ היו שתי משאבות דלק ישנות, כל הנוף היה מוזר עבורה ולא מוכר. המלצרית פנתה אליה, והביאה לה מגבת נקייה לייבש את השיער הרטוב שלה. היה לה חיוך מתוק, כזה- שאפילו עמידה על הרגליים במשך כל היום, לא היה יכול למחוק. האישה הבחינה בכך שהמלצרית הייתה כמעט בחודש השמיני להריונה,
אבל היא לא נתנה לכאביה ולמתחיה לשנות את יחסה. האישה הזקנה חשבה לעצמה איך אדם שיש לו כל-כך מעט, יכול להיות כזה "נותן" לאדם זר. ואז היא נזכרה בברייאן. כשסיימה את ארוחתה, היא שילמה עם שטר של 100 דולר. המלצרית מיהרה להביא לה את העודף המגיע לה, אך האישה הזקנה נעלמה מעבר לדלת, וכשהמלצרית שבה, היא כבר לא נראתה, המלצרית התפלאה לאן יכלה האישה ללכת, ואז היא הבחינה שדבר מה שהיה רשום על המפית. דמעות עמדו בעיניה כאשר היא קראה את דברי האישה: "אינך חייבת לי דבר, גם אני עמדתי במצבך מישהו פעם סייע לי, באותו אופן בו אני מסייעת לך, אם את באמת רוצה לגמול לי בחזרה,
כל מה שעליך לעשות הוא לא לתת לשרשרת האהבה הזאת להינתק על ידך..." מתחת למפית היו מונחים ארבעה שטרות נוספים של 100$... היו שולחנות לפנות, קעריות סוכר למלא, ואנשים לשרת, אבל המלצרית הצליחה לעבור עוד יום. כשהיא שבה הביתה מהעבודה, ושכבה לישון אותו לילה, היא חשבה על הכסף, ועל מה שהאישה הזקנה רשמה. איך היא יכלה לדעת כמה היא ובעלה זקוקים כל-כך לזה? עם התאריך המשוער ללידה בחודש הקרוב, זה היה יכול להיות קשה ביותר. היא ידעה כמה בעלה דואג, וכשהוא ישן לידה היא נישקה אותו ברכות ולחשה בקול שקט,
"הכול הולך להסתדר.
אני אוהבת אותך, ברייאן אנדרסון..."

ויש לי תחושה שאני מכירה אותו..=]=]=]

שכוייח

ואליק-הסיפור שלך ממש מפחיד...]=]=

הוא מזעזע.כולם להתפלל!!זה כ"כ כ"כ חשובב!

ארוחת בוקר עם אלוקים

היה ילד שהחליט שהוא רוצה לפגוש את אלוקים .
הוא ידע שזה יהיה מסע ארוך למקום שבו אלוקים גר ,
ולכן הוא ארז תרמיל עם כמה חטיפי שוקולד וכמה פחיות
שתייה קלה והחל במסע ,


שלושה רחובות מאוחר יותר, הוא ראה איש זקן. האיש ישב בפארק וצפה ביונים .
הילד התיישב לידו ופתח את תרמילו כדי ללגום מאחת מהפחיות כשהבחין
שהאיש הזקן לידו נראה רעב, ולכן הוא הציע לו את אחד מחטיפי השוקולד
שהיו בתרמילו. האיש קיבל את החטיף בתודה וחייך אל הילד, חיוכו של הזקן היה
כ"כ נעים ורחב שהילד רצה לראותו שוב ולכן הציע לו פחית שתייה, שוב ,
האיש חייך אליו חיוך גדול ,
הילד היה מרוצה. הם ישבו כך כל אחר הצהריים , אוכלים ומחייכים, בלי לדבר בכלל.
כשהחל להחשיך , הילד נוכח שהוא עייף, הוא קם כדי לעזוב אבל לפני שצעד יותר
מכמה צעדים, הוא רץ חזרה אל הזקן ונתן לו חיבוק ונשיקה, הזקו חייך אליו את
הגדול בחיוכיו עד כה .

כשהילד פתח את דלת ביתו זמן קצר לאחר מכן, אימו הופתעה למראה
השמחה על פניו, היא שאלה אותו

"מה עשית היום שגרם לך להיות כ"כ מאושר "

והילד השיב "אכלתי ארוחת צהרים עם אלוקים" ולפני שאמו הספיקה להגיב הוא הוסיף
" ואת יודעת מה, יש לו את החיוך הרחב ביותר שראיתי אי פעם ".


בינתיים, האיש הזקן, עדיין מחייך, הגיע לביתו ,
בנו הופתע מהמבע השלו שעל פני אביו ושאל "אבא, מה עשית שעשה אותך
כל כך מאושר היום ?"

והאיש השיב " אכלתי חטיפי שוקולד בפארק יחד עם אלוקים והוא
הרבה יותר צעיר ממה שחשבתי ..."


לעיתים קרובות מדי, אנו מפחיתים מערכם של דברים כמו מגע,חיוך, מילה טובה, אוזן
קשבת, מחמאה כנה או מעשה קטן כלשהו של תשומת לב, דברים שטמונה בהם האפשרות לשנות חיים .
‏אנשים מגיעים אל תוך חיינו מסיבה כלשהי, לתקופה או לתקופת חיים שלמה ,
קבלו את כולם באהבה ,
‏שילחו מכתב זה לאנשים שנגעו בחייכם, תנו להם לדעת כמה הם חשובים לכם ,
איכלו ארוחת צהרים יחד עם א ל ו ק י ם !!

יומדהים אנשים!!
אוהבתותכם

דברים שדתיים צריכים..

מכשיר חשמלי למציאת הכיוון של ירושלים.

מכשיר שמתריע על יותר מ-4 צעדים בלי כיפה.

מקפל תפילין אוטומטי

מאתר אפיקומן גנוב משוכלל

מזהה מוכרי פלאפל שקרנים שטוענים שהם מקבלים תעודת כשרות בשבוע הבא.

מנענע ארבעת המינים אוטומטי

מכונה המשמיעה קולות נפץ בעת זיהוי המילה "המן"

כותב "בסד" אוטומטי בראש כל דף.

מכשיר למציאת שלוש כוכבים בשמים.

ממיר סידורים מאשכנזי לספרדי ולהפך.

מכשיר אוטומטי הדופק על הבמה כאשר צריך להגיד "יעלה ויבוא".

שואב ברכוני "ברכת הלבנה" בחזרה לבית כנסת.

מכשיר שאומר לך כמה היה אתמול לעומר.

ומיוחד לחיילים דתיים: מחבר תרוצים ללמה אתה לא רוצה לאכול מהקוסקוס ,שאמא של החבר החילוני בפלוגה שלך הכינה.

חחח..שווה להיות דתיים

אם זה מתחיל לחפור אז תגידו.

כל הדברים נלקחים מהפורום של הסניף ה-מדהים שלי.!!!באר שבע


היא ממש שמחה על הבית החדש שהם מצאו. בפעם הראשונה בחייה, הוא היה בצד הנכון של העיר. היא פירקה את המזוודות בהתלהבות, מסתכלת על הווילונות החדשים הנעים ברוח. כמה נפלא! חדר לבד, סוף סוף! בי ת ספר יתחיל בקרוב- יבואו חברים, יהיו מסיבות פיג'מות וסתם מסיבות-בדיוק כמו שהיא תמיד רצתה את החיים שלה. ביום הראשון של בי ת ספר, הכל עבר חלק, היא מצאה חברים חדשים, ואפילו מצאה לעצמה חבר! היא חשבה לעצמה:" אני רוצה להיות מקובלת ואני הולכת להיות כזו, כי מצאתי לעצמי חבר שהוא כוכב נבחרת הכדורגל!" כי בבי ת ספר הזה אתה צריך כוח, ולצאת עם הבחור הזה ייתן לה כוח. הייתה רק בעיה אחת- ההורים שלה אמרו שהיא צעירה מכדי לצאת עם בחורים. "אז אני לא אומר להם את כל האמת. הם לא יבחינו בהבדל. מה יש לי להפסיד?" היא ביקשה להישאר עם חברים בלילה ההוא. ההורים שלה עשו פרצוף, אבל הסכימו. היא התכוננה בהתרגשות למאורע הגדול. אבל אז התחילו לעלות בה רגשות אשם. אבל מה רע בפיצה, מסיבה ונסיעה לאור ירח? ובכן, הפיצה הייתה טובה, והמסיבה הייתה פצצית, אבל הנסיעה תצטרך לחכות, כי הוא כבר היה חצי שיכור בנקודה ההיא. אבל הוא נישק אותה ואמר שהוא בסדר גמור, אבל אז החדר התמלא בעשן והוא לקח שאיפה מהג'וינט. היא לא יכלה להאמין שהוא מעשן כאלה דברים. עכשיו הוא היה מוכן לנסיעה, אבל רק אחרי עוד סיבוב מהג'וינט. הם קפצו למכונית, לא חושבים שהוא שיכור מכדי לנהוג. כשהם הגיעו לשם סוף סוף, הוא ניסה לעשות מהלך (ובמהלך, אני לא מתכוונת לכדורגל). "אולי ההורים שלי צדקו, אולי אני באמת צעירה מכדי לצאת עם בחורים. אלוהים, איך יכולתי להיות כל כך דפוקה?" היא חשבה. היא ביקשה ממנו לקחת אותה הבייתה, והוא נכנס למכונית והניע. תוך שניות הם עברו את מהירות המותרת. תוך כדי הנהיגה המטורפת שלו, היא הבינה שחייה בסכנה. היא התחננה לפניו שיאט, אבל הוא רק הגביר מהירות. "רק תוריד אותי בבית! בבקשה!" ואז, היא ראתה אור בוהק ולבן. "אלוהים, תעזור לנו! אנחנו הולכים להתרסק!" פתאום הכל הפך שחור. היא הרגישה שמשהו מוציא אותה מהתנוחה המוזרה שהיא ישבה בה, ושמעה בליל קולות "שמישהו יתקשר לאמבולנס!" "הילדה הזאת בחיים!" רק כמה מילים. אבל היא ידעה שהיו שתי מכוניות בתאונה. היא תהתה אם הוא היה בסדר, ואם האנשים במכונית השניה עדיין בחיים. היא התעוררה בבית החולים לפרצופים עצובים. "היית בתאונה, וזה לא נראה טוב" הצלילים הדהדו בראשה בזמן שהם אמרו לה בעדינות שהוא מת. "עשינו כל מה שיכולנו, אבל זה נראה כאילו נאבד גם אותך". "אבל מה עם האנשים במכונית השניה?" היא קראה. "אנחנו מצטערים, אבל גם הם אינם". היא התפללה :"אלוהים, סלח לי על כל מה שעשיתי, רק רציתי לילה אחד של כיף" היא פנתה לאחות:" אמרי למשפחות של האנשים במכונית השנה שאני מצטערת, שהייתי עושה הכל כדי להחזיר להם את האובדן שלהם. אמרי להורים שלי שאני מצטערת ששיקרתי." האחות רק עמדה שם- היא מעולם לא הסכימה. היא רק לקחה את ידיה עם דמעות בעיניה. אחרי כמה דקות, היא מתה. איש אחד שאל את האחות:" למה לא הסכמת לבקשתה האחרונה של הילדה המסכנה?" היא הסתכלה אליו, בעינים עצובות ורטובות. "בגלל שהאנשים במכונית השניה... הם היו ההורים שלה."

סיפור זה אמיתי.

בתי שלום,

אני כותבת לך מספר מילים כדי שתדעי שאני כותבת. אז, אם תקבלי את המכתב הזה, זה יהיה סימן שהוא הגיע אלייך. אם לא תקבלי אותו, תודיעי לי על מנת שאוכל לשלוח לך אותו שוב. אני כותבת לך לאט כי אני יודעת שאת לא קוראת מהר.

לאחרונה, אבא שלך קרא מחקר המצביע על כך שרוב התאונות קורות קילומטרים בודדים מהבית, זאת הסיבה שהחלטנו לעבור דירה.
הבית מדהים, יש בו מכונת כביסה אבל אני לא יודעת אם היא פועלת. אתמול שמתי בה כביסה, משכתי בחוט שמעליה וכל הכביסה נעלמה ! אני מחפשת את המדריך למשתמש !

מזג האוויר מאוד נחמד פה, שבוע שעבר ירד גשם רק פעמיים, פעם ראשונה במשך 3 ימים ופעם השנייה 4 ימים.

בקשר למעיל שחיפשת, דוד שלך משה אמר לי שאם אני שולחת לך אותו עם הכפתורים זה יעלה הרבה כסף בגלל שהם כבדים, אז תלשתי אותם ושמתי לך אותם באחד הכיסים.

אבא שלך מצא עבודה, יש מתחתיו בערך 500 איש.
הוא מכסח את הדשא בבית הקברות.

אחותך ליאורה שזה עתה התחתנה מצפה לאירוע משמח. אנחנו עדיין לא יודעים את המין על כן לא אוכל לומר לך אם תהיי דוד או דודה. אם יהיה לה בת היא מתכוונת לקרוא לה בשמי.
זה מוזר לקרוא לילדה : אמא.

אחיך צביקה נקלע לבעיה גדולה. הוא נעל את האוטו עם המפתחות בפנים. הוא נאלץ לחזור הביתה ברגל כדי להביא את הצרור מפתחות השני על מנת לחלץ אותנו מהרכב.

אם בהזדמנות את פוגשת את בת דודתך אילנה, תמסרי לה דרישת שלום בשמי. אם את לא רואה אותה אז אל תגידי לה כלום.

אמא שלך.

נב : הייתי רוצה לשים לך קצת כסף במעטפה אבל כבר סגרתי אותה.

הם עברו דירה מחוץ לשדרות כי היה להם קשה לגור שם עם כל הקאסמים.

תתעמקי בזה

סחטיין אליאור..

המכתב השני די מוכר אבל מאווווד מתקשר למכתב הראשון..

מכירים את זה שאתם אוכלים ארוחה עם כל המשפחה
וכשאתם באים למזוג שתיה לכוס שלכם....כל
המשפחה מצטרפת ומביאה לכם את הכוסות שלהם כדי
שתמזגו להם גם....

מכירים את זה שכל פעם שאתם מגיעים למכונת
משקאות ואתם לבד אתם מתפללים או מקווים
שמישהו השאיר שם עודף...תמיד אתם מתים שיהיה
שם איזה שקל אחד ,זה מה שיעשה לכם את היום....

מכירים את זה שתוך כדי אכילה אתם קוראים את
המרכיבים של השתייה?
ואז אתם מתחילים כזה.. "גליצרול Gf3, C2,
פרוטלקעקיו Cvsd23" (משו כזה) ולמרות שאתם
לא מבינים כלום אתם ממשיכים לקרוא הכל? ויש
את הקטע שאתם לא שמים לב שאתם נסחפים ואז אתם
כזה.. "בתוקף עד ה.."

מכירים את זה שאתם צריכים משהו מהאמבטיה
נגיד, ואז במקום זה מגיעים למטבח איכשהו
ומסתובבים שם כמו זומבים בלי מטרה, לא
מבינים מה רציתם מהמטבח, ואז קולטים שבכלל
רציתם לאמבטיה, אז חוזרים לאמבטיה ואז
שוכחים מה רציתם שם... ואז, מבואסים, אתם
חוזרים לחדר שלכם או לסלון או איפה שלא הייתם,
יושבים, מתמקמים, מדליקים טלוויזיה או
כל עיסוק אחר, ואז נזכרים מה רציתם
מהאמבטיה, מתבאסים תחת לקום, ובכל זאת
עושים את כל הקטע עם המטבח שוב?

מכירים את זה שנגיד אתם אוכלים סנדוויץ' עם
מלפפון ליד. אז אתם אוכלים את המלפפון ממש
לאט כדי שיספיק לכל הסנדוויץ', אבל אז אתם
מגיעים לביס-שניים האחרונים ומגלים
שהשארתם בערך חצי מלפפון? אז כדי להרגיש טוב
עם עצמכם אתם אוכלים מהר את המלפפון ומשאירים
ביס אחד כדי שהתוכנית באמת תסתיים כמו
שרציתם.

מכירים את זה שאתם הולכים ליד מישהו ואז
בכדי לא להיתקע בו אתם הולכים למקום אחד,
ואז הוא גם בטעות הולך למקום אחד (לוקח צעד
אחד קדימה) ואז אתם הולכים לצד השני ואז הוא
גם הולך לצד השני ואז יוצא לכם ריקוד מושחת עם
איזה זקנה בת 60 שבכלל לא תיכננת...

מכירים את זה שאתם מדברים עם מישו על משו לא
כזה מעניין ואז אתם מוצאים את עצמכם אומרים
כל חצי דקה בערך "כן,אה", אחרי 20 פעמים
של "כן,אה" אתם מפחדים שהוא ישים לב ומנסים
לגוון עם איזה "אשכרה" ו "וואלה"...

מכירים את זה שאתם רוצים להביא לחדר שלכם
אוכל שמורכב מכמה דברים אז אתם מתעקשים לעשות
את זה בפעם אחת ולא ללכת ולחזור? לחשוב
שהמרחק מהמטבח לחדר הוא קילומטרים... אז אתם
עושים שטויות כמו לשים את הכוס על המצח וללכת
באלכסון כדי שהגבינה לא תיפול. ואז תמיד
כשאתם יושבים אתה נזכרים שמרוב ה"רמבו"
שעשיתם והדברים, שכחתם את הקולה , או את
המזלג...

מכירים את זה שהפריזר כל כך מלא, שכל פעם
שאתם פותחים אותו נופל עליכם משהו?
עכשיו כל פעם שרוצים להוציא משהו מהפריזר זה
הופך לסרט מתח... מה יפול עליכם, ומאיזה
כיוון? ואז אתם צריכים גם לתפוס את הכל בזמן,
שחלילה לא יפול על הריצפה.
אם מישהו קולט אתכם בזמן שאתם תופסים משהו
שנופל עליכם אתה בכלל תותחים.
הכי באסה זה שעד שהצלחתם להוציא מה שהייתם
צריכים ויצאתם משם ללא פגע, פתאום אתם
נזכרים ששכחתם את הקרח, ואז אתם כל כך
בטוחים בעצמכם שעברתם את זה קודם בקלות שאתם
פותחים את הפריזר שוב והכל נופל על הריצפה.
או שאתם מוציאים משהו מהמקרר ובאים להחזיר
אותו ואין מקום אז אתם דוחפים אותו לאנשהו
וסוגרים את הדלת מהר מהר, שיפול על מי שבא
אחריך.
יש עוד קטע. שאתם מוציאים הרבה דברים כדי
להגיע לסוף.. וכשאתם מחזירים נשארים איזה 5
דברים שלא נכנסים! וזה מוזר, הרי זה היה
שם! איך זה לא נכנס עכשיו!

מכירים את זה שאין לכם כוח לזוז, אז אתם
עושים פעולות עם הרגל? כמו לדוגמא להרים
משהו?

מכירים את זה שאתם מתחמנים את המיקרו ואתם
עוצרים אותו שנייה לפני שהזמן נגמר רק כדי לא
לחכות לצפצופים? ושנגיד נשארו 20 שניות או
דקה למיקרו, ואתם צריכים ללכת לשירותים, אז
אתם אומרים לעצמכם " יאללה אני חייב
להספיק!!!!!!! " ואז אתם נכנסים למן מירוץ
מטורף! ובסוף אתם לא מספיקים כמעט אף פעם...

מכירים את זה כשאתם משחקים מטקות והכדור עף
לאמצע תמיד יש את הדילמה מי ילך להביא? אז כל
אחד כזה עושה חצי צעד ולא יודע אם להמשיך..
ואז כשאתה כבר ממשיך ואוטוטו אתה מגיע
לכדור מגיע זה שמולך ולוקח אותו.

מכירים את זה כשמישהו מחזיר לכם על דלפק
מתכת עודף בשקלים בודדים ואין לכם ציפורניים
אז אתם לא מצליחים להרים את השקלים מהדלפק
ויש תור מאחורה וכולם מסתכלים עליכם וזה נראה
להם כאילו אתם משחקים עם השקל?


או כשאתם באוטובוס קונים כרטיסיה חדשה אז
הנהג שם לכם את הכרטיסיה על היד, ועליה את
העודף. עכשיו זה הדבר הכי מעצבן, כי זה גם
נהג ממורמר שנסע כל היום ועכשיו הוא נוסע
בזיג זגים, וגם יש איתכם עוד 2000 ילדים ..
ואז אתם אמורים להשתלט איכשהו על העודף שלא
יחליק מהכרטיסיה.

קרה לכם כשהייתם קטנים שעשיתם קניות עם אמא
והיא אמרה לכם לקחת כבר את העגלה לקופה כי
אפשר להתחיל להעביר מוצרים 'יש לי רק עוד
דבר אחד לקחת' ואז אתם בקופה, בהתחלה
מניחים הכול על הסרט הנע בקצב נורמלי וככל
שהמוצרים בעגלה אוזלים אתם שולפים אותם לאט
יותר ואמא לא מגיעה ובסוף אתם נתקעים עם
הקופאית הזועפת כי לא דאגתם שאמא שלכם תגיע
בזמן, וכולכם הופכים לרדאר, מסתכלים עם
משקפת לראות אם יש אמא באופק? ותמיד זה נראה
כאילו היא עשתה את זה בכוונה...

מכירים את זה כשתמיד נתקע המחשב אז הולכים
למקרר באופן לא מודע, פותחים אותו ומסתכלים
אם יש משהו לאכול (ברוב הפעמים אין) ואז
חוזרים למחשב?

מכירים את זה שאתם מחפשים משהו ממש הרבה ופתאום אתם
מוצאים משהו שממש לא התכוונתם למצוא ואז אתם שמחים
ושוכחים מה רציתם למצוא מקודם...

מכירים את זה, שיש טלפון ואתם בדיוק באמצע משהו מזה חשוב..
אבל מה לעשות יש טלפון ואתם רצים כדי לענות ,ואז האצבע של
הרגל נתקעת בשפיץ של הקיר/של השולחן?

מכירים את זה שאתם הולכים לישון בשעה 3,קמים בבוקר בשבע
וחצי,מגיעים חצי מתים לביצפר ומגלים שהמורה לא הגיעה
והתבטלו לכם שעתיים??

מכירים את זה שאתם באים לרדת במדרגות יחפים ואתם שמים את
הרגל מאחורה מדי במדרגה ואז שאתה מרים את הרגל אתה נחתך
מאחורה?

מכירים את זה שבקיץ אתם מנסים להירדם, ופתאום בא יתוש
והוא לא סתם יעקוץ אתכם, הוא יעופף לכם מעל האוזן
ויפריע לכם לישון עד שאתם כבר תרצו לצרוח "תעקוץ
כבר רק תלך ותן לישון!"?

מכירים את זה שעף יתוש בחדר ואתם הורגים אותו במחיאת כף
אבל אחרי זה הוא משום מה לא מרוח לכם על הידיים ולא
נמצא על הרצפה באותו איזור?

מכירים את זה שאתם שמים איזה חפץ יקר ערך (כגון המפתח
של הבית או פלאפון) בתיק או בכיס ואז במשך ההליכה (איפה
שאתם לא נמצאים) אתם בודקים כל עשר דקות בערך שהוא
עדיין שם ואם במקרה אתם לא מרגישים אותו נהיה לכם פחד
כזה בלב וואי איבדתי את זה !! ואז כזה אתם מרגישים את
זה ונושמים לרווחה כזה..?

מכירים את זה שהמורה שלכם מכתיב/ה בקצב מטורף והיד שלכם
נגמרת מכאבים, ואז אתם עוצרים לשניה כדי לנער אותה ואז
לא חוזרים לעמוד בקצב?

מכירים את זה שתוך כדי שינה נרדמים לכם איברים ואז אתם
קמים בלחץ כי אתם לא מרגישים אותם בגרוש?

מכירים את אלה שמוחאים כפיים בסוף של סרט.. כאילו מה ??
אתם מוחאים כפיים למסך !!

מכירים את זה שאתם משחקים כרודסל, ואחד האנשים שאיתכם
בקבוצה לוקח זריקה משוגעת, אתה מת להרוג אותו ויוצא לך
מן: "מה אתה עושה?!" עצבני כזה, ובסוף זה נכנס ואתה לא
יודע איפה לקבור את עצמך? [לא שאני משחקת כדורסל, כן? ]

מכירים את זה שבסרטי האימה למיניהם הקורבן רואה את
הרוצח מאחוריו ומתחיל לרוץ, עכשיו למרות שהוא נותן את
הריצה של החיים שלו והרוצח הולך באיטיות ואדישות מוזרה,הרוצח תמיד יתפוס אותו וירצח אותו ? מוזר מאוד.

מכירים את זה שאתם יושבים עם מישהו מבוגר (נגיד דודה)
ואתם רואים סרט אימה נגיד ופתאום הרוצח בא מאחורי הקורבן
ודוה שלך כזה צועקת הוא מאחורייך תברחי !!
כאילו, הוא שומע אותה ?

מכירים את זה שאתם חוזרים מביצפר במקרה נרדמים ומתעוררים מאוחר אז אתם
אומרים "יאללההה איך היום התבזבז לי" למרות שגם ככה לא
הייתם עושים כלום?


אתם שותים קולה בפחית ונשאר רק טיפה בפנים, אז
אומרים "חפיף , סיימתי" ואז פתאום הפחית נופלת משאירה
כתם יפה וחמוד על הקיר?

מכירים את זה שאתם באים הבייתה מהבצפר, מתים מרעב, שמים אוכל במיקרו 2 דקות ואז מכינים שולחן..
אחרי 2 דקות המיקרו מסיים ואתם רוצים לאכול אבל האוכל קר אז אתם שמים עוד חצי דקה
ובזמן הזה אין לכם מה לעשות, אז אתם מסתכלים על הטיימר כמו אהבלים וסופרים את השניות?

מכירים את זה שאתם יוצאים מאוחר לבית ספר, וכל הדרך אתם מנסים להמציא לעצמכם את התירוצים הכי טובים שיעבדו על המורה, אבל תמיד בסוף כשהמורה שואלת למה אחרתם, אתם אומרים שפשוט קמתם מאוחר?
__________________

הרוב כבר הכרתי אבל חלק מהמשפטים אשכרה נחונים.. חח...

C המוכר אבל תמיד מצחיק לקורא ת'זה שובב

זה פשוט מ-ה-מ-ם!!!
תקראו עד הסוף!!!!
מתוך חברים מקשיבים. מכתב שכותבת מדיכה לחניכתה!!

מדהימה שכמותך!
אני לא יודעת מאיפה להתחיל כי המחשבות טסות לי בראש בבלבול מטורף - אז אני אתחיל מהסוף...
אני אוהבת אותך! את בנאדם מיוחד ומדהים!!! אני אשתדל ככל יכולתי להיות תמיד תמיד בשבילך כשתצטרכי אותי!...
את לא יודעת לאיזה הלם הכנסת אותי באותו לילה... הלכתי לישון במחשבה שהעולם הזה מכוער מכדי לחיות בו... אבל כשהתעוררתי
אחרי שלוש שעות
- התחלתי לחשוב קצת אחרת...
אני אקשר את זה לסיפור המגילה כי זה מאוד מתחבר לי...:
כשמרדכי מבקש מאסתר לגשת לאחשורוש ולבקש ממנו לבטל את הגזירה הרעה - אסתר מתחמקת בכל מיני תירוצים, שלכאורה נראים ריאליים ומציאותיים לגמרי - הפחד שלה שאחשורוש יהרוג אותה... ואז עונה לה מרדכי בדברים שלדעתי פונים לכל יהודי באשר הוא: "...אל תדמי בנפשך להימלט בית המלך מכל היהודים..... ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות".
ובמילים שלנו: מה נראה לך?! שסתם הגעת להיות מלכה? ולא סתם - אלא בעלת 127 מדינות!!
ומי מגלגל את הכול? הגורל? המזל? הרי את בעצמך יודעת שהכול הכול מאת ה´ יתברך!!
וכי אפשר להטיל בזה ספק?! את את השליחה שלו להציל את היהודים מהגזירה הרעה!! לכל דבר יש תפקיד בעולם הזה והנה הגיע זמנך ותפקידך... לא תוכלי להתחמק מזה!! זוהי השליחות שלך!!!
ובפניה אלייך: את לא סתם איפה שאת, ואם הגעת לאיפה שאת - סימן שיש לך פה שליחות, תפקיד המיועד רק לך!... מחשבות על בריחה או התחמקות לא יועילו - המציאות חזקה מזה... ומאיפה באה אלינו המציאות הזו? מהקב"ה!!! והוא הבורא שלנו! אבא שלנו! ואבא תמיד תמיד רוצה בטוב בניו! הקב"ה דורש אך ורק את טובתנו!!!
אבל אנחנו, בשיכלנו המצומצם, בתפיסה המצומצמת והקטנה שלנו, מסתכלים על המציאות וטוענים שהיא רעה... אבל זה לא נכון!!
תסתכלי על ההיסטוריה שלנו, של העם היהודי, מכל דבר שנראה רע - יצא דבר טוב!! ואפילו אם זה לא נראה כך - זה רק כי אנחנו לא מצליחים לראות, לא כי זה לא קיים!!...
הקב"ה לא "זורק" אותנו למציאות סתם כך - הוא גם נותן לנו את הכוחות להתמודד איתה, לרומם אותה, לשפר אותה, להוציא לאור את הטוב שבה, שבטוח יש בה...
הרב קוק אומר: "מי שמגלה את הטוב שברע - הוא מציל את הגרעין הטוב עצמו, ונשמר מכל הגורמים הרעים, ואז אפילו האויבים עצמם מתהפכים לטוב".
הרב קוק מראה לנו דרך הסתכלות - לראות את הטוב שגלום במצב, את הפוטנציאל, את האמת שמאחורי... והקב"ה נתן לנו את הכוחות להסתכל, להתמודד, להתעמת עם האמת...
והעיקר העיקר - הכול מתוך שמחה גדולה גדולה!!! כדי שיהיו לנו כוחות להמשיך, שיהיו לנו כוחות להתמודד, שיהיו לנו כוחות לצחוק כשצריך, שיהיה לנו השכל להכניס הכול לפרופורציה המתאימה, שיהיה לנו כלי חשוב לאמונה.... תראי כמה דברים טמונים בשמחה!! ויש עוד המון...
השמחה היא התבטאות הנשמה, זה יציאת כוחות הנשמה מן הכוח אל הפועל...
אני אחזור על מה שכתבתי בהתחלה - אני תמיד תמיד כאן בשבילך, ואני מפחדת שיהיה לי קשה למלא את ההבטחה הזו - אבל אשתדל בכל מאודי...
נשמה שלי! יש בך את הכוחות!!! רק חפשי ותמצאי... תתפלאי לגלות אילו כוחות גדולים ועצומים יש בך!....
סליחה שהמכתב מבולבל כל כך... ניסיתי להעביר משהו ואני מקווה שהוא עבר...
יהיה טוב! יהיה רק טוב!!!

תודה אלוקים:

חלמתי חלום שבו הגעתי לגן עדן ומלאך עשה לי סיור. תחילה נכנסנו לחדר גדול מלא במלאכים.
המלאך - מדריך שלי עצר ליד האזור הראשון ואמר: " זו מחלקת הקבלה. כאן, כל הבקשות שנאמרו בתפילות אלוהים מתקבלות".
הבטתי סביבי וראיתי המון מלאכים עסוקים במיון בקשות על דפים וניירות רבים מאנשים מכל רחבי העולם. אז המשכנו לאורך מסדרון ארוך עד שהגענו לחדר נוסף.

המלאך אמר לי: "זו מחלקת האריזה והמשלוח. כאן, כל הבקשות והחסדים שהאנשים בקשו מאלוהים ממוינים ואז נשלחים לאנשים שביקשו אותם."
שוב התרשמתי מהפעילות הרבה. המון מלאכים עבדו פה, כי היו כל כך הרבה בקשות שצריך לארוז כדי לשלוח אותם ארצה.
לבסוף בסוף המסדרון, עצרנו בדלת של חדר מאד קטן. להפתעתי הרבה, ישב שם רק מלאך אחד ולא עשה שום דבר.
"זו מחלקת האישורים," חברי המלאך אמר במבוכה.
"איך זה? אין פה עבודה?" שאלתי.
"כל כך עצוב," נאנח המלאך. "אחרי שאנשים מקבלים את הברכות שהם בקשו, מעט מאד מהם שולחים חזרה אישור."
"איך מאשרים ברכות של אלוהים?" שאלתי
"פשוט מאד," ענה המלאך. "רק צריך להגיד: תודה אלוהים"

"אלו ברכות צריך לאשר?" שאלתי


"אם יש לך אוכל במקרר, בגדים על גבך, קורת גג מעליך ומקום לישון... אתה יותר עשיר מ 75% מהאנשים בעולם.


"אם יש לך כסף בבנק, בארנק שלך וכסף קטן בקערה, אתה בין 8% העשירים ביותר בעולם.

"ואם קראת את ההודעה הזאת במחשב שלך, אתה חלק מ 1% שיש להם אפשרות כזו.

וגם...

"אם קמת הבוקר עם יותר בריאות מחולי... אתה יותר מבורך מהרבה אנשים אשר לא ישרדו עד סוף היום הזה.


"אם לא חווית פחד של מלחמה, בדידות של מאסר, ייסורים של עינוי או כאבי רעב... אתה נמצא לפני 700 מיליון אנשים בעולם.


"אם אתה יכול ללכת לפגישה בבית כנסת ללא פחד של הטרדה, מאסר, עינוי או מוות... 3 מיליארד אנשים מקנאים בך ומבורכים פחות ממך.


"אם הוריך עדיין בחיים ועדיין נשואים, אתה מזן מאד נדיר.


"אם תוכל להרים את ראשך ולחייך, אתה לא בנורמה, אתה ייחודי לכל אלה שמטילים ספק ומיואשים."



טוב, מה עכשיו? איך אני יכול להתחיל?


אם אתה יכול לקרוא את הודעה הזאת, כרגע קבלת ברכה כפולה, כי מישהו חשב שאתה מאד מיוחד ואתה יותר מבורך ממעל 2 מיליארד אנשים בעולם שכלל לא יודעים לקרוא.
שיהיה לך יום טוב, ספור את הברכות שלך, ואם תרצה, תעביר את זה הלאה כדי להזכיר לכולם כמה שהם מבורכים.
[ עבור: מחלקת האישורים - תודה לך אלוהים!
"תודה לך אלוהים, שנתת לי את היכולת לחלוק את ההודעה הזאת ועל שנתת לי כל כך הרבה אנשים נפלאים לחלוק אותו עימם". ]

למה, למה, למה?

למה אנו לוחצים על השלט חזק יותר, כשאנו יודעים שהסוללות נחלשו?

למה הבנקים גובים עמלת משיכת-יתר, כשהם יודעים שאין שם כסף?

למה אנשים מאמינים כשאומרים להם שיש ארבעה מיליארד כוכבים, אבל חייבים לבדוק כשכותבים להם "צבע לח"?

למה הדבק לא נדבק למיכל בו הוא נמצא?

למה משתמשים במחטים סטריליות כשמוציאים להורג בזריקת רעל?

למה לטרזן אין זקן?

למה סופרמן עוצר כדורים בחזהו, אבל מתכופף כשמשליכים עליו את האקדח אחרי שהכדורים נגמרים?

למה הטייסים המתאבדים היפניים (קמיקאזה) חבשו קסדות?

של מי היה הרעיון לשים "ש" במשפט "יש לי שין שורקת"?

אם הקופים התפתחו לבני אדם, איך זה שיש עדיין קופים?

איך זה, שלא חשוב באיזה צבע סבון תשתמשו לאמבט הבועות שלכם, תמיד הבועות יהיו לבנות?

האם יש איזשהו יום, בו מזרנים אינם נמכרים במבצע?

מדוע אנשים חוזרים באופן קבוע למקרר, מתוך תקווה שמשהו חדש לאכול הופיע שם יש מאין?

למה אנשים עוברים שוב ושוב עם שואב האבק שלהם על חתיכת חוט המונחת על הרצפה, אחר כך מתכופפים, בוחנים אותה, ושמים אותה בחזרה על הרצפה כדי לתת לשואב האבק הזדמנות נוספת?

למה אף שקית פלסטיק לא נפתחת בקצה בו מנסים לפתוח אותה בפעם הראשונה?

איך הגיעו כל החרקים המתים האלה לתוך מתקני התאורה הסגורים?

כשאנחנו הולכים בסופרמרקט, ומישהו פוגע בקרסולנו עם עגלת הקניות שלו, ואז מתנצל, למה אנחנו אומרים "הכול בסדר"? הרי הכול לא בסדר, אז למה אנחנו לא אומרים "זה כואב, חתיכת אידיוט דפוק"?

למה, בכל פעם שמנסים לתפוס משהו שנופל מהשולחן, תמיד פוגעים במשהו אחר ומפילים אותו?

למה אנחנו מנסים בחורף לשמור על הבית חם כפי שהוא היה בקיץ, תקופה בה התלוננו על החום?

למה לא שומעים אף פעם בדיחות חותנים?

ואחרון, אחרון חביב:

הסטטיסטיקה לגבי שפיות אומרת, שאחד מתוך כל ארבעה אנשים סובל ממחלת נפש מסוג כלשהו. חשבו על שלושה מחבריכם הטובים ביותר — אם הם בסדר, אז זה אתם !!!

שמתי את זה.להעלות פה קצת ת'רמה.

ששני לא תגיד שאין פה רוחניות

זה פורום השטויות/פסיכולוגיה..

וואי..כ"כ מפריע לכם שאני רוצה טיפ טיפה ךלעלות ת'רמה!?

היא התכוונה לומר שזה מזעזע המציאות הזו..
לא זה שאת מעלה את זה....