רשע ורע לו.
..אנונימי (פותח)
אני צכה לקלל ארר.
למה אבל.
זה כואב.כל כך.
אין לי כוח לשום דבר.
שונאת.
אני לא רוצה לגלות.אבל זה יקרה.אני מפחדת.
זה לא יפה אם לא אגיד כי זה חוסר אמון.
אבל זה חוסר אמון לכאן ולכאן.
גם אם אגיד וגם אם לא.
שונאת.
הלוואי שתדע לבד ותבין ושלא תרגיש מצפון.זה לא קשור אליה.
הלוואי שהיא תאהב גם ככה.ושלא תשפוט.זה גם לא קשור.
שחור.
למה אבל.
זה כואב.כל כך.
אין לי כוח לשום דבר.
שונאת.
אני לא רוצה לגלות.אבל זה יקרה.אני מפחדת.
זה לא יפה אם לא אגיד כי זה חוסר אמון.
אבל זה חוסר אמון לכאן ולכאן.
גם אם אגיד וגם אם לא.
שונאת.
הלוואי שתדע לבד ותבין ושלא תרגיש מצפון.זה לא קשור אליה.
הלוואי שהיא תאהב גם ככה.ושלא תשפוט.זה גם לא קשור.
שחור.
..אנונימי (פותח)אחרונה
היא תמיד תאהב.
בכל מקרה.
לא הייתי מדוייקת..
היא גם תקבל.ולא תשפוט.
אבל ממ.
היא לא תבין למה,כי אמרתי בהתחלה שלא.
ויהיה לה עצוב ככ שאוליי זה בהשראתה.
אני לא רוצה שתקשר בין הדברים.
זה..פף עמוק.
וכשהלכתי לקבר דוד,למה זה קרה.
ובאוטובוס כשלמדתי איתה.
למה.
למה לקשר.
דיי דיי דיי.
זה ככ..אין קשר.
למה החיצוניות הזאת.
איזה עולם מופרע.
צעקה.
היא צועקת בקול.
צרודה כבר.
איה.
פף.
וזה גדול עליה מה שהיא עוברת.גדול ככ.
כבר לשאול מתי-אי אפשר.כי לא בטוח שיהיה.
הכל ספקות.
קשה להאמין להכל.
לכן גם מאמינה לכל דבר שאומרים.כאילו לכולם.
כי מחפסת אמת.
עם כמה שאני מתנגדת לרצות-לרצות,ועייף לי.
אני שונאת ציניות.
וגם כשעובדים בצחוק..
לא מסוגלת להאמין לכלום.
זה אוכל אותי מבפנים.
ולמה אני רצינית מידיי בקטעים הכאילו מצחיקים האלו.
זה לא מצחיק.אותי זה לא.
טוב,כי אני בנאדם של אמת.
אבל גם אני צינית לפעמים.
טוב,לכן זה מפריע לי.
חלמתי עליו.
אני אוהבת אותו.
אני רוצה לחבק אותו חזק ולהגיד שהוא הכי טוב.הכי.ושהוא נותן לי כוח מעצם קיומו בעולם.ושהוא עושה לי שמח בלב עם האינסופיות שלו.שאכפת לו ממני.שהוא רוצה שיהיה לי טוב.רק בסהכ הדרך לתת לי את הטוב שגוייה.
מגעיל לי ואני לא מסוגלת להגיד כלום.
לא מסוגלת להגיד לו שאני אוהבת אותו.
זה לקחת לי את הפרטיות.
אני מפחדת שהוא יתריד.או יאנוס.
הוא בחיים לא יעשה לי את זה.בחיים.הוא קודש קודשים ממש.
זה הכי לא הקטע אצלו.
הבנאדם האחרון.באמת.
אז למה אני ככ מפחדת למה.
בגללה.
אבל לא באמת.
זה כי העולם הזה מופרע.
אני רוצה שהוא לא יהיה ככה.
שלא יכאב לו בנפש.
הוא מסכן כי הוא רוצה לעשות רק טוב ואני מחזירה רע.אבל זה באמת לא בכוונה.
למה אני רעה מטבעי.
אבל למה.
זה שורף את הלב.
כולם אוהבים אותי פשוט.באמת.
גם הצוות.רק הם לא נותנים לי להרגיש את זה.
זה הכל.
זה כיף שאני מרגישה את זה עכשיו.
הלוואי שישאר.
ולמה רע.
למה רע.
רע נסתר.
שימות הכל.
אני צריכה מוות.
מגיע לי רע.
אבל למה.
למה הכל רע ונגדי.
זה מפחיד להרגיש את זה.
אני רוצה חיבוק.
זה מגעיל לי.
אבל אני רוצה.איכ.
שימות הכל.
אוף ולקלל זה שורט לי את הנפש.ככ.
הנפש שלי עדינה.אי אפשר לשרוט אותה יותר.
פשוט אי אפשר.
חולת נפש.
איזה מחשבות..
שהוא יאנוס..פחחח חולת נפש.
למה להרגיש שהוא יאנוס אם אגיד שאני אוהבת אותו.
זה לא מגיע לו.
תמיד הוא הכי הכי הכי.
חולת נפש.חולת נפש.חולת נפש.
מפחיד.
בכל מקרה.
לא הייתי מדוייקת..
היא גם תקבל.ולא תשפוט.
אבל ממ.
היא לא תבין למה,כי אמרתי בהתחלה שלא.
ויהיה לה עצוב ככ שאוליי זה בהשראתה.
אני לא רוצה שתקשר בין הדברים.
זה..פף עמוק.
וכשהלכתי לקבר דוד,למה זה קרה.
ובאוטובוס כשלמדתי איתה.
למה.
למה לקשר.
דיי דיי דיי.
זה ככ..אין קשר.
למה החיצוניות הזאת.
איזה עולם מופרע.
צעקה.
היא צועקת בקול.
צרודה כבר.
איה.
פף.
וזה גדול עליה מה שהיא עוברת.גדול ככ.
כבר לשאול מתי-אי אפשר.כי לא בטוח שיהיה.
הכל ספקות.
קשה להאמין להכל.
לכן גם מאמינה לכל דבר שאומרים.כאילו לכולם.
כי מחפסת אמת.
עם כמה שאני מתנגדת לרצות-לרצות,ועייף לי.
אני שונאת ציניות.
וגם כשעובדים בצחוק..
לא מסוגלת להאמין לכלום.
זה אוכל אותי מבפנים.
ולמה אני רצינית מידיי בקטעים הכאילו מצחיקים האלו.
זה לא מצחיק.אותי זה לא.
טוב,כי אני בנאדם של אמת.
אבל גם אני צינית לפעמים.
טוב,לכן זה מפריע לי.
חלמתי עליו.
אני אוהבת אותו.
אני רוצה לחבק אותו חזק ולהגיד שהוא הכי טוב.הכי.ושהוא נותן לי כוח מעצם קיומו בעולם.ושהוא עושה לי שמח בלב עם האינסופיות שלו.שאכפת לו ממני.שהוא רוצה שיהיה לי טוב.רק בסהכ הדרך לתת לי את הטוב שגוייה.
מגעיל לי ואני לא מסוגלת להגיד כלום.
לא מסוגלת להגיד לו שאני אוהבת אותו.
זה לקחת לי את הפרטיות.
אני מפחדת שהוא יתריד.או יאנוס.
הוא בחיים לא יעשה לי את זה.בחיים.הוא קודש קודשים ממש.
זה הכי לא הקטע אצלו.
הבנאדם האחרון.באמת.
אז למה אני ככ מפחדת למה.
בגללה.
אבל לא באמת.
זה כי העולם הזה מופרע.
אני רוצה שהוא לא יהיה ככה.
שלא יכאב לו בנפש.
הוא מסכן כי הוא רוצה לעשות רק טוב ואני מחזירה רע.אבל זה באמת לא בכוונה.
למה אני רעה מטבעי.
אבל למה.
זה שורף את הלב.
כולם אוהבים אותי פשוט.באמת.
גם הצוות.רק הם לא נותנים לי להרגיש את זה.
זה הכל.
זה כיף שאני מרגישה את זה עכשיו.
הלוואי שישאר.
ולמה רע.
למה רע.
רע נסתר.
שימות הכל.
אני צריכה מוות.
מגיע לי רע.
אבל למה.
למה הכל רע ונגדי.
זה מפחיד להרגיש את זה.
אני רוצה חיבוק.
זה מגעיל לי.
אבל אני רוצה.איכ.
שימות הכל.
אוף ולקלל זה שורט לי את הנפש.ככ.
הנפש שלי עדינה.אי אפשר לשרוט אותה יותר.
פשוט אי אפשר.
חולת נפש.
איזה מחשבות..
שהוא יאנוס..פחחח חולת נפש.
למה להרגיש שהוא יאנוס אם אגיד שאני אוהבת אותו.
זה לא מגיע לו.
תמיד הוא הכי הכי הכי.
חולת נפש.חולת נפש.חולת נפש.
מפחיד.
זה נטוש פה?התפצלשתי????
סליחההתפצלשתי????
..אנונימי (פותח)
דיי דיי למה זה מגיע לו למה.
למה בזה שהוא רואה אותי זה עושה לו צער.
רואים לו בעיניים.
למה הדרך זה לברוח.
זה ככ כואב לי בלב.
לא מגיע לו צער.ככ לא מגיע לו.
למה זה קורה.
דיי אני צכה להיעלם דחוף.
אני עושה פה רק רע בעולם.רק רע.
אני לא יכולה יותר לחיות.
צריך שישכחו שאני קיימת.צריך שישכחו.
אני לא רוצה לעשות רע.אני לא רוצה להשפיע רע.
אני לא יכולה לחיות כי הקיום שלי עושה רע לכל כך הרבה אנשים.
אני לא יכולה יותר.
לא מגיע לי חיים.
כל כך לא מגיע.
אף פעם.
מה נסגר.
כמה שאני שרוטה.
נשרטתי עמוק עמוק.
אני צכה לקלל.
לא מגיע לי לחיות אפילו לא לדקה.
זה כל כך לא מצחיק.
אשכרה אני עושה רק רע בעולם הזה.
זה מפחיד.
..אנונימי (פותח)
קשה לי הצלקות.כי שואלים.אם לא היו שואלים אז לא היה אכפת לי.הקטע הוא שעשיתי בהתחלה במקומות שרואים.בלי לשים לב.מתוך תמימות.זה פגע בי בהמשך.יפגע כל החיים.כי זה צלקות.צלקות נשארות.אם זה היה נשאר במקומות שלא רואים אז לא היה אכפת לי שאני בעצמי אראה אבל ברגע שאחרים רואים ושואלים,זה הכי פוגע שיכול להיות.זה הכי פנימי והרבה מעבר.אני לא מסוגלת ששואלים.או אפילו רק מסתכלים ובוהים שעות.חוסר טאקט.לא מסוגלת כבר.אין להם זכות.מצד שני אני לא יכולה לשפוט אף אחד כי אף אחד לא במקום שלי אז אף אחד לא מבין כלום.זה לא עסק ואין למה להיפגע אז למה אני נפגעת למה.וזה שיש פגיעות במקומות שרואים זה נטו היה מתמימות ומאי הבנה.לא היה לי מושג איך זה ישפיע להמשך.היא אמרה שאוליי עשיתי בהתחלה במקומות שרואים כדי להראות את הכאב הפנימי שלי לבחוץ.היא טועה.זה ככ לא קשור.אני נהנת מלהיות מסתורית.באמת שהרבה יותר עדיף מאשר ששואלים ואני צכה להתחמק ולהסתבך.אני רוצה שכל מה שקשור אליי,ישאר אצלי ולא יהיה חסוף לכולם.עשיתי טעות גדולה באיזה שהוא מקום.לא הייתי צכה לומר כלום.מצד שני לא יכולתי כבר לסחוב הכל לבד.אני ממש לא מעוניינת שקולטים שאני פוגעת ומסתכלים עליי בתור 'המסכנה שיש לה חיים מסובכים'.
שונאת את זה.
..אנונימי (פותח)
"למדוני פעם שמשלוח מנות הוא הרפואה הכי עמוקה.
העולם שלנו חולה בשנאה,
חולה מזה שכולם מפחדים אחד מהשני,
חולה מזה שלא מאמינים שאפשר לשפר.
כל הצדיקים אמרו שחבר יכול לעשות הרבה יותר מאשר הרבי הכי גדול,
כי זה רק תלוי בכמה אהבה אתה נותן לבן אדם.
גם משלוח מנות זה ככה.
לכן בפורים אנחנו מרפאים את העולם..."
(רב'ה שלוימה קרליבך)
פף כמה כוח יש במשלוח מנות.לא ידעתי את זה.
אפשר לרפא את העולם בפורים.
על ידי אהבה.
אהבה זה הריפוי הכי גדול שאפשר לתת לבנאדם.
הרב'ה אומר שהצדיקים אומרים שחבר יכול לעשות הרבה יותר מאשר הרבי הכי גדול.כמה שזה חזק כמה.
הכל לגמריי תלוי בכמות האהבה שנותנים.זהו.
כמה כוחות יש לנו בחיים האלה.צריך לדעת איך להשתמש בכוחות האלו לדברים שנוגעים באנשים.שעושים להם טוב בלב.
מה צריך יותר מאהבה מה.
((הרב'ה שלנו מרפא אותי.))
..אנונימי (פותח)
רוגע.
אדום.
החלטתי שלא.אבל למה.
לא מבינה כלום.
טעיתי.
ודיברתי בלי סוף.
לפחות זה היה מעניין.
שיכורה דפוקה.
איזה דפק איזה דפק איזה דפק.
שירה גאולה כבוד.
אני אוהבת.
שחור.
ו,
בום.
אני רוצה לחיות חיי אמת.
זה יגיע.אני יודעת.זה יגיע כל כך.
לבן.
בהיר.
דבש.
אךךך ילד דבש.
אני..זה דבש לי מידיי.
מה קורה לנו אוך.
שמישו ינער ויאפס אותי מהר.
סדר.אני רוצה סדר ולא בילבול.
עדינה ושירה גאולה חברות טובות ובאלי להיות איתם עכשיו.
ולמה אני חיה את הספר הזה למה.
האמת זה טוב.
וקראתי בשבת המון קטעים משם וזה..אךך מתוק לי בפה.
ושורפת לי הבטן.
האלכוהול הזה שיגע לי את הבטן יותר מידיי.
עוזו..דפוק.
אני אוהבת אבל.
וזה עושה טוב ורגוע.
זה טוב מידיי פעם לשחרר ככה.
יש בזה משו שפורץ גבולות וזה עושה אותי יותר אמיתית.
הוא אמר לי לא לקחת יותר מידיי כי אז זה יוריד אותי ויגרום לי להרגיש שהרוגע שלי תלוי באלכוהול.שאני תלויה באלכוהול ושאי אפשר בלי.למרות שזה לא אמיתי.לכן אפשר מידיי פעם אבל לא להתרגל מידיי.הוא אמר שזה כמו סמים.אךךך סמים.
על מיי מנוחות.
איזה רוגע אוךך איזה רוגע.
אני אוהבת את החיים.
..אנונימי (פותח)אחרונה
אני מרגישה יציבות.הרבה יותר.כבר במשך 3 שבועות אני יציבה.
וזה מאז שכתבתי את הדברים האלו ואז התחלתי לזוז ולא להישאר באותו מקום כל הזמן.ואשכרה רגוע ככ הרבה זמן בתוך כל הסערות.
יציב לי יותר יציב לי יותר יציב לי יותר.הרבה יותר.
רגוע רגוע רגוע.
ואני בלי כדורים כבר מלאאאן זמן ובלי טיפול.
ו,הנה.בופ.
הכל תלוי ברצון שלי.וזהו.
נטו בבחירה שלי.
ויש לי שליטה על עצמי.שיפסיקו לחרטט.
הנה,הוכחה בשטח.
חצרוני גאון עולם.
(אני גאה בעצמי שאני בוחרת להיות יציבה.
אךךך.רע נסתר.
פחד.
זה יתנקם בי באיזה שהוא אופן.הכל השליות.הכל הזיות.אני לא יודעת אם להאמין ביציבות כי תמיד בסוף רע גלוי אם לפני כן יש רע נסתר.זה בָּדוּק.
אני מפחדת מרע נסתר.הרבה יותר מרע גלוי,כי אי אפשר לדעת.אני מפחדת מאי ידיעה.)
..אנונימי (פותח)
אני שונאת את זה.
אשכרה בגללה.
כמה השפעות כמה.
מנסה להיות ונפגעת.
הרסה לי את החיים.
הרסה פשוט.
למה זה קרה למה.
למה זה מגיע לי למה.
כשבנאדם טוב מידיי,לפעמים הוא שוכח להיות בשביל עצמו.זה טוב מופרז.
לא.לא.לא.
קשה לי לחשוב שזה מה שקרה בגללה.
למה המחלת נפש הזאתי למה.
למה אני טובה מידיי בשבילה.זה רע זה רע זה רע.
טוב לזמן קצר.לא לזמן ארוך.
אני חרא חרא חרא.
צריך להתרחק.צריך ככ.היא כל הזמן מתקשרת ומעיקה ומעיקה ומעיקה ואין לי כוחות.ודיי לדברי תורה החופרים האלו ומחר אלך עם זה.הלוואי.למה זה קרה למה למה.למה הנפש שלה ככ נשרטה ואיזה חיים יש לה לעזעזל איזה חיים.גהינום.זהו.
זה לא מגיע לה.זה לא.ואיכ איך אני מתנהגת אליה.אף פעם לא אהיה טובה.הכל רע תמיד.וחזרתי היום הבייתה ליום כי נסעתי אליה אז הייתי צכה לעבור שם וכמה רוע יש בי כמה.מחקתי אצלה את השיחה איתי בפלאפון.מחקתי אצלה את המספר פלאפון שלה.היא לא תבין מה נסגר.אבל אנלא יכולה יותר איתה.לא יכולה.אני רוצה ניתוק לגמריי.דיי דיי דיי הכל מעיק הכל הכל הכל.אני צכה ל.
..אנונימי (פותח)
ואעלק.
דיי.
למה היא מדמיינת את זה למה.
אשכרה הספקות האלו..
והיא לא מבינה.חושבת שזה ממקום אחר.משורש אחר.מה היא יודעת מה מה מה.היא לא הייתה במקום שלי.אין לה זכות דיבור.למרות שמנסה לעזור אבל זה רק פוגע.רק.
ואשכרה הבלבולים האלו.ההזיות.להרגיש שהכל השליות.אני מפתיעה את עצמי.קשה לי שאני משתנת.הייתי בדיוק ההיפך.פשוטה הייתי פעם.תמימה.אמונה תמימה נטו.אךךך.כואב כואב כואב.מבהיל.מבהיל ככ.
מה אמת ומה שקר.הכל מבלבל אותי.קשה קשה קשה להפריד.רוצה לעזוב הכל.ושוב,אפשר להבין למה זה מגיע לי?
אעלק..
מי אמר.
למה היא מרגישה את זה חזק.
למה למה למה זה מגיע לנו.
..אנונימי (פותח)
אני שוב בוכה.
דיי דיי דיי מפחיד אני לא יכולה כבר.
עצוב לי ככ.
מה עושים דיי ואין לי כוח לעשן.כבר עישנתי מספיק היום.ולעשן זה ביגדיל.מה זה כבר מה זה.כאילו פותר בעיות.דיי לשקר לעצמי.אז זה מרגיע לזמן קצר ומזיק לזמן ארוך.דיי ולמי אגפת שיזיק למי אכפת.למה לחשוב מידיי למה למה למה.ואוף אין לי כוחות להכיל כלום יותר.לא רוצה.אני לא רוצה לבכות יותר.ונכון,זה משחרר.אני לא יכולה אני לא.
ל' שבט 05:42אנונימי (פותח)
זה הכי שווה שבסוף לא חפרו לי לאכול במדורה.מזל ששכחו.אשכרה ניצלתי מהזום הזה שהיא רצתה לעשות עליי.היא קוף פשוט אבאלה.אבל אשכרה בלילה אכלתי תפוח שלם והיום בבוקר שתיתי קפה.פף.נראלי השמנתי.ואני שמנה אבאלה ולא באלי עליי.איכ איכ איכ ואין תיאבון בכלל אז מה הקשר.ונראלי בעצם הבנתי את העניין- זה הכל ביחד.גם דיכאון שגורם לחוסר תיאבון וגם הפרעת אכילה.ולמה יש דבר כזה אוכל למה.והיא שאלה אותי אם האוכל טעים אצלם וכזה..
מה אני אגיד?שאני לא אוכלת?ובכלל אוכל זה לא התחום.לפעמים אני כן אוכלת אבל זה בעיה.מהשורש.ואוף אני באמת לא רוצה לאכול בכלל ומציק שהם מעירים אותי כל הזמן רק בשביל לאכול.זה פיזית מציק.אני בעצם אוכלת המון.דיי אני מבולבלת ולאידעת.כל דבר שאני אוכלת זה כמו 75 אחוז שומן לפחות.ככה זה מרגיש ודיי זה מפחיד.מה קורה מה קורה.אני שונאת שמתעסקים לי בזה.ששש.וואי.אני בסדר וזהו.אבאלה אני פשוט שונאת אוכל.ותינוקת.אוף זה קשה מה שקורה.לא להתעסק.דיי.דיי.
כ"ה שבט 05:30אנונימי (פותח)
דיייי.אני לא יכולה יותר.אני רועדת.אני רועדת.דייי אוף דייי.מרגיש לי תינוקת.אחותי טמרה לי שזה תינוקי.אבל זה מתוך כאב הרבה יותר עמוק מהדבר השטחי.למה אני משתפת פאקקק.היא פוגעת ומגיבה מגעיל בלי לשים לב אפילו.היא לא מבינה אבאלה היא פשוט לא מבינה כלום ולמה היא שואלת בצורה כזאת טכנית?היא פשוט פגעה בי ואני עושה את הטעות הזאת כל הזמן רק כדי שתרגיש שאני משמעותית לה.היא פיזית לא עוזרת לי בשום צורה.אשכרה רק פוגעת יותר ויותר.ובדיוק אותה סיפור יש לי עם נ****.למה אני ככה למה.אני כל הזמן נפגעת כדי להיות בסדר עם אנשים.אבל למה?למה על חשבוני?למה אנשים רוצים לדעת עליי בכוח?אם לא אמרתי לכם מעצמי,כנראה אנלא רוצה לומר לכם.דיי להיות דוסים מטומטמים.יש עניין כזה לדוסים להתעניין,לשאול ולהיות מנומסים אבל זה בדיוק הפוך מטאקט.אני מכלילה,אבל יש עניין כזה לדוסים מאוב שאכפת להם.הם מנסים בקטע טוב אבל זה חרא של דבר.באמת אבאלה.באמת.זה מעצבן ומעיק ככ.לכן גם רע לי ככ באולפנה.בנות חברות טאקט בקטע מוקצן.באלי למות.
כ"ג שבט 02:40אנונימי (פותח)
אררר.
היא מעצבנת אותי.
אני לא רוצה לעשות את זה.שלא תנסה לשכנע ולשפוט.
היא לא יודעת בכלל את התמונה הכוללת ואין לי כוח לזה ואוף.גם לא רוצה להגיד לה שאין לי כוח לזה כי היא תדע שאין לי כוח ועצם זה שתדע אפילו את זה,לא מעוניינת.
וזה מעצבן,כי היא תראה שסיננתי.אני לא רוצה כלום.אז מזיקה לעצמי ובעיה שלי.יודעת שהיא רוצה לעזור אבל לא רוצה עכשיו תעזרה.זה עוד לא הזמן.
שתסתום.ותהיה רגישה שאני בתקופה שלא מעוניינת בפרוייקטים עכשיו.גם לא לנסות.אני לא מעוניינת.מפחדת מדרך.וזהו באמת שלא.אני לא רוצה להסביר את עצמי ולא רוצה שיקלטו אותי עוד לכן מנסה לתת תשובות קצרות.למה היא לא קולטת שצריך לעזוב אותי עכשיו?אני רוצה שקט ממנה.אבל יהיה לי מצפון אם לא אדבר איתה.המצפון הזה יהרוג אותי בסוף.כי אני בורחת מהכל בגלל מצפונים.תכלס.וגם כשבורחת,יש את המצפונים.היא חופרת מידיי.ובדיוק בגלל הסיבה הזאת,אני לא מעוניינת עכשיו בטיפול.אבל האולפנה החרא הזאת,כופה עליי.אם זה לא בא מהרצון שלי,אין קטע לטיפול.זאת דעתי.אני לא רוצה שהיא תקלוט שאין לי כוח.גם אם לא אענה,היא תקלוט את זה.אלא אם כן,אקשיב למה שהיא אומרת בלי שאני רוצה.ואז גם אדפק.אז לא משנה מה,אני במלקודת.
כ"ג שבט 02:46אנונימי (פותח)אחרונה
אני כן רוצה שתרגיש שהיא משמעותית בשבילי.אבל למה על חשבוני?.
מה אפשר לעשות?אוף אני תקועה.אני באמת לא רוצה עזרה מאף אחד,לא קשור דווקא אליה.
כואב לי שהיא ככה ושמרגישה שאין לה חברים פף.מה נעשה שזה באמת נכון?זה כואב בהכי בפנים שלי.כי היא רק רוצה טוב בשבילי אבל לא יודעת איך לקלוט סיטואציות ולהתנהג בטאקט.מרוב שהיא רוצה להיות שם בשביל מישו.היא רוצה להרגיש שצריכים אותה.שהיא משמעותית.היא אמרה לי את זה פעם בכזה כאב בעיניים.
אני מפחדת לפגוע בה אם אומר את האמת.
אשכרה חברים שלה בתור חסד.זה ככ שורף שהיא מרגישה ככה לבד.שהיא מודעת.
