(עשיתי את זה בשביל אמא.וגם את זה.
ו,וואי.
באמת ש,שאפו.
אני אוהבת אותי עכשיו וזה מחייך לי את הלב.
וחיבוק לי.באמת שעכשיו מגיע לי חיבוק.)
((אני רוצה לאהוב בלי תנאים ועייף לי מאוד.
אבל עדיין בראבו.
נכון?נכון.))
י"ח שבט 23:32אנונימי (פותח)אחרונה
כואב לי הראש.מידיי.
ואני רוצה רק לדבר ושיקשיבו לי.ולא אני להם.קשה לי כבר.אני לבד לגמריי.ריק.ריק ככ.
אם אין אצלי אמת,אין אמונה.וזה כואב.כואב לי.
שורף לי.שורף לי הלב מהבלבולים.
אני רוצה.אני רוצה לצעוק.בכל בכוח.לצעוק בלי להפסיק.עד שתיגמר הצעקה.עד שהיא תיגמר.
אני מתגעגעת כל כך.איי.כמה געגוע.כמה.
הכל ריק.הכל ריק בפנים.אני אשכרה כלום.שום דבר.
אךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך.
דיי דיי דיי דיי.
אב הרחמן, אבא יקר
תן לי את הכח לעמוד בניסיון הזה
בבקשה ממך תפקח בי את העיניים
לא אוכל בלעדיך יותר
אבא יקר תעזור לי לראות
שיש בי את האומץ להעז ולעשות
פחדים ועוצמה יכולת פשוטה
לקחת אחריות אני ואתה
כדי לעבור את הגבול הדימיוני שהמצאתי
אני חייב חייב להיות אמיתי
ואם אין אצלי אמת אין אמונה
וזה כואב כואב לי אבא יקר
אבא יקר כשאפתח את עיני
תראה לי שהכל עוד פתוח לפני
שאני עוד בפנים ואתה עוד קיים
שכל יום אוכל להתחיל מחדש
כדי לעבור את הגבול הדמיוני שהמצאתי
אני חייב חייב להיות אמיתי
ואם אין אצלי אמת אין אמונה
וזה כואב כואב לי אבא יקר
אתה לימדת אותי לקרוא לך דווקא מן המיצר
עכשיו אני עומד כאן בוכה לפניך ענני במרחב
לא אמות כי אחיה ואספר מעשי-יה
אני לא מתכוון לוותר לך הפעם אב הרחמן
אבא רחמן אבא יקר תן בי את הכוח לעמוד בנסיון הזה
(רוצה לשיר את השיר הזה בהכי פשטות שיש.אני לא מסוגלת יותר לחיות ככה.אני לא מסוגלת.
לברוח..לברוח הא?
קשה לי ככ.
אני רוצה חיבוק.)
והיא דיברה היום בלי הפסקה.והיה לי קשה כבר להקשיב.ולהראות כאילו הכל בסדר כשהכל לא בסדר.ולשתוק.לשתוק המונים ולהראות שקר.להראות משו אחד ולהרגיש משו אחר,בלי שאני בכלל מבינה מה אני.וגם כשמסבירה לפחות קצת,היא לא מבינה.אומרת שטויות.לא מבינה כלום.ריק ריק ריק.
מותש לי.מותש ככ.אין לי אף אחד.אף אחד.
הבדידות הזאת הורגת.
אין לי כוח יותר.אני חייבת מישי שתישב ליידי עכשיו ושאבכה עליה.אשפוך את הכל.ושלא תשפוט.שתבין.שתרגיש באמת.שתאמר שאני בסדר.כי אני לא מרגישה את זה,אז שהיא לפחות תאמר לי את זה.ותחזק.ותחזיק חזק ולא.שלא אשאר ככה לבד בהכל.וכמה שיהיו איתי באמת,תמיד ארגיש לבד.מין משו כזה..היא כתבה לי פעם שכשלבנאדם עצמו הכל בסדר בפנים,גם מסביב הכל פתאום נהיה בסדר.והיא צודקת.היא צודקת ככ.אני צריכה להקשיב.לתת לאנשים לרפא אותי.להסכים לקבל.לקבל ככה,בלי כלום.בלי תנאי.אותה.
ט"ו שבט 00:12אנונימי (פותח)
יש לי לישון המונים ואני לא מצליחה להירדם.
מתישהו אצליח להירדם בלילה?
ומטומטמת.
כואב לי מידיי כבר.
אני רוצה שקט רגוע.
וחלאס להגיד לי מה צריך ואין לי כוח לחיים האלה והכל רץ וחייבים לכולם ונמאס לי.
מותש לי הכל והלוואי שהכל יעצר.
ואוף לעזעזל.
ריק לי מידיי.
כואב הראש.כואב הראש.
צועק לי.
אם אז.
ט"ו שבט 16:14אנונימי (פותח)
דיי דיי דיי תסתמו.
תפסיקו להתקשר.פשוט תפסיקו.
אני צכה שקט ממכם.
זה לא היה ברור?
ואמא התקשרה שוב היום וגם מ****.וניסו לשכנע אותי לחזור הבייתה ולעזעזל מי רוצה לחזור.
ולא.אני לא רוצה לומר לכולם למה זה.
באמת שחלאס לשאול ולהעיק.
והם לא מבינים את זה,למרות שניסיתי להסביר ולא רציתי.ואוף.
י"ג שבט 02:50אנונימי (פותח)
אני שונאת להיות חייבת.
שונאת תסניף ואוף לעזעזל אין לי כוח לכל הדברים שלהם.
זה ככ לא קשור ולמה אני מדריכה.אין לי פניות נפשית בשביל הסניף.
איך לא חשבתי שזה יפגע ככ בחניכות?
מטומטמת.
אני צכה ל.
הם ככ לא צכים אותי.מה אני עושה שם בכלל?לעזעזל.
באלי ל.
זה ככ טעות להיות שם.
מדריכה אחרת יכולה לעשות הרבה יותר טוב בשבילם.
אין לי זכות להדריך.
והמסרים שאני מעבירה בתת רמה לעומת מדריכה אחרת שיכולה לעשות פי אלף התנדבות יותר טובה ממני.מה אני עושה שם מה אני עושה שם.
אני לא קשורה לשם.אפילו לא לאידיאלים שלהם.
אני ככ מפגרת.
כמה מטומטם בנאדם יכול להיות.לעזעזל.
י"ב שבט 01:05אנונימי (פותח)
מחשבות מחשבות..
יותר מידיי.
אני לא יכולה יותר.
זה..אני קטנה.פיצית.
אין בי כלום.
אין לי כלום.
ואני שקר.
ומפגרת ככ.
לבד
לבד.
אין לי כוח סבל.
וכולם שונאים אם יגלו מי אני באמת.
כרגע זאת אהבה שיקרית.
אין אהבה בעולם הזה,גם כי כולם שונאים את עצמם אז האהבה שלהם לא מספיק שלמה.ככה אמרו לי פעם,שאי אפשר לאהוב באמת אם אתה שונא את עצמך.
ויש מישו שאוהב את עצמו באמת?אוליי רגעים וזמנים מסויימים..אבל ככה ביום יום,מי יודע מי יודעעע.
פף
אני בבילבולים כל הזמן.
אין לי כבר כוחות לבילבולים האלו ולחיפוסים.
מי רוצה בכלל לחפס.ואין לי כוח לחפס.אין לי כוח למה שהעולם רגיל לעשות.אנלא בנויה לעולם הזה.לעבודה הזאת.
פשוט אין לי כוח.וזהו.
אני לא מאמינה כבר בשום דבר.
ט' שבט 02:36אנונימי (פותח)
את צערך אני חש
(אני ככ מרגישה את הצער
ורוצה בית.רוצה ככ בית.)
הן גם עליי רוחות הסערה נשבו
(הם נושבות.יותר מידיי נושבות.)
את שביקשת אף אני
ביקשתי בכל מעודי
למצוא את מקומי
ואין
(לא מוצאת מקום.לא מוצאת מקום.לא מוצאת את עצמי.
העולם הזה רץ.הוא רץ רץ רץ.)
חכי,צפי,תחייחלי
תקווה אל תאבדי
(לא לאבד תקווה?פף.זה אמיתי.ולהתגעגע לבית בלי תקווה,
זה לא געגוע מדוייק.בכלל לא.זה לא געגוע.זה ייאוש.אין מספיק אמת.אין.)
שאי את קולך ובקשי גם על נפשי
(לדבר עם טעטע.לדבר איתו.
לזעוק המונים על הבית.)
אך אנא
תקווה אל תאבדי
(כן,מתוך תקווה לזעוק.מתוך תקווה.)
כל הדרכים החסומות יפתחו לפנינו
עוד יפלו מסכי הברזל
הסוגרים על ליבנו
גם הים הגדול הזה
יכול הוא להיבקע
אם
רק
נ א מ י ן.
אמונה בלילות.
קומי רוני בלילה.
ט' שבט 02:46אנונימי (פותח)
תודה אבא.
זה שיחרר ככ.
תודה שרגוע לי עכשיו.
נמ,ואוליי כי העלו מינון.
אני שונאת את זה.אוף.
קשה לי הקטע.וזה יותר עמוק מזה.ומעצבן אותי שבגלל זה קשה לי יותר עם זה.
דיי דיי.
אני צכה להמשיך להירגע.
יום אחד יש מצב שהרוגע יהיה יציב?
פף.
טוב..
משתנים נכון?
זה עניין של תקופות וגיל חושבני.
(ילדונת,תרעגי.
קחי כמה נשימות טובות ועמוקות.
יהיה בסדר.
סבבה?)
ט' שבט 02:58אנונימי (פותח)אחרונה
ראיתי מהומות
דברים שאני לא רוצה לזכור
ראיתי ילדים שאין להם לאן לחזור.
אין להם לאן לחזור.
בפועל,אין לי לאן לחזור.
וגם אם כן,לא.
לא הייתי בוחרת בזה כי אנלא רוצה.
סורט אותי.
שורף אותי..
העולם הזה..שיגעון.
ומפחיד שיגעון.
שיגעון מפחיד.
כואב.
ראיתי יותר מידיי מהומות.
כמה טראומות כמה.
(אוף למה מרגישה פעם ככה ושניה אחכ ככה?
זה מזעזע
ומקשה עליי.)
ז' שבט 18:22אנונימי (פותח)
החיים שלי..אי אפשר שזה ימשיך ככה.אם זה ככה,כל רגע לא שווה כלום.
אבא.
קשה לי שזה ככה.
קשה לי להרים את עצמי מכאן.
וגם..זה הכי קל להישאר במקום ולא לעבוד.
מצד שני כבר נמאס לי החיים האלו.כילו,אם כל החיים יהיו כאלה ואהיה כל הזמן במיטה וכו וכו אז מה הטעם?
אבל לא מרגישה כוחות לצאת וזה מתיש לי.אבא זה מתיש.
קשה לי העבודה כאן.למרות שזה משתלם.זה קשה.
ח' שבט 00:17אנונימי (פותח)
היא אמרה לי ש,דיי.תתעוררי כבר.למה את כאן?למה את לא מוזיזה את עצמך?ככה את רוצה שהחיים שלך יהיו?את רואה איך אח שלך נדפק אז למה את הולכת באותה דרך?מול העיניים את רואה את זה.מה קורה לך?מה?זה לא מובן לי.זה לא.
כפרעליך.אסביר לך,הכי קל לדבר.את יודעת מה עובר עליי בפנים?אין לך מושג.אין לך.את רואה אותי בקטע חיצוני.זה הרבה מעבר כפרע זה הרבה מעבר.פף.
ואז היא שאלה אותי בהכי פשטות שלה,למה אני לא קמה בבוקר?
למה מי היא שאומר לי מה קורה אצלי בפנים.לא קל לפתוח את הלב לכל אחד.לא קל.והתחרטתי על מה שכן אמרתי.וואי.לא באלי לדבר איתה.היא מותק אבל אוף זה מפזר אותי והיא קלישאתית כזאת ופשוטה.זה לא בשבילי.מצד שני,היא מנערת אותי קצת וגורמת לי לחשוב יותר ולהתעורר,באיזה שהוא מקום.להתחדש.אני לא יודעת.אני יודעת שהיא רוצה שאצא מכאן ושארגיש בטוב.מרגישים שאכפת לה מהמצב הזה.זה גם מתוק שהיא מנסה ומצד שני מחפסת איפה הגבול.ועכשיו היא בקטע של הגבול כי אמרתי לה שאני באמת בתהליכים,שהם פשוט פנימיים לכן לא רואים אותם אז שלא תדאג ככ.היא אמרה שזה מה שחשוב,והניחה לי.
כמה טוב.
(?)
ואמרתי לה שלכן אני קמה בסוף ואז היא אמרה לי:'יש עוד המון דברים שהקב"ה רוצה ממך,לא רק את זה'.וזה היה פוגע.כי אני קורעת את עצמי כדי לקום,אני מנסה הכי שאפשר.זה ככ לא פשוט לי.והיא מעיזה לומר לי את זה.אני יודעת שהיא רוצה לטובתי אבל באמת שזה פוגע בי.כי אם יש משו שאני כן מצליחה בסוף עם ככ הרבה מאמץ,למה היא מורידה אותי יותר?למה היא אומרת לי שזה כלום ממה שה' רוצה ממני?יש דברים שאני מסוגלת אליהם כרגע ויש דברים שלא.וקשה לי ששופטים אותי,כי לזה אני מסוגלת.והכל בתהליכים ולאט לאט.בקצב שאני מסוגלת לעמוד בו.אז צודקת,כרגע אני לא בוגרת למה שאת אומרת.הבגרות הזאת תגיע בעיתה ובזמנה.למה את חושבת שאני לא משקיעה בזה?אני עובדת.תקלטי שזה בתהליכים.תקלטי.קשה לי איתך אוף.אני צכה שרט ממך.איזה טוב זה שקיבלת על עצמך לא לנסות להעיר אותי יותר בבוקר.אני שמחה.מצד שני זה קשה לי כי הוספת לזה אמירה שהתייאשת כבר ממני ושבאמת אין לי סיכוי להינצל,את יודעת.
..אנונימי (פותח)
רק עכשיו אני קולטת כמה באמת הייתי צכה את הזולה.כמעט נשארתי עד הבוקר אבל אביגיל רצתה לדבר איתי.טוב שחזרתי כי הייתי צכה לדבר איתה ככ והתגעגעתי אבאלה.ועוד מעט שבת.אני שונאת שבת.לעזעזל שימות הכל.ובכיתי המון בזולה.לא הפסקתי לבכות שם.אבל זה משחרר ומרפא ככ.למרות שמפחיד לבכות.למרות שמפחיד.אני אוהבת לאפשר לעצמי לבכות.יש בזה אמת.ככ המון אמת.כנות כזאתי.זה מאפשר.אבל בכיתי ככ המון פפפ.נראלי זה היה הפריקה הגדולה שלי מכל השבועות האחרונים האלו.כמה שהייתי צכה את זה כמה.וכל פעם בשבועות האלו אפשרתי לעצמי לבכות אבל טיפונת ועוד טיפונת.לא בכיתי עד הסוף.היידד שהצלחתי לאפשר לעצמי היום לבכות באמת עד הסוף בלי חשבון.זה באמת הרגיע.עדיין הכאב נמצא.ככ נמצא.אבל זה מוריד שכבות.והמדריכה פשוט הקשיבה.לא מעבר.וזה בדיוק מה שהייתי צכה.שרק יקשיבו ויתנו לי לפרוק ולהוציא.באמת שלא צריך יותר מלהקשיב.דמעות זה מנקה מהבפנים.זה מוריד טיפה.אפילו אם זה ממש טיפה.
דפרסיה..
אני מפחדת.
ואוף למה זה עולה לי כלל הזמן כשאני בוכה?זה לא מרגיע.בתוך הרוגע אין רוגע וזה קשה לי.
הלוואי היו מבינים.
להגיד שזה טוב לבכות..
נמ.
אני מפחדת לכן מנסה להחביא את הדמעות שלא יראו.אבל לפעמים מרוב שהכאב ככ גדול,הוא משפריץ החוצה ושומעים ויודעים שאני בוכה אבלאבל אני מפחדת שאוליי יום אחד יהיה לי דפרסיה ואוליי כבר יש לי את שתיהם ואני לא מודעת.ואוליי אני כבר כמוהה וזהו אבל זה לא מאובחן.ואוף לעזעזל כואב לי שוב.מה קורה לי.למה הכאב רודף אחריי?יותר מדוייק,למה אני רודפת אחריו?
..אנונימי (פותח)
דיייי דיייי דיייי
לכחגצביחדצהמגצחבמידןהמגחעתעםנתאחבחגצמכחגלב
ומחר אבוא אליה.אני רוצה שיהיה רגוע.מה הסיכוי מה הסיכוי.אני לא רוצה לדבר על הכאב.זה כואב לי.אבל יעשה לי גם טוב לפתוח את הכאב איתה.טוב ככ.אני צכה שמישו יקשיב בלי שפיטה.היא טובה בזה מאוד.
אני רוצה למות.
ולמה.
אני רוצה להיות להיות עם מכנסיים וקצר רק כדי שיהיה לי אישור למה שאני מרגישה בפנים.כי יש בחיצוניות משו שמאשר.רק לפי בני האנוש בעולם.אבל זה לא מהעקרונות שלי באמת.מעצבן לחיות לפני אנשים בכדי לקבל אישור.אין לי כוח לחיות.קשה לי.
לכחגצביחדצהמגצחבמידןהמגחעתעםנתאחבחגצמכחגלב
ומחר אבוא אליה.אני רוצה שיהיה רגוע.מה הסיכוי מה הסיכוי.אני לא רוצה לדבר על הכאב.זה כואב לי.אבל יעשה לי גם טוב לפתוח את הכאב איתה.טוב ככ.אני צכה שמישו יקשיב בלי שפיטה.היא טובה בזה מאוד.
אני רוצה למות.
ולמה.
אני רוצה להיות להיות עם מכנסיים וקצר רק כדי שיהיה לי אישור למה שאני מרגישה בפנים.כי יש בחיצוניות משו שמאשר.רק לפי בני האנוש בעולם.אבל זה לא מהעקרונות שלי באמת.מעצבן לחיות לפני אנשים בכדי לקבל אישור.אין לי כוח לחיות.קשה לי.