שרשור חדש
..אנונימי (פותח)

אני מפחדת לחיות.

אני מפחדת למות.

מפחדת להיות באמונה ולהגיע לשיגעון.

מפחדת להתפלל כי אולי ה' ידבר אתי  באמיתי.מפחדת להתבודד.

מפחדת שה' יתגלה אליי.מפחדת מגאולה.לא רוצה משיח.מפחדת מגילוי השכינה.

מפחדת לדבר לא מדוייק.

מפחדת לעשות רע.

מפחדת מאנשים.

מפחדת מבנים.מפחדת שיאנסו אותי.מפחדת מאהבה.מפחדת להתחתן.

מפחדת מבדידות.

מפחדת מעצמי.

מפחדת מה'.

מפחדת להיות טהורה.מפחדת להיות קדושה.

מפחדת מתקיעות שופר.

מפחדת לצחוק.

מפחדת לשמוח.

מפחדת להיות עצובה.

מפחדת לבכות.

מפחדת להרגיש.

מפחדת לא להרגיש.

מפחדת מצמצום של ה'.

מפחדת מבהירות של ה' יותר מידיי.אני לא רוצה לראות אותו.אני מפחדת.

מפחדת מגלות.

מפחדת לראות.

מפחדת לעצום עיניים.

מפחדת מיציבות.

מפחדת מחוסר יציבות.

מפחדת משליטה.

מפחדת מחוסר שליטה.

מפחדת להדחיק אבל גם מפחדת מהצפה רגשית.

 

 

חרדות חרדות חרדות

אני יכולה להמשיך.זה פשוט לא יגמר.וזה מפחיד שזה לא נגמר.באלי לבכות אבל אני מפחדתתתת.ולשמוח ולצחוק זה גם מפחיד.אז כאילו מה עושים.והכל מטראומות לעזעזל.

אני כל כך מטומטמת.אני רוצה להיעלם אבל מפחדת.

אני עצבנית על הכל.

..אנונימי (פותח)

טריגר שוב.נמאס לי.

❤❤❤אנונימי (3)אחרונה


..אנונימי (פותח)

כל הזמן מגיעים אליי פחדים נוספים בפתאומיות.ואז הם משתתקים.ואז הם חוזרים אחרי מלא זמן.הם לא נעלמים אף פעם לא.כל עוד לא אטפל בהם.אבל הכי שורף לטפל בהם,לכן הפחדים כל פעם צפים מחדש.וזה מעצבן ומכאיב ואין לי כוח.כי הם מגיעים בזמנים הכי לא נכונים.דפקא בגלל שאני לא מאפשרת להם מקום.אבל אין לי איך לאפשר להם להיות.כי הם לא מגיעים כשאני רוצה לתת מקום.משו בי בתת מודע מתנגד ומדחיק כל הזמן.

באלי לכתוב על דפים שלמים בלי סוף דברים שאני מתה מפחד מהם.דברים שאני חרדתית.אוי כמה אני חרדתית אלוהים.זה עושה לי צווץ' בלב ודמעות אוף

..אנונימי (פותח)

דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום

השיבינו ה' אליך ונשובה

חדש ימינו כקדם

 

וואי כל כך שמח בפנים.אני מפחדת ששמח אבל.אבל כן שמח.אבל מפחיד.מפחיד.באמת מפחיד ששמח.

..אנונימי (פותח)

לא מסוגלת.אני אשכרה לא הייתי אצל רבי שלמה מחנוכה.וזה פשוט מחרפן אותי שאשכרה עבר היומולדת בלעדיו אוףאוףאוף אני חייבת אותו.אני חייבת אוויר

 

 

 

 

(אבאלה ומה שקרה היום זה כבר עבר את הגבול של הבסדר..

אבל אני שמחה.ממש הרגשתי שה' איתי.ועם כמה שבכיתי,זה לא היה לי סותר אפילו באותו רגע,שהכל טובה.ובכיתי ותוך כדי אמרתי 'הכל לטובה.באמת הכל לטובה.' והכל בסדר,הכי היה לגיטימי לבכות.זה באמת לא היה סותר.ה' הוא כזה טוב וואי.ואז הוא הציל אותי ויצאתי משם.ופשוט ה' מאוהב בי.והעולם הזה ככ מצחיק וואי.ועכשיו אני עם דמעות מהתרגשות.תודה לה'.היה לי ככ נס אלוהים)

..אנונימי (פותח)

 

 

 

 

 

 

ותמיד הכל לטובה.וזה בסדר שיש הסתרה.כי גם ככה הכל פה זה צמצום וכמה דתחפש בהירות-אז לא תהיה בהירות על הבהירות.תמיד תמיד יש את הצמצום.וזה מה שמרגש אותי.שה' הוא אשכרה מוכן לצמצם מעצמו כדי שנרגיש אותו קצת.זה פסיכי.מושגים של טוב ורע-זה מושגים רק שלנו.טוב גלוי זה טוב רק בעיניים שלנו..אבל הטוב הגלוי הזה הוא צמצום של הצמצום של הצמצום וואהההההה ואז הטוב הגלוי הוא גם טוב נסתר.זה אשכרה הסתרה.וההסתרה זה טוב.וזה טוב שאין בהירות לגמריי כי לא צריך.בום.

..אנונימי (פותח)אחרונה

 

 

 

 

 

 

אשכרה אנחנו לא מסוגלים להכיל את העוצמה והגודל של ה' ולכן אנחנו רואים רק את הצמצום שלו.לכן ה' מראה לנו רק צמצומים וצמצומים.וזה פשוט הכי שווה.

זה גאולה.

הא.

|שמח לי|

..אנונימי (פותח)
הלוואי שהיא.ולמה אני בכלל חושבת עליה?זה לא אמור להיות תלוי בזה.וזה שוב לנסות להפריד.קשה לי.
אני לא מצליחה לשחרר.ואולי כבר עדיף אדישות וזהו? נעבעך.אני חייבת רבי שלוימה לנשמה שלי.אין לי חמצן.אני חייבת אותו חייבת חייבת חייבתתתת.אני חייבת להתפרק עליו.וזה סיוט האובססיה עליו אבל זה הכי שווה שיש חחח
..אנונימי (פותח)אחרונה
אני סתומה וחולת נפש דייייייי דיייי לבלאגן
..אנונימי (פותח)

ולמה לעזעזל אבא לא מבין אותי בשיטט למההההההההההההההה

שיפסיק עם המשפטים המוזרים שלו.

אני לא רוצה ממנו כלום.פשוט כלום.והוא לא מפסיק.הוא פשוט לא מפסיק.

 

וביום שלישי אב רוצה שנלך ביחד כל המשפחה לקצפת לכבוד היומולדת.לא באלי.ככ לא באלי.אני רוצה רב שלוימה.אני רוצה זולה.אני רוצה לחגוג בלי המשפחה.זה באמת לא קשור.באמת לא.ואני מפחדת.אין לי מה להגיד.ולמה לי לסבול למה.אבל זה יעשה לו ולמשפחה נחת רוח.אז טוב.ניקח כוח מהבפנים.אבל זה מאמץ.הם באמת לא יודעים כמה.אבל גם אהיה גאה בעצמי שהצלחתי.כמו בשבת.יהיה טוב,נכון?יהיה לי כל כך טוב.אני אעשה שיהיה טוב.כי בפנים יהיה טוב.שום דבר לא יערער לי את הבפנים.פשוט שום דבר.

כוח כוח כוח.

..אנונימי (פותח)

אני רוצה לברוח ולהשתכר כמו..כמו לאידעת.

ומפחדת לאבד שליטה ולהיות כמו אמא.ושוב,למה אמא בשכל שלי כל החייםםםם

למה אני לא יודעת להפריד לעזעזל.אני רוצה לדעת להפריד.יש את אמא ויש אותי.למה אני לא קולטת למההההההההההההההההההההההה.כי אולי זה לא ככה?אוליי הכל פה גנים.לכן הכל מפחיד.לכן מפחיד אותי להיות כמוהה.ואני מטומטמת.חייבת לברוח.אבל מי אמר שלברוח זה אמת?ומי אמר שלברוח זה שקר מי אמרררררררררררררררררררר.

אני רוצה שלוות הנפש אלוהים דיייייייייייייייי

..אנונימי (פותח)

תן לי את הכוח לעמוד בניסיון הזה

 

 

מפחדת.

רוצה קודש.רוצה קודש.אני מפחדת שאולי זה בכלל שקר.שאולי הכל הכל שקר.אין לי אמון.זה מפחיד שאין אמון בכלום.

וגם אני חושבת,שבתוכי בפנים כן יש אמון.ויש חיות.ויש יציבות.אני רוצה לגלות את זה ולהפנים.בתוכי יש הכל.בתוכי יש אהבה.ובתוכי יש כוח.ובתוכי יש קבלה עצמית.ורצון טוב.בתוכי יש הכל.אמן אני ארגיש.לא רק בשכל.אלוהים אני רוצה עזרה מלמעלה.עזרה בבהירות.כמה אפשר לבקש את זה?לאידעת איך לחיות.אבל זה נמצא בי.זה נמצא בי החיות.והשמחה.והפשטות.רוצה לדעת להתבונן נכון.עם סדר בראש.בלי בלגן.בלי.

 

(ובאלי לבכות.כי גיליתי שאני מפחדת לדבר.וזה מטומטם.כי אני לא אמא.אז למה אני מפחדת?אני מפחדת לדבר איתך כי אני מפחדת שתתגלה אליי כמו שאתה מתגלה לאמא.כאילו מתגלה..אבל מפחיד לי לדמיין שאתה מדבר איתי.ותמיד כזה אומרים שה' מדבר אלינו במציאות.וזה הכי מפחיד לדעת את זה.כי זה מרגיש שה' פיזית מדבר.והתקופות האלו ש**** הייתה אומרת לי שה' מדבר אלינו וצריך לדעת להקשיב לו..וללכת במה שהוא אומר לנו לעשות..לאידעת אני מפחדת.מפחדת לשמוע אותו ברגע שאדבר איתו.ואני מתה לפתוח את הפה ולדבר איתך אבא.אני מתה לדבר איתך.אבל מפחדת שיקרה לי את מה שקרה לאמא ושארגיש שאתה מדבר אליי.אני רועדת.אני מפחדת כל כך.)

..אנונימי (פותח)

וזה המלחמה הזאת בין שתי הרצונות..בין הרצון לשתוק ולא לדבר איתך לבין הרצון לדבר איתך.לדבר עם מישו שרק מקשיב ומכיל.אבל אין לי אמון בה'.אין לי אמון שלא תכניס לי הזיות.אני מפחדת להיות הוזה.ואני כועסתתתתתתתת אלוהים אני כועסת שהכל מתבלגן לי ושכל דבר מתקשר לאמא.אני מפחדת וכועסת ומבולבלת.אני מפחדת לעשות את הרצון שלך ולהיות קדושה.אני רוצה להיות קדושה ולעשות את הרצון שלך אבל מפחדת שאם אהיה ככה אז אגיע לדרגה הזאת..כמו שאמא אומרת לי כל הזמן שבגלל שהיא קדושה ואין סופית כזאתי אז ה' מדבר אליה.אני מפחדת להגיע למצב הזה.אני מפחדת.אני יודעת שבחיים לא אהיה קדושה אבל אני מפחדת לחתור לשם.אני מפחדת לעשות טוב ולהיות כמו אמא.אני מפחדת לעשות טוב.אני מפחדת לעשות טוב אבאלה אני מפחדת להיות הוזה אני מפחדת אבאלה אני מפחדת דיייי דיייי שיעלם הפחד הז.אני רוצה רוגע אני רוצה להיות רגועה.פאק איט.אני אשכרה מפחדת לעשות טוב.דיייייייייייייי זה מטומטם ואפילו מוזר לי להרגיש ככה.מה נסגר איתי מה נסגר.וזה מרגיש לי שאני צכה ערק כדי להעלים הכל.וזה נראלי שקר.אבל אולי זה אמת.אני כבר לא יודעת.ובאלי בברוח ממך ה'.אני מפחדת שתתקרב אליי כי אני מנסה להתקרב אליך.אני מפחדת אני לא ידעת אם זה אמת להיות בדרך של ה'.אולי זה שקר בכלל.אבל זה מוזר כי באמת ה' מתגלה לכולם דרך המציאות וה' מתגלה אלי דרך המציאות וזה מפחיד זה זה עושה לי טריגרים וזה מפחיד וזה מפחיד וזה מפחידדדד אבאאאאאאאאאאאאאאא.

..אנונימי (פותח)אחרונה

פאק איט פאק איט.

ועכשיו זה כבר לבכות מכאב.אני שונאת לבכות אמרנו?אני שונאתתתתתתתתתתתתתתתתתתת תמחשבות שלי.שונאת את הרגשות האלה.ואת הפחדים ואת הכעסים ואת הכל.אני שונאת.

ואני מתפרקת ונבנית במקביל בכל רגע כאן וזה מוזר מוזר מוזר 

..אנונימי (פותח)

למה הכל מתבלבל לי כל הזמן?

למה לא ברור לי?למההה

היא אומרת שצריך לתת זמן לשאלות רק שעה ביום מול ה'.

אולי צריך להתגבר ולדבר עם ה' על זה..להפנות אליו את השאלות.ולתחם כל דבר.שלא התערבב הכל.

אני רוצה להתבודד שעה ביום עם ה' ולהחזיר את הקשר מחדש.אני אוהבת את ה'.טוב לי לדבר איתו כל כך.רק לא מצליחה לחשוב בזמנים הנכונים.אני לא מצליחה לעשות לעצמי סדר.

היא באמת צודקת..אי אפשר שכל הזמן יהיו לי שאלות במוח.צריך לפעול ולעשות טוב בלי שאלות.כי בחיים לא אמצא את התשובות אם לא אכוון את השאלות עם ה' ביחד.ונכון,יש כעס.אבל לפחות אין אדישות.ויחד עם הכעס תיוולד גם האהבה.הכל בסדר.זה שיש קשר זה אין סופי.רק לא להיבהל.רק לא.

אני אוהבת להיות צנועה.בזמן האחרון אני צנועה וזה עושה לי צניעות גם בנפש.לא רק חיצונית.אני אוהבת את זה כי זה להיות קדוש ולא חיצוני כזה.אני לא אוהבת חיצוניות.אני לא אוהבת שמסתכלים על החיצוניות של הבנאדם וקובעים לפי זה מי הבנאדם..

כולם לב פסדר?

וזה כבר לא משנה אוף.אני יותר מידיי מדברת.לא משנה.הדמעות לא מפסיקות לרדת.אבא אני רוצה טוב.אבא אני מתגעגעת אליך כל כך.תעזור לי להתקרב מחדש.אני לא יודעת כלום.

..אנונימי (פותח)

אני כל כך רוצה פנימיות.אני רוצה משו אמיתי.להתחבר לבפנים.האושר באמת נמצא בפנים.למה לחפש אותו בחוץ?בחיים לא אמצא את האושר בחוץ.בחיים.הכל בפנים.צריך לדעת להתבונן.להתבונן נכון.אוף קשה לי.אני אבודה כל כך.

ואולי הכל הקצנות.אני ילדה רעה.אני ילדה ככ רעה.אוף אני רוצה אמת.וקודש.אני רוצה גאולה.גאולה בהכל.אני ילדה קיצונית.ואני גאונה בלעשות לעצמי רע.אוף וזה כואב.לא כיף לי בכלל.אבא אני רוצה כוחות אוף

..אנונימי (פותח)

והלוואי הייתי מעיזה לדבר על הדבררים האלה.אבל אני מפחדת שברגע שאדבר-דברים יתעררו לי.אני מפחדת מאנשים.מכולם.אני מפחדת לדבר.על כל דבר.ושוב זה קורה לי..ההתכווצות הזאת.הרצון להיעלם ולא לדבר.אבל נפלטים לי פה ושם דברים.ואני מפחדת שאני עושה רע עם המילים שליץאני מפחדת שאני פוגעת לעצמי בדרך בזה שאני מדברת.

ולא ידעת..כשהיא הגיבה על זה שהיא ראתה אותי פתאום מעשנת..לאידעת זה עשה לי קווצ' בלב.כי אחותי אין לך מושג מה עובר עליי.ואני גם לא באמת רוצה שתגעי.אני רוצה שתשתקי ולא תיבהלי מדברים שקורים לי.אני לא ידעת כלום.אני ככ מבולבלת.וברגע שאני פותחת את הפה על דברים שקשורים לדרך שאני עוברת-זה מקבע לי את התהליך.מקבע לי את הכל.זה עושה לי פחד.וזה מטומטם.אני לא רוצה לשתף.הלוואי אצליח לסתום לפעמים.הלוואי אצליח לשמור תדרך שלי רק לעצמי.ואין לי מושג אם זה נכון אבל גם לשתף-מפחיד לי כבר מידיי.כולם.פשוט כולם מפחידים.

 

ולא,למה לעזעזל הם רואים בי רבנית?רציתי לבכות.באמת שרציתי לבכות.אני עם דמעות בעיניים.וכשהיא קראה לי 'צדיקה'.וזה..לנסות לשתוק כדי לא להישרף יותר.אני לא מצליחה.למה מגיע לי הטריגרים האלה?לעזעזל למהההההה.ולמה אני ככ נראת דומה לאמא?לא רוצה קשר אליה לא רוצה.

וזה טוב שאני מתגברת ולא בורחת.זה טוב שאני בבית בשבת.למרות שקשה.זה טוב כי נראלי זה אמת.אני לא ידעת.צריך התבוננות.פסדר,מקבלת,שעה ביום עם ה'.לזרוק את השכל עכשיו.אמן.(?)אוף מבולבל כל כך.לא ידעת כבר מה אני רוצה.לא יודעת.לא יודעתתת.

..אנונימי (פותח)אחרונה

זה נראלי בעיקר כי אני מפחדת מעצמי.מפחדת לשבור לי את האמון של עצמי.הכל קשור לשני.

אני רוצה לדבר איתה אבל מפחדת.באמת מפחדת.

את,אני אוהבת אותך.הלוואי לא הייתי מפחדת מעצמי ושהייתי מעיזה לדבר איתך על העניינים האלה.אני פשוט מפחדת.אוף אבל את כל כך בלב שלי.

..אנונימי (פותח)

דיייייייייייייייייייייייייייי דייייייייייייייייייייייייייייייייייי נמאס לי להיות חולה כל הזמן.זה באמת לא עושה לי טוב.

מאז שהפסקתי,יש לי בעיות בגוף.עבר חודש ושבוע מאז.בדיוק.

למה כשבנאדם רוצה לעשות טוב אז זה מתנקם בו?למה הטוב הזה לא יכול לבוא בפשטות,מבלי שזה יפגע בי בדרך?

אולי לא טוב שהפסקתי.כי הנה,נהייתי חולה מזה בוודעות.זה כבר לא עניין של חורף או לא חורף.זה כבר בקטע הנשפי.גם המצב הנפשי שלי התערר הרבה יותר מאז.נהייתי פחות מאוזנת ויציבה.וזה מעצבן כי למה אלכוהול גורם לי להיות יציבה?למה אנלא יכולה להיות יציבה בלי זה לעזעזל.למה יש משו ששולט עליי אלוהים.אני רוצה להיות מאוזנת בלי אמצעים חיצוניים.לכן הפסקתי הכל.אבל אנלא מצליחה להיות יציבה.אני פיזית חודש ושבוע מנסה להתייצב לבד ובנתיים רק המצב נהיה יותר גרוע ואני כל הזמן במיטה.

למה לעזעזל זה מגיע לי?אני באמת רוצה טוב.מה רוצים ממני פה מה.

אוליי כדי שאוכיח לעצמי כמה באמת אני רוצה טוב לא משנה מה קורה..אולי..וזה אמת.אני רוצה אמת.אז ממשיכים נו ממשיכים.לאט לאט אקבל איזון גם בלי אלכוהול וכזה?אני רוצה להאמין בזה.אני רוצה להאמין שאני יכולה לקבל איזון לבד.באמת בלי כלום.אני רוצה איזון בפשטות.אני רוצה כוחות.

י-ה ריבוןאנונימי (פותח)

EM,C,AM,B7

 

 

 

..אנונימי (פותח)

היא הצילה לי את השבת.

..אנונימי (פותח)

דיייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי

אני חייב שקט.חייבת ברמה של חייבת.

זהו

לכל הרוחות.שיפסקו הרוחות.שהעולם הזה יפסק.

דייייייייייייייייייייייייייי דייייייייייייייייייייייייי נמאס לי שאני לא מפסיקה לבכות בשבוע הזה.

כל הזמן אני בוכה במיטה.ובכללי כל הזמן אני פתאום נהיית במיטה וזה לא נגמר.אני אשכרה מכורה למיטה.אני נמסה לראות תמיטה זה לא נורמלי כבר.השבוע זה עבר כל גבול נראלי.כמה מפחידה לעצמי אני יכולה להיות כמה.ונמאס.אני רוצה להוציא מלא שיש לי בלב.ונמאס אני מפחדת להכביד אז אני מנסה לשתוק ולא כל כך עובד לי עד הסוף.אני עדיין מוציאה דברים.לא באלי כבר להוציא כלום.אני מפחדת להכביד.אני מפחדת.וזהו אני מתפרקת כל הזמן.וכן,גוף זה נפש.חד משמעית.אני מפחדת מהכל.וכל יום אני נהיית יותר ויותר חולה.ואותו דבר בנפש..כי זה מתחיל משם.כשהנפש יותר ויותר עוברת ככה גם הגוף מקבל את החולי בצורה הרבה יותר חזקה

 

ואיזה שמח.הוא ממש עשה לי שמח בלב.גם אם הדברים לא היו נכונים.לאידעת זה פשוט עשה לי שמח לשמוע את זה ממנו.כןכן זה הדדי סורי חח.בעצם לא סורי.וואי הוא אור אין סוף פסדר?

..אנונימי (פותח)

(וחבל כי חנוכה זה ה-חג.

ומסכן אבא..איך שאני מתעלמת.אבל קשה לי כל כך.אני..קשה לי אני לא יכולה אחרת,באמת.והלוואי הוא טיפה היה מבין אותי.זה שורף.הוא רק מאשים אותי כל הזמן.וההודעות שלו צובטות בלב אני לא מסוגלת.ולסחוב הכל על הגב..אין בי כוחות יותר,באמת.

ומה שהיה ברביעי..זה כבר לא נורמלי.זה רק מוכיח תמצב.אוף.

משוגעת.אני ככ תלושה מכל כיוון.ואשכרה בוחרת בזה.ואני מפחדת.

ושיסתמו לעזעזל.

ולמה הוא עשה לה את זה?למההההה.קשה כמה כאב יש בעולם הזה.אנלא מסוגלת לראות אותו איזה מטומטם אלוהים.ולא,זה רק המעשים שלו.הנשמה שלו היא טובה.והוא קודש.רק מלא בקליפות.אוף שכחתי.

אני רוצה את רב שלוימה כל הזמן.

וכשעמדתי בטרמפיאדה אז,ביקשתי ש.ואז ככ פחדתי.עשיתי לעצמי טריגר בטעות.באמת זה היה מפחיד.הרגשתי ששתיתי.אבל זה אמת.

עוד יותר מפחיד.)

@@אנונימי (פותח)

12

@@אנונימי (פותח)

13

@@אנונימי (פותח)

14

@@אנונימי (פותח)אחרונה

15

..אנונימי (פותח)

אוף שורף לי שאני נודדת בחנוכה ומפחיד אותי לא לדעת.וכל יום אין לי מושג איפה אני נמצאת ואני מפחדת לנדוד

החוסר שגרה מפחיד אותי

למרות שגם השגרה סבל

אבל בסוף היא סוג של מחזיקה אותי ולפחות עם השגרה יש לי איפה להיות

לכן מפחדת לעזוב תאולפנה

..אנונימי (פותח)

אמא עכשיו התעוררה וספרה לי תחלום שהיה לה הלילה.אבאלה.באלי לבכות.לאיזה רמה הגענו?!

ואבא גם,התעורר לעבודה..הוא קם בחמש ואשכרה אני עוד לא ישנה בשעה הזאת..מוזר.על כל פנים,כל מילה שניה שלו לא עשתה לי טוב ואני מרגישה עכשיו הבנאדם הכי רע שיש.אוף לעזעזל.מהרגע שהוא יצא מהחדר הורים-פחדתי.

ידעתי בדיוק למה.כמה כואב,שאני כבר יודעת מה יקרה כשהוא יראה אותי.שיפסיק להאשים אותי בכל דבר ולגרום לי להרגשה שאני לא בסדר לא משנה מה.שיפסיק.

הוא כזה שאל אותי איפה אני בחנוכה..אמרתי לו שאני עוד לא יודעת..ואז כזה הוא ישר תקף אותי כזה ופחדתי.הוא אמר-'מה זה לא יודעת?!תהיי החלטית.אל תתני לחיים לנהל אותך.תנהלי את את החיים.חוץ מזה,תהיי בבית.את צריכה להיות בבית'.

הוא צריך להבין שגם אם הוא רוצה להגיד דברים שמבחינתו נכונים-דבר ראשון יש דרך איך להגיד את הדברים.דבר שני,אנלא חייבת להסכים עם מה שהוא אומר.אני יכולה לשמוע,ואחכ לפעול לפי השיכול שלי,של מה שיהיה לי הכי טוב..ברור שיש עניין בכיבוד הורים.אבל אם זה פוגע בעבודת ה' של הילד,אז לא,לא חייב לכבד אותם..וכן,אם מדברים על ה',כשאני בבית זה פוגע בי בעבודת ה' שלי לכן יש לי את הזכות לפעול לפי מה שאני חושבת..שלא אפגע.קיצור גם מבחינה הלכתית אני *צריכה* להקשיב לעצמי ולא לכבד תהורים שלי בעניין עם הבית.לא בדיאבד אלא לכתחילה.

 

בקושי נחתתי בבית וישר אני מקבלת מכות מכל כיוון.באמת שורף לי.

לא באלי לקלל.

ת"ח.אוף.

..אנונימי (פותח)

עכשיו,אם אדע להפריד,אז כן,הוא צודק בסופו של דבר..הכי טוב ובריא זה שאתה תנהל את החיים של עצמך ולא הם אותך..הקטע הוא שאני מפחדת לנהל תחיים של עצמי כי אין לי ביטחון.אנלא בטוחה אם אני פועלת נכון לכן אני זורמת עם מה שאפשר בהתאם לבחירות שיש לי באותו הרגע..וגם כל העניין עם הבית זה נקודה מאוד רגישה ולכן קשה לי כל פעם מחדש להחליט איפה להיות.כי בבית רע לי ושורף לי ככ,אבל גם אצל מישו אחר שורף לי להיות.כי עצם הידיעה שאני אצלו כי קשה לי בבית-זה שורף לדעת את זה.

השאלה היא מה יותר שורף.הידיעה שאני בחוץ כי קשה בבית או להיות בבית ולסבול שמה?זה באמת שאלה אוף.

..אנונימי (פותח)אחרונה

נראלי להיות מחוץ לבית זה פחות שורף..אבל לא בטוחה בעצמי.

פשוט זה שורף מסוג אחר.זה הכל.

..אנונימי (פותח)

ככ הרבה קורה לי שמתחילה להיות טיפה בהירות,אבל הבהירות יותר מבלבלת.היא יכולה להרגיע גם.אבל במקביל היא יכולה להפוך אותי ולקרוע אותי לגזרים.וזה שורף.

זהו סופריקה

..אנונימי (פותח)

אוף ואין לי איפה להיות בחנוכה.אנלא ידעת מה לעשות.

..אנונימי (פותח)אחרונה

גם שורף לי להתארח וגם שורף לי בבית וגם שורף ברחוב..אז לא משנה איפה אהיה-יהיה לי רע.לעזעזל.שישחט העולם הזה

..אנונימי (פותח)

אני מאבדת שליטה מהר מידיי

וזה מפחיד אותי

 

לא רוצה להיות שונה מכולם

לא רוצה להשתגע

לא רוצה להיות כמו אמא

 

 

אני מפחדת שאני אהיה כמו אמא.זה הפחד הכי גדול שלי.אני ככ מפחדת.מפחדת לבכות.מפחדת לשמוח.מפחדת ממאניה דפרסיה.

מפחדתתת

..אנונימי (פותח)

מפחדת מפסיכוזה.

מפחדת לדמיין.אפילו דברים פשוטים.מפחדת לחשוב על העתיד.כי לחשוב על העתיד זה לדמיין.ואני מפחדת לאמן תשריר הזה של הדמיון.מפחדת לדמיין.מפחדתתתתתתתת.מפחדת שאדמיין שמישו מדבר איתי.מפחדת שהעולם הזה הוא באמת דמיון.והאנשים פה הם דמיון.ושהכל פה לא אמיתי.שהכל פה שקר.אבאלה אני ככ מפחדת שהכל פה דמיון שלי.שאני מדומיינת.אני מפחדתתתתת.

אבאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא

באלי ככ לצרוח למישו ואין לי למי.

'ראיתי מישו שאין לו אלוהים'.ראיתי את עצמי.אין לי את עצמי.ואין לי אלוהים.ואני מפחדת לדמיין מפחדת מפחדת מפחדת.

 

 

ומה הקשר ללמוד עכשיו??

באלי לבכות.

..אנונימי (פותח)אחרונה

ש.ב במתמטיקה הא?

לא יאמן

..אנונימי (פותח)

אני עצבנית

ובאיזה קטע היא שופטת?מה היא יודעת לעזעזל

אין לה זכות דיבור בשיט