לעזעזללללללללללללללללל
אכלתי יותר מידיי
למה אני לא יודעת להגיד סטופ???
אומייגאד כמה אכלתי אלוהים.
אמן שאפסיק לפתוח את הפה בזמנים הלא נכונים רררר אני עצבנית
..אנונימי (פותח)
ולהרגיש ולהרגיש ולהרגיש
אני כבר לא יודעת מה אני רוצה
הכל מידיי מתערבב בשכל ובלב
כילו הלב רוצה להפסיק והשכל לא מבין למה באופן מדויק
הלב מרגיש שלא טוב לעשן,והשכל אומר שאין שום הבדל בין לעשן לבין לנגן עכשיו בגיטרה..וזה מוזר כי אני מקשיבה ללב.ותמיד אני אחת כזאת שמקשיבה בסוף לשכל..אז מה קורה לי פתאום?ואולי זה טוב..כי פתאום הלב מדבר.ופעם הוא לא היה ככה.בתוך תוכי מרגישה שלעשן זה הכי רע שיכול להיות וכילו בשכל זה לא ברור לי עכשיו.ואשכרה אני מקשיבה ללב.אשכרה ללב.אבל לשכל שבלב.לא ללב לבד..יש שכל בתוך הלב.והלב בלב.נקודה.אבל משום מה אין עכשיו רגש בשכל.אני משתנת לטוב.נראלי.אבל אני כולי גמורה.מתישהו זה יתאזן?אני באמת רוצה לדעת.אני רוצה לחיות אמת.ולהיות חיה בתוך האמת הזאת.לא מתה גמורה כמו עכשיו.לא מבינה איך זה יכול להיות שכולי מרגישה מתה אם אני נמצאת בתוך אמת.זה אמור להיות שאם אני בתוך אמת אז אני חיה.חיה עם חיות.אולי זה תהליכים??אבל כמה אפשר?זה יותר מידיי זמן ככה המצב רוח הזה.אני רוצה להרגיש כוחות.לא רק כוח רצון.רוצה גם כוח של שמחה.כוח של חיות.כוח לחיות.
..אנונימי (פותח)אחרונה
בלי לדעת שום דבר.בלי להבין כלום מכלום.מוצאים את עצמינו.
פפפ הלוואי הייתי יודעת להתפלל.להתפלל כמו פעם.
התפללתי היום מנחה..הלב שלי רעד.אני באמת לא ידעת מה עובר עליי.
וחשבתי אתמול בלילה שאני מתה.אז לפני שנרדמתי אשכרה אמרתי בקול אבל בשקט-'שמע ישראל אדוני אלוהינו אדוני אחד'.ולא הבנתי למה אמרתי את זה אבל אמרתי.וכמה שאני מתגעגעת להכל.ולאמונה ולכוח
..אנונימי (פותח)
לעזעזל מה ההבדל בין לצייר בצבעי מים לבין לעשן עכשיו סיגריה???????????????????????
באמת שנמאס שהכל מתערר לי כל הזמן
לכן אני רוצה שהשכל יפסיק לחשוב כי הוא לא מפסיק עם התאוריות האלו.
דיי דיי דיי אני פיזית עם גרון חנוק בדמעות
אין לי כוח כבר עם החיפושים האלה.
למה בנאדם שרוצה אמת לא מצליח למצוא ובנאדם שבכלל לא כזה מזיז לו והוא לא כזה מחפש אז הוא יודע את האמת ומוצא אותה בכזאת קלות??????????למה זה פייר???????????????????????למה למה למה.אני נקרעת.ואין.פיזית אין מה לעשות עם זה.אני צכה להוציא את הדמעות החוצה ולא מצליחה.ולעזעזל.למה מגיע לי להרגיש רע אם אני מחפשת כל הזמן????למה????אני באמת לא מפסיקה לרגע לרצות.למה זה מגיע לי לעזעזל למהההההההההההההההההההה.אני עושה הכל לעזעזל.אני עושה הכל.
אני לא יכולה כבר.אני מתפוצצת.
באלי שיהיה לי צבעי מים בידיים.תמיד.
ובאלי לדעת.דייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי באלי לדעת.אני ככ נאבדת כאן.ככ ככ ככ.
אין לי צבעי מים.באלי דמעות.אני מפחדת לבכות.מפחדת כי מידיי בכיתי אז הפסקתי את הדמעות מיום חמישי בבוקר.הפסקתי אותם כי בכיתי מידיי.ואני מפחדת להיות כמו אמא עם דפרסיה.עם מחלת נפש.אני לא רוצה להיות כמו אמא.ואמן שהיא תמות הרגע.הרגע.לא מעניין אותי שהיא תמות.אנלא אבוא להספיד.רציני כבר.שתמות לעזעזל.אולי אספיד בשביל לכבד את אבא.שירגיש טוב קצת עם עצמו.אבל מעצמי לא הייתי באה.לעזעזל שתמות שתמותתתתת.אוף באלי לבכות.הגרון הגרון אבאלה.כמה היא רעה לי וכמה אני מכבדת אותה כשאני פה.וגם את אבא.וזה כזה לא פייר לעזעזל זה כזה לא פייר.היא פיזית משפיעה עליי על המצב רוח.ומה היא חופרת עכשיו אוף.תמיד זה על הבוקר כי תמיד אני רואה אותה בבוקר ואז יוצאת לדרכי.גם כן.אני נגמרתי סופית.למה הגעתי לכאן לעזעזל למה.כל השבוע הזה היה דיכאון של החיים ועכשיו מתחיל עוד שבוע כזה.באמת שאין לי כוחות.
..אנונימי (פותח)
((אוף ולאידעת..אני מאוד דואגת.גם עליה.וגם עליה.וגם עליי.ועליו.
זה עשה לי ככ הרבה טריגרים במקביל.
לראות אותה ככה ושהיא אמרה לי שהוא לא טוב בשבילי..כשהיא באה אליי ושאלה אותי מה אני עושה איתו..והיא אמרה שהוא לא בנאדם טוב.
ולפי מה את יודעת מי טוב ומי רע בעולם הזה?באמת שכולם טובים.היא אמרה לי גם שהיא לא רוצה לראות אותי יום אחד בכפר ערבי..אמרתי לה לכי תדעי..היא כזה אמרה לי שהיא הלכה עם חצרוני בחמישי להציל מישי מאיזה כפר..כי פשוט ככה יצא.הם דיברו כזה ואז הוא היה חייב ליסוע אז היא נסעה איתו וחצרוני לקח אותה ושם אותה מהר באוטו וזהו סגרה תעסק.יאבאלה.לא,אני לא מסתובבת עם ערבי..פשוט איזה פעם בשבוע בממוצע ערבי מתחיל איתי.ואז סיפרתי לה שערבי התחיל איתי היום שוב..עוד ערבי..ערבי אחר..ואז איכשהו יצאתי מזה.אבל מה הטמטום מה.כי כאילו אני לא מבינה.כולה עברתי מהרכבת לאוטובוס.בקושי נגעתי בעיר אז מה פתאום ערבי נתפס עליי ומבקש סיגריה..אז נונו הבאתי לו..כי הוא בנאדם..וזה שהוא ערבי זה לא הופך את זה שלא אתייחס אליו.אז גלגלתי איזה אחת כי נעבעך הוא לא יודע לגלגל.ואז הוא שאל אותי אם אני רוצה להיות חברה שלו וכזה אמרתי שאני ממהרת ושעות הוא נסה להושיב אותי שאדבר איתו..קיצור לא משנה יותר מידיי לדבר..אמרתי שכבר יש לי חבר..הוא לא הבין למה זה סותר..ואחרי כמה שעות נסעתי לעיר שוב וכאילו אנלא ידעת מה גורם לאנשים לדבר איתי אבל אני מתעבת בנים אז טוסו קיבינימט מה הם רוצים ממני.אנלא כזאת מי יודע מה היפונת בנשים..
ואני דואגת.חושבת עליה המון.אני לא רוצה שהיא תיפגע.אנלא רוצה שיהיה לה רע.ואני מפחדת ש.
ונראלי אשאיר תסיגריות בבית.הם לא נראלי עושות לי טוב.אני לא ידעת.צכה לחשוב על זה.ומה אני עושה עם עצמי?אני ככ מפוזרת.ומפחיד אותי הכל.מפחיד אותי שיגעו בי.מפחיד אותי שהוא יעשה לי רע.במיוחד אחרי שהיא אמרה שהוא לא טוב.אבל מי היא שתגיד?וגם הוא לא ערבי.אבל זה לא משנה כי לא כל ערבי עושה רע.וגם לא כל יהודי עושה רע.ואי אפשר לדעת כלום בעולם הזה.כולם טובים דיי.למה מה נראה לה.ונכון,אני חשובה לה.ולכן היא אמרה לי שהוא לא טוב.אבל דיי למה אנשים חושבים על אנשים שהם לא טובים?כולם כאלה טובים.למה לא רואים בעיניים?קפצו לאש יאללה נראה אותכם גם כן.
ועשה לי ככ מדאיג לראות אותה.עם השריטות האלה.כמה שריטות ראיתי לה בידיים.כל הידיים מלמעלה עד למטה היו שריטות אבאלה כמה.זה שורט אותי בעצמי.זה שורף לי בלב מידיי.ואמרתי לאחת המדריכות שחייב לדבר איתה.לבדוק מה איתה.היא גם אמרה שהיא ישנה בשבת אפס שעות.היא אמרה שאין לה איפה לגור.אבאלה ראיתי כמה כאב היה לה.כמה סבל.כמה היא אבודה כזאת.אוף זה שרף לי.מאז אני חושבת עליה ככ הרבה.זה עושה לי שבאלי רק לחבק אותה ולקחת תכאב הזה ממנה ולהבריח את הכאבים האלו לאי בודד אנארף.קשה.שורף שלאנשים שורף.זה פתאום לראות את העולם ככה.זה מחזיר אותי אחורה.ובשבת..היה שורף מידיי.התחלתי ל.לא רוצה לחזור לשם.הכל טריגרי מידיי.
וכשהוא דיבר עליה..לא רוצה.כולם כואב להם.אוף לכולם ככ כואב.קשה לי שלאנשים שורף להם.קשה לי שיש כזאת צעקה ענקית מבפנים.ואני מרגישה את הצעקות מכל כך הרבה שאני רואה.בנים בנות זה לא משנה..היה שורף לראות אותה.והיא לא בטיפול אז בכלל..שתיהם דברו איתה.לפחות לא ראיתי אותה לבד ושמו לב.אבל בסוף,בסוף היא לבד עם הכאבים.והיא אמרה שמציאות זה מציאות אז אי אפשר להסתכל על הדברים אחרת כי דיי קיבינימט.אוף אבל מה עושים שהיא ככ צודקת במה שהיא מרגישה.אוף אני דואגת.לא כיף לי לראות אנשים שככה רע להם.ויש לי ככ הרבה בפנים.ככ הרבה מטען בפנים ואין עם מי לדבר.וגם,גם לא באלי לדבר.באלי לבד.ולא באלי לבד.אז כאילו,אנלא ידעת מה לעשות.אני אבודה מכל כיוון.וכל שבוע מחדש אותה שאלה-'לעזוב תאולפנה?'
אין לי כוחות לעצמי יותר.
באלי ל.ככ.באלי ל.ארררררר.אני לא מסוגלת יותר ל.
הראש.))
..אנונימי (פותח)אחרונה
גם אם היא יודעת לבד..זה לא משנה.
היא פוגעת.
היא אמרה שאין לי לב.וחבל שהילדים שלי ימצאו את עצמם ברחוב.
לא רציתי לומר לה שאני לא מעוניינת להביא ילדים לעולם החרא הזה.זה להעמיד אותם בזבל פה.לא אמרתי לה את זה,כי גם אז היא הייתה פוגעת בי בתגובות שלה.לא רציתי.אבל היה לי גוש בגרון.כמה שהיא לא מבינה כמה.הרגשתי חזק איך הלב שלי רועד.איך היא נכנסת לי לפרטיות מבלי שהסכמתי לזה לקרות.ואי אפשר להגיד לה שתלך לעזעזל.אז נשארתי לדבר איתה כמו זונה.והעיקר היא אומרת לי-"כשתגדלי תביני".והיא התכוונה לזה באמת.
שתלך לעזעזל קיבינימט.
חושבת שהיא בשבילי משו..היא עפר ואפר פסדר?היא לא מעניינת אותי.ודיי להדתה הזאתי דייי.לא מועיל בשום צורה.לא לי ולא לה.חבל על האנרגיות המיותרות.אני רוצה להתרחק ממנה.אני רוצה להתרחק.אוף.למה אני עושה לעצמי רע למה.לא עושה לי טוב הקשר איתה.לא.יותר מידיי אנשים מסרחרים אותי כל כך.יותר מידיי אנשים מפוצצים לי את המוח והלב.
..אנונימי (פותח)
משוחרר לי בפנים.רבי שלוימה הוא..קשה להסביר מה הוא בשבילי
למעלה מטעם ודעת ממש.
היום הזה מלמד אותי ככ הרבה דברים.
רבי שלוימה הוא מים ללב שנשרף.הוא מים.הוא מרגיע את הבפנים ומחייה לי את הלב.מחדש.מה הייתי עושה בלעדיו מה.יום רגוע.עם המון דברים ששמחו אותי.
(קשה לי שאני מרגישה פעם הכי שמחה בעולם ופעם הכי עצובה וכאובה ושרופה מבפנים.קשה עם זה שהמצבי רוח משתנים.אני משחק?אני קלף?לא רוצה להרוס את היום הזה במחשבות לא כייפיות..אבל רק..קשה לי להרגיש כל דבר בצורה קיצונית וחזקה.רוצה איזון.רוצה פרופורציות.מצד שני זה מראה לעצמי כמה הלב שלי יודע להרגיש.זה..וואו.פלא.אני כולי בוערת מבפנים.בוערת בקטע טוב מאוד.יש בי אש שעושה לעצמי אור.)
ורוצה להגיד תודה למי שברא תעולם.אם יש מישו כזה.רוצה להגיד אין סוף תודה על זה שרבי שלוימה קיים.ושיש ככ הרבה אנשים טובים בעולם שעושים לי שמח מעצם קיומם.שעושים לי טוב.שמשפיעים עם המילים שלהם בעולם.כמה כוח יש למילים כמה.רבי שלוימה היה ככ כזה.היה כוח במילים שלו.רבי שלוימה ידע למי לפנות ולתת מילה טובה לאלה ששורף להם.לאלה שלא מוצאים תעצמם בעולם.רבי שלוימה ידע לחבק.הוא ידע שכשלמישו כואב-הוא צריך חיבוק.במובן עמוק..לא כמו שאננו רואים את זה בראיה מצומצמת יחסית..והוא לא ישחרר את החיבוק אז שהכאוב ישחרר מעצמו.עד שהכאוב ירגיש שהחיבוק הספיק לו.רבי שלימה אף פעם לא שיחרר את החיבוקים שלו.רבי שלוימה ידע מה זה אהבת אמת.מה זה לאהוב כל יהודי באשר הוא.רבי שלוימה היה רואה אנשים שלכאורה מכוערים,והיה מחזק אותם בכמה הם יפים.ואז אותם אנשים היו מתמלאים אור.אור גדול.היו מוארים.אותם אנשים היו פתאום יפיי טוהר ויפיי מראה.כמה כוחות היו למילים שלו.כמה אהבה ללא גבולות.כמה רגישות.הוא היה הרב של הרחוב.כמו רבי לוי יצחק מברדיצ'ב להבדיל.רבי לוי יצחק היה הרב של הרשעים.האלה שרוצים לזרוק אותם ישר כשרואים אותם.רבי לוי יצחק לא עזב יהודי.לא משנה כמה הוא גונב ולא משנה כמה חטאים הוא עושה.כי מי יהיה הרב של הרשעים?!צריך רב כזה.ורבי לוי יצחק רצה דווקא אותם.דווקא את אלה שלא שמים לב אליהם.דווקא את אלה שמשפילים אותם.את אלה שמתנהגים אליהם רע.אךךך מוישלה גנב..מוישלה הוא איש טוב.בבפנים שלו הוא היה פלא גדול שרוצה טוב.לא משנה כמה הוא התכחש לזה.אני יודעת שהוא רצה טוב.רבי שלוימה היה להבדיל כמו רבי לוי יצחק.הוא ידע מי צריך אהבה.ידע מי צריך חיבוק ומילה טובה.ידע לתת את כל כולו.אךך רבי שלוימה אךךך.זה לא נגמר.רבי שלוימה קיים כאן.הוא פועל.ופספוס ענק שלא ראיתי אותו בחיים שלי.אם יש מישו שאני רוצה לראות עכשיו זה את רבי שלוימה.ולשתוק איתו.השתיקה הזאת אומרת הכל.
רבי שלוימה משנה חיים.הוא מרגיע את הלב השרוף.הוא מדליק את הלב שלי מחדש.מחדש.
..אנונימי (פותח)
ולהיות רעה ורעה ורעה ורעה ולטעות ולטעות.
מתי זה יפסק?מתישהו אהיה טובה?דייי אני שונאת את עצמי כל כך.
סליחה וסליחה וסליחה וסליחה.
מתישהו ארגיש שאני לא צכה להתנצל על הקיום שלי?כמה שאני רעה כמה כמה כמה.ולא באלי גם שאנשים ירגישו שזה מניפולציות.לכן שותקת ולרוב לא מבקשת סליחה.כדי שלא ירגישו צורך להגיד-"הכל בסדר"..וכו וכו.כי אני מדברת מהבפנים.כי אני באמת מרגישה רעה.זה לא ממקום של מניפולציות,ולא ממקום שיגידו לי-"לא,לא.את טובה.את טובה".כי זה לא העיניין.אני לא מחפשת שירגיעו אותי ושיגידו שאני בסדר.או ירגיעו אותי שהכל טוב ושלא עשיתי כלום..אני רעה ולכן מבקשת סליחה על מה שאני עושה..ולא באלי שאנשים ירגישו שזה מתוך מניפולציות.אז מתכווצת.ולרוב לא אתנצל.למרות שאני הכי רוצה.הכל מטומטם ואני נאכלת מכל כיוון אפשרי.כשאני מבקשת סליחה,אני רק רוצה שישימו לב לזה ששמתי לב לעניין ושידעו שלא באלי לחזור על מה שעשיתי.ושאין בי כוונות רעות.ושזה בטעות.שידעו.סליחה לא עוזרת לבנאדם שפגעו בו.שפגעו בו חזק.אבל בכל זאת.אולי זה כן מה שהבנאדם ירצה לשמוע.לפעמים זה כן מרגיע שמקשים ממני סליחה למשל..כי זה שבקשו סליחה אז זה מרגיש לי ששמו לב שהם היו לא בסדר..שהם מודעים למה שעשו..גם אם אני לא סולחת,עצם זה ששמו לב ונהיו מודעים-זה מרגיע בפנים.
ודיייי אני באמת לא רוצה לדבר עם אף אחד.גם לא באולפנה וגם לא בשום מקום.זה מסבך אותי.לא רוצה להזיק.לא רוצה.אני מזיקה כל הזמן.
צריכה ערק ולשתוק כל החיים.לפחות לבנתיים.
לא עובד לי.כי אני בנאדם.ובנאדם בסוף צריך חברים ואנשים.למה אני בנאדם פה?לא רוצה לעשות רע.לא רוצה.אוף דייי.