נמאס כבר.
..אנונימי (פותח)
השעה מאוחרת, הרחובות ריקים מאדם
לאורך הטיילת הפנסים דולקים ואפשר לראות את הים
ואתה מרגיש, שאתה האיש הכי בודד בעולם
מוצא את עצמך הולך נגד הרוח
אף מכונית לא עוברת גשם שוטף את העיר
הרוח מתגברת ועושה שמות ברחוב שאתה מכיר
ואתה שיכור שרועד מקור נכנס עם הראש בקיר
אתה לא היחיד שהולך נגד הרוח
הולך נגד הרוח, המדרכה מתנדנדת
אני סומך על הגשם שימשיך לרדת
שיימשך הלילה, אהובתי אל פחד,
תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר
הולך נגד הרוח, המדרכה מתנדנדת
אני סומך על הגשם שימשיך לרדת
שתעלה השמש, אהובתי, אל פחד,
תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר
(אפשר להתגעגע לשירים של פעם)
| הולך נגד הרוח, המדרכה מתנדנדת |
| אני סומך על הגשם שימשיך לרדת |
| שתעלה השמש, אהובתי, אל פחד, |
| תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר |
| נגד הרוח נגד הרוח הווווו |
| נגד הרוח נגד הרוווווחחחח |
..אנונימי (פותח)
אני לא אוהבת כלום שככה
נמאס לי לעשות את הדבר הנכון
נמאס לי להיות חזקה
אני רוצה להשאר
ולומר הכל
להשאר.
אני גם רוצה.
למות.
גם לי שורף הכל
ותמיד קר לי
גם לי מתגעגע
גם לי יש דמעות
אני גם רוצה למות
וגם להיות בירושלים
אני גם רוצה הכל
אני לא אוהבת להכאיב
ולהיות קרה
ואגואיסטית
ומעצבנת
ולהוריד את כל הרוח מהמפרשים
ולא להבין כלום
ולהכריח אחרים
ולהביא אותך לכאן
ואתה שונא אתזה
ואני שונאת אותי. הכי חזק שאפשר.
אני שונאת אותי.
ואותך לא.
..אנונימי (פותח)
באלי רק לומר שתרגיש טוב.
@אני מקליד...
ואתה לא אגואיסט, גם בגלגול הבא
(ותגיב באנונימי אם תראה את זה מתישהו)
אממאנונימי (3)
אני חושב שכן אבל. ויש בזה הרבה מהחיצוניות שאני נמצא בה. ולא בהיות של עצמי. אני לא מדבר על יצירת זיקה בכלל. אלא בכלל. ההיות הפנימית מפולשת. מפוחדת וקרועה מכל כיוון ושועלים מהלכים בה. והכל מפחד ונרתע. והמקום האישי העליון, הנשגב נמחק לו איפושהו בדרך. ואני לא נוגע. והעצמי שלי מבולבל וחסר ייחוס ואמון עמוק בעצמו. בסדר מלעשות
--מושימי