פורום ריק ומוסתר (עמוד 1038)

אתה מבין?

היא שואלת את זה עשר פעמים כי היא יודעת שהוא לא.

אז אני כן מתקדמת. התקדמתי כלכך משנה שעברה.

לא רק השתקמתי וריפאתי את הפצעים שפצעתי את עצמי.

גם

אבל גם התקדמתי באמת.

כלכך שימח אותי לגלות את זה אתמול.

אני לא באמת אוהבת להיות עצובה,

אני אוהבת שקל לי

עברתי הרבה אתמול. נראה מה יצא עם זה.

כסף. הרבה כסף.

(נחמד שיש פורום שאפשר לכתוב בו גם את המחשבות המאד לא נאצלות שלך)

אז זאת היא.

כן, הפאדחנית הזו שצוחקת לפעמים מכל דבר סתם כי כיף לה.

 זו היא. ההיא שכבר מתחילת שבט מנסה לחשוב איך להביא לה משלוח מנות בלי שתפגע.

ההיא שכבר מתחילת אדר יודעת שתשלח לה הודעה כאילו במקרה היא ליד הבית שלה ואם היא רוצה ש"נדבר קצת ונעביר משלוח.."

וזה בלי שתשים לב למה למען ה' היא נמצאת בשכונה נידחת בירושלים.

היא שחושבת לאיזה אנשים אף אחד כמעט לא מביא להם משלוח מנות ומנסה לחשוב איך להביא להם.

להכניס קצת שמחה לאנשים שאין להם בחג השמח הזה.

היא זו ההיא עם משפחה מדהימה וחברות מהממות שכיף לה להיות איתן.

הילדה ההיא. דווקא היא.

ממ.. איך זה יכול להיות שדווקא לה אין איפה לאכול?! איך אחרי שהיא כל כך עוזרת ופתאום מגיע השלב שהיא קצת צריכה עזרה אין לה איפה להיות? אין לה מקום נורמאלי לסעודת פורים.

כשכולם ישבו עם משפחותיהם בסעודה הכי יפה ושמחה היא תשב ב.. ממ.. היא בהחלט לא יודעת איפה. איפשהו שלא נראה לה הכי כיף בעולם. לא, לבד היא לא תתן לעצמה להיות. אבל מצד שני גם להרגיש נזקקת זה ממש ממש לא כיף לה.

היא לא רוצה לבקש מאנשים, אבל גם לא נראה לה שיהיה אפשרות אחרת.. ברור שאם היא תספר את זה לחברות הן יזמינו אותה. אבל.. לא נעים לבקש. זה מרגיש גרוע ונורא. מרגיש כאילו היא עניה לרגע.

גילית את זה במקרה בחיבור של שני פריטים שקראת בשבוע שעבר, המוח רץ שעות נוספות והלב נקרע, אבל אין שום דרך להגיב ולהתייחס לזה כי "מאיפה אתה יודע".

אני לא נמצאת בשיעורים שלך לא כי קשה לי להתרכז,

לא כי אני יושבת מאחורה,

לא כי אני חכמה ומצליחה בלי זה.

אפילו לא בגלל שהשיעורים שלך משעממים אותי.

אני לא נמצאת בשיעורים שלך

כי אני שונאת אותך

שונאת

שונאת

שונאת

עד שאני לא מסוגלת להסתכל עליך