עיניים רעות עיניים רעות הן רודפות אותי
כואב לי בלב
נס שיש את המקום הזה. לפחות לפרוק יכולה.
אני מטומטמת.
אני יודעת.
עכשיו גם לא יכולה ללבוש את השמלות האלו.
לא רק כי זה.
גם כי זה.
ההרגשה הזו מתפשטת
עוטפת
חונקת
הרגשת בדידות כזו
שבדברים שבאמת צריכה- אין לי את מי לשתף.
ולא כי לפני כן היה.
פשוט כי אין.
כל פעם שיש משענת, הוא לוקח לי אותה
ברגעים הכי קריטיים
ומשאיר אותי לבד.
להתרסק.
למה?????????
ואם זה לא מספיק גרוע- גם היא לא תהיה פה השבוע.
ויום חמישי...
יום חמישי ארור.
כ"כ אין לי כח אליו.
אין לי דרך לעבור אותו שפויה.
נמאס לי מזה כבר.
יש לי משענות שאני לא באמת יכולה להישען עליהן.
זה לא טוב.
והכי קשה
להעמיד פנים שטוב לי.
משקרת לכולם.
כן, גם לעצמי.
אבל לא יכולה להיות חלשה מול אחרים.
וזה סוחט לי את הכח שעוד קיים
ותיכף זה ייגמר.
אני אקרוס.
לא יהיה לי כח אפילו להעמיד פנים.
וכולם ידעו.
לא רוצה!!!!!!
ונמאס לי.
באמת שנמאס לי.
אני מרגישה גלגל מפונצ'ר.
כל הכח שלי הולך לאחרים.
או לכלום.
אני נגמרת כבר.
ואין לי כח. כ"כ לא.
וצריכה לדאוג לאחרים. ולא רק לעצמי.
אפילו ממנו, אני לא יכולה לקבל כוחות.
מה עושים????
אם את שואלת אותי, כשמדברים על התבודדות אז זה לא רק ברסלב, לדבר עם אבא כל אחד צריך וזה משחרר משהו מפחיד, בהנחה מנסיון!!!
נכון שכל האחרים זה משענות זמניות.
אבל הוא לא עוזר לי מספיק.
אי אפשר לסמוך עליו.
אני פונה אליו עם הקשיים שלי ובכלל לא אכפת לו. הוא מתעלם ממני.
ואי אפשר לקבל ממנו תשובות.
נכון שלפעמים אנחנו מרגישים מרוחקים כאילו הוא לא רוצה אותנו, אבל מסתבר שיש לזה שם- "מוחין דקטנות", כן זה לא רק השיר של שולי רנד זה ממש המציאות שלנו.
מוחין דקטנות זה זמן שבו אנחנו מרגישים הכי רחוקים ממנו אבל עדיין רוצים ומחפשים. זה לא דבר חדש אבל התרופה לזה נמצאת בתוך זה ממש.
כמו שחייל קרבי לשם הדוגמא ילך לפסיכולוג כדי לשחרר את כל המטען הרגשי שלו למרות שהפסיכולוג לא באמת עוזר אלא פשוט יושב ושומע ומהנהן אבל למרות זה אותו חייל ילך אליו שוב ושוב כי אומנם הפסיכולוג לא עזר לו אבל זה שהוא הוריד את האבן מהלב למישהו גדול ממנו ועם חוכמת חיים כדולה ממה שיש לו, זה כבר עוזר ולכן הוא באמת חוזר.
זה עדיין לא יעזור במאה אחוז וודאי שזה קשה ולפעמים גם סוג של מרגיז, כמו שילד יבכה שאבא שלו צעק עליו שלא יגע בפלטה אבל במציאות הוא יגדל ויבין ויעריך את זה. ככה גם אנחנו יום יבוא ונגדל וכל אחד ימצא את הנקודות טורפה שלו שכואבות לו והיום הוא מעריך אותם ומודה לאבא שבשמיים על זה.
מה שבטוח שתמיד זה כיף לפרוק ובמיוחד כשיודעים שזה מישהו שאם ירצה יוכל לעשות הכל ממש, כל יכול כפשוטו ולא כמטפורה.
בסוף, בחיים, אנחנו המשענת של עצמנו. כמובן שקודם כל השם יתברך ומה אנחנו בלעדיו אבל המשענת, האושר, השמחה, תלויה אך ורק בנו ולא בגורמים חיצוניים.
ואומר לך **** הגיע הזמן לגדול יש לך טוב עוד לפניך יש מטרות להציב ולהגיע יש לאן לשאוף
זה קשה זה כואב אבל זה בסדר זה טבעי זה כאבי גדילה
כי לאלו הקופצים מצוק אלוהים נותן כנפיים
ויש לך כנפים יש לך לאן לעוף
אני דפוקה.
נכון שאני דפוקה?
יש בי משהו שרוצה לחזור לאז.
4 חודשים אחורה.
הייתי אז בשפל.
ידעתי!!!
הוא שוב מגיע!
למה, מה נסגר??
היי כאב
שלום לך
מה אתה רוצה ממני?
מה אתה מנסה להגיד לי?
אני יודעת. אוקיי. מסתירה מעצמי.
אבל לא רוצה!!
גם אם רע וקשה וקרוב לקצה
אתה בטח תראה
אם תשאל אז הלב יענה..
**************
שאלתי אותו.
הוא ענה.
זה אמיץ מצידי ששאלתי אותו. נכון?
וכל הכבוד לו שענה.
למרות שקשה לו.
ובלילה בלילה
בשעות הקטנות התפילות הפשוטות מבקשות
בלילה בלילה
לחכות לתשובות כדי למצוא עוד סיבה לקוות...
**************
אני אוהבת את השעות של הלילה.
רוגע פנימי מנסה להיכנס
אחרי שיום שלם אני לא נותנת לו לבוא.
גם בלילה אני לא רוצה לתת לו
לא מוכנה לשחרר
רוצה להשאיר את השליטה אצלי.
קשה לי שיגיע הרוגע והטוב...
אבל בלילה אני חלשה. אז הוא בא.
ואני בכלל מנסה ללמוד.
אתמול בקושי הצלחתי ללמוד.
היום מצליחה קצת.
אבל לא מצליחה להתרכז...
עדיין.
אינסוף מחשבות שמציפות אותי.
המח מתפוצץ מרוב מחשבות.
איך עושים בו סדר??
שומעת שירים שקשורים אליו.
זה קצת עוזר.
וקצת מכווץ את הלב...
אבא
תשלח לי דחוף כוחות
אני קורסת
אני עטלף עיוור
צועק את חיי בחושך
אני ישן וליבי ער
אני נרקומן של אושר
כותב בלילה שיר
זה מנקה ממני עצב
כשנגמר לי האוויר
אני בוכה לבד ברכב
ואת בוכה בפנים
אני רואה אותך נשרפת
את מפחדת להסכים
שזו לא סתם תקופה חולפת
אני כותב בלילה שיר
זה מנקה ממני עצב
כשנגמר לי האוויר
אני בוכה לבד ברכב

זו המסקנה.
גם אם אגיד לו, הוא בכלל לא יבין אותי.
אני יודעת.
זה קרה כ"כ הרבה פעמים כבר.
אני צריכה מישהו שיכיל. שיקשיב. שיתמוך. שיעודד. שיעזור.
אוף.
למה אין אנשים כאלו בעולם??
לפחות לא בסביבה שלי...
אני צריכה מישהו להישען עליו.
מישהו חזק מספיק.
שיוכל להכיל אותי.
שאדע שהוא שם בשבילי.
שאוכל לפרוק הכל וגם לקבל ממנו תשובה.
אין לי כזה.
איך משיגים???