מותר לי לבכות.נקודונת.
..נקודונת.
להבין למה עדיין לא הצלחתי למצוא אולפנה למרות שהכל כל כך ברור.
להבין עד כמה סיבות דפוקות, יכולות להיות מכריעות כל כך.
ברמה שאני לא מסוגלת לסלוח להם.
לא מצליחה למצוא דבר כל כך ברור וצפוי.
כואב להבין.
..שחר.
..נקודונת.
כמו שבחיים לא פרקתי.
וזה הקל?שחר.
אני לא יודעת.נקודונת.
מעניין.שחר.
מה מבלבל אותך בזה?
..נקודונת.
אני לא יודעת כלום כרגע חוץ מזה שאני רוצה לברוח מעצמי.
הוא מסובך.שחר.אחרונה
<>פרפר נחמד&
אני בורחת מעצמי
עכשיו זה השבועיים שאני צריכה לומר לכולם שלום להכנס לעצמי ולטרוק את הדלת שהמפתח אצלי ביד.
..מאדמוזל
אני לא כותבת רק כי אין לי מה לכתוב
פשוט ריק לי הלב והמח, יש בי הכל ואין בי כלום יכול להיות שזה מה שאני?
זה מבחיל
אוף.יהדות=דרך חיים
כמו נייר שכלה מהאש
נאכל לאט לאט
כך גם לבי נשרף לו לעיתו
ולא מחמת השמש
או שכן
אבל קשה לראות סיפור מעשיות במציאות
הפער בין הרצון למציאות
וואו כמה שהוא שוחק
ושובר
ומתסכל
וכל מה שעובר, הוא רק שוחק יותר
וכל התקדמות בקושי נראית לעין
או שהיא נגדעת מהר מידי
ואוף.
פשוט אוף.
ב"ה 
..אני מקליד...
עם עלה כותרת אחד סגול דקיק
וכמה מילים שאומרת לי הכל
בוראות קיום מהזעקה של הלבד
של חתימה עגולה כתובה מאחורה
מיד רושמת של מישהו שאוהב
ואפילו אתה לא יכול לכתוב
אחד קטן לעצמך
גם לא פתק נעוץ על הקיר
ואתה נרדם בתהום
והכל מוצף בה
ואתה נאבד
בכוך ריק
שלך.
נראלי הקושי הגדול בלדון לכף זכות, הוא כשאתה מרגיש חסראישיות
"אבל מי שטוב לו לצלול בים סכלותו וירד מטה מטה -קמנו ונתעודד
בס"ד
אינו צריך ליגע גופו ולא לבו, יתרוקן מכל תנועה, והוא ירד למטה באופן טבעי" (מו"נ ח"ב פ"י)
בינינו, נשמע אחלה
מחברת מחברתקמנו ונתעודדאחרונה
בס"ד
כמה שהיא קרובה - היא כל כך רחוקה.
אבל אני אלך לכתוב בה בכל זאת.
..נקודונת.
אבל.. יש משהו כנראה.
סופסוף.
ודיברתי איתה, למרות שאני שונאת לעשות את זה.
אמן שאני אהיה כבר אחרי זה.
נמאס לי. שיגמר כבר.
כשאין ברירהטוב נו..
ועושים משהו כי חייבים לחיות.
..
גאה בעצמי.
וכי אפשר להדבק בתלמידי חכמים?קמנו ונתעודד
בס"ד
והלא הם אש אכלה
ממתי הפועל 'לרחם' הפך למילה גסה.פסידונית
זה מוזר.
..גלידת לימוןאחרונה
מהיום שבו אנשים התחילו להשתמש בו בהקשרים מוזרים ובלי פרופורציות
..טוב נו..
בחיפוש אחר הגדרה לריק. מישהו?
אינות.פסידונית
יש לי משפט ישן שצץ לי בראש בשיעור היסטוריהלא נשברים!
זה חיפשתי. תודה!טוב נו..
משפט שאני המצאתי חחחלא נשברים!
לא חיפשתי אותו במילים שלו,טוב נו..
חיפשתי את התוכן שלו. הוא ממש יפה.
העדר קיים.במבה.אחרונה
לפעמים קשהמשה
ואז מגלים שמישהו שקשה לו, נמצא במסלול דומה לזה שעברת כבר.
והלוואי ויצליח...
.....אור מ
לצרוח שלא
כל כך חזק עד שאלוקים יתעורר מהעילפון
ויבהל
לצרוח שאני לא רוצה ולא רוצה ולא רוצה
כמו אותה ילדה שלא רצתה שאמא תלך
אבל היא בסוף הלכה
עם אבא
לצרוח שקשה לי
כן.
ולצרוח כשאני צוחקת שזה לא
ושיש מקום טוב יותר שם למעלה
ולמות מבפנים כשהבנת שהחתכים והדם והכאב רודפים אחרייך בסיוטים
בפחדים-
שאולי הכל יעלם.
(שהיא והוא)
לצרוח שאני מתחרטת
#עידוד עצמיאור מאחרונה
אני כאן
לחטוף את המכות
כשאין לך כוח לעצמך יותר
ואת צריכה לפרוק
אני כאן
תמיד מוכן לבנות
אז זה בסדר אם אני אחראי
על כל הכישלונות
אני כאן
גם כשרחוק מאוד
מחזיק את אדמתינו
שלא תתחיל לרעוד
בלילות
אני שומר מקום
אני אחיה עם השדים שלך
רק תשמחי היןם
אני כאן
בכל העצבויות
בונה עולם לכאבים שלך
ולמילים קשות
אני כאן
עשיר בצלקות
אני אקנה את הדמעות שלך
שלא תוכלי לבכות
אני כאן
ואני בוחר לשתוק
הרי השקט הוא מציף הכל
חודר הכי עמוק
ובין צער
לבין חיוך מתוק
בסוף זו רק הכוונה טובה
שתלך הכי רחוק
אני כאן כשלא בא לך להיות
להציע שלום ולכבות ת'שריפות
אני כאן כשהרוח תיסער
כשאין כוח לחיות וכשכלום לא נישאר
אני כאן
לחטוף את המכות
כשאין לך כוח לעצמך יותר
ואת צריכה לפרוק
אחחחח גושןןן)
בא לי להיות גיבורה ולצרוח את זהלא נשברים!
..דמע
מטפל: הבנתי, בוא נמשיך בסשן,אתה יכול לחשוב חיובי?
דכאוני: יענו משו טוב?
מטפל: כן, לדוגמה, אני מחר מקבל מסתיק ואני יהיה שמח, זה יכול להיות מכול תחום
מטפל:כן, משהוא שקורא לטובה, שאתה אוהב אותו.
דכאוני: אה.. מממ.. משהוא חיובי, חיובי... ממ שכולנו נמות בסוף?
..טוב נו..
המחשבות שלי שינו לי את השפה. אני לגמרי מדברת אחרת מאז שהן הגיעו.
זה מפחיד מאד. ולגמרי לא טוב. למרות שהשינוי חיובי.
אתם יודעים?שחר.
אני לא רוצה ששבוע הבא יגיע.
אני גם לא רוצה את זה שאחריו.
אני רוצה לדלג עליהם ולדלג על השנה הזו בכלל.
יש לי פחד מדברים לא ידועים.
זה מוריד לי את הביטחון העצמי קרוב לאפס.
כן, יש לי ביטחון עצמי, אני יודעת לדבר, להגיד מה אני רוצה, מה אני חושבת.
אבל כשלא מוכר לי אני מתכווצת. נכנסת פנימה. נעלמת.
הנפש שלי צורכת כפליים כוחות כדי להתמודד עם הלא מוכר.
זה מעייף אותי, מתיש אותי.
וככה הכל נעשה קשה יותר, ואני שוב רוצה לחזור להיות ילדה קטנה מתחת שמיכה בחושך.
הסתכלתי בהודעות הישנות שלי.
איזה פחד מה שהולך שם. כל אחת שוקלת יותר מידי.
אני מתגעגעת לדברים שהיו, אליו, ואליה.
אני מפחד מדברים שהולכים לקרות.
ובנתיים.. מדביקה חיוך ומתלבשת יפה, שיהיה.
וואו.הלהבה והברוש..
מוכר לי מאיפשהו.
תודה.
פופשחר.
תודה שסיפרת לנוגלידת לימון
הפחד מהלא נודע בעיני הוא הפחד הכי מפחיד ורלוונטי,
אבל אז כשמסתכלים על מה שהפחיד אותנו במבט לאחור, כשכבר יודעים את הלא נודע הפחד הזה הופך להיות לא רלוונטי בעליל.
ובסופו של דבר כולנו יודעים את הלא נודע, גם אם אנחנו מתמודדים וגם אם אנחנו לא.
ומותר בזמנים שהפחד משתלט לחזור להיות ילדה קטנה שמפחדת, להתחבא מתחת לשמיכה בחושך. זה מותר.
..
בינתיים את מדהימה אותי.
את מהממת
העלית לי דמעות עכשיו.שחר.
מעניין מה את אומרתקול דממה
שחר.אחרונה
אנחנו מפחדים להרגיש.נחל
כי אחרי שהרגשנו הרגשנו שאנחנו מתים.כי אין פיסבוק
זה כי אנחנו נבהלים מזה. מותר להרגיש.נחל
מותר וכואב וכיף וזה מבלבל, והבילבול כואב סוחב וסוחף עדכי אין פיסבוק
שמשאירך נתול כוחות.
נכון. אבל לפחות הרגשנו.נחל
|לא אוהב להרגיש| או בעצם |אוהב להרגיש אהוב|כי אין פיסבוק
אין אחד שלא אוהב להרגיש.נחל
פעם הרגשת אהוב?
כ, אבל מה שכואב זה הפספקטיבה שאתה נותן לדברים בחייםכי אין פיסבוקאחרונה
את הטון בחיים שלך לרגשות מסויימים.