אל תפריע
לקוצים שלך
לשרוט את רגליי
אולי חבל שאין פה אנונימיפסידונית
..ימ''ל
אולי.
יש קשר בין הכותרת לתוכן?
יש קשר בין הכותרת לתוכן?
בוודאי.פסידונית
אממימ''ל
טוב.
רק אומר שאהבתי את הניסוח, יותר מזה אני לא בטוח שהבנתי.
רק אומר שאהבתי את הניסוח, יותר מזה אני לא בטוח שהבנתי.
תודה 
פסידונית
אם כי נראה לי שלא הבנתי לגמרי את המחמאה.
פשוטימ''ל
אהבתי את הסגנון של הכתיבה הדימוי וכו'.
אה 
פסידונית
יהא זה לזכרה של חווה אלברשטיין אלופת הניסוחים
ימ''ל
שוב זה קרה לי, חשבתי שזה שלך
כן, הבנתי פסידונית
שוב? 
כןימ''ל
זה כבר קרה לי פעם, אפילו פעמיים נראה לי (לא איתך).
זאת הסיבה שאני תמיד שואלת לפניפסידונית
צא ולמד 
ימ''ל
מקסימום החמאתי בחינם, לא באמת נורא.
ויש החולקיםפסידונית
אבל בסדר
(כלומר קצת באסה לקבל מחמאה ואז לגלות שאתה לא באמת ראוי לה )
ויש חולקיםימ''ל
(כלומר עצם זה שהאמנתי שהטקסט הזה היה שלך אומר שאני מעריך שאת מסוגלת לכתוב כזה, פחות משנה מי כתב בפועל 
)
)
פסידונית
זאת הייתה לוליינות
ואחת לא רעה בכלל.
ימ''ל
חן חן.
אם כן נותר רק לתהות אם התכוונת לאותה המשמעות שהיא התכוונה. אבל לא סתם כתבת בלשון כזו אז נתהה בשקט.
אם כן נותר רק לתהות אם התכוונת לאותה המשמעות שהיא התכוונה. אבל לא סתם כתבת בלשון כזו אז נתהה בשקט.
מוזמן לתהות בשקט (וגם בחושך על הדרך)פסידוניתאחרונה
מניחה שכן. רק בהפוך.
מלחמת מצווהטהר ליבנו
בהתחלה היית קשה להשגה
אבל אני המשכתי לרדוף
נשכתי שפתיים, לא הסכמתי, לוותר
בסוף נענית לי, והסכמת, להיפגש
משם יצאנו לדרך ארוכה
מלאת מהמורות וקשיים
מכל מהמורה יצאנו מחוזקים
לאחר כל קושי הרגש התבהר
רציתי לגלות את כל סודותיך
רציתי לבקש את ידך לעד
אבל
במה דברים אמורים, במלחמת הרשות, אבל למלחמת מצווה הכל יוצאין.
אפילו חתן מחדרו
וכלה מחופתה
אבל אני המשכתי לרדוף
נשכתי שפתיים, לא הסכמתי, לוותר
בסוף נענית לי, והסכמת, להיפגש
משם יצאנו לדרך ארוכה
מלאת מהמורות וקשיים
מכל מהמורה יצאנו מחוזקים
לאחר כל קושי הרגש התבהר
רציתי לגלות את כל סודותיך
רציתי לבקש את ידך לעד
אבל
במה דברים אמורים, במלחמת הרשות, אבל למלחמת מצווה הכל יוצאין.
אפילו חתן מחדרו
וכלה מחופתה
תסכולא-לדהיד
למה למה למה למה למה בראת אותי כל כך דעתנית?
ואם ככה רצית, אז למה למה למה אני כל כך שונאת את זה?
נמאס לי להיות חכמה
נמאס לי לראות תמיד את הצד השני בכל דבר
פעם היה יותר פשוט. בקרוב אצא בע"ה.
הו.פסידונית
זה נורא
נורא
אני.
קללה? הרי זה מבורך כל כך..נקדימון
רק צריך לדעת לנתב..
וואופועל במה
זה כ''כ אני
וואו. לראות את התכונה הזו כשלילית...משה
ככה זה כשרואים את שני צדדיו של המטבע...חוני המעגל פינות
ויוסיף דעת יוסיף מכאוב
נדמה לי בשם האדמור מקוצקנקדימוןאחרונה
מובא בשמו כמדומני:
יוסיף דעת - יוסיף מכאוב. והעיקר שיוסיף.
יוסיף דעת - יוסיף מכאוב. והעיקר שיוסיף.
התפרקתי,נקודונת.
השברים מפוזרים על הכל,
כל מקום שעברתי.
כל מקום שהייתי.
בכל מקום יש חתיכה ממני, שמדי פעם אני חוזרת אליה, אל החתיכה הזאת.
חוזרת ומתגעגעת לכמה רגעים.
ו.. וואו. כמה שאפשר להתגעגע.
וזה כואב. ושורט.
ולפעמים, אני חוזרת לכל החתיכות ביחד.
ואז מרגישה את הפירוק לגמרי.
ואז אני אןספת את כל החתיכות אלי, ומחבקת את כולם לרגע.
נותנת לעצמי להרגיש את כולם.
להרגיש את עצמי.
אני אוהבת את החתיכות האלה.
אני כואבת את החתיכות האלה.
אני רוצה להבין אותם.
יום אחד אני אאסוף את כולם, את כל החתיכות, אני אדביק אותם על הקיר ואראה את הכל. מסודר, יפה, אמיתי.
אולי אני לא רוצה לראות.
מפחיד לראות.
ואולי, לראות אותם מחוברות, יגרום לי להישבר לעוד חתיכות.
אז אולי כדאי להשאיר אותם ככה, מפורקות, ולחזור אליהם. מידי פעם.
ולהתגעגע. ולאהוב. ולהבין. ולחבק.
כל מקום שעברתי.
כל מקום שהייתי.
בכל מקום יש חתיכה ממני, שמדי פעם אני חוזרת אליה, אל החתיכה הזאת.
חוזרת ומתגעגעת לכמה רגעים.
ו.. וואו. כמה שאפשר להתגעגע.
וזה כואב. ושורט.
ולפעמים, אני חוזרת לכל החתיכות ביחד.
ואז מרגישה את הפירוק לגמרי.
ואז אני אןספת את כל החתיכות אלי, ומחבקת את כולם לרגע.
נותנת לעצמי להרגיש את כולם.
להרגיש את עצמי.
אני אוהבת את החתיכות האלה.
אני כואבת את החתיכות האלה.
אני רוצה להבין אותם.
יום אחד אני אאסוף את כולם, את כל החתיכות, אני אדביק אותם על הקיר ואראה את הכל. מסודר, יפה, אמיתי.
אולי אני לא רוצה לראות.
מפחיד לראות.
ואולי, לראות אותם מחוברות, יגרום לי להישבר לעוד חתיכות.
אז אולי כדאי להשאיר אותם ככה, מפורקות, ולחזור אליהם. מידי פעם.
ולהתגעגע. ולאהוב. ולהבין. ולחבק.
אני לא יודעת אם אני רוצה אותם,נקודונת.אחרונה
את החתיכות האלה.
אבל אני חייבת אותם.
הם חלק ממני.
חלק חשוב.
הלוואי שכשהם יתחברו, התמונה באמת תהיה יפה. הלוואי שהיא תהיה שלמה, שלא יהיו בה חורים.
כי בנתיים זה נראה שיש בה, חורים ענקיים. מכוערים. גזורים בגסות.
אבל אני חייבת אותם.
הם חלק ממני.
חלק חשוב.
הלוואי שכשהם יתחברו, התמונה באמת תהיה יפה. הלוואי שהיא תהיה שלמה, שלא יהיו בה חורים.
כי בנתיים זה נראה שיש בה, חורים ענקיים. מכוערים. גזורים בגסות.
צירופי מקרים מטורפיםפסידונית
גורמים לי להרגיש שמישהו ישב וצירף אותם בשבילי
ושהוא גם רוצה שאדע את זה
וזה נחמד ונורא ביחד.
אתם יודעים משהו?פסידוניתאחרונה
אף בן אדם לא נולד בלי כלום
הוא נולד עם עצמו, שזה מכשיר די מדהים
זה גוף שמתפקד - מסוגל להזיז דברים ולבנות דברים ולשבור דברים ולראות ולשמוע ולהריח ועוד המון דברים מגניבים
זה מוח שפועל - מסוגל לזכור אירועים ולצרף מילים זו לזו ולבנות הקשרים ולעלות על רעיונות חדשים ולקלוט רעיונות חדשים פחות ו-וואו, זה המון.
הארה קצת בנאלית אולי, אבל כנראה זה מה שגורם מבחן באנטומיה.
לחזור לפעם זה מפחיד.נקודונת.
ומפחיד כמה שזה דומה.
וחסר סיכוי.
וחסר סיכוי.
זה היה צפויפועל במה
האם כל הפרגון הזה הוא טוב או שהוא סתם צביעות?
אי אפשר לדעת
רק לסמוך על מי שאתה מכיר
ותודה
היא התפרקה.נקודונת.
וזהו.
היא לא מתכננת לדבר יותר.
אין. לה. תשובות.
אין לה כלום.
הדבר היחיד שהיא רוצה זה שקט.
רק שקט.
אלוהים.
היא לא מתכננת לדבר יותר.
אין. לה. תשובות.
אין לה כלום.
הדבר היחיד שהיא רוצה זה שקט.
רק שקט.
אלוהים.
המון מילים. המון.נקודונת.
הם אפילו לא יוצאות.
כואב לי לדבר.
כואב לי לשתף.
כואב לי להגיד.
היא לא תעזוב את זה.
היא לא.
כואב לי לדבר.
כואב לי לשתף.
כואב לי להגיד.
היא לא תעזוב את זה.
היא לא.
רגעיםאני מקליד...
ובעצם,
הכל מסתובב לו בגלגליו של שעון
ונשזרים בו חוטים דקיקים
בדרכך שלך הן מופיעות לפעמים,
חודרות את הערפל הזה החלול
תופסות בו קצת מקום לנוח,
להרים רגליים בתנוחה נוחה
מתפזרות לעבר.
ונהרות כבר בוקעים, נהרות של תקופה
סוחבים בגופם מצבורי רגע
חולפים מתחת לזגוגית העין בביישנות
מדודה,
ואתה חוזר,
נוגע בהתהוות
השפתיים קופצות
רוח מלוחה נספגת בחלל הפה
ממוססת טעמים.
ושיר נאנק
מתפתל בעצמו
מנגן עוד נים
בכמה אותיות של אנחנו.
..כי אין פיסבוק
קצת שוברים שגרה באמונה טובה
קצת ממשיכים בטעות בהתניה
שהדברים הדפוקים באשמתי
ואלה שלאכנראה שגם לא בזכותי
בסדר חיים חיים מלאי חלום
ובין אתמול למחר חיים את היום
בין דמיון למציאות יש רגשות
שלא מניחות לאובד העצות
אוהב עדין וחושב בקטנות
על מעשים נלוזים וטעויות
הו. זה יפה.פרח קפואאחרונה
נבד לי הכח לעשות דברים.נקודונת.
אמן והדברים יעשו מעצמם.
זה כבר לא תלוי בי.
אין לי דרך לעשות כלום.
הלוואי ויכלתי לבאוח מעצמי.
אני דפוקה. אלוהים.
זה כבר לא תלוי בי.
אין לי דרך לעשות כלום.
הלוואי ויכלתי לבאוח מעצמי.
אני דפוקה. אלוהים.
מסקנה*בננית*
כשאתם מרגישים שנגמר לכם הכח אל תמהרו ללכת למסקנות מרחיקות לכת. אולי צריך לנוח שעתיים והכל חוזר. אל תהרגו חלומות בגלל מוחין דקטנות זמני.
(דווקא עכשיו אני במוחין דקטנות ומשכנעת את עצמי לא להיכנע אליו)
(דווקא עכשיו אני במוחין דקטנות ומשכנעת את עצמי לא להיכנע אליו)
..אני מקליד...
ולפעמים לא?
^^לא עכשיואחרונה
זה כל כך נכון.
כבר אמרתי לך לא מעט פעמים שאת חכמה
כבר אמרתי לך לא מעט פעמים שאת חכמה
ולעלות כמודמע
המדרגות נעות מצד לצד
הטועים חושבים שהן נוקטות צד
אך הם רק זזים ממקום אחד למישנהוא
ורק אתה בוחר ליפול
לפעמים אתה נופל לא באשמתך
ואז אתה בכלל לא יורד! גאון אני
בדרך כלל סתם קשרים
אבל אוהב לאהוב בחיים
אבל לחיים לא מגיעה
לנטועה אהבה באנשים זה מוזר
כי כשהם הולכים?
בסדר חייזרים ינחתו
צונמצי יבוא
דאעש יתקפו
המשק יפול
כוטלם יורעלו
או יעברו לסין
איכ אני מתעבתפרח קפוא
שונאת שונאת שונאת
שונאתתתתת
בעע
בחיי בחיים לא שנאתי ככה
בחיים שלא שנאתי בן אדם,אנלא כזאת
אבל
זה מעצבן אותי,ממש כמו בספרים
מעצבן
אל!!!
זה בגלל שאני פאקינג לא יכולה
אוף
פיוווו זה עזר קצת.
איזה בום זה היה.נקודונת.
שלושה ימים טובים.
מאושרים.
זה היה קשה, אבל הצלחתי.
ו.. בום.
כלום.
עדיף כבר לא לעלות.
ככה הנפילה הרבה יותר כואבת.
הרבה.
מאושרים.
זה היה קשה, אבל הצלחתי.
ו.. בום.
כלום.
עדיף כבר לא לעלות.
ככה הנפילה הרבה יותר כואבת.
הרבה.
אוךךךךשחר.
אני מרגישה כל כך קטנה ומטומטמת.
ומקנאה בה ובה ובהם.
ומקנאה ומקנאה.
ועכשיו גם זה. |צורח|
ועייפה על הזמן
ורעבה כל הזמן.
ודברים לא הולכים לי
ואני רק הורסת יותר.
וגם שלושת השבועות.
זה שובר אותי.
(והיא לא סותמת ת'פה.)
ומקנאה בה ובה ובהם.
ומקנאה ומקנאה.
ועכשיו גם זה. |צורח|
ועייפה על הזמן
ורעבה כל הזמן.
ודברים לא הולכים לי
ואני רק הורסת יותר.
וגם שלושת השבועות.
זה שובר אותי.
(והיא לא סותמת ת'פה.)
באלי לחזור לאמונה הפשוטה התמימהאישיות
אמונה שמנחמת, שהכל לטובה
שיש מי שאוהב אותנו הכי בעולם יותר מכל אהבה אחרת שקיימת בעולם
שיש מישהו שבאמת איתנו, שיש משהו שאכפת, שיש משהו שמבין
שאין יאוש והכל לטובה באמת
בלי להאשים את עצמיך
בלי להסתבך