שרשור חדש
מרגיששחקנית
שכל רגע
היא עומדת
להיתפרק


|מדחיק|
|מדחיק|
ארץכי אין פיסבוק

 

מקום התנקזותם כול דואבי הלב

של בעלי הרגשות

מקום התנזרותם מנשמות מרחיקות

 

מקום התאספות בעלי האמצעים

שעומדים מופתעים מהגלים המרים

של הרוע החשוך ושל החיים

 

מקום הנזקם  של התמימים

שלא טעמו מרה מאנשים

מקום חשוך רק לאנשים מפחידים

 

מקום בעולם, אחד מיני רבים

כי לב שבור, יודע להעריך מכילים

שומר כול מקום הקשבה

אך גם הים לא יכיל נשמה בהצפה

 

מכאן נותר רק לעלות

שתכו לשבוע של ישועות ונחמות

אך לא בחסד ורחמים

אם אנחנו רוצים נחמה,

עלינו להילחם עליה בדמי מרובים

מה שיותר כואב מלהיות לבדאישיות

זה להיות לבד בין אנשים

זה לבכות ושאף אחד לא שם לב. שלא אכפת לאף אחד. לכל אחד אכפת רק מעצמו. פועל לפי אינטרסים בין גלויים בין מוסתרים

 

קשה לתת לאחרים כשאתה מרגיש כ"כ חסר. מאיפה הכח?

נחל

זה נשמע אולי חסר סיכוי, אבל הכח טמון בנו.
כן, אני יודעת שזה נשמע כמו שורה משיר או סיסמא תלושה, אבל מבטיחה לך, מניסיון, יש לנו כח.
אנחנו צריכים לגלות אותו, לדלות אותו מעמקי האדמה הרעועה קמעא; עצמנו.
ועם המון עבודה, להרגיש את התחדשות הכח זורם בתוכנו במהירות.


תפנקי את עצמך, תחבקי את עצמך,
אני מבינה אותך כל כך, הלבד הזה בין אנשים, הוא הלבד הכי בודד בעולם
עד שבא לנו לצרוח את היותנו קיימים.

נשמה, בהצלחה רבה.
תודה לך את מקסימהאישיות


בהצלחה יקירה.נחל
כל כך כל כך נכון.גלידת לימון


כ'כ מדויקמאדמוזלאחרונה

לבד בין אנשים

 

 

שולחת לך הזדהות

ספר מתוק מדבש "שערים בתפילה"...נער גבעות מצוי

שם הוא כותב.. יש כמה סוגי תפילה.. זה פשוט כ"כ אנושי.. שא"א לתאר.. חלקן:

ביצור, קריאה לה' בעת צרה...

שוועה, בכייה היסטרית, אבל בלב. לא נראית מבחוץ.

צעקה, הכאב כ"כ גדול, עד שאין מילים לבטא, והדבר היחיד שהיהודי מוצא, זו צעקה לה'..

נאקה, צעקה אינסטינקטית כשמגיע כאב. כששומע על חולה מסוכן, נאנח ומתפלל תפילה קצרה, כשרואה עני ורעב ברחוב, מלבד צדקה, גם נושא תפילה לה' שיציל את היהודי הזה. וכן הלאה, איי. כמה שזה פורש את הנפש היהודית.. כל מילה יהלום!

שבוע טוב - ספירת העומר~#
היום שנים עשר יום שהם שבוע אחד וחמישה ימים לעומר

.jpg


הרחמן יחזיר עבודת בית המקדש למקומה במהרה בימינו.
החלקות תפקידים היא משהושחקנית
זזה
רצה
שוטפת
מתכופפת
תומך

והיא
היא קוראת ספר בסלון
לישון לישוןשחקנית
לנצח







(שמשהוא יגמור עם הסיוט הזה)
באלי לכתוב במקום הזה.אני מקליד...
כאילו זה נותן
אתה יודע, כנראה אתה מעולםאני מקליד...
לא תבין. זה נחמד שכביכול לא מתייחסים לאמירה באמת.

הרבה בסה"כ מנסים לראות איפה הם אומרים מה שהם תמיד רצו לומר. הדיבור הזה הוא רק תירוץ להביא מה שבא לך. בלי להתחשב לפעמים בסובב. וגם זה אולי בשביל למקם את עצמך בסרגל מעמד החברה. אוחזים בדעות מסויימות. כיוונים מסויימים. סומכים על אנשים אחרים שכאילו יעשו את העבודה במקומינו. העניין הוא כזה, אי אפשר שמישהו יחווה בשבילך. סתימת גולל על האופציה למשמעות מהצד הזה.


ואתה יודע,אני מקליד...
פעם חשבתי שזאת פשוט זלזול באינטיליגנציה שלי. זה יותר מזה, זה זלזול באינטיליגנציה של עצמך, של החיים בכלל. רק שאתה מונח שם איפושהו יותר גבוה על הסקאלות של החיים, בחברה שלך לפחות.
אבל זה בכלל אחרת, למי אכפת מהמילה הזאת
זה פשוט זלזול בצלם א-לוהים באופן כללי בצורות ההתגלות שלו היום בעולם. בין היתר אני ואתה. אבל זה לא באמת משנה מי.
ושתדע,אני מקליד...
כן. זה מורכב לי.
הכל פשוט מוזר כזה
והלבד בכלל לא כיף. ההרגשה הזאת שלא כנים איתי. שלא מדברים בשפה שלי. שאין מי לומר לו באמת מבפנים משהו כי פשוט זה הוא.
וזה כלכך כואב. שורף כל עץ רענן של מחשבה שהפציע לו אל מול השמש העולה במזרח

אי שם בפנים, צימאון לחברות אמיתית כזאת, להתרחשות, לבן אדם לאהוב אותו.
למישהו
אולי כבר מישהי.
מי יודע.
כאילו זה נותן תגובה*אני מקליד...
סוג שלאני מקליד...
התכסות בשמיכות
מסכות צבעוניות
מאפילות על הפרצוף
שטובע לו
נחנק

איזו מין משמעות
קיימת לה
בקרנבל העטיפות
עשויות היטב,
ממש ביידי אמן מוכשר

ברגעים קלים
נבראת לה
עוד שכבה
של חול
קרום מתחת לפעימות אמת
קוברת אותן עמוק יותר

ואת הרגש מרגישים בה,
המלאות שורפת בחורי עינייה
ובפה המעוצב מחומר הגבול

הדפיקות הקלות
שעוד אוחזות להן
מרוחקות
בשורשי התפאורה היפה
לא מניחות

תתבונן בהן
תעיף מבט פשוט
תחווה
וחייםאני מקליד...אחרונה
שם,
איפושהו נסתר
מתחיל במקום שנגמר
מתחיל ושום דבר לא עבר
שימוש חוזר נשמש לו
לו? אין סיכוי
לא!
ככה אומרים
מניפים יד ומצפים
לאיזה אקשן חדש
שאת סופו כולם יודעים
תופסים עמדות ונלחמים
משייפים חרבות ובפנים,
תמיד יודעים.
זה מתחיל במקום שנגמר.
אי שם,
מעבר למילים.
ריקמאדמוזל

הרבה זמן כבר לא היה לי כ'כ ריק בלב

 

כבר חשבתי לשנות את שם הניק

אבל פתאום שוב אני מרגישה את הריק הענק הזה

 

 

הלב שלי מרגיש כמו מדבר

וגופי ונשמתי  צמאים למשהו נכסף.. אני מנסה להבין מה הוא הדבר הזה

 

באלי שיישפכו לי המון מילים אבל זה פשוט לא קורה

כאבים שכאלה*בננית*
שעולים ממעמקי הנשמה
אין להם כמעט הסברים אחרים.
והרבה פעמים, מפגש עם נשמות אחרות, נשמות טובות, יכול להקל על הכאב ולתת לו אפילו מענה.

זה לא תורה במובן היבש, אלא המחיה והעוצמתי. דיבור כן עם אנשים יכול להועיל מאוד.
כמה שאת צודקתמאדמוזל

אני גם חשבתי על זה

 

 

היום עשיתי לי יום כיף וביליתי עם חברה והיה כ'כ משחרר

 

ופתאום שכחתי מהריק, כי נתתי מעצמי אז לא הרגשתי ריק בכלל, הרגשתי שיש לי עוד המון מה לתת

איזה יופי. זה כ"כ אמיתי*בננית*אחרונה
אני כותבת פה כי אין מקום אחרגלידת לימון

אין כמו מלי. 

היא אמרה רק חמש מילים שעשו לי כל כך טוב בלב.

״היה לי טוב לדבר איתך״

נשמה אהובה שלי הילדה הזאת

אולי נשנה חתימה?גלידת לימון

אני צריכה שהיא תדבר איתי. 

היא לא יכלה ככה להיעלם לי ולברוח. אני צריכה חיבוק ממנה. והבנה שרק היא יודעת לתת. 

אני צריכה אותה לידי קרוב קרוב בלי שהיא תלך.

למה עכשיו היא הלכה, דווקא כשאני צריכה?

בום טראחגלידת לימוןאחרונה

אני צריכה מישהו לדבר איתה.

לא, לא, לא, לא.

טוב אז לא נדבר.

בא לי פשוט לצעוק ולצרוח...לב טהור:)

בס"ד

 

 

אאאההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה...!!!!!!!!

 

 

ואני מרגישה ככ פתטית ומפגרת עכשיו...

 

בוכה

נחלאחרונה



אם את מרגישה ככה בגלל שאת פורקת בפורום, אז אל.
המקום כאן נועד כדי לפרוק.
כדי לשחרר את הלב, ואת הרגשות, כשאין עם מי לעשות אתזה או שלא רוצים לעשות אתזה עם האנשים האלה.
זה לחלוטין בסדר.
ואת בסדר כ"כ.

בהצלחה רבה יקרה.
את נשמעת אדם טוב ושמח.
אני.מפחדת.מדענית
אני מפחדת כשאני לא מבינה,עכשיו לדוגמא
אני מפחדת להרגיש יותר מידי בגדול,זאת הסיבה שלפעמים אני לא מרגישה כלום.
אני מפחדת למות בסמטא חשוכה,ובנתיים זאת הדרך הכי מציאותית
אני מפחדת שלא אוהבים אותי כמו שאני צריכה שיעשו את זה
אני מפחדת מהפחד עצמו
אני מפחדת מאהבה,אף פעם לא אהבתי מישהו יותר מחודשיים
אני מפחדת שלא מבינים אותי מספיק
אני מפחדת מלחשוב יותר מידי,זה גורם לטוהר של הטבעיות שלי להעלם
אני מפחדת מבולדוגים משוחררים
אני מפחדת מאנשים עם מילים לסיפור שלהם
אני מפחדת שהאדישות הזאת לא תעזוב אותי עד יומי האחרון
אני מפחדת שאף פעם לא אצליח למלל את חיי
אני מפחדת
אני שונאתמדעניתאחרונה
אני שונאת אנשים מזוייפים
אני שונאת לשנוא
אני שונאת אוטובוסים בלי שקע לטעינה
אני שונאת את עצמי לפעמים,אפשר להתפלל שיפסיק
אני שונאת ביקורת
אני שונאת רעש
אני שונאת שהוא חושב שיש לי בעיה איתו.הוא לא מבין שאלי עם עצמי יש לי
אני שונאת ארטיק בטעם מלון
אני שונאת רחוב חשוך
אני שונאת חזירי בר
אני שונאת
אני לא צריכה עצות או חיבוקיםשוברת גלים

מחקתי פה הכל,

 

[נשאר: אני כאובה, כל כך כאובה, וכל כך הרבה זמן

כל כך לבד.

 

במקום לאהוב את שבת אני רק פוחדת מהיום הזה,

 

 

 

 

 

שוב לבד.
מיוסרת אבא, מיוסרת]

 

 

 

..ציף
שתדעי לך שאני חושבת עליך לפעמים הרבה.
ומתפללת שה' ישלח לך טוב.
ימ''ל

עצוב לי לקרוא. מאוד.

 

מתפלל שה' ימלא את החסר וירפא את הכאב וימלא אותך בשמחה ללא קץ. מהר ובקרוב.

 

(ואם יש משהו שאפשר לעזור - ממש ממש אשמח)

 

תודה רבה, ברכה מדוייקתשוברת גליםאחרונה

(פשוט להתפלל. תודה.)

היום עשרה ימים שהם שבוע אחד ושלושה ימים לעומר~#

.jpg


הרחמן יחזיר עבודת בית המקדש למקומה במהרה בימינו.
שיצא כבר הבכי, שיצאנחל
אני צריכה לבכות.
הרבה.
להוציא את כל הרגשות
ולהתרסק.



להתרסק.
|מותש|ציף
אןקי אוקי
כן נכון
הכפת לי מקדושה
וכן נכון
אני ניראת דוסית מפחידה ומכוסה מכף רגל ועד ראש
ופאנטית קצת הרבה ומקצינה דברים וה' ירחם גם יודעת לקרוא ואוהבת ללמוד מספרים של בנים ולהתווכח עם זכרים בשולחן שבת. ה' ישמור ויציל.
אבל
למה למען ה' רואים רק את זה?
למה?
באלי לכתוב על השלט שלי לפעמים את כל החטאים והבעיות שיצרתי בעולם הזה. לא בשביל הווידוי אלא כדי להראות לאנשים שיפסיקו להסתכל עלי ככה.ורק ככה. כאילו אני איזה שליחה ודןברת ראשית בענין כלשהו ומחוייבת תמיד לדבר ולהראות שאני הכי הכי דוסה פה.
אז שתיתי יין ועשיתי לה עיניים שקטות כדי שתבין שאין לי כח לציפיות שלה אחרי כל הזלזול מצידה אז.
תחליטו אנשים מה אתם חושבים שזה טוב ואל תנפנפו בי כשבא לכם

רק רוצה שיקבלו אותי ככה,עם כל הרע הזה.והטוב.

צריך להתחיל לשתוק קצת.
ולישון.
..ציף
היה שווה להשאר ערה עד עכשיו רק בשביל שמשו מזה יצא ממני
ויש עוד הר בפנים
הר געש פעיל.
אז תכתבי אותוחלילית אלט
אני רוצה לקרוא, אם זה ישחרר אותך

ורק תדעי, אני אף פעם לא ראיתי אותך רק כפנאטית חשובה שמכוסה מכף רגל ועד ראש.
מה שכן ראיתי זו בחורה מדהימה ואינטלגנטית עם המון לב בפנים והמון מקום להרגיש, ובלי שום קשר הערצתי אותך שאת מצליחה להיות צנועה ולשמור על עקרונות שקבעת לעצמך בכל מיני דברים.
וזה רק כמה מילים מאיך שאני רואה אותך, את כל ך הרבה יותר מזה.
תודה שקראתציף

ואולי כי הכרת אותי וורטאלית לפני.

וכן
אני רואה לפעמים שאנשים נתקלים בי ומתכווצים להם בשקט כאילו הם רעיםאו כאילו רק במבט שלי אני מטיפה לכפיה דתית.
אני לא אוהבת את זה
אהובה נחל
את יודעת כמה את מיוחדת, נכון?

אנשים שופטים לפי חיצוניות, זה העולם הזה, את מבינה, לפעמים הוא קצת דפוק. (תודה לך על השיר הזה, תודה)
וזה קשה קשה להתעלם מהמבטים
ומהציפיות שמתישות כ"כ
ואני כ"כ מבינה אותך, כ"כ.

שולחת לך כוחות, וחיבוק חם.
את מיוחדת. וטובה.
תזכרי אתזה.
תודה לךציף
זה משגע אותי החץראיה שטחית הזו
וגם אני בתוך כל זה..
כי גם את בנאדם.נחלאחרונה
אז אי אפשר להתנזר מזה, כמה שנרצה.
תמיד אפשר לעבוד על עצמנו.

תזכרי שאת שווה. וטובה.
ולא צריכה לדפוק לאפחד חשבון.
...מאדמוזל

בואו לא נחשוב

 נרוקן את המחשבות מהשכל 

ונשאיר אותו ריק

 

בואו לא נדבר

נשאיר את המילים בלב

והוא יהיה מלא ועמוס ברגשות

 

בואו נברח..

..מאדמוזל

אנשים מתבוססים בכאב של עצמם

מנפחים אותו

וממלאים את כל הלב שלהם בכאב

 

 

ואז לא נשאר להם מקום להכיל אנשים אחרים

וואו.*בננית*
זה למחשבה הדבר הזה.

ואני בכלל חשבתי שיש מצב נתון כאב, ויש תוצאה - מחסור במקום
..שחקניתאחרונה
אני בנאדם, מסתבר נחל
כ"כ בודד לי.
כ"כ מתגעגע לי.

אתה כ"כ חסר.

מה יהיה איתי?
לנצח אהיה כזו?

להיות מוקף אנשים ולהרגיש לבד.
חור.
צחיח.
השממה.

-- באלי פעם לכתוב "הו אלוהים" ולהרגיש כזו מגניבה ונועזת.
אבל לא.
אז "הו אלוקים".--

את מגניבה ונועזת גם עם אלוקיםגלידת לימון

עצם היותך את הופכת אותך לכזאת

את צודקת, בתכלס.נחלאחרונה

זה פשוט קשה לי ממש לשמוע דתיים אומרים וכותבים ככה.
אבל התרגלתי לראות שאנשים כותבים ככה
לאט לאט כבר פחות כואב לי לשמוע ולראות אתזה
ואפילו אני כתבתי עכשיו.

רערע.
למה ההרגשות האלה חייבות לבוא תמיד!המקדש השלישי בדרך

הן לא קולטות שאף אחד לא אוהב אותן?

הן לא קולטות שהן מגיעות ברגעים הכי תקועים?

הן לא קולטות שהן משתלטות על כל היום ואז זה הורס?!

 

די!! די!! די!!

נמאס!

אני צריכה הפסקה מעצמי.נחל
חופש ממני.

הוא לא מאוד חסר לי, אבל הוא כן
גם תדעו, אנשים
לא לנטוש בלי להודיע
אני מחכה לו כבר מאתמול, פוף

אני לא יו יו, אני חושבת
אני בנאדם.
אולי לא מספיק שווה להשקיע כוחות נפש בשבילי
או מידי לכבד אותי
או להעניק יחס
אבל אני בנאדם.
כנראה אני מבקשת הרבה מידי,

סליחה
ציףאחרונה
אוויץ'
(גיבורה אחת |לוחשת|)
..בלה לטקס

ציטוט מתוך מודל חמשת שלבי האבל של קובלר-רוס:

כעס - מרבית האנשים לא יכולים להתכחש לאורך זמן למותו של אדם קרוב. ובמקום ההכחשה באים לידי ביטוי רגשות קשים של כעס, קנאה ושנאה. זהו שלב קשה להתמודדות גם עבור אנשים בסביבתו של האדם, משום שהכעס מופנה לעתים קרובות החוצה, כלפי הסביבה, לעתים בצורה שנראית שרירותית וחסרת הבחנה. הבנה וקבלה של הזעם מצד הסובבים עשויים לסייע לאדם להתמודדות מסתגלת יותר, בעוד תגובה הפוכה מצד הסביבה עלולה ליצור תחושות של בדידות.

 

בבקשה, תבינו את זה |בוכה|

..דמע

אבל שחוויתי על גופה וילדיה

אבל על תמימות ובוא החשיכה

 

לפעמים אהוא יושב שיבעה או אומר קדיש

רק כדי להזכיר לעצמו שהוא מת מזמן

..*בננית*אחרונה


לקרוא את האנשים מבעד למעטה זה קשה. בפרט כשהחוץ נראה ההפך לחלוטין מההתרחשות הפנימית. במקום שבו יש תוקפנות בד"כ יש פחד או חלל ריק.
בזמן אמת מעטים האנשים שיודעים לשים אחר כבוד את החיצוניות בצד ולהישיר מבט אל הפנים.