היא עומדת
להיתפרק
|מדחיק|
|מדחיק|
מקום התנקזותם כול דואבי הלב
של בעלי הרגשות
מקום התנזרותם מנשמות מרחיקות
מקום התאספות בעלי האמצעים
שעומדים מופתעים מהגלים המרים
של הרוע החשוך ושל החיים
מקום הנזקם של התמימים
שלא טעמו מרה מאנשים
מקום חשוך רק לאנשים מפחידים
מקום בעולם, אחד מיני רבים
כי לב שבור, יודע להעריך מכילים
שומר כול מקום הקשבה
אך גם הים לא יכיל נשמה בהצפה
מכאן נותר רק לעלות
שתכו לשבוע של ישועות ונחמות
אך לא בחסד ורחמים
אם אנחנו רוצים נחמה,
עלינו להילחם עליה בדמי מרובים
זה להיות לבד בין אנשים
זה לבכות ושאף אחד לא שם לב. שלא אכפת לאף אחד. לכל אחד אכפת רק מעצמו. פועל לפי אינטרסים בין גלויים בין מוסתרים
קשה לתת לאחרים כשאתה מרגיש כ"כ חסר. מאיפה הכח?
נחללבד בין אנשים
שולחת לך הזדהות
שם הוא כותב.. יש כמה סוגי תפילה.. זה פשוט כ"כ אנושי.. שא"א לתאר.. חלקן:
ביצור, קריאה לה' בעת צרה...
שוועה, בכייה היסטרית, אבל בלב. לא נראית מבחוץ.
צעקה, הכאב כ"כ גדול, עד שאין מילים לבטא, והדבר היחיד שהיהודי מוצא, זו צעקה לה'..
נאקה, צעקה אינסטינקטית כשמגיע כאב. כששומע על חולה מסוכן, נאנח ומתפלל תפילה קצרה, כשרואה עני ורעב ברחוב, מלבד צדקה, גם נושא תפילה לה' שיציל את היהודי הזה. וכן הלאה, איי. כמה שזה פורש את הנפש היהודית.. כל מילה יהלום!


הרבה זמן כבר לא היה לי כ'כ ריק בלב
כבר חשבתי לשנות את שם הניק
אבל פתאום שוב אני מרגישה את הריק הענק הזה
הלב שלי מרגיש כמו מדבר
וגופי ונשמתי צמאים למשהו נכסף.. אני מנסה להבין מה הוא הדבר הזה
באלי שיישפכו לי המון מילים אבל זה פשוט לא קורה
אני גם חשבתי על זה
היום עשיתי לי יום כיף וביליתי עם חברה והיה כ'כ משחרר
ופתאום שכחתי מהריק, כי נתתי מעצמי אז לא הרגשתי ריק בכלל, הרגשתי שיש לי עוד המון מה לתת
אין כמו מלי.
היא אמרה רק חמש מילים שעשו לי כל כך טוב בלב.
״היה לי טוב לדבר איתך״
נשמה אהובה שלי הילדה הזאת
אני צריכה שהיא תדבר איתי.
היא לא יכלה ככה להיעלם לי ולברוח. אני צריכה חיבוק ממנה. והבנה שרק היא יודעת לתת.
אני צריכה אותה לידי קרוב קרוב בלי שהיא תלך.
למה עכשיו היא הלכה, דווקא כשאני צריכה?
אני צריכה מישהו לדבר איתה.
לא, לא, לא, לא.
טוב אז לא נדבר.
בס"ד
אאאההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה...!!!!!!!!
ואני מרגישה ככ פתטית ומפגרת עכשיו...
![]()
נחלאחרונהמחקתי פה הכל,
[נשאר: אני כאובה, כל כך כאובה, וכל כך הרבה זמן
כל כך לבד.
במקום לאהוב את שבת אני רק פוחדת מהיום הזה,
שוב לבד.
מיוסרת אבא, מיוסרת]
ימ''לעצוב לי לקרוא. מאוד.
מתפלל שה' ימלא את החסר וירפא את הכאב וימלא אותך בשמחה ללא קץ. מהר ובקרוב.
(ואם יש משהו שאפשר לעזור - ממש ממש אשמח)
(פשוט להתפלל. תודה.)




נחלבואו לא נחשוב
נרוקן את המחשבות מהשכל
ונשאיר אותו ריק
בואו לא נדבר
נשאיר את המילים בלב
והוא יהיה מלא ועמוס ברגשות
בואו נברח..
אנשים מתבוססים בכאב של עצמם
מנפחים אותו
וממלאים את כל הלב שלהם בכאב
ואז לא נשאר להם מקום להכיל אנשים אחרים
נחלעצם היותך את הופכת אותך לכזאת
הן לא קולטות שאף אחד לא אוהב אותן?
הן לא קולטות שהן מגיעות ברגעים הכי תקועים?
הן לא קולטות שהן משתלטות על כל היום ואז זה הורס?!
די!! די!! די!!
נמאס!
ציףאחרונהציטוט מתוך מודל חמשת שלבי האבל של קובלר-רוס:
כעס - מרבית האנשים לא יכולים להתכחש לאורך זמן למותו של אדם קרוב. ובמקום ההכחשה באים לידי ביטוי רגשות קשים של כעס, קנאה ושנאה. זהו שלב קשה להתמודדות גם עבור אנשים בסביבתו של האדם, משום שהכעס מופנה לעתים קרובות החוצה, כלפי הסביבה, לעתים בצורה שנראית שרירותית וחסרת הבחנה. הבנה וקבלה של הזעם מצד הסובבים עשויים לסייע לאדם להתמודדות מסתגלת יותר, בעוד תגובה הפוכה מצד הסביבה עלולה ליצור תחושות של בדידות.
בבקשה, תבינו את זה |בוכה|
אבל שחוויתי על גופה וילדיה
אבל על תמימות ובוא החשיכה
לפעמים אהוא יושב שיבעה או אומר קדיש
רק כדי להזכיר לעצמו שהוא מת מזמן
