היא כל כך הגעילה אותי. עשתה לי רע.
ומה אני אמורה לחשוב עכשיו? כשאני מדברת עם אנשים. מסויימים ולא מסויימים.
והם יושבים עכשיו אצלה וגם הוא שם ואני לא יודעת אם הייתי הולכת אם הייתי יכולה. מזל שאני לא.
לא רוצה לראות את הפנים שלהם.
מעניין אם הם היו שואלים עלזה משהו. אני מרגישה ככ פגועה ממנו וככ תינוקית.
ובכל מקרה לא הייתי יכולה להגיד שום דבר-זה רק היה מוכיח את הדברים הלא נכונים שאמרו שם.
זה בסהכ הכל בצחוק. יאללה צחוקים. מה את כבדה. פורים.
איזה צחוקים. למה כולם צריכים לראות את זה? עזבו שזה בכלל לא הצחיק אותם. אף אחד.
ובפעולה ההיא ככ התרגשתי מכלום. ויום אחכ הוא בכלל לא היה וממש חבל.
כי חיכיתי לסדש. בסוף היא הייתה ממש סתם. וא הריץ אותה בצורה מכוערת ואני שונאת שהוא עושה אתזה ואני שונאת ככ הרבה דברים שהוא עושה ומאיזשהי סיבה אני כמו שי אמרה על כולנו מתלהבת ממנו בצורה כלשהי מוזרה.
ולמה הם לא פירסמו את זה זה ככ חשוב לי. אוף. איזה באסה. אולי פעם אחרת.
ואני לא יודעת איך להסתדר עם האלפים ואיך אני אסתדר כשעוד שתיים יצטרפו אליהם ואני אהיה אכולת קנאה ואני בכלל הייתי מתה לשנוא אותו.