יום האישה שמח @שה אובד. 
..כי אין פיסבוק
כחול בלבן של העינייםריעות.
סדק שהופך לשבר
בום
צרחה חדה
אוסטאוגזיס אימפרפקטה.
למה הספר הזה תפס אותי כל כך? אולי כי אני יודעת, שלעולם לא אצליח להגן על הילדה שלי ככה
ריח של וניל ושל קינמוןריעות.
עיגולים עיגולים מונחים על תבנית אפייה
בום
צרחה חדה
אוסטאוגנזיס אימפרפקטה.
למה הספר הזה תפס אותי כל כך? כי יש אנשים שכואב להם ממש, והם לא בוכים כמוני
משטח חלק של קרחריעות.
רוח מקפיאה את קצה האף
בום
צרחה חדה
אוסטאוגנזיס אימפרפקטה. יחסי בת-אימא-אבא-אחות גדולה-חברה הכי טובה-מיילדת.
הפרעות אכילה. בולימיה. אבא חורג ומגבת.
שקית של לחם, ממתקים, חטיפים, פסטה, נודלס, ריבת חלב, מים.
סכין. דם. בית חולים.
גילוי. אשמה. בכי.
אוסטאוגנזיס אימפרפקטה. חיים.
כסף.
^^תקציר הבכי שלי באותו יום
וואוימ''ל
לא בטוח שהבנתי אבל אם כן אז עצוב לי מאוד. 
זו לא אניריעות.
זה קצת כן, אבל זו לא אני. אלו חיים של דמויות מספריםריעות.
מי שלא יהיהימ''ל
עצוב שיש דברים כאלה. וב''ה שזו לא את.
בהחלטריעות.אחרונה
תחנת משטרה באמצע הלילה.ריעות.
כביש חלק וכומר. נהיגה. בית. שינה על הספה בסלון.
ששש. וילואו ישנה. שש. אמיליה מאוהבת.
פייפר ריס איננה. גם שון.
אוסטאוגנזיס אימפרפקטה? תמונות חדות של מוח ברור.
זהירות, שביר.
צרחה חדהריעות.
צרחה חדה
צרחה חדה
צרחה חדה
ששש. וילואו ישנה.
ששש. וילואו אוכלת.
ששש. וילואו.
..תודה על חיים
דפוק להרגיש לרצות להעלם רק בגלל שטות כזאת
..אני מקליד...אחרונה
חלק ממך. לא ממש דפוק
געגועפה לקצת
זה הרגש הכי עוצמתי שנתקלתי בו עד היום
מתגעגעת אליך
לשיחות שלנו
להתכתבויות
ללילה טוב וללילות שהייתי נרדמת עם חיוך בזכןתך
לזהירות מלדבר על מה שמתקרב לרגשות שלנו אחד כלפי השני
ולמבוכה שלך כשהעזתי להשתמש בשורש א.ה.ב
לדאגה שלך כלפיי
וכלפי הרוחניות שלי
לשיתוף בדברים שטותיים שקרו לנו במהלך היום
לבוקר טוב שלך שהיה גורם לי להתחיל את היום בחיוך
לציפייה להודעות ממך
ולידיעה שאתה שמח מכל הודעה שלי
לחיוך שלך
להרגשה שיש תמיד מי שיקשיב לי
ומישהו לבכות אצלו
אני כועסת
וכואבת
שמשהו כל כך שטותי הפריד ביננו
שאותו דבר שטותי עדיין מפריד ביננו
שלשנינו עדיין יש רגשות אחד כלפי השנייה
והשמשהו השטותי הזה עדיין עומד ביננו
ולא יכול להשתנות לעולם
עולם דפוק!
מתגעגעת אליך ילד
ומקווה שכבר לא אוהבת
מאחלת לך רק טוב!
מתגעגעת אליך
לשיחות שלנו
להתכתבויות
ללילה טוב וללילות שהייתי נרדמת עם חיוך בזכןתך
לזהירות מלדבר על מה שמתקרב לרגשות שלנו אחד כלפי השני
ולמבוכה שלך כשהעזתי להשתמש בשורש א.ה.ב
לדאגה שלך כלפיי
וכלפי הרוחניות שלי
לשיתוף בדברים שטותיים שקרו לנו במהלך היום
לבוקר טוב שלך שהיה גורם לי להתחיל את היום בחיוך
לציפייה להודעות ממך
ולידיעה שאתה שמח מכל הודעה שלי
לחיוך שלך
להרגשה שיש תמיד מי שיקשיב לי
ומישהו לבכות אצלו
אני כועסת
וכואבת
שמשהו כל כך שטותי הפריד ביננו
שאותו דבר שטותי עדיין מפריד ביננו
שלשנינו עדיין יש רגשות אחד כלפי השנייה
והשמשהו השטותי הזה עדיין עומד ביננו
ולא יכול להשתנות לעולם
עולם דפוק!
מתגעגעת אליך ילד
ומקווה שכבר לא אוהבת
מאחלת לך רק טוב!
ציף
קראתי
והרגשתי כאילו אני כתבתי את זה
אוי עשית לי דמעות עכשיו
והרגשתי כאילו אני כתבתי את זה
אוי עשית לי דמעות עכשיו
זה נורא פה לקצת
חשבתי שכבר שיחררתי אותו לנפשו והתקדמתי
גם אני חשבתי כךציף
חשבתי ששחררתי את עצמי מספיק כדי לעמוד מול הכאב ולהסכים שהשטות הזאת היא לא שטות.
אז השכל משוכנע מספיק שזה לא זה אבל הרגש..לרגש יש שפה משלו וכשהוא מתעורר זה פשוט גומר את כל המצברים
אז השכל משוכנע מספיק שזה לא זה אבל הרגש..לרגש יש שפה משלו וכשהוא מתעורר זה פשוט גומר את כל המצברים
פה לקצת
אני כבר לא בטוחה שיש סיכוי לשחרר
התחלתי להתפלל שהוא יתחתן
ואז אולי הלב בין שחייב לשחרר
וזאת שטות שמפרידה ביננו. עולם מפגר.
ואני לא מבינה אותו לפעמים. אבל משתדלת לכבד את הבחירה שלו.
אני רוצה לדבר איתו
שיחה אחת קצרצרה
רק לשמוע אותו
פתאום הוצפתי געגוע
לא מבינה מה היה הטריגר לזה.
התחלתי להתפלל שהוא יתחתן
ואז אולי הלב בין שחייב לשחרר
וזאת שטות שמפרידה ביננו. עולם מפגר.
ואני לא מבינה אותו לפעמים. אבל משתדלת לכבד את הבחירה שלו.
אני רוצה לדבר איתו
שיחה אחת קצרצרה
רק לשמוע אותו
פתאום הוצפתי געגוע
לא מבינה מה היה הטריגר לזה.
ציף
איך את עכשיו ?
פה לקצת
הכל טוב ב"ה
התקף געגוע קטן-גדול
שחלף לו עם הלילה שחלף
ב"ה
איך את?
ותודה על ההתעניינות
התקף געגוע קטן-גדול
שחלף לו עם הלילה שחלף
ב"ה
איך את?
ותודה על ההתעניינות
ב"הציף
הלילה הוא יודע לעשות את הכל גדול ורחוק וקשה
והנה הוא הגיע שוב
והנה הוא הגיע שוב
:/פה לקצת
לא. הלילה אין לו מקום.
שינסה לילה אחר
שינסה לילה אחר
להתגעגע ולא לדעת אם גם הוא מתגעגע, או שכבר לא.לרגע.
אני מנחשת שכבר לא
כמה כואב לי הלב הלילה.
מחבקת.
כמה כואב לי הלב הלילה.
מחבקת.
פה לקצת
ותודה לך!
..פה לקצת
אל העולם שלך/ רותם כהן
קמתי עם געגוע כואב וחשבתי
עם מי את חולקת שמחות
חשוב לי לשמוע שאת צוחקת הרבה
ואוהבת אותי עוד פחות
קמתי עם געגוע כואב והבנתי
הבוקר שטוב לך לבד
אני לומד לשחרר אותך למרות שקשה לי
אני נותן לך ללכת לעד
אל העולם שלך אליו
אני לא יכול לכאוב אותך עוד פעם
אז כדאי שתביני כי אינני עוד
אבל שולח את האושר אל ידיו
ומידיו אל העולם שלך אליו
אני לא יכול לכאוב אותך עוד פעם
אז כדאי שתביני כי אינני עוד
אבל שולח לך רק אושר
קמתי עם געגוע כואב והתפללתי
יותר לא לראות את פניך
אני שמח שיש לך אחד שדואג לך
כמוני וסומך רק עליך
כן אני רציתי כל כך לספר לך שיש לי
חבר שאוהב אותי ים
הוא דואג להרים לי את הראש ומסביר לי
שהלב השבור הוא מושלם
קמתי עם געגוע כואב וחשבתי
עם מי את חולקת שמחות
חשוב לי לשמוע שאת צוחקת הרבה
ואוהבת אותי עוד פחות
קמתי עם געגוע כואב והבנתי
הבוקר שטוב לך לבד
אני לומד לשחרר אותך למרות שקשה לי
אני נותן לך ללכת לעד
אל העולם שלך אליו
אני לא יכול לכאוב אותך עוד פעם
אז כדאי שתביני כי אינני עוד
אבל שולח את האושר אל ידיו
ומידיו אל העולם שלך אליו
אני לא יכול לכאוב אותך עוד פעם
אז כדאי שתביני כי אינני עוד
אבל שולח לך רק אושר
קמתי עם געגוע כואב והתפללתי
יותר לא לראות את פניך
אני שמח שיש לך אחד שדואג לך
כמוני וסומך רק עליך
כן אני רציתי כל כך לספר לך שיש לי
חבר שאוהב אותי ים
הוא דואג להרים לי את הראש ומסביר לי
שהלב השבור הוא מושלם
--לרגע.
כל רגע שנשמר - זכרון ישן
וכל מה שנשכח
כל שכבר עבר
האם תזכור אותם
האם תדע? אתה שם בכולם.
כל מכתב שלא נכתב
כל שנאמר
בכל סימן אשר נגלה אלי ואומר אותך
הבוקר שעולה, עלה נושר, ירח בחלון.
מכל האהבות שיש לחלום ביקשתי לי אותך
האם תשמע קולי קורא לך, האם תדע?
האם תזכור שתיקות יפות את לחישת קולך
את מגע ידך.
מכל האהבות שיש לחלום ביקשתי לי אותך
אתה רחוק ממני וליבי חסר אותך
ולא ביקשתי לי דבר מלבד להיות שלך
מלבד להיות איתך.
---לרגע.
עוד אחכה לראות,
אם תעזוב או אם תגיע עוד,
האם תוציא את דעתי ממני,
האם תשאיר כוחות.
אבל לא אתרחק,
בלילות אני לא אצעק פחות,
כי לא חשוב לי מה אני,
אם אין לי אותך להתנקות.
עד אפיסת כוחות,
עד שכושלות רגליים,
הלכתי בלילות,
רק אליך, רק אליך.
כל יום אגיד מילים,
*ואדמיין איך שתשמע הכל.*
ואיך תציל שוב את עצמי ממני,
אין עוד מי שיכול.
עד אפיסת כוחות,
עד שכושלות רגליים,
הלכתי בלילות,
רק אלייך, רק אליך.
והוא אמר לךלרגע.
"בוא קרוב אולי השמש תן לה לעלות איתך היום
לילה טוב נדלק ירח תן לו לאהוב אותך בלי סוף"
אבל לא קיים את זה.
לילה טוב נדלק ירח תן לו לאהוב אותך בלי סוף"
אבל לא קיים את זה.
אולי תחזור??פה לקצת
רק ללילה הזה
ואז נפרד שוב :/
ואז נפרד שוב :/
קראתי. ונגע בי. -רקרציתילומר-משתדלת יותר
תודהפה לקצת
תודה לך. את מדהימהמשתדלת יותר
תבוא!! עכשיו.פה לקצת
לא אכפת לי שזה לא חכם
לא אכפת לי שאין לזה סיכוי
לא אכפת לי כלום!
אתה מוכן לחזור
אבל דואג ללב שלי שיפגע כשנפרד שוב
אז אולי פשוט לא נפרד שוב????
נמאס לי להתגעגע אליך
נמאס לי לאהוב אותך
נמאס לי לנסות לשחרר אותך
ונמאס לי לגלות כל פעם מחדש שלא הצלחתי
אני אוהבת.
אותך.
והלוואי כבר שמישהו אחר ימלא לי את הלב
מישהו שהוא לא אתה
מישהו שאיתו יש לזה סיכוי
מישהו.
לא אכפת לי שאין לזה סיכוי
לא אכפת לי כלום!
אתה מוכן לחזור
אבל דואג ללב שלי שיפגע כשנפרד שוב
אז אולי פשוט לא נפרד שוב????
נמאס לי להתגעגע אליך
נמאס לי לאהוב אותך
נמאס לי לנסות לשחרר אותך
ונמאס לי לגלות כל פעם מחדש שלא הצלחתי
אני אוהבת.
אותך.
והלוואי כבר שמישהו אחר ימלא לי את הלב
מישהו שהוא לא אתה
מישהו שאיתו יש לזה סיכוי
מישהו.
ימ''ל
קראתי. הזדהיתי.
כל מה שיש לי לומר מן הסתם כבר שמעת.
תהיי חזקה, בע''ה הזמן ירפא את הפצעים.
כל מה שיש לי לומר מן הסתם כבר שמעת.
תהיי חזקה, בע''ה הזמן ירפא את הפצעים.
תודה.פה לקצת
דווקא לא
אם רוצה לכתוב, לא אתנגד.
אם רוצה לכתוב, לא אתנגד.
אז...ימ''ל
מה שהיה לי לומר (בקיצור נמרץ) זה
שהגעגוע הקשה ביותר הוא תוצאה של שילוב טרגי בין חיסרון ותקווה. זה כמו פצע פתוח שלא מפסיקים לגרד אותו ולכן הוא לא יכול להחלים.
הפתרון צריך להיות אחד מהשניים - או להחליט שיש מקום לתקווה ולעשות מה שאפשר למלא את החיסרון, או להבין שלמלא אותו באופן הזה זה לא טוב ולא נכון או לא אפשרי ואז לכאוב ולהתאבל אבל לוותר על התקווה ולשים את הכאב מאחור.
[עוד נקודה משלימה לקודמת: לפעמים אנחנו מתבלבלים בין הגעגוע לאדם לגעגוע לתחושה מסוימת שהוא עורר. למשל חבר קרוב שמאיזו סיבה שלא תהיה הקשר איתו נפסק - יכול להיווצר מצב שהאדם ירגיש געגוע לחבר אבל בעצם הגעגוע הוא (בעיקר) לחברות קרובה ולאו דווקא ספציפית לאותו החבר. אם לצורך העניין הוא יכיר חבר קרוב אחר זה ימלא לו את החיסרון אבל אצל האדם יש התניה בין האדם הספציפי לבין החיסרון האמיתי שאותו אדם מילא לו ולכן הוא לא יכול להשתחרר מאותו האדם ולנסות למלא את אותו החיסרון בדרך אחרת למרות שהיא כן אפשרית]
אתה חכם פה לקצת
מזמן החלטתי שאין מקום לתקווה.
ובכל זאת לא מצליחה לשחרר אותו.
(הגיוני שזה חיסרון לתחושה שהוא עורר בי, למקום שהוא מילא אצלי.
זה דווקא מאוד מסתדר לי, עד לא מזמן היה מישהו שמילא את המקום הזה- ואז פחות התגעגעתי אליו.)
לא חשבתי על זה. תודה.
ובכל זאת לא מצליחה לשחרר אותו.
(הגיוני שזה חיסרון לתחושה שהוא עורר בי, למקום שהוא מילא אצלי.
זה דווקא מאוד מסתדר לי, עד לא מזמן היה מישהו שמילא את המקום הזה- ואז פחות התגעגעתי אליו.)
לא חשבתי על זה. תודה.
את כותבת שהיה מישהו שמילא את המקום הזהח"ב
מה המישהו הזה עשה? מה קרה לו?
הקשר הזהפה לקצת
לא היה בריא. אז נותק.
איתו זה היה קשר בריא וטוב. עד שנגמר.
ואולי זה לא לגמרי מדוייק. אני חושבת שאני גם אוהבת את הבנאדם. ולא רק את המקום שהוא ממלא אצלי.
אבל כנראה שבאמת ימ"ל צודק ונשארה טיפונת תקווה ולכן אני לא מצליחה לשחרר.
איתו זה היה קשר בריא וטוב. עד שנגמר.
ואולי זה לא לגמרי מדוייק. אני חושבת שאני גם אוהבת את הבנאדם. ולא רק את המקום שהוא ממלא אצלי.
אבל כנראה שבאמת ימ"ל צודק ונשארה טיפונת תקווה ולכן אני לא מצליחה לשחרר.
אז בעצם את לא רוצה מישהו אחר שימלא את המקום הזה?ח"ב
אני רוצה למלא אותו בעזרת עצמיפה לקצת
לא ע"י אדם חיצוני
לא רוצה להיות תלויה באף אחד
השאלה אם זה אפשרי בכלל....
לא רוצה להיות תלויה באף אחד
השאלה אם זה אפשרי בכלל....
ועכשיו תורי, חיבוק ממני..לרגע.
מבינה לליבך..
וכמעט מדוייק לי
אם היה כתוב באופן חלוש יותר
כמו שאני חשה
שתש כוחי מלהאבק בתוכי, ועל זה..
רגע שרשור של געגוע
ורגע שרשור של להפסיק
ורגע שרשור מעודד של ממשיכים הלאה
ורגע שרשור שמרגישה אבודה
ושוב..
רגע שרשור של געוגע
של "תבוא! עכשיו."
של כאב
וכמיהה
והחמצה
ובלבול
והתכווצות
אי שם
של הלב.
הלוואי וה' יביא מרגוע ונחמה לליבך,
כמו גם ללב כולנו..
וכמעט מדוייק לי
אם היה כתוב באופן חלוש יותר
כמו שאני חשה
שתש כוחי מלהאבק בתוכי, ועל זה..
רגע שרשור של געגוע
ורגע שרשור של להפסיק
ורגע שרשור מעודד של ממשיכים הלאה
ורגע שרשור שמרגישה אבודה
ושוב..
רגע שרשור של געוגע
של "תבוא! עכשיו."
של כאב
וכמיהה
והחמצה
ובלבול
והתכווצות
אי שם
של הלב.
הלוואי וה' יביא מרגוע ונחמה לליבך,
כמו גם ללב כולנו..
היי אתהפה לקצת
בוא תגיד לי שלום
מתגעגעת אליך
בלילות הכי
אבל לצערי לא רק
אני שוכבת עכשיו במיטה
גמורה מעייפות
ומוצפת נורא
רק רוצה שתקשיב
ותגיב מידי פעם
תמיד הצלחת להכיל אותי
ולא לרחם עליי גם כשחשפתי בפנייך את כל הכאב שאגור בתוכי
גם כשסיפרתי לך על הפחדים המוזרים שלי
ועל התקשורת המפגרת שלי עם אנשים בעולם הזה
נתת לי להרגיש
רצויה
ואהובה
ומוערכת
וטובה
ושווה
וכייפית
וחשובה
אף אחת לא זכתה להכיר אותך עדיין
אז אולי הגיע הזמן??
תמצא לך מישהי ואני אהיה חייבת לשחרר
ואם לא הגיע הזמן, תחזור אליי
עד שיגיע הזמן ונפרד שוב
גם אתה מתגעגע??
פעם אחרונה שדיברנו אמרת לי שכן
והייתי צריכה להיות החזקה שלא מרשה לך לתת לי שוב את הטלפון שלך
אבל אם אתה עדיין מתגעגע
אז הפעם אני לא אהיה חזקה
תחזור.
מתגעגעת אליך
בלילות הכי
אבל לצערי לא רק
אני שוכבת עכשיו במיטה
גמורה מעייפות
ומוצפת נורא
רק רוצה שתקשיב
ותגיב מידי פעם
תמיד הצלחת להכיל אותי
ולא לרחם עליי גם כשחשפתי בפנייך את כל הכאב שאגור בתוכי
גם כשסיפרתי לך על הפחדים המוזרים שלי
ועל התקשורת המפגרת שלי עם אנשים בעולם הזה
נתת לי להרגיש
רצויה
ואהובה
ומוערכת
וטובה
ושווה
וכייפית
וחשובה
אף אחת לא זכתה להכיר אותך עדיין
אז אולי הגיע הזמן??
תמצא לך מישהי ואני אהיה חייבת לשחרר
ואם לא הגיע הזמן, תחזור אליי
עד שיגיע הזמן ונפרד שוב
גם אתה מתגעגע??
פעם אחרונה שדיברנו אמרת לי שכן
והייתי צריכה להיות החזקה שלא מרשה לך לתת לי שוב את הטלפון שלך
אבל אם אתה עדיין מתגעגע
אז הפעם אני לא אהיה חזקה
תחזור.
וואו. איזה שרשור.משה
קראתי את כל השרשור שובציף
וואי
..פה לקצת
עוד לא לילה
ואני כבר מתגעגעת.
מניחה את זה כאן.
הנה, נתתי מקום לגעגוע. עכשיו דיי.
ואני כבר מתגעגעת.
מניחה את זה כאן.
הנה, נתתי מקום לגעגוע. עכשיו דיי.
עכשיופה לקצת
אני שוכבת במיטה
וחושבת
אם היית כאן עכשיו,
היה לי יותר טוב?
לא יודעת
הייתי שמחה?
אולי פחות עצובה
אם היית כאן עכשיו, היה לי למי להתקשר
אם היית, היה לי למי לחפור עד שארדם
אם היית, הייתי מרגישה שלמישהו בעולם אכפת
אני שוב מתגעגעת
ואני רוצה אותך כאן.
מקשיב. מכיל. מחייך. מאמין. מעודד. דואג.
אבל אתה לא כאן. כי בחרת לא להיות כאן.
והחלק שלי בסיפור זה לכבד את הרצון הזה.
אז אני מנסה. שוב.
וחושבת
אם היית כאן עכשיו,
היה לי יותר טוב?
לא יודעת
הייתי שמחה?
אולי פחות עצובה
אם היית כאן עכשיו, היה לי למי להתקשר
אם היית, היה לי למי לחפור עד שארדם
אם היית, הייתי מרגישה שלמישהו בעולם אכפת
אני שוב מתגעגעת
ואני רוצה אותך כאן.
מקשיב. מכיל. מחייך. מאמין. מעודד. דואג.
אבל אתה לא כאן. כי בחרת לא להיות כאן.
והחלק שלי בסיפור זה לכבד את הרצון הזה.
אז אני מנסה. שוב.
גם פה???הגאון 3
תקשיב חמודפה לקצת
אתה מצד אחד לא מדבר עם בנות
מצד שני אתה רודף אחריי
תחליט מה אתה עושה
ובכל מקרה- אם יש לך בעיה עם זה שאני כותבת בפורומים, אתה מוזמן לפרטי ללבן את העניין ולהסביר לי מה מציק לך בעין לראות את הכינוי שלי.
תודה מראש!
מצד שני אתה רודף אחריי
תחליט מה אתה עושה
ובכל מקרה- אם יש לך בעיה עם זה שאני כותבת בפורומים, אתה מוזמן לפרטי ללבן את העניין ולהסביר לי מה מציק לך בעין לראות את הכינוי שלי.
תודה מראש!
נו באמת זה סתם בדיחההגאון 3אחרונה
הדמעות שלי סגולותויהי חושך.
וזה מגוחך
---אני מקליד...
כזה מין כאב. של רחוק. ממקום שאהבת בעצמך. אל מחוזות עזובים מפעם כאלה שהם לא אתה. והכל כלכך צועק שם לחזור להווה ומין נשאבות לכלום של פעם לריק של מישו אחר שכזה. במקום לעלות אל על, לעצמך. כאב חד שמה אתה בכלללשווה ככה. תחזור כבר. היית למה הפסיק?איפה כל הצבעים?אוף למה זה ככה. והשאיפה צופה לה מרחוק לכיוון שם שהשמים נושקים לארץ להורדה אל ממשות של עצמי. נגיעה בו. ופשוט מין נדימה שכזאת, חזרה אל עבר מוזר וכלכך כבוי ודמוני. איך זה ככה להרגיש שזה משתלט והכל כלכך קופא. מין איוושה של רוח מקפיאה שמחזירה בזמן.
מין חלקיקי כאב מרחפים להם בתוך גוף של אדם. שבו שתי קטבים של
דע מאין באת
והקוטב של בשבילי לברא העולם
חיים ככה ביחד אבל לחוד בתוך המערבולת הזאת של כל אחד.
הכלת הפכים, רעיונות נשגבים, האם באמת דרוש זמן בשביל להכיל אתזה יותר מטקסטים אחרים ולכן זה קורה ככה?תהיות כאלה. אולי. לא נבין לא נדע.
וגם אם כן זה שורף ככה. הימים שעוברים והמצפון הזה שצועק, צורח על עצמך, למה, למה אתה מביט מהצד, למה.
אקטיביות שכזאת. של האני. אוף
ימים שכאלה
כשהמציאות חוזרת. כשהדמיון נגמר.פרח קפוא
בעעע|מת|גלידת לימון
אז.נחל
אני רוצה ללכת לים.
להגיע, ולומר- שלום ים. זו אני.
אני רוצה לפרוש ידיי, לחבק את הגלים.
לשבת על החוף, להביט אל על, לבהות בעננים הבהירים.
להסיט מבטי אל הגלים, לאהוב את הקצף הלבן, הטהור.
למשש את גרגרי חול, להצטמרר מהשירים שמתנהגים בראש, בלב.
אני רוצה להתחבק עם עצמי,
עם הים.
להסתכל, לנשום את הריח,
להשתכר מאהבה לטבע.
להתמוגג מהחום של החול,
מטוהר הגלים,
להתמוסס מהתפוצצות הגלים בחוף.
----
להגיע, ולומר- שלום ים. זו אני.
אני רוצה לפרוש ידיי, לחבק את הגלים.
לשבת על החוף, להביט אל על, לבהות בעננים הבהירים.
להסיט מבטי אל הגלים, לאהוב את הקצף הלבן, הטהור.
למשש את גרגרי חול, להצטמרר מהשירים שמתנהגים בראש, בלב.
אני רוצה להתחבק עם עצמי,
עם הים.
להסתכל, לנשום את הריח,
להשתכר מאהבה לטבע.
להתמוגג מהחום של החול,
מטוהר הגלים,
להתמוסס מהתפוצצות הגלים בחוף.
----
אופאופאופנחל
אלוקים אופ
נמאס לי
נמאס לי
נמאס לי
נמאס לי
דייייייייי
נמאס לי
נמאס לי
נמאס לי
נמאס לי
דייייייייי
בחייאת רבי,נחל
אני סתומה כ"כ.
כ"כ. כ"כ.
את דפוקה, זה מה שאת
כדאי לך להשלים עם זה ומהר
כי חלאס
לא יעזור לך בית דין.
ויופי אם אפנים אתזה
ייחסך לי ייסורי מצפון.
טניניייי.
כ"כ. כ"כ.
את דפוקה, זה מה שאת
כדאי לך להשלים עם זה ומהר
כי חלאס
לא יעזור לך בית דין.
ויופי אם אפנים אתזה
ייחסך לי ייסורי מצפון.
טניניייי.
אני לא מסכימה לדבר כך על חברות שלי 
ציף
אוף
מה קרה?
אז זהו, מתישהו, מישהו צריך לומר לי אתזהנחל
אחרת, מה הרעיון לשקר לעצמי?
אז הרמתי את הכפפה ליד, ואומרת אתזה לעצמי.
הידד.
אני ילדה מעצבנת שמתעצבנת מכלום
וכ"כ אמרתי לעצמי בראש שזה השגחה פרטית ועדיין התעצבנתי.
אז אני סתומה מאוד
אז הרמתי את הכפפה ליד, ואומרת אתזה לעצמי.
הידד.
אני ילדה מעצבנת שמתעצבנת מכלום
וכ"כ אמרתי לעצמי בראש שזה השגחה פרטית ועדיין התעצבנתי.
אז אני סתומה מאוד
זה לא אומר שאת סתומהציף
את טובה
אני לא מאמינה בזה.נחלאחרונה
אבל תודה.
שלחתי לה סליחה והיא לגמרי סלחה. והבינה.
שלחתי לה סליחה והיא לגמרי סלחה. והבינה.
באלישחקנית
לשתותלשתותלשתות
להרים ידיים
להפסיק לשלוט
להרים ידיים
להפסיק לשלוט
אני מתגעגעתויהי חושך.
..נחל
עליך לציין נושא להודעה, לפחות שני תוויםממזרח שמש
מתגעגעת אליך ילדה,
לדיבור שלה, ההוא מלפני שנים
לצחוק המתגלגל שהיה בא מכל הלב
בלי המחסומים הגדרות וכל הבולשיט שעוצר אותה
שאמרה מה שיש לה להגיד
שלא שקרה לעצמה על עצמה
ולא לאחרים
מתגעגעת לימים ההם שזה היה היא ואני ועוד כמה שהצטרפו, אבל היא ואני
היינו הולכות מדברות חושבות צוחקות ודנות על הכל
שוב
היא ואני
בלי כל מה שעבר עליה מאז, בלי החוויות שהיא הייתה משנה
האלה שהיא מתעבת
ההבזקים מעבר טוב יותר שלה והיא יודעת שהעתיד לא יהיה רק חיקוי
מתגעגעת אליה
אלי
אלינו
-חוסר טאקט מצידי אבל חייבת-פרח קפוא
נגעת בנקודה רגישה אצלי
ממש ככה. אוף. מבריק לי בעיניים.
זה עצוב איך שהזמן משפיע
ואיך היא יכולה להשתנות כל כך מפחיד
(סליחה על הניצלוש)
בסדר, שום נצלושממזרח שמשאחרונה
הזמן ומעלליו.
ואפילו לא עומדים בקצב.
עצוב ליעל הר ה' ששמם
יש בעולם אנשים רעים.
אסור להיות עצוב.
אז אני מסתפק בלבכות.
- - -כי אין פיסבוק
גם לתמרור העצור
בשלב כל שהוא נושרות האצבעות?
כבר נשרו?
אצלי נשרו
הן לא נושרותממזרח שמש
הן מלופפות סלוטייפ חזק
אפשר דבק מלחמה
הן לא נושרות
כלפי חוץ עומדות
עדיין מזהירות כאילו הכל יום ביומו
אם תשאל אותן-
את האצבעות
הן יספרו לך
בשלכת פנימית
נשרו מזמן
רק אידיוט אחד הדביק אותן
שלא ידעו כולם
שהכל טוב ויפה
אבל בפנים
הן רקובות מזמן
אם הגבתי לא במקום, או עם חוסר טאקט בבקשה תאמר ואמחק את התגובה.
קורא ומזדההעל הר ה' ששמםאחרונה
את תמרור העצור דרסתי.
עכשיו חוזר אחורה לשיקום.
שלי ושל העמוד.
..מאדמוזל
צחוק מריר
חיוך עקום
מבט עצוב
מבט תוהה
גיחוך קטן
מבט עמוק
פנים תמימות
שתיקה
מוזמנים להמשיך אותי
מה קרה ליייייייייייייייי?!?!V.I.P
עבר עריכה על ידי V.I.P בתאריך ז' באדר תשע"ז 02:33
אני מיואשת
מדברת שטויות
מתעצבנת מהר
ולא.
זאת לא פעם ראשונה
שוב ושוב
ושוב לבקש סליחה
ושוב חרטה
ושוב לפול בפח
ולבקש סליחה
באמתת מכל הלבב
אבל...
דיייי
אי אפשר כברר
אני לא יודעת לבטא את עצמי ואז זה נכשל בעצבים.
אוףף ואפחד פה לא מבין
וכולם חשבים שאני מוזרה וכותבת מבולגן ואוףףףףףףףףףףףףףףף
כי לכפת לי מהםםם
אבל אני כותבת וכותבת ואני אפרוק כי לא אכפת לי
רציתי להביע תעצמי בצורה אחת וזה היה עצוב וקשה
פתאום זה בעצבים
אולי כי אני מרוקאית ואלוי כי קל להאשים אחרים
אבל התעצבנתי
והגבתי וזה לא היה בוגר
ויצר סכסוך
ועוד
ואנלא מצליחה לישון
וככ השתנתי אני לא הייתי כזאת בחיים
זאת מריבה ראשונה שלי
אני לא רבההההה
אני תמיד משתדלת להתאפקק
ועכשיו זה אשמתי
וכל מה שאני כותבת זה מתפרש רע
כי .....
עצבניםם..
אז אני לא רושמת
ואז זה סינון
אז אני מסננתת
נשבר לי.
שאלוקים ייקח אותי
לא רוצה להיות פההה
אני לא רגילה לסנן אנשיםאני לא רגילה לכעוס
לא רגילה להתעצבן
לא רגילה לענות בפזיזות
לא רגילה לריב
לא רגילה שכועסים עליי
לא רגילה שכועסים בלי שעשיתי כלוםם
לא רגילה לאני החדשה
וגם בחיים לא אתרגל.
תגידו תמימה..
אז לא... כי אני כן לפעמים חוויי מריבות.
אבל לא כאלה
וגן לפעמים עיצבנתי
ואפילו התעצבנתי
אבל עכשיו זה שונה
לא ממוסבר
אני מתנהגת מוזר
רגשות מעורבבים
לא עשיתי כלוםם
ופוף מצאתי את עצמי שוב לבד
ואני עדיין כועסת
וגם מבינה
ועדיין מכעיסה אבל לא מרצווןןן
פשוט
פשוט
פשוט.. כי לא הצלחתי לבטא את עצמי.
ועכשיו אני לבד מבולבלת וגורמים לי להרגיש יותר רע עם עצמי
ויותר ויותר ולא עשיתי רעעע
ניסיתי להגיד מה אני חושבת וישר הכל התפזר לקיצוניותתת
ומפה לשם
מריבה וקללה
ולא
לא קללה כי לא קיללתי
אבל בלב... כן
אבל אל תגלו
אני באמת אוהבתת
לא רציתי לפגוע נשבעתתתתתתתתת
לא רציתי להעליבב
רציתי שיבינו אותי
אבל לא הבנתי את עצמי
ואוףףף
שאלוהים שברא אותי יקח אותי
לא כיף לי פה.
תקראווו!!! תגידו ש..V.I.P
הבנתם אותייייי
בבקשהה
הצלחתייV.I.P
הצלחתי לשניה אחת להפסיק לבכות..
להסתכל למעלה ולתת חיוך.
נתתי חיוןך
אחד
קטן
ממורמר
נשנק מדמעות
אבל נתתי
חיוך
בבקשה תנו גם אתם.
בבקשה
בבקשה
בבקשה.
רק לומר שקראתימאדמוזלאחרונה
ו..
למה את חושבת שזו את החדשה? זה לא נכון, זה תעתוע. כשעובר עליך תקופה קשה זו לא את, את עצמך כשאת פורחת ושמחה וטוב לך
כמה שזה נשמע דבילי אני באמת מבינה אותך
אני זוכרת את עצמי כותבת משפטים דומים ביומן שלי
עברתי גם כאלו תקופות בחיים וכל הזמן מתמודדים
(וגם אני מרוקאית...)
ודווקא אני חושבת שביטאת את עצמך פה מאד יפה והצלחת לגרום לי להזדהות
באלי לדבר המון שטויותמאדמוזל
אבל יש דברים שאסור להגיד
שלא כדאי להדיג
שזה סתם טיפשי לומר אותם
שום דבר לא טיפשי.גלידת לימון
כלום.
וגם דברים טיפשיים מותר להוציא.
..דמע
אם מתייחסים בטיפשות רצינית לטעות שטותית זה מביא לדיון אפשרי
מה?מאדמוזל
אם מתייחסים לשטויות זה מביא לדיון אפשרי
אני תוהה אם הבנתי
זה בדיוק מה שעשית הרגע לא?משתדלת יותר
כן, בערךמאדמוזלאחרונה
_ _ _פרח קפוא
עבר עריכה על ידי פרח קפוא בתאריך ח' באדר תשע"ז 09:23
ביתי
זה כבר זמן מה
שהקירות מלוכלכים,
הכל מוזנח כאן
אף אחד לא בא לבקר.
כבר עייפה מלנקות ולצפות בכל ערב.
יכול אתה להיכנס
אם תרצה,
שב על המיתה המאובקת
רק תפתח תריסים
שתכנס קצת השמש
שתפשיר את הקרח
שתפשיר את הזמן.
זה כבר זמן מה
מאז שהלכת
שהמחברות פתוחות
והמילים מיותמות,
שהסדינים מתפוררים
והתה כבר התקרר
והרגש מפחד לנשום.