בום,
רעש זכוכיות מתפזרות
ואבק עולה מצדי מדרכות
כלום שולט במכונית המופרעת
דורסת אותי ובי וקורעת
נשארתי מרוטש על הכביש
ואת מעלי גבוה, מנסה לעלות כאיש
לא מצליח להגיע לאנושות
מצמצמים מרחקים בנינו בצעקות
ועדין יש מרחק
עדין יש בי חרק
לא מצטער שלא למדתי כל היום תורה
לא מבקש סליחה שלא עשיתי שום עברה
לא מרגיש פספוס שלא הייתי אמי או אבי
רק סילחו לי, את אבא ונשמתי,
שלא נלחמתי בכל כוחי,
שלא הצלחתי להיות אני.
מנער בראש בקצב את החושים טורף,
על ספת ים הדמעות בחיוך רץ יחף,
זועק רצונות לאבנים דוממות,
דמעות זורמות, דמעות זורמות
איפה השמש שהארת בצחוק
איפה נר חיי החמוד והמתוק
יש כאן נר שחור מלוכלך בכתמים
זה לא שלי, אלה רק שקרים
איפה אני, איפה אתה
איפה את ואיפה אנחנו
איפה קדושה ואיפה שטויות
איפה כל אחד מהעמדות הברורות
למה רצים
הולך לנוח
חבורת שקרנים
מכאבים גונח
אבא איפה שביל הזהב
איפה הגדר שקוראת לגנב
איפה אסור ואיפה מותר
מה ההבדלים בין האתמול למחר
האור זורח
אני נשתף בקרני שמש חמימות
האור זורח
וכל דמעה מתעדה ונעלמת בשלמות
רק זהירות הקרניים גם חודרות
כמובן שאין יותר מהן מרפות
נצליח לצלוח את נהר הזרמים
ונגיע בביתך למקומות עליונים
מחזיק בידיים מעל תהום
נאחז בשיברי החיים
לא קורץ ולא צוחק
קשה להילחם ברוצחים, כרוצחים.
מקום להיות אתה ומקום להוציא לטיול את הכאב שבך ולחזור אל העולם ועצמיך שלב יותר
מקום שבוא אתה יכול להיות אתה ולהתבתא בדיוק כמו שאתה אוהב בלי לפחד מתגובות כי (לפחות לא אמורות) להיות כאלה...
לפחות ככה נראה לי...
iff
שפכת אחיחוני המעגל פינות
ולמה הכל כלכך מורכב.
ולמה א"א להיות פשוטים.
ולמה ימים טובים מאוד צריכים להיהרס בסוף.
ולמה אני מנסה לא להתפרק ומחזיקה חזק.
ולמה קר לי ואני לבד גם בחלום.
ולמה הכל צריך להיות קשה.
ולמה נהיה לי מלוח.
ולמה באלי למות.
ולמה ככה.
אוף לי.
V.I.PV.I.Pמאוחר לה מידי
היא חייבת לשכב לישון
אני מכיר אותה לא מאתמול
לעזור לה עכשיו
למה אני לא יכול
תעני אולי אין לה כבר קול
אם הייתי מוכן
אם הייתי מוכן
להיות
ושוב היא נרדמה
ודומעת לה מתוך שינה
זה כואב לה כל כך
היא חייבת מקום ראשון
תמיד הכי טובה
או גיהינום
רק היכן שיש צל
אפשר לאתר את האור
את מצילה אותי לא מאתמול
אם הייתי מוכן
אם הייתי מוכן
להיות
ולמה עוד בונים
בתים מאבנים
(אמיר דדון)
המסמרים שבבטן לא נותנים לי מנוחה
ואיך גורמים לרכבת לעצור בתחנה
אנ'לא יכול לברוח יותר
ואין פינה שבה אוכל להסתתר
תראי אותי אני אבוד בלב מדבר
ואת השמש העולה מהדממה
תראי אותי אני צולל ונעלם
ואת השמש העולה
קחי אותי איתך למעלה
זוכר ימים בהם הייתי לך ירח בחשיכה
ואיך הכל מתהפך איך מטפסים בחזרה
אל מקום שבו זרם בי הדם
שלחי קרנייך שישאו אותי לשם
תראי אותי אני אבוד בלב מדבר
ואת השמש העולה מהדממה
תראי אותי אני צולל ונעלם
ואת השמש העולה
קחי אותי איתך למעלה
(הדג נחש)
רוצה שיתארך הרגע
לעולם לא אהיה כמותם
הזיכרונות מבית הספר
בלגן אצלי בחדר
אני רוצה געגועים
שלא יניחו לי להרדם
שלא אוכל להלחם
אומרים היא חיה בשמיים או בים
לא כמו כולם
צוללת ועולה
לשם איש לא יתקרב
וגם אם תאמר שאתה אוהב
שנשבר לך הלב
ובחרת בי מכולם
מכל הבנות בעולם
לא אקח אותך לשם
כי למדת אותי שתיקה
ואני עוד מחכה
אני רוצה ידיים ארוכות
לחבק מבלי שאצטרך לראות
אומרים היא מסתירה כנפיים
במעיל הגדול הכחול
היא עפה ולשם לא תתן שתתקרב
וגם אם תאמר שאתה אוהב
שנשבר לך הלב
ובחרת בה מכולם
מכל הבנות בעולם
אומרים אל תבטח בה לעולם
היא תמיד תשיב לך שתיקה
ואני עוד מחכה
(מירי מסיקה)
היא לא אומרת כלום
לא מספרת כלום
רק לפעמים בלילה בוכה קצת
אבל לא אומרת כלום
דברנו כל היום
ספרנו לה הכל
והיא סגורה בחדר בשקט
ולא אומרת כלום
וכל היום וכל היום
אנשים מתאספים
שואלים
מדברים המון
וכל היום וכל היום
מנסים סיפורים ותפילות
מנסים הכל
אבל היא לא שומעת כלום
אולי היא לא יודעת כלום
וגם כשמתקרבים ו..לוחשים לה
זה לא עושה לה כלום
רצינו שתזכור
שיש סיבה לחזור
והיא לבד בחדר
שוכבת
ולא אומרת כלום
(מטרופולין)
מנסה לתפוס ת'רגע
שבו הכל יכול לקרות
מנסה למצוא מקום ש..
אוכל ממנו לשנות
אני יודע שהדרך
רצופה במכשולים
אבל למרות הכל בועט ו..
לא מפחד מהחיים
אמת אחת יש
היא מובילה את כולם
אור חזק מקיף ש..
עוטף את כל העולם
אכול סרטים מוזרים
אותך למטה מושכים
אתה לא מוצא את הדרך לאן
הכל נראה כאן שחור
אבל צריך רק לזכור
שרק גפרור אחד מדליק את האור
אתה מתנהג כמו תינוק
חושב לחיות פה זה צחוק
אתה לא חושב על כלום מלבד עצמך
תרים ת'ראש תסתכל
תפסיק לחיות כמו נוכל
תבין שיש עוד סיכוי גם לך
להיות בנאדם
אחד מכולם
(התבלינים)
ומה נתנו מהכל
עכשיו אולי למחול
לסלוח
לא לברוח מעצמי
אל הרקיע הגדול
לא אפסיק לשאול
עוד כוח מבקשת להמשיך להישאר
וכשבאת נסערת
הנפש שנפערת
ביקשה לה נחמות
נחמות שלא היו לי
אמרת אני נשארת
אהבה לא משקרת
הושטת יד לראות
שגם אני אוכל לקום מכאן
שוב תנגני על הפסנתר
שירים יפים יותר
בחושך יהיה לך קצת פחות מפחיד
מסתכלת לחצר
בצל שמסתתר
ידעתי תחכי לי שם בלי שאגיד
וכשבאת נסערת
לנפש שנפערת
בקשת לה נחמות
נחמות שלא היו לי
אמרת אני נשארת
אהבה לא משקרת
הושטת יד לראות
שגם אני אוכל לקום מכאן
ולהמשיך אל הדרכים החדשות
עוד שומעת הקולות עוד נוגעת במראות
אבל בשנייה שקמתי לא אחזור לכאן יותר
ואת כל מה ששברתי עוד אולי נוכל לשוב ולחבר
אני אמשיך אל הדרכים החדשות
עוד שומעת את הקולות עוד נוגעת במראות
אבל בשנייה שקמתי לא אחזור לכאן יותר
ואת כל מה ששברתי עוד אולי נוכל לשוב ולחבר
(מירי מסיקה)
מצייר מתהפנט לא מזיז את הראש מהדף
לא מכחול הוא צריך קצת יותר
מדובר בקווים של חייו
תוך שניות הוא בונה עולמות
מתרגם לצבעים קצת חכמה
מסביב שואלים בשביל מה לחכות
יש בים אוניות
יש אומרים שצבעים זה עולם של נדמה
לא שווה קצת פחות משתלם
לא באמת תגלה יבשת
ויש אחרים שכמוני עוד משוכנעים
שלכל שקורה יש סיבה
ולא מתווכחים עם הנפש
מקמט וזורק את העיפרון
לא שקט לא נרדם
הם בריב כבר זמן מה לא צייר
לך תבין לך תכעס על הים
(יובל דיין ואמיר דדון)
בימים שיעברו עלנו נדע לשאת יותר\
עצבות רכה
והשמיים יחכו לנו עד שנבין
ובלילות נרוץ מתוך עצמנו
אל שדות ילדות בארץ לא שבויה
אתה המים המבקשים משיבולים לגדול
אלוקים ודאי מקשיב תמיד ללב
כשהכאב כמו אבן שם
אני כמעט כבר מת מאהבה
השנים יכשילו את רגלנו
אך לא ניפול כמו אבן נעמוד
מול כל סופות החול השלג והאש
תמיד נדע לזכור שיעבור
אלוקים ודאי מקשיב תמיד ללב
כשהכאב כמו אבן שם
אני כמעט כבר מת מאהבה
(הדס קליימן ואביב בכר)
על הבתים העמוסים יורד הלילה
הילדים כבר רחוצים ומוכנים
אני יורד אל השדרות וקצת עצוב לי
איך צעדנו כאן ולא יצא מזה דבר
במגדלים העצומים טיפה חשוך
תמיד נידמה שלא גרים שם אנשים
כי במסך עשן לא יספרו אותנו
כי לא סגרנו את העסקה הנכונה
והאמת שכבר הייתה צריכה להתפוצץ מזמן
מחכה לרגע שבו לא תהיה מוכן
מי ניצח מי הפסיד ומי נשרף בדרך
עכשיו אני בין הסלעים ובין המים
חושב על כל מי שהגיע לשנות
ואיך הכל כאילו שנשכח ברגע
שהשקרן פתאום מחזיק את המושכות
אז אתה תכתוב על אהבה ועל שלכת
ואף מילה על אנשים מתפוררים
כי במסך עשן לא יספרו את מי
שלא חייך אל הפנים הנכונות
והאמת שכבר הייתה צריכה להתפוצץ מזמן
מחכה לרגע שבו לא תהיה מוכן
מי ניצח מי הפסיד ומי נשרף בדרך
(אדם גורליצקי)
לפעמים הרוח טובה
ושמש חמה נוגעת בפני
ולפעמים העולם יפה
ואין אחד כזה בעולם שיכול עלי
ברגע אחד אני משתנה
צפים הפחדים אני שוב שונא
ימים חשוכים שדות חרוכים
והסוף לא נראה
הרבה פנים לי יש
לפעמים אני חושש
כמו כל אחד אני יכול
להיפגע וליפול
הרבה פנים
גלים גלים בים גועש
אני חוזר אל קו החוף הטוב יותר
בתוך ליבי לא מוותר
יש מקום בתוכי שרק מהד קולך
כולו סובב סחרחר
יש חלום ימים רבים אחרייך הולך
שבי במדבר
פתאום בלי סיבה אני מתנפץ
ואז כל הרוע מתנפץ
עולים הפחדים ימים אבודים
עוברים בכאב
הרבה פנים לי יש
לפעמים אני חושש
כמו כל אחד אני יוכל
להיפגע וליפול
הרבה פנים
גלים גלים בים גועש
אני חוזר אל קו החוף הטוב יותר
בתוך ליבי לא מוותר
(רמי קלינשטיין)
כביש ישן
שביל בגן
עץ ובית
אבא כאן
אמא שם
כאן נשארתי
מה שהייתי
פעם מזמן
מה שעכשיו
ילדות נשכחת
צריף ירוק
לא רחוק
בית הספר
מי שנשאר
מי עבר
מי עודנו
מה שהיינו
פעם מזמן
מה עוד מביא אותי תמיד
אל אותה ילדות נשכחת
זוכר איך שהלכנו דרך קבע
לאורך הרחוב המתרוקן
דבר לא השתנה
רק פה ושם דוהה הצבע
אולי זה רק הלב שמזדקן
עוד שנה
כבר למדנו
מי אני
מי אתה
כבר איבדנו
מה שהיינו
פעם מזמן
מה עוד מביא אותך תמיד
אל אותה ילדות נשכחת
זוכר איך שהבטחנו בלי לדעת
מתי ואיך נחזור להיפגש
נדמה שרק אתמול
אבל השמש כבר שוקעת
אולי זה רק הלב שמתרגש
שביל בגן
עץ ובית
אבא כאן
אמא שם
כאן נשארתי
מה שהייתי
פעם מזמן
מה עוד מביא אותי תמיד
אל אותה ילדות נשכחת
(נורית גלרון)
אחרי הכל אתה מת
אין זמן להתחרט
אין מקום להתחבא
אם אתה חי אז כבר תחיה
אין ממה לפחד
הרי האלוקים הוא גם אשם
עד שבאת באת
והצלת אותי
איזה מזל שבאת
בדיוק שכבר עמדתי לוותר
אז את באת שבאת
והצלת אותי
וכמה טוב שבאת
בדיוק שכבר הרמתי את ידיי
מה יש באמת
שכל כך מושך
וכמו פרפר לאש אני עיוור
אולי עכשיו אולי ואחרי
שהכל יגמר נוכל להיפגש נרצה להיזכר
איך שבאת שבאת
והצלת אותי
איזה מזל שבאת
בדיוק שכבר הרמתי את ידיי
אז את באת שבאת
והצלת אותי
וכמה טוב שבאת
בדיוק שכבר עמדתי לוותר
(בית הבובות)
יד ביד
כוכבים
דובי
מכתב
תמיד.
לא עוזבת.
הפורום הזה השתנה|לוחש| |מאוכזב|
ד.א.
כשנכנסים לבית קברות מכניסים את הציציות(משום לעג לרש)
ביציאה נוטלים ידיים
ובפנים, אם אין לך משהו עצוב או כואב להגיד, אתה שותק.... מכסימום מקשיבם...
כולם כבר יודעים אתזה. ואני רק חיה בסרט שיש כאלה שלא
דבילית
אוף
אשכנזיה שכמוני...
למה אני שוב נכנסת לזההההההה??????????????????????
הלוואי והיית כאן כדי לדעת
או לפחות להקשיב
ולראות
כמה השתניתי מאז שעזבת
וכמה שאני מבטיחה לך כמו שלא הבטחתי לך מעולם שיהיה כל כך טוב
ולגלות לך בכלל שהשיר ההוא שכתבתי
היה בכלל עליך
ולא אמרתי מילה
אביגיל.שמן פשתןאחרונהזה תהליך ארוך. אני מאמין בוא.
אבל יש דברים יותר חשובים, למשל נשמות, שלא ישברו, שלא יהיה להם קשה מידי.
אני מעדיף נשמות מהתהליך, או לפחות לראות איך מסדרים. זה בסדר לשבור ולהמשיך.
