המסמרים שבבטן לא נותנים לי מנוחה

ואיך גורמים לרכבת לעצור בתחנה

אנ'לא יכול לברוח יותר

ואין פינה שבה אוכל להסתתר

תראי אותי אני אבוד בלב מדבר

ואת השמש העולה מהדממה

תראי אותי אני צולל ונעלם

ואת השמש העולה

קחי אותי איתך למעלה

זוכר ימים בהם הייתי לך ירח בחשיכה

ואיך הכל מתהפך איך מטפסים בחזרה

אל מקום שבו זרם בי הדם

שלחי קרנייך שישאו אותי לשם

תראי אותי אני אבוד בלב מדבר

ואת השמש העולה מהדממה

תראי אותי אני צולל ונעלם

ואת השמש העולה

קחי אותי איתך למעלה

(הדג נחש)

רוצה שיתארך הרגע 

לעולם לא אהיה כמותם

הזיכרונות מבית הספר

בלגן אצלי בחדר

אני רוצה געגועים

שלא יניחו לי להרדם

שלא אוכל להלחם 

אומרים היא חיה בשמיים או בים

לא כמו כולם 

צוללת ועולה

לשם איש לא יתקרב 

וגם אם תאמר שאתה אוהב

שנשבר לך הלב

ובחרת בי מכולם

מכל הבנות בעולם

לא אקח אותך לשם 

כי למדת אותי שתיקה

ואני עוד מחכה

אני רוצה ידיים ארוכות

לחבק מבלי שאצטרך לראות

אומרים היא מסתירה כנפיים

במעיל הגדול הכחול

היא עפה ולשם לא תתן שתתקרב

וגם אם תאמר שאתה אוהב

שנשבר לך הלב

ובחרת בה מכולם

מכל הבנות בעולם

אומרים אל תבטח בה לעולם

היא תמיד תשיב לך שתיקה

ואני עוד מחכה 

(מירי מסיקה)

היא לא אומרת כלום

לא מספרת כלום

רק לפעמים בלילה בוכה קצת

אבל לא אומרת כלום

דברנו כל היום

ספרנו לה הכל

והיא סגורה בחדר בשקט

ולא אומרת כלום

וכל היום וכל היום

אנשים מתאספים

שואלים

מדברים המון

וכל היום וכל היום

מנסים סיפורים ותפילות

מנסים הכל

אבל היא לא שומעת כלום

אולי היא לא יודעת כלום

וגם כשמתקרבים ו..לוחשים לה

זה לא עושה לה כלום

רצינו שתזכור 

שיש סיבה לחזור

והיא לבד בחדר 

שוכבת

ולא אומרת כלום

(מטרופולין)

מנסה לתפוס ת'רגע

שבו הכל יכול לקרות

מנסה למצוא מקום ש..

אוכל ממנו לשנות

אני יודע שהדרך

רצופה במכשולים

אבל למרות הכל בועט ו..

לא מפחד מהחיים

אמת אחת יש

היא מובילה את כולם

אור חזק מקיף ש..

עוטף את כל העולם

אכול סרטים מוזרים

אותך למטה מושכים

אתה לא מוצא את הדרך לאן

הכל נראה כאן שחור

אבל צריך רק לזכור

שרק גפרור אחד מדליק את האור

אתה מתנהג כמו תינוק

חושב לחיות פה זה צחוק

אתה לא חושב על כלום מלבד עצמך

תרים ת'ראש תסתכל

תפסיק לחיות כמו נוכל

תבין שיש עוד סיכוי גם לך

להיות בנאדם

אחד מכולם

(התבלינים)

ומה נתנו מהכל

עכשיו אולי למחול

לסלוח 

לא לברוח מעצמי

אל הרקיע הגדול

לא אפסיק לשאול

עוד כוח מבקשת להמשיך להישאר

וכשבאת נסערת

הנפש שנפערת

ביקשה לה נחמות

נחמות שלא היו לי

אמרת אני נשארת

אהבה לא משקרת

הושטת יד לראות

שגם אני אוכל לקום מכאן

שוב תנגני על הפסנתר 

שירים יפים יותר

בחושך יהיה לך קצת פחות מפחיד

מסתכלת לחצר

בצל שמסתתר

ידעתי תחכי לי שם בלי שאגיד

וכשבאת נסערת

לנפש שנפערת

בקשת לה נחמות

נחמות שלא היו לי

אמרת אני נשארת

אהבה לא משקרת

הושטת יד לראות

שגם אני אוכל לקום מכאן

ולהמשיך אל הדרכים החדשות

עוד שומעת הקולות עוד נוגעת במראות

אבל בשנייה שקמתי לא אחזור לכאן יותר

ואת כל מה ששברתי עוד אולי נוכל לשוב ולחבר

אני אמשיך אל הדרכים החדשות

עוד שומעת את הקולות עוד נוגעת במראות

אבל בשנייה שקמתי לא אחזור לכאן יותר

ואת כל מה ששברתי עוד אולי נוכל לשוב ולחבר

(מירי מסיקה) 

מצייר מתהפנט לא מזיז את הראש מהדף

לא מכחול הוא צריך קצת יותר

מדובר בקווים של חייו

תוך שניות הוא בונה עולמות

מתרגם לצבעים קצת חכמה 

מסביב שואלים בשביל מה לחכות

יש בים אוניות

יש אומרים שצבעים זה עולם של נדמה

לא שווה קצת פחות משתלם

לא באמת תגלה יבשת

ויש אחרים שכמוני עוד משוכנעים

שלכל שקורה יש סיבה 

ולא מתווכחים עם הנפש

מקמט וזורק את העיפרון

לא שקט לא נרדם

הם בריב כבר זמן מה לא צייר

לך תבין לך תכעס על הים

(יובל דיין ואמיר דדון)

בימים שיעברו עלנו נדע לשאת יותר\

עצבות רכה

והשמיים יחכו לנו עד שנבין

ובלילות נרוץ מתוך עצמנו

אל שדות ילדות בארץ לא שבויה 

אתה המים המבקשים משיבולים לגדול

אלוקים ודאי מקשיב תמיד ללב

כשהכאב כמו אבן שם

אני כמעט כבר מת מאהבה

השנים יכשילו את רגלנו

אך לא ניפול כמו אבן נעמוד

מול כל סופות החול השלג והאש

תמיד נדע לזכור שיעבור

אלוקים ודאי מקשיב תמיד ללב

כשהכאב כמו אבן שם

אני כמעט כבר מת מאהבה

(הדס קליימן ואביב בכר) 

על הבתים העמוסים יורד הלילה

הילדים כבר רחוצים ומוכנים

אני יורד אל השדרות וקצת עצוב לי

איך צעדנו כאן ולא יצא מזה דבר

במגדלים העצומים טיפה חשוך

תמיד נידמה שלא גרים שם אנשים

כי במסך עשן לא יספרו אותנו

כי לא סגרנו את העסקה הנכונה

והאמת שכבר הייתה צריכה להתפוצץ מזמן

מחכה לרגע שבו לא תהיה מוכן

מי ניצח מי הפסיד ומי נשרף בדרך

עכשיו אני בין הסלעים ובין המים

חושב על כל מי שהגיע  לשנות

ואיך הכל כאילו שנשכח ברגע

שהשקרן פתאום מחזיק את המושכות

אז אתה תכתוב על אהבה ועל שלכת

ואף מילה על אנשים מתפוררים

כי במסך עשן לא יספרו את מי

שלא חייך אל הפנים הנכונות

והאמת שכבר הייתה צריכה להתפוצץ מזמן

מחכה לרגע שבו לא תהיה מוכן

מי ניצח מי הפסיד ומי נשרף בדרך

(אדם גורליצקי) 

לפעמים הרוח  טובה

ושמש חמה נוגעת בפני

ולפעמים העולם יפה

ואין אחד כזה בעולם שיכול עלי

ברגע אחד אני משתנה

צפים הפחדים אני שוב שונא 

ימים חשוכים שדות חרוכים

והסוף לא נראה

הרבה פנים לי יש

לפעמים אני חושש

כמו כל אחד אני יכול

להיפגע וליפול

הרבה פנים

גלים גלים בים גועש

אני חוזר אל קו החוף הטוב יותר

בתוך ליבי לא מוותר

יש מקום בתוכי שרק מהד קולך

כולו סובב סחרחר

יש חלום ימים רבים אחרייך הולך

שבי במדבר

פתאום בלי סיבה אני מתנפץ 

ואז כל הרוע מתנפץ

עולים הפחדים ימים אבודים

עוברים בכאב

הרבה פנים לי יש 

לפעמים אני חושש

כמו כל אחד אני יוכל

להיפגע וליפול

הרבה פנים

גלים גלים בים גועש 

אני חוזר אל קו החוף הטוב יותר

בתוך ליבי לא מוותר

(רמי קלינשטיין)

כביש ישן

שביל בגן

עץ ובית

אבא כאן

אמא שם

כאן נשארתי

מה שהייתי 

פעם מזמן

מה שעכשיו

ילדות נשכחת

צריף ירוק

לא רחוק

בית הספר

מי שנשאר

מי עבר

מי עודנו

מה שהיינו

פעם מזמן 

מה עוד מביא אותי תמיד

אל אותה ילדות נשכחת

זוכר איך שהלכנו דרך קבע

לאורך הרחוב המתרוקן

דבר לא השתנה

רק פה ושם דוהה הצבע

אולי זה רק הלב שמזדקן

עוד שנה 

כבר למדנו

מי אני

מי אתה

כבר איבדנו

מה שהיינו

פעם מזמן

מה עוד מביא אותך תמיד

אל אותה ילדות נשכחת

זוכר איך שהבטחנו בלי לדעת

מתי ואיך נחזור להיפגש

נדמה שרק אתמול

אבל השמש כבר שוקעת

אולי זה רק הלב שמתרגש

שביל בגן

עץ ובית

אבא כאן

אמא שם

כאן נשארתי

מה שהייתי 

פעם מזמן

מה עוד מביא אותי תמיד 

אל אותה ילדות נשכחת

(נורית גלרון)

אחרי הכל אתה מת

אין זמן להתחרט

אין מקום להתחבא

אם אתה חי אז כבר תחיה

אין ממה לפחד

הרי האלוקים הוא גם אשם

עד שבאת באת

והצלת אותי

איזה מזל שבאת 

בדיוק שכבר עמדתי לוותר

אז את באת שבאת

והצלת אותי

וכמה טוב שבאת

בדיוק שכבר הרמתי את ידיי

מה יש באמת

שכל כך מושך

וכמו פרפר לאש אני עיוור

אולי עכשיו אולי ואחרי

שהכל יגמר נוכל להיפגש נרצה להיזכר

איך שבאת שבאת

והצלת אותי

איזה מזל שבאת 

בדיוק שכבר הרמתי את ידיי

אז את באת שבאת

והצלת אותי

וכמה טוב שבאת 

בדיוק שכבר עמדתי לוותר

(בית הבובות)

יד ביד

כוכבים

דובי

מכתב

תמיד.

לא עוזבת.

מרגיש שאיבדתי את זה

מרגיש לי שאיבדתי את השמחת חיים שלי

טוב אלא באמת איבדתי, ניראה לי היא מוקפאת איפה שהוא

אני שאתה יודע מה הכי טוב בשבילי

אבל קשה לי

תן לי נקודה של אור

לזכות קצת להתרחבות הדעת

לזכות לשמחה פנימית שוב

לראות את כל הטוב שסובב אותי

אבא תעזור לי, התעייפתי

התעייפתי

אין לי כוחות להילחם יותר

מלחמה שלא נגמרת

הוא פשוט לא מרפה לא מרפה לא מרפה

עוד התמודדות עוד ניסיון עוד נפילה הוא הרגל רע שהפך לטבע

די התעייפתי תגאל אותנו בבקשה תגאל אותנו

עד מתי...

אני צריך עזרה

לא יודע ממי

מה שבטוח שהרבה צריכים את העזרה שלי כרגע

עמוס מידי

יותר מידי ציפיות יותר מידי

הלך

הלך

הלך

הלך

הלך

הלך

הלך

הלך

באלי לבכות אבל לא מצליח

הלב כואב הראש כואב

אין ריכוז

הכל על אוטומת

חייב להיות חזק בשבילהם

ובשבילי

אבל אני גם בן אדם

איפה בדיוק הכל נכנס

"עומדים צפופים - ומשתחווים רווחים."

"ולא אמר אדם לחברו: צר לי המקום, שאלין בירושלים."

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

צפופים - לשון צף על פני המים. מרוב הקהל היו נדחקים איש באחיו עד שהיו רגליהם נטולות מן הארץ ועומדים באויר:[1]

ומשתחוים רוחים - בשעת השתחויה נעשה להם נס ומשתחוים בריוח כל אחד רחוק מחברו ארבע אמות, כדי שלא ישמע את חברו כשהוא מתודה ומזכיר עונותיו:

צר לי המקום שאלין בירושלים, גרסינן - לפי שהיה המקום מזמין להם פרנסתן ולא הוצרך אחד מהם לצאת משם ולומר פרנסתי [דחוקה] ואיני יכול לדור בירושלים. ויש ספרים שכתוב בהן כשאלין. ועל העולים לרגל נאמר, שלא היה אחד מהם מיצר כשהיה לן בירושלים מחמת דוחק המקום. כמו צר לי המקום גשה לי ואשבה (ישעיהו מט):

קצת משו קטן לנשמה העייפה

eav eav kh kkbauo

tbh kt nchi nv gus thpav zv vukl

zv re vukl unxkho

thi kh tuuhr

תישאר קרוב

כבר לא יכול לחשוב

אני לא מבדיל בין רע לטוב

רע לי פסדר רע לי

דייי איך יוצאים מזהה

היום יומלדת היום חוגגים

מה יכול להיות יותר טוב מזה

מישהו

אני סמוראי שלא מספיק להילחם

היי, מזל טוב!

זה הזמן שלך לבקש ממנו הכל. הוא יקשיב לך.

ואתה סמוראי. אתה לא מפסיק להילחם. ואל תפסיק. זה מי שאתה, במהות.

תזכור, המטרה היא לא רק לנצח. גם אם אתה נלחם ומפסיד, אתה עדיין ווינר.

תודה

מרגיש שקוף כל כך

אני בוחר את הקרבות שלי...

ולצערי על חלקם כבר הרמתי ידיים

שייך לחורף בדרך כלל

ועדיין הוא הגיע אלי

קורא לאונרד כהן בתרגום ישן

דפים צהובים מחוספסים למגע

גמישים מצאתי אותו אחרי נבירה ארוכה ומייגעת בערימת ספרים מאובקת

במחלקת ספרים יד שניה בחנות בסמטה

ככה פינוק של אחרי עבודה שבוע שעבר.

סטודנטית יפה, צעירה בטח מרייכמן או מקום כזה עברה לידי מחזיקה עותקים חדשים של רילקה ואוסף פואמות קלאסיות מתורגמות

בטח לאבא יש יום הולדת

ריח של דיסוננס כבד.

פתאום מצאתי אותו

שלפתי ממעמקי התהום חוברת שלא הרגישה מגע אנושי כמה שנים טובות כנראה

הקדשה ממאה אחרת בפתיחה

שמות ויחסים אחרים

רגשות ואיחולים עם הרגשה של מתח ובדיחות פנימיות

אינטימיות שדעכה

כמו כולנו

התלהבתי קניתי

עוד פנינה שלא יוציאו יותר

אחרי קריאה של כמה שורות ושירים כבר ברור למה לא יוציאו יותר

איזה תרגום גרוע

גרוע זו מילה עדינה מאוד

כמה פרשנות

כמה היבריס

להרהיב עוז, לגעת

לשלוח יד ועט

למילים של כהן

לפיסוק

במה הוא לא נגע?

היה כדאי לקנות את זה רק בשביל לראות וללמוד איך לא לתרגם

איך לא לעבוד

ללמוד מה זו עבודה גרועה

ועדין יש שם משהו ברגע הזה

מסתכל עליה עכשיו והיא מעלה בי חיוך

קשה לסרב לשלוח יד

לפתוח עמוד אקראי רנדומלי ולצלול

לצלול בלי חמצן עד שנחנקים תוך רגע.

הספר עושה את העבודה שלו ומעיף אותי ממנו באלימות מפתיעה לכזה זקן

סוגר את החוברת

מעביר עליה יד בעדינות, ליטוף של הערכה וכבוד

הגמישות והגיל עושים את שלהם צריך להיזהר איתה

מניח אותה במגירה מעל החוברות האחרות

הן צעירות וחזקות יותר

יפות יותר, ועדין יש קסם בחוברת המתורגמת הזו

עד הפעם הבאה שאפתח אותה באקראיות

לטעום מקומות רחוקים שהיו

יוצאים

ומתחתנים

מתישהו נולדים ילדים

יש צו מילואים

מלחמות איומות

עולם מתחרפן

טבח באחים שלו נשים ונערות נאנסות

מאות נרצחים

שנים של חזיתות מורכבות

טוחן מילואים

וכשהוא חוזר הביתה אשתו נופלת עליו או מתלוננת לחברות בבית קפה או בגן שעשועים בשמש אחר הצהריים שזה נורא כשהוא חוזר

ואיך היא תתרגל שוב לנוכחות שלו

ואולי זה באמת לא כל כך נוח שם במילואים אבל הבית דרש ממנה לא פחות ומן הסתם יותר

ומסכנה

המיצוי העצמי

והיא התרגלה לנוחות וללבד

והוא מפריע ומתלונן

ולמה הוא חזר בכלל?

תתחתנו טוב ילדים

תתאהבו

תצאו

תהיו חברים טובים

והעיקר תתפללו כי אין בזה שום הגיון

לא הכרתי קודם

האמת שהיא לא חדשה רק מתחדשת

מרימה את הראש

חזרה למקורות הקלאסיים

לטרגדיות עתיקות

האודיסיאה בלבוש מתחדש

בגדי המלך החדשים ממש

יש הוראות צפיה צריך IMAX

לא חייב לקרוא לפני זה את המקור כי באמת

חסכו לנו את הטרחה ולא נצמדו בכלל לטקסט

קירקה היא זקנה עם פוסט טראומה שזה אומר הרבה

אז באמת אני מסמפט את נולאן ואין לי משהו נגדו בטח לא אישי אבל הוא נפל לטרנד

ושוב סרט של שעות ארוכות

חבל

הוא יודע לספר סיפור יפה ויש לו מסרים מעניינים

יוקרה היה נחמד

ממנטו מעורר מחשבה

אבל מאז האביר האפל ולפניו יש לו שותפים ליצירה או הטיה מסוימת לכיוון אינטרסנטי וזה פוגע בסיפור ובאמנות

אבל הקהל אוהב

יש כסף

אז יאללה

המשפט הכי חזק בשיר

סטייק בלי כולסטרול

לקנות מה שאין

לשלם על אויר ומים

כמו במגילת איכה

עצינו במחיר יבואו

מימנו בכסף שתינו

מה עוד היה שם?

איך הפכת לזונה ממבצר למדבר

נמאס מכל התבונה

העיקר שאפשר לקרוא

בינתיים

עד שהפשיזם ישתלט גם על החופש האחרון על המידע

פרנץ פאנון סיפור מעניין

בלי להתעמק יותר מדי

אין למה

עוד קפה אחרון כאן ולצאת לפקקים ולחום

לחיים האמיתיים

לכיף

יש רגעים כאלה

שאתה מחייך לעצמך ואומר שוואלה הצלחת

נחמד

או התורכי

זה לא באמת משנה

חושב על השיר שהיא כתבה

איש אחד עכשיו נרצח

לאחר נולדה בת

סופר ילדים

מי מכנה אותו סופר ילדים?

צ'ארלי בממלכת השוקולד זה סיפור ילדים?

אולי

עוד סיפור קלאסי על מישהו שנכשל בבית הספר

התייאש בגלל המורים

אמרו עליו שהוא חסר דמיון

לא מצליח להעביר מחשבות לכתב

בקיצור

הזיה

אולי אעשה תרגיל כתיבה

לתאר מחשבה תיאורית של מה שאני רואה

פסקה לא יותר

לא להאריך לא להכביד זה הכשרון הגדול

שלוש כפיות סוכר בכוס זכוכית דקה

נוזל כהה

היא יושבת על כסא פלסטיק

כתר ירוק במרפסת

רגליים יחפות על מרצפות שומשום קרות של פעם.

רוח של אחר הצהרים מזיזה קצת וילון צהוב

וילון תחרה דהוי

חושפת ומסתירה טרנזיסטור ישן שמשמיע רדיו בזמזום

חדשות בקול חנוק.

על השולחן מונח אבטיח חתוך לקוביות

המיץ שלו נקווה בשולי הקערה

קערת פלסטיק זולה כחולה.

זבוב בודד מסתובב מעל במסלול קבוע

מתלבט

היא לא מגרשת אותו

היא מסתכלת על המפתח של הרכב שמונח ליד המאפרה

רכב ישן

מפתח בלי מכונית

כלום לא חונה למטה

ציפורניים גזורות קצר

אין לק

מחזיקה סיגריה שלא דולקת

מחזיקה חזק

השכנה מעליה מנערת שטיח

גרגירים קטנים של אבק מרחפים כמו נצנצים זולים שתפסו קרן שמש אחרונה של היום

על הקיר מאחוריה יש כתם

סימן כהה של משהו שהיה שם פעם

שעון גדול

אולי קוקיה

השעון מזמן לא שם הצל שלו נשאר

חוץ מזה שקט

אל תעשי את זה

בבקשה

אל תתפתי

תשמרי את עצמך לעצמך

בבקשה

את כל כך תתחרטי על זה אחר כך

תאספי את הכבוד העצמי שלך

מה קורה לעמוד השדרה שלך

אל תשכנעי את עצמך שזה נכון

את משפילה את עצמך

בבקשה

אל תעשי את זה

ע. שווה יותר

תשמרי על עצמך

תוספי את עצמך

אל תתפתי לזה

זה קוסם ומשכר

אבל אל

אל תשתפי כל כך הרבה

לאט לאט

תשמרי לעצמך משהו

בשביל מה זה טוב

אז אני חושב קצת על מהות היום שמתקרב

אהבת חינם

אז זה לא בחינם השנאה כלפיהן וגם לא אישית

אני לא הולך לשזור פרחים

או בכלל להגיע

לא גיי ובכללי מעדיף להימנע

ואז אני נזכר באהבת חינם כשהלכתי לא מזמן בעיר

והיו הפגנות

ועבודות

וחפירות

והכל היה חסום ופקוק

אז צעדתי כמה קילומטרים והיה חם

חם למות סחינה של החיים

כמו ללכת במדבר ארבעים שנה

בלי מים ובלי אוכל ובלי כיוון

ניגשת אלי דתיה צעירה עם עגלה עם תינוק שרק נולד ושואלת אותי איך היא תצליח להגיע לצד השני למכללה מסוימת כי הקורס

והמבחן

והנוכחות

והיא כבר מזיעה וחלשה ועייפה

ולי בראש עובר שיש לה לחצות את כל החרא עד התחנות בקצה השני ורק משם תצליח

אפילו מונית אין כאן כי הכל סגור

הייתי משלם לה עליה צדקה מהסוג האהוב עלי

דיברתי איתה מה האופציות והיא מתלבטת בין ייאוש

חורבן

בכי

לבין פרץ אנרגיה אחרון של להתחיל לרוץ עם העגלה.

הצעתי לה שאבוא איתה

אקח את העגלה היא תכתיב את הקצב ונחצה את המרחק הזה בקלות יחסית.

ככה במציאות סוריאליסטית מצאתי את עצמי סוחב עגלה עם תינוק שלא מבין על מה הסיפור

עד התחנה בקצה השני

מקווה שהיא הגיעה

אין סוף לזה אני משלים אותו בראש שלי

אהבת חינם

פשוטה

מלאה מאמץ

מלאה איחורים

מלאה בכל מיני פשלות

אבל מלאה בכוונה פשוטה

סתם מפגש אקראי של בני אדם

שזה הפסקה מכל האוכל והתעסקות באוכל.

ובקשר לדבר השני שכתבת בתגובה לעצמך- זה נשמע כמו סיפור צדיקים על יהודי פשוט שעושה רצונו יתברך,

וגם כמו סיפור של דוד בן יוסף שתמיד מצא נקודות קטנות להאיר בהן לאדם אחר

אז כמה חלבון את אוכלת ביום

איך את מחשבת את זה לפני בישול או אחרי?

קפה עם סוכר או שיש לך קרן של אור שזורחת מהמצח?

בזמן האחרון רק המונדיאל נתן לזה פייט ועכשיו האודיסיאה של נולאן

כן ההפסקה הזו היתה נצרכת מאוד

לא חושב שזה באמת סיפר צדיקים יותר מזה לא יודע אם בכלל יש בחירה אם לעזור או לא במקרה כזה, פשוט להיות אנושי. לא חושב שמישהו היה יכול להתעלם מזה.

כנראה שכולם צדיקים וצדיקות

לא מכיר את דוד בן יוסף

הייתי בעיר הבהדים

תשעה באב היה מוצש וראשון באותה שנה

ואני לא רציתי להפריע לאלו ששיקרו שהן צמות ורצו לישון, אז ישבתי במרפסת של הבניין ודיברתי עם מוריה (לקרוא לה לכאן? או שהיא תגיע לבד?)

אני כבר לא זוכרת אם זה היה כל היום או רק בבוקר

זה היה יום ארוך מאוד שעבר איכשהו אני חושבת

גם היום יעבור. גם השנה הזו