פורום ריק ומוסתר (עמוד 1190)

(אם הייתי מחווירה מהשקרים מזמן הייתי שקופה)

"אוכל של אשכנזים", אני צוחקת. "יש לזה טעם כמו של געפילטע פיש בערך"

"איכס!" הוא מצווח. "אבל זה טעים לי!" אני מתחייכת.

ואז הוא נסוב אחור ויוצא מהמטבח,

ולא יודע, כי זו הדרך של מייה להשניא על עצמה את האוכל.

הרצון שזה יתפרץ אבל הפחד שלא יהיה שם אף אחד להכיל-להקשיב

(אני מקווה שאני לא דוברת סינית)

וניסיתי עוד ועופעם לא הלך לי

אני מגדולי הסתומים בדורנו בכל מה שקשור למוזיקה

(באגב, החתימה שלך וההודעה בפתיחת השרשור הן כמו המחשה מדויקת של מסקנה שאני ממסקנת לי מדי פעם.

לפעמים אני אומרת לעצמי - אל. אל תחשבי, בלה, אל תחשבי ככה, אל.

אבל אז באה מחשבה ונחשבת לה, פשוט פותחת מעדנות את הדלת ומתיישבת בין התאים והמגירות שם במוח.

אז כנראה ש'אל' הוא לא פיתרון יעיל מספיק להרחקת מחשבות.)

אלא אם כן אני לא מראה מספיק כמה אכפת לי ממך.

ילדה אהובה