דואגים ואני רק דוחה אותם
סליחה,
באמת סליחה
אני פשוט אבודה כבר.

~תות~|מחבק|
את אדירה
ו
מותר להיות אבודים.
ממש לא.
וחיבוק, טוב?
והחתימה שלי..
כבר הפסקתי לדעת שיש לה כל מיני פרשנויות.
היא יפה, נכון?
(לא משנה שגם כואבת מאוד)
את לא אבודה!!!!! 






את אולי קצת מבולבלת אבל אל תשכחי שיש לך אבא גדול, אוהב, מבין, תומך, עוזר,מיטיב ורוצה תמיייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייד רק בטובתך... תהיי חזקה, הוא ממש לידיך כדי לעזור... רק תושיטי אליו יד והוא יתפוס אותך ובעזרת ה' לו יעזוב לעולם.... 


ורע.
למה פתאום ככ עמוס פה. ואופ אני רוצה שיהיה פה סגור
האנוכיות במיטבה. תתעלמו
כשיכור בפונדק עלי דרך.

אוף איתך
שמי שצריך אותו, יבין לבד)
ואז. אני מתחילה לקלל
למה אי אפשר שאנשים ישכחו ממני??????????????????????????????
למה אני לא יכולה לשכוח מהם????????????????????????
אנשים זה כאב ראש. שתדעו ותזהרו מהם
למה לא נזהרתי??????????????????????????????????????????????
למה לא הקשבתי לשכל שלי?????????????????????????????????????
למה למה למה למה למה למה למה
אוווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף
בהתחלה רק רציתי שקט.
ובכן, היה סוג של שקט... הדאגתי קצת יותר ממה שחשבתי. זה היה מפתיע ועגום למדי.
אבל עכשיו, עכשיו מתברר לי שאני לא באמת רוצה לחזור.
נח לי ככה.
מידי פעם מבזיק שמץ של יסורי מצפון. אבל הוא מושתק באלימות. אחרי הכל, זה תמיד היה התחום שלי.
לפעמים זה חסר.
לפעמים הדאגה מרעישה יותר מהכל.
הייתי רוצה להעלם לגמרי. למרות שאני די מופתעת ממה שהגעתי אליו. אולי בהמשך אצליח להעלם לגמרי...
הלוואי.
ואם אפשר, והכי טוב, שגם ישכחו שהייתי. זה יהיה מושלם.
אמן
אביגיל.