פורום ריק ומוסתר (עמוד 1202)

יש לי הרגשה שזה הסוף.









הלוואי

|בוכה|

זה הפך להרגל.
רק פשוט,
הרצון המקולקל הזה גודל.

ואולי בכלל זה לא שייך?
אין שליטה כבר.

(אני מרגישה רע.)








(לא שזה חשוב או משו..)

}את מוכנה להפסיק להרגיז את עצמך?

מה עשית לי |בוכה|

שש ושתים עשרה.

פעם היה כאב
והכאב רטט וזז
ומתוכו נבעו חיים
והחיים משכו אור
שהלך והעצים
עד אשר ירד
אל עולם המחשבה
ומדממה הפך לחיים

והימים חלפו
ומשברים חדשים נוצרו
והכאב גדל אף הוא
התרחב וטפח למימדים עצומים
ובתוכו נוצרו
מעגלי מעגלים
על ילדה בלי ילדות
וילד שלא יודע לצחוק
על אבא רוצח
ודמעות נוטפות צלקות
על עולם אכזר
ועל רוע שמעתק נשימה
על עצמי ועליך
על כאב הנשמה

וככל שהכאב גדל ותפח
תפחו גם שירו
וממילים רכות נוספו גם צלילים
כמו שלכת וסתיו

עד אשר הכאב
פגש בכאב גדול עוד יותר
כאב שדומם אותו לגמרי
הגוף שתק
הגוף צעק
הגוף בכה
הגוף
הפך גופה

ומתוך השברים
לא נוצרה הארה
לא התאחו הסדקים
והמתים ממש לא קמו לתחייה
נותר רק חור
שגדל ורחב
והשאיר את הכאב
בדד, מפוחד

ומילים של שלטון
נהדפו בהד מחשבה
ומיזמורים ולחשים
נגנזו בסיתרי חשיכה

ודיבור הפך אילם
נמוגו צליליו
ואין אדם ואין אל
שיאירו דרכיו

וניסה הוא דרכים
חדשות
לתעל את כאביו
אך החור נשאר
והמשיך וגנח
ודימם לגמרי
את אחרון כוחותיו

מה חבל

די לומר שהוא נותן נסיונות לאנשים חזקים
אני לא חזקה
אתם לא רואים?

די
אני לא מסוגלת יותר

כואב לי
כואב לי

בס"ד

בפשטות
נגמרתי
ואני מפחדת
ולא רוצה לחיות בין הפצצות
וגברים זה דבר מפחיד
ופתאום לקלוט דברים
לשים אותם בגודל המתאים

זה לא בסדר
עשו בי פשעים
אני לא סתם בכיינית

איך את מצליחה לעשות את זה?!


(הכוונה אליי. אני מתפלאת מעצמי).
קר לי נורא
יהיו ימים מעניינים בקרוב
מעניין אם היא כבר דיברה עם אמא..
לא נראה לי, אחרת היא היתה מתייחסת אחרת
קר לי קר לי
בינתיים

אתה לא הוגן כלפיי.
ואתה יכול להמשיך להגיד שאתה שונא שמרחמים עליך, אבל אתה מסכן ואפילו אתה יודע את זה.
השאר סתם מפגר.

שוב בלי שליטה,

אבא עד מתי?

לחישות,הקור חודר לעצמות

רק להזכיר לה כמה עוד היא לא במקום הנכון..

היא הולכת והולכת בלי להפסיק

הגשם מרטיב את כולה,ולה..

זה לא אכפת העיקר להמשיך לא לעזוב.

היא מנסה לחשוב עליו,ולו לרגע קטן.

איך?איך זה הגיוני שהוא המשיך,ויותר מזה

רק הכאיב ונתן לפצע לדמם לבד.

היא צוחקת עכשיו,

אם היו אומרים לה שעל זה היא תכתוב שיר לפני זה היא לא הייתה מאמינה,

אבל עכשיו..

הכל פתוח ואפשר.

כל הבלבולים נותרו לה,

היא בוכה.

מרימה עיניים לשמיים ודוממה.

בקטע רע כמובן


ברר חייבת ללמוד לסתום

ממ.

פעם הייתי שלווה יותר. הכל היה מסודר במגירות היה ברור לי איך צריך לנהוג. 

אבל זה היה פעם.

פעם, מאוחר יותר, הגיעה רוח סערה ושפכה את כל המגירות, היא הביאה איתה גם הרבה חושך ופחד.

אחרי זה, החושך נשאר ואני שקעתי לתוך הבור. עמוק עמוק.

לאט לאט באו תקופות של אור

אור קטן כזה.

אבל אז החליט שנמאס שם, בחושך, בקור.

אז אני בתהליך עכשיו.

 

ucnhkho hu,r pauyu,/

hgbh' nxg jhh/

nhksv avfk crur kv' vjky,h kjpa ,tur/

nmt,h t, zv cgcus, vw/ c,phkv/ c,urv/

tck go fk v,vkhl vtku ctu vpjsho/

tck gfahu tbh c,vkhl tjr/

k knmut t, vtur ukmt, tkhu/

k,nhs/

 

בעז"ה נעשה ונצליח.

תודה אבא אדיר!